חגית בת־אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על:

תל אביב על האש

תל אביב על האש הוא סרט ישראלי־פלסטיני בבימויו של סאמח זועבי. רוב הדמויות והשחקנים הם ערבים, הסרט ברובו דובר ערבית, אך העלילה והאווירה כלל־ישראליות ורב־תרבותיות. הבכורה העולמית של הסרט הייתה בפסטיבל ונציה בספטמבר 2018, בו זכה קאיס נאשף בפרס השחקן הטוב ביותר על תפקידו הראשי. הסרט הוקרן בפסטיבלים רבים, בהם פסטיבל חיפה באוקטובר 2018, שבו זכה בפרס הסרט והתסריט הטובים ביותר. מאז יוני 2019 הסרט מוקרן בבתי הקולנוע בארץ.

ויקיפדיה מספרת שהסרט הוא דרמה-קומי־סאטירי. זה אומר שהסרט מלא כל טוב ווקולע לטעמם של צופים רבים. בבסיס העלילה אופרת סבון פלסטינית בשם תל-אביב על האש המתרחשת ערב מלחמת ששת הימים, ובמרכזה רומן בין מרגלת פלסטינית וקצין צה”ל בכיר מאוד – בדרגת רב־אלוף ממש. הגיבור הראשי של הסרט הוא סאלם, בן כ־30, שעובד על צילומי הסדרה. הוא קרוב משפחה של המפיק הראשי, היה יועץ לשפה העברית, וקוּדַם לתפקיד של תסריטאי, ללא כישורים לכך. מכיוון שסאלם מתגורר במזרח ירושלים, הוא נאלץ להתעכב במחסום של צה”ל בדרכו לעבודה ברמאללה וחזרה הביתה. מפגש עם מפקד מחסום, שמגלם יניב ביטון, מביא לשיתוף פעולה בין השניים בפיתוח עלילת הסדרה ומייצר מצבים קומיים בטעם טוב.

הסרט מצליח להפתיע ולהצחיק, וכן נדרש לשאלות עקרוניות, מביע עמדה ומעורר מחשבה. העבודה על תסריט הסדרה, הצילומים ומאחורי הקלעים של הסדרה מראים את קשיי תהליך היצירה והמקריות שמנווטת את העלילה, את הלחצים המופעלים על העושים במלאכה ואת הפשרות ההכרחיות.

יחסי הכוח בין הנושאים הפוליטיים לאלה הרומנטיים מודגמים באופן טבעי ולא מגמתי. האומנות מגשרת על פערים תרבותיים וחברתיים: הסדרה הפלסטינית משודרת גם בטלוויזיה הישראלית וזוכה לקהל צופים גדול ומרותק. גם מערכת היחסים הרומנטית בין סאלם למרים אהובתו, שידעה עליות ומורדות בעבר, מתייצבת בזכות סדרת הטלויזיה.

שיתוף הפעולה בין הקצין הישראלי לתסריטאי הפלסטיני מביא פתרונות יצירתיים להתפתחות העלילה, לסיום העונה המפתיע, ואף מבטיח את המשכה של הסדרה לעונה הבאה.

יניב ביטון וקאיס נאשף בולטים במשחקם המדויק הקומי־רציני ויוצרים סצנות נהדרות. בשלב מסוים סאלם ומרים מתלבטים אם לעבור לאירופה ומחליטים, להישאר, כי יש עתיד אישי, חברתי ומקצועי לחייהם כאן.


חגית בת־אליעזר ממליצה גם על:

שייקה: החיים הנסתרים של שייקה אופיר

זה סרט תיעודי על חיו המקצועיים והפרטיים של שייקה אופיר, אחד מגדולי השחקנים הישראלים בכל הזמנים. הסרט השתתף בתחרות בפסטיבל דוקאביב השנה ועתה מוקרן ברשת קולנוע לב. הסרט הוא פרי של 3 שנות עבודתו של ארי דוידוביץ’ בעקבות הצעתה של לידיה אופיר, אשתו השנייה של השחקן. בשנים 1948–1961 שייקה אופיר היה נשוי לזמרת אוהלה הלוי. לעתליה אופיר, בתם, תפקיד מרכזי בסרט. היא מספרת על ילדותה המוקדמת בארצות הברית במחיצת אב חם ויצירתי. לאחר קריירה בין־לאומית בצרפת ובארצות הברית, חזר שייקה לארץ, הפך לשחקן המפורסם ביותר והשתתף בסרטים, בהצגות תיאטרון ובמופעי פנטומימה. בארץ הקים שייקה משפחה חדשה עם לידיה, בתו של שחקן תיאטרון יידיש ישראל שומאכר, ונולדו לו בן ובת קארין אופיר, שחקנית, המדברת בסרט בהרחבה על הוריה.

תיאור מחלת הסרטן של שייקה ומותו בטרם עת בגיל 58 היה מהיר וקצר, והלם את הפתאומיות והטראגיות של סופו של השחקן.

בסרט כלולים קטעי ארכיון של הופעותיו של שייקה על במות תיאטרון בארץ ובעולם, וקטעים מסרטי הקולנוע הישראלים. סצנת הסיום של השוטר אזולאי המופתי שביים אפרים קישון עבור שייקה אופיר עצמו, מעוררת התפעלות בכל צפייה מחדש.

הסרט כולל הקלטות קולה של אוהלה הלוי, ריאיון עם נעמי פולני, שפעלה עם שייקה אופיר בלהקת הצ’יזבטרון, שיחות עם לידיה, שנפטרה לפני השלמת הסרט, ומהווה תיעוד ראוי לחייו הקצועיים והאישיים של השחקן ברוך הכשרונות.

2 תגובות

  1. תודה, חגית על ההמלצות לשני הסרטים החשובים. הראשון חשוב כי הוא מדגים את האפשרות לחיים של דו-קיום פורה בין שני העמים החיים כאן. השני חשוב, כי שייקה אופיר היה אישיות נדירה וחד-פעמית, וראוי להנציחה עבור דורנו ועבור הדורות הבאים.

  2. אגיב על שני הסרטים, אף שראיתי את הסרט השני בלבד:
    “תל אביב על האש” איני אוהב את השם הזה – אל שזה שם מתחכם בעל משמעות רבת פנים.
    ואגב – נמאסו עלי הסרטים של הבמאים היוצרים סרטים על הסכסוך-דיכוי-כיבוש הישראלים את הפלסטינים.
    לעיתים זה נראה שכל סרט בעל משמעות אנטי מדינת ישראל תמיד יקבל פרסים בהם האנטישמיות גואה.
    והנה הצעה- אולי יוצרים הנ”ל יעשו סרט סאטירי או לוא על סבלם של תושבי סוריה?
    ואם יורשה לי לכתוב משפט בשפה הרוסית באותיות לטיניות: Byi Ivreyia i Spasay Rasyiu

    “שייקה אופיר” כמי שגדל בארץ, אני מאמין ששייקה אופיר היה גדול הבדרנים/שחקנים מארץ.. לא היה כמוהו
    וגם קשה להניח שיהיה משהו כמוהו בכל מקרה אני מכיר כיום בארץ שמגיע לקרסוליו של שייקה שהיה כה אהוב.
    כיוון שהטלוויזיה בארץ התחילה לשדר רק ב-1968 (כ-20 שנה אחרי העולם) ותחילת שידורי הצבע התחילו הרבה שנים
    לאחר מכן, ועוד דבר – בערוץ הראשון והיחיד סירבו הצלמים לצלם במצלמות ENG (וידאו) והסתפקו בצילום שחור/לבן
    על פילם 16 מ”מ, לא נשארו מספיק קטעי דוקומנטציה מתקופות קודמות.
    אריק דוידוביץ עשה עבודת ענק באיסוף החומר והתוצאה – סרט מרגש מלא אהבה לאיש שאהב לבדר אותנו.
    נ.ב. חייב לציין כי אריק דוידוביץ היה פעם שכן שלי וגם תלמיד שלי לאלקטרוניקה…
    והנה המערכון הכי מצחיק של שייקה אופיר (עם אורי זוהר)

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

2 × חמש =