ד״ר ניסים כץ, עורך מדור הפרוזה של “יקום תרבות”, ממליץ על

הסרט ״הבלתי נראים״

בשבוע שבו התקיים יום הזיכרון לשואה ולגבורה אני רוצה להמליץ לכם על הסרט המצוין “הבלתי נראים”  של הבימאי קלאוס רפלה.
הסרט משלב בין דוקו לדרמה, ומספר את סיפורם של ארבעה יהודים בברלין בזמן המלחמה, החיים בזהות בדויה. בשילוב ראיונות עם ארבעת גיבורי הסרט מספר קלאוס רפלה את סיפור ההסתתרות וההישרדות שלהם, וההצלה המופלאה. השנה היא 1943. בעוד המשטר הנאצי מכריז רשמית על ברלין כ”נקייה מיהודים” היו יהודים שהצליחו לעשות את הבלתי אפשרי ולהפוך “בלתי נראים” מהשלטונות. מה שהציל אותם מציפורני הגסטפו היו מזל ולא מעט תושייה. מעטים בלבד ידעו את זהותם האמיתית. סיומה שונהאוס מזייף דרכונים, ומציל עשרות יהודים. האני לוי צובעת את שיערה לבלונד, ומשוטטת במרכז ברלין בזהות ארית בדויה. אויגן פרידה חי עם משפחה גרמנית. ביום הוא חבר בתנועת הנוער ההיטלראי, ובלילות מפיץ עלונים הקוראים למרי. ואחרונה, רות גימפל, מאמצת לעצמה דמות של אלמנת מלחמה, ומגישה מטעמים לקצינים נאציים בשוק השחור. כולם נלחמים על חייהם תחת האימה להיחשף.
“הבלתי נראים” מספר פרק לא מוכר בתנועת ההתנגדות היהודית למשטר הנאצי. התסריט מבוסס על ראיונות שערך הבמאי קלאוס רפלה עם ניצולים שחיו בזהות שאולה. זהו סרט מטלטל ורחום ששזורים בו הומור בלתי צפוי, ראיונות וקטעי ארכיון, החוברים ליצירת דרמה מהודקת, מרגשת ומעוררת השתאות, המזכירה לנו פעם נוספת שהמציאות של אותה תקופה עלתה על כל דמיון.

חשוב לעמוד על מקומו של הסרט בהקשר של מגמות בעשורים האחרונים בשיח בגרמניה ובמיוחד בפולין, קרי שהגרמנים והפולנים היו לא רק מבצעים של פשעים נגד האנושות, אלא גם קורבנות, מצד אחד, וגיבורים שלחמו להציל יהודים, מצד שני. יש כאן נרטיב מוכתב ומורכב המנסה להראות את החלקים השונים והיותר מחמיאים של הגרמנים והפולנים והתפקיד ההיסטורי שלהם בשואה. ויכוחים אלו באים לידי ביטוי בחוק הפולני שעלה לאחרונה, ובדיאלוג עם הגרמנים על מי היה הרשע בכל הסיפור הזה. אם מתעלמים קמעה מהקונטקסט הזה של הסרט, מקבלים סרט מעולה שמראה סיפור שעד עכשיו לא סופר בקולנוע בדרך יצירתית.

חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים, ממליצה על

המחזה ״שלייקס״

תיאטרון ״קרוב״ מנוהל ע”י השחקן והבמאי הוותיק ניקו ניתאי מאז שנת 2001. בימים אלה התיאטרון מעלה את ההצגה המקורית שלייקס מאת יאיר פקר, בבימויו של קיריל לבמן ובניהולה האמנותי של דורית ניתאי נאמן.

חמישה שחקנים – אריאלה ברונשטיין, אלעד קונפינו, איריס הרפז, מריו רוזנפלד, ומיכאל לרנר – ממלאים את הבמה בקומדיה של טעויות, פתרונות מאולתרים לבעיות פסיכולוגיות קלות, ויצרן שלייקס אחד, שהוא היחיד על הבמה שלא לובש שלייקס.

עיתונאית צעירה, שרוצה לשפר את מעמדה המקצועי, מארחת את הבוסית שלה לארוחה חגיגית. רוב העלילה מתרחשת סביב שולחן האוכל חסר הרגליים, אשר תלוי על חבלים מהתקרה. הבוסית באה עם בן זוגה – הבעלים של מפעל שלייקס, אשר לו בעיית רגישות לכיוון גלילת נייר טואלט. הבוסית רוצה לקבל ייעוץ בנושא בעיית נייר הטואלט מבן זוגה של העיתונאית – פסיכולוג ידוע, שלא נמצא בארוחה ומוחלף ע”י מתחזה. יש סיבוכים ותפניות בעלילה, והשחקנים מצליחים ליצור סצנות קומיות. צחקתי הרבה, בקול רם, ונהניתי מכך מאוד. הפסיכולוג האמיתי מגיע, ההתחזות נחשפת, הבוסית עוזבת בכעס, נייר הטואלט נגלל לכאן ולשם, סוף המחזה לא מספיק מגובש, אבל זיכרון פרצי הצחוק מפצה על כך.

ההצגה הקרובה בתיאטרון ״קרוב״ ביום שישי 13 באפריל בשעה 13:00, ויהיו עוד מועדים. הצפייה ב-“שלייקס” היא בילוי מבדר, באווירה טובה, עם צחוק בריא.

חגית ממליצה גם על

המופע ״אילנית בערב יום העצמאות בחיפה״

אתו”ס – החברה לאמנות, תרבות, וספורט של עיריית חיפה – מפיקה בשנת 2018 סדרה של חמישה מופעי מחווה לזמר העברי, אשר מתקיימים באודיטוריום – אולם הקונצרטים במרכז הכרמל בחיפה. כל האירועים בהנחיית יואב קוטנר, בניהולו האמנותי של חיים שמש, בניגונה של התזמורת הסימפונית של חיפה בניצוחה של קארין בן יוסף, כשדניאל קרוגלוב, שעשה את העיבודים לתזמורת, מלווה אותה בנגינת פסנתר.

המופע החגיגי בערב יום העצמאות ה-18.4.2018 יוקדש לזמרת אילנית, הידועה בלהיטיה
“כבר אחרי חצות”, “בשנה הבאה”, “רק הירח”, “שיר של יום חולין”, “אהבתה של תרזה דימון”, ועוד. אילנית הייתה הראשונה שייצגה את ישראל באירוויזיון – בשנת 1973 עם השיר “אי שם”, והגיעה למקום הרביעי. הזמרת אן מארי דוד – נציגת צרפת באותו אירוויזיון, שזכתה במקום הראשון – תשתתף במופע המחווה לאילנית.

המופע הקודם בסדרה התקיים ב- 21.3.2018, ובו נכחתי. הוא הוקדש לשיריהם המולחנים של המשוררים נתן אלתרמן ותרצה אתר, בהשתתפותו של המוזיקאי נתן סלור – בנה של תרצה אתר, ונכדו של נתן אלתרמן – והיה מוצלח מאוד. יואב קוטנר, בעל ידע רב במוזיקה הישראלית, מיטיב להנחות, והעיבודים של התזמורת הסימפונית של חיפה מכבדים את הישן ומציעים את החדש.

חגית ממליצה גם על

הקרנות סרטים ליום השואה בסינמטק תל אביב

סביב יום השואה, בשבוע שבין 9.4.2018 לבין 16.4.2018, מתקיימים הקרנות של סרטים לזיכרון השואה, אירועים בהשתתפות שורדי שואה, ועוד.

בערב יום השואה, יום רביעי 11.4.2018, ראיתי את הסרט המכה ה-81, שהוקרן לזכרם של חיים גורי ודוד ברגמן, בבימוים של השניים יחד עם ז’אקו ארליך.

הסרט נעשה בשנת 1974, כחלק ראשון בטרילוגיית סרטי השואה המבוססים על חומרי ארכיון. לפני הסרט המכה ה- 81 הוקרן הסרט הקצר “והגדת לבתך”, בבימויו של ליאו תנא ובנוכחותו.

בדצמבר 2017, כחודשיים לפני פטירתו של חיים גורי, ניהלה בתו הבכורה יעל שיחה עם אביה בנושא השואה והשפעתה עליו ועל יצירתו הספרותית, העיתונאית, והקולנועית.
חיים גורי נולד בארץ בשנת 1923, ולא חווה את השואה על בשרו. אך בשנת 1947 הוא נשלח ע”י “ההגנה” למחנות העקורים בהונגריה, על מנת להכין את הנוער הציוני לקראת העלייה לארץ, ושם ספג את זיכרונות הטראומות הטריות של הניצולים, והזדהה איתם. חיים גורי כתב שירים על השואה, סקר את משפט אייכמן בשנת 1961 כעיתונאי בעיתון “למרחב”, והשתתף ביצירת טרילוגיית סרטי השואה. קולו רעד ועיניו דמעו, כאשר דיבר עם בתו על רשמיו ממחנות העקורים במרחק של 70 שנות עצמאות. הסרט “והגדת לבתך” זמין ב-YouTube.
על ההקרנות המיוחדות של סינמטק תל אביב בשבוע סרטי השואה אפשר להתעדכן באתר הסינמטק.

2 תגובות

  1. תודה, חגית, על ההמלצות המגוונות, המעניינות. תודה גם לאתר יקום תאבות, אשר כשמו כן הוא…

  2. התאטרון של ניקו ניתאי הוא אור עמוק ומאיר בתרבות הישראלית. כך גם הסקירה הקולעת והנבונה מאוד של חגית.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש × ארבע =