ד”ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של ‘יקום תרבות’ ממליץ על

הספר ‘כך להישאר לעולם’

השבוע אני רוצה להמליץ לכם על הספר ‘כך להישאר לעולם’ של יונה אלון בהוצאת ‘תשע נשמות’.

קודם כול וידוי: הספר מונח ליד מיטתי כבר הרבה זמן. ולמרות שהספר הוא קצר יריעה – בסך הכול 168 עמודים כולל אחרית דבר של המו”ל, אוריאל קון – קראתי אותו בצורה איטית שהפתיעה אותי מאוד. לכאורה, ספר קטן שאני יכול לקרוא בפחות משעה, אבל מצאתי את עצמי קורא בו שבועות. לאט לאט כמו במעלה ההר. קורא, מסמן, מהרהר, חוזר אחורה, קופץ לאחרית דבר, שוב קורא, מניח, ומהרהר. נוסף לכך, ככל שעבר הזמן שאלתי את עצמי אם לכתוב עליו בכלל, כי הספר כבר עורר הד ציבורי, ספרותי, ותקשורתי, בגלל הסיפור המיוחד של הסופר והספר, וגם בגלל שזה הספר הראשון בעברית שההוצאה מוציאה. אז שאלתי את עצמי מה הטעם לכתוב אחרי מה שכבר כתבו עליו? מה גם שעבר הרבה זמן של הרהורים, וכמה זה רלוונטי? הנחתי אותו בצד.

בסוף לא יודע מה אחז בי, אבל החלטתי לכתוב. זה היה גדול ממני. אני מאמין שזה מה שקרה לאוריאל קון כשקרא את 14,000 העמודים של מלל בכתב יד שהיו בתיבה לצד מיטתו של יונה אלון. לקח לאוריאל שנים עד שהוציא את הספר לבסוף, אף על פי שידע שהוא יוציא את הספר מהרגע הראשון, וגם ידע שיש כאן יצירה מיוחדת של סופר אנונימי. יצירה של אלפי פיסות כתובות כמעין פרגמנטים אוטוביוגרפיים של טיפוס לא מוכר בברנז’ה, סיפורים שאין בהם אמצע וסוף, ולפעמים גם קצת “רגילים” ושגרתיים להחריד (כי יונה אלון היה עושה אותו דבר כל יום כמעט כמו בדיוק קאנטיאני), אבל השפה הופכת את הספר הזה לפשוט עם חמלה, על ידי טכניקת הצמצום, שמתאימה תמיד למישהו שתר אחרי עצמו. והשקיפות היא אלוהית כי היא כואבת.

ומה אתה מגלה? צירופי לשון יפים. וידויים כואבים על משפחה והורים. חוכמת חיים על גאונות ויצירה. הרהורים על המוות. על ידענות ועל חוויות. ניצני פילוסופיה קיומית. היסטוריה של פרוזה. היסטוריה אישית. פתיתי ביוגרפיה של אישים שעצבו את חיינו. והכול שזור במקסם שעובד עליך כמו קסם יפה.

למשל : “היה לי אבא שלא היה לו מה להגיד לי. לידתי נכפתה עליו לאחר מגע מיני לא בשל, לידה בחודש השביעי (תאומים), ואשפוזה של אמי בבית חולים לחולי נפש לאחר הלידה. לאחר מכן כבר חי עם אישה אחרת וקיבל עלינו אחריות מתוך חובה ואצילות, אבל בעצם לא היה לו מה להגיד לי. לאמי לא היה מה להגיד לי. נכפיתי עליה לאחר לידת התאומים הקשה. לאחר הלידה הטראומטית אושפזה לשנתיים. כשחזרה, הייתי זר לה. לא היה לה מה להגיד לי. גדלתי בלא מילים.”

או

“כל אדם זקוק לעיר מקלט. אחד מוצא מקלט בבית הוריו, אחד על אי בודד, ואני מוצא מקלט כאן, בגלריה המבודדת במרומי אולם הקריאה הכללי שבספרייה הלאומית. לרוב אני בא שלֵו, עושה את עבודת יומי. אבל עכשיו, מותש ממחלה חולפת, אני נופל תשוש אל המקלט. האולם מוסק, ואני זוחל אל השקט.”

או

” ‘אני מחכה להשראה’ זה תירוצם של העצלנים. ומה שיגיע אליהם הוא במיוחד שנות בצורות רבות. רק מי שמעבד את השדה ועובד בכל מזג אוויר, רק הוא יזכה לגשם ההשראה, לכשיבוא, ישקה שדה מוכן ומעובד היטב ויניב פרי הילולים. והשראה לבד אינה ערובה לטיב יצירה. השראות רבות הניבו תוצרת שגרתית. נדמה לי שרק מי ששוקד על טיפוח הטעם, הידע וניסיון היצירה ידע להפיק מרגע ההשראה את מלוא התוכן.”

ואחרון חביב והמרגש כל כך:

“וברגע נדיר של הצצה פנימית והשוואה לאחרים, ראיתי פתאום: אני יודע רק לקרוא ולכתוב. איני יודע שום דבר אחר. נכון: אני רוחץ כלים והולך למרכול. אבל איני עושה כהוגן לא את רחיצת הכלים ולא את הקניות. ושום דבר אחר איני יודע. אני מאלה הרואים חזות הכול בדבר אחד. אני יונה אלון, מאשים אותך יונה אלון, אני מאשים אותך על שבמקום לחיות חיים רגילים של איש רגיל הקדשת את כל זמנך לקריאה, כתיבה ולימוד. במקום לצאת לבלות בטיולים, בחוץ לארץ, במסעדות, במוזיאונים. במקום לתת לחיים את שלהם – נופש, בידור – תמיד אתה בשלך. הפכת את חייך למדבר שממה בשביל להפיק לעצמך אושר. בין בני משפחתי אני אדם. נראה כאדם, פועל כאדם, מכין לעצמי אוכל, מדבר ומתרחץ. למעשה זוהי תחפושת. אני מחופש כדחליל. רוב תפקודי האדם זרים לי. כשאני לבדי אני פושט את מדי הדחליל ונותר מי שאני: רוח ערטילאית. רגע מחשבה, פיסת רגש. טיפות סבל.”

רוצים עוד? לכו לקרוא.

אני באופן אישי מחכה למחברת הבאה שתתפרסם.

יונה אלון בעיתון ‘הארץ’

חגית בת־אליעזר, שגרירת ‘יקום תרבות’ לאירועים, ממליצה על

הסרט ‘יונתן אגסי הציל את חיי

זהו סרטו התיעודי החדש של תומר הימן בהפקת ‘סרטי האחים הימן’ על יונתן אגסי – שחקן סרטי פורנו הומוסקסואליים בזירה הבינלאומית, דוגמן, ונער ליווי. בגיל 24 הוא נראה מצוין, הקרין ביטחון עצמי, ובשנת שיא הקריירה שלו זכה לתואר של שחקן הפורנו האמריקאי הטוב ביותר. תומר הימן כולל בסרטו קטעי פורנו, ערום גברי, ובזכות מקצועיותם של הבימוי והצילום שלו, יונתן אגסי מצטייר ככוכב עליון, מעורר הערצה – ממש גאווה ישראלית, כמו חתני פרס נובל, אלופים אולימפיים וידוענים בינלאומיים בתחום הבידור.

אך כמה קשה להישאר בפסגה! בשנה שלאחר הזכייה יונתן אגסי אמנם היה מועמד לתואר, ואף הכין נאום ניצחון, אך לא זכה בשנית. יונתן אגסי הוא שם במה של יונתן לנגר, שמחלק את זמנו בין ברלין לחולון, שבה הוא גר אצל אימו, אנה.

ליונתן לנגר סיפור משפחתי מורכב. יחסם של האם והאב אל יונתן בנם הפוך. אימא נוכחת תמיד, אוהבת, מקבלת, מעודדת, תומכת. אבא, לעומתה, נטש את המשפחה לאחר לידתו של יונתן, אך לפרקים צץ בחייו, ורק מסב לו נזק, פוגע ברגשותיו, מנסה לערער את יחסיו הנהדרים של יונתן עם אימו בשקרים שמעליל על האם.

יונתן לנגר חווה תהליך התבגרות קשה כהומוסקסואל. בזכות האינטליגנציה שלו, נתוניו הגופניים ותמיכת האם, הוא התחבר למיניות שלו, פיתח ועיצב את גופו והצליח כשחקן פורנו בתור יונתן אגסי. דמות המצליחן שיצר הצילה את חייו של נער מסוכסך עם עצמו ועם סביבתו, ומכאן שם הסרט ‘יונתן אגסי הציל את חיי’.

אך מי יצילו מאימת הסמים? יונתן אגסי התמכר לסמים, והתדרדר גופנית ונפשית.

הסרט הוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2018 וזכה בו בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר ובפרס העריכה הטובה ביותר. בימים אלה הוא מוצג באולמות של רשת קולנוע ‘לב’ וב’סינמה קפה עממי’ בחיפה. הקרנות אחדות מתקיימות במעמד יונתן אגסי עצמו, אימו אנה, ותומר הימן הבמאי, אשר משוחחים עם הקהל אחרי הסרט.

2 תגובות

  1. לא מתחבר לסרט הזה ולא לסרטים המציגים אנשים סוטים והצלחתם.
    סרט מסוג זה עלול להצית צעירים אחרים ללכת בדרכו של הגיבור המפוקפק של הסרט.
    מצטער, אני צועק “הורה!” hoora, לגיבורי תרבות מסוג זה. שחקן פורנו הוא לא כוס התה שלי.
    ראיתי את הסרט בערוץ 8 של HOT ולא אהבתי.
    לגבי ההפקה והבימוי והפרס – ידוע שבארץ מחלקים פרסים לאדם שנשך כלב.

  2. בעיניי זה סרט מצוין כמו כל הסרטים של האחים היימן. ראיתי בהוט את הסדרה התיעודית וכולי הערצה לאמא וגם המון חמלה לכל המשפחה שמתמודדת עם דברים קשים מנשוא. הבחירה של יונתן לא פשוטה. והסרט-סדרה מעוררים לפעמים הערצה והשתאות ולפעמים אמביוולנטיות בשל הנושא הכל כך מורכב והבחירה הלא ‘פוליטיקלי קורקט’ של בחור צעיר שיכול היה להיות דוגמן או שחקן והפך להיות כוכב פורנו. יחד עם זאת, מאחר ומדובר בתיעוד- אני אוהבת שמראים את האמת העירומה ומשאירים לצופים/ות לבחור איך להרגיש ומה לחשוב ולא מנסים להטות לכאן או לכאן, לכן איני מסכימה עם התגובה כאן מעלה שכביכול זה מעודד. מי שבוחר/ת בתחום הזה, עושה זאת מרצונו/ה. אין כאן עידוד. מדובר בבחור שמכר את גופו למען כסף וחווה מצוקה קשה וגם הדרדר לסמים קשים. לצד הזוהר כביכול יש הרבה כאב…. ולסיום רק אציין שיונתן לנגר או אגסי הוא בחור יפהפה, ממש ‘אדוניס’ – ואני מקווה שהיום הוא בטוב.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ארבע − אחד =