יואב איתמר, עורך מדור השירה של “יקום תרבות”, ממליץ על

ההצגה ״נפוליון חי או מת?״

השבוע הייתי בהצגה “נפוליון חי או מת” של תיאטרון החאן, שמוגדר כ”מחזה עם שירים”.

תקצר היריעה מלהסביר את כל פיתולי העלילה של המחזה – מה גם שיש בו ארבע עלילות, שכולן מחוות לשייקספיר, לקומדיה דל ארטה, לארס פואטיקה של תיאטרון – וכולם בעיניי למעשה הם התמודדות של אלוני עם הלם הקרב שלו. מי שרוצה יכול לקרוא על כך יותר בספרה של שרית שץ “נמר בוער”. מה שאני יכול לומר שהסיפור – נפוליון חוזר למאה ה-19 מן המוות כדי לתקן את שגיאותיו, ועולם התוהו מנסה להיאבק בו באמצעות אנשים ארציים, על מנת שיוותר על ניסיונו ויחזור אל המוות – גם לא באמת משנה. מה שיפה הוא לראות את האנסמבל של תיאטרון החאן זוכה בעוד ניצחון של העלאת מחזה בן שעה וחצי, שמציג את אמנות התיאטרון בהוד, בהדר, בשיר, בתפאורה מאוד סימבולית אך מוצלחת, שמספר סיפור שמתחת לכל הקליפות הוא סיפור של אדם המתמודד עם חורבנו, עם מאבק עד הסוף המר מול מה שהוא שונא, עד שהוא הופך להיות אותו האדם שהוא שונא.
כדי לצפות בהצגה אתם אפילו לא חייבים להגיע לירושלים. החאן מגיע לתל אביב (ובעצם לכל מקום תרבותי בארץ). שוחרי התיאטרון יהנו מאוד – אני יודע כי שמעתי את שיחותיהם של הצופים למחרת בדובנוב 8, בעודי ממתין לפגישה עסקית – וזאת הזדמנות לצאת למעט אסקפיזם מכל הפוליטיקה הדי מפחידה שלנו, של קיטש ומוות, לעיסוק במלכים ורוזנים, כמו שאלוני אוהב. אז מי שבאמת אוהב תיאטרון – יהנה, וכדאי לראות אם יש לכם את ההזדמנות.

חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים, ממליצה על

צילום: אריק סולטן

כיתת אמן עם פיטר רוט

אקו”ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים, ומו”לים, פועלת לשמירת זכויותיהם של היוצרים הישראלים מתחומי המוזיקה והספרות. אקו״ם נוסדה בשנת 1936 ע”י גדולי המשוררים והמוזיקאים דאז.

בין יתר פעילויותיה, אקו”ם מקיימת סדנאות וכיתות אמן.

פיטר רוט, זמר, מלחין, מעבד, ומפיק מוזיקלי, הופיע ביום שני 11.12.2017 ב”בית היוצר של אקו”ם” בהאנגר 22 בנמל ת”א.

פיטר רוט נולד לתוך משפחת מוזיקאים. מגיל צעיר ניגן גיטרה בהדרכת אביו, ולמד בתיכון במגמת מוזיקה. בשנת 1993, בהיותו בן 19, היה ממייסדי להקת מוניקה סקס, שהצליחה מאוד מיד עם הקמתה, ופועלת בהפסקות עד היום.
פיטר רוט מרבה לשתף פעולה: ניגן בהרכבים שונים, ליווה זמרים מפורסמים כגון אריק איינשטיין, ברי סחרוב, רמי פורטיס, יהודית רביץ, שלמה ארצי, והיה המפיק המוזיקלי של אלבומיהם. בעידודו של יזהר אשדות, פיטר הוציא אלבום סולו משלו בשנת 2005, שזכה בפרס אקו”ם.

במהלך הערב הוא ביצע את הלהיטים “היא אוהבת”, “טלפני טלפני”, “בדרך אלייך”, “סאן חוזה”, “מכה אפורה”, “שיר הזרוק”.
פיטר רוט מרבה לעבוד עם חברו הטוב מאור כהן, ובשנת 2008 הוא הפיק את האלבום של מאור כהן במסגרת הפרויקט “עבודה עברית – מחווה ל-60 שנות יצירה מקורית”. לביצוע של “שיר של יום חולין“, המזוהה עם הזמרת אילנית, אשר גרסת הכיסוי של מאור כהן שלו נכללה באלבום, פיטר רוט הזמין מתנדב, ואכן נמצא כזה בקהל שכלל מוזיקאים, והשניים שרו בצורה חיננית ביותר.

פיטר רוט סיפר על עבודתו רבת השנים עם אריק איינשטיין ובפרט על הפקת האלבום “רגעים” בשנת 2006, ושר שיר געגועים, אותו כתב בעקבות מותו של הזמר הנערץ בשנת 2013.

פיטר רוט הוא מוזיקאי מועסק מאוד: מנגן בלהקת מוניקה סקס, מנהל אומנותית את התוכנית “דה וויס”, מלחין, שר, ומלווה זמרים.

אנצור בזיכרוני את המראה הנדיר: יוצר מוכשר ומוערך, הנהנה מעשיית המוזיקה, המאמין, כדבריו, בניסים ומעשים –  אדם שמח בחלקו.

אני רוצה להמליץ על שני המופעים הבאים בתחום המוזיקה בבית היוצר של אקו”ם:

דני רובס על השפעות הביטלס, בתאריך 14.1.18

בועז כהן – איך בוב דילן, לו ריד, פול סיימון ולאונרד כהן שינו את אופן כתיבת השירים במאה העשרים, בתאריך 22.1.18

חגית ממליצה גם על

הרצאה בחנות הספר הרוסי BabelTLV

לאחרונה מורגשת התעניינות מחודשת בספרות הרוסית.

חנות הספר הרוסי BabelTLV, ברחוב יונה הנביא 46 בתל אביב, מארחת מזה שנתיים הרצאות בנושאי תרבות שונים, ברוסית.

דוד אידלמן, יועץ יחסי ציבור והיסטוריון, הבקי בשירה הרוסית, ערך השוואה מרתקת בין שיריהם של יסנין וברודסקי, אותם הוא מכנה “קטבים של השירה הרוסית”.

אידלמן ביצע קריאה אומנותית של רבים משירי שני המשוררים. הוא ציין כי שירתו של סרגיי יסנין  (1895–1925) אהובה במיוחד בקרב גורמים פליליים ואסירים, והסביר זאת ע”י “סטטוס הקורבן” – המאפיין הבולט של שירתו של יסנין. שירי יסנין ספוגים ברחמים עצמיים, האשמות כלפי סביבתו, ותלונות על בוגדנותן של הנשים בחייו.
לעומת זאת המשורר יוסף ברודסקי (1940-1996), חתן פרס נובל, שסבל מרדיפות המשטר הסובייטי, נאסר ברוסיה וגורש ממנה, הזהיר בפני הפניית אצבע מאשימה כלפי הסביבה. אין בשיריו רחמים עצמיים, הוא קורא ללקיחת אחריות ונקיטת צעדים לשינוי המצב.
להזמנת דוד אידלמן לתת הרצאות על ספרות רוסית, קלאסיקה עולמית, ותקשורת בין אישית, ברוסית או בעברית, ניתן ליצור איתו קשר בפייסבוק.

5 תגובות

  1. חשוב ומעניין לדעת שישנה פריחה לספרות הרוסית בארץ, שוב. הרי היא בקדמותה היוותה בעצם את אבן הדרך לספרות העברית בראשיתה.

  2. שלוש הערות באשר ל”נפוליאון חי או מת”:

    1.אני בהחלט מסכים שהחאן “זוכה בעוד ניצחון של העלאת מחזה בן שעה וחצי, שמציג את אמנות התיאטרון בהוד, בהדר, בשיר, בתפאורה מאוד סימבולית אך מוצלחת”. איני יודע איך הייתה התפאורה באולם בת”א (בית ציוני אמריקה כמדומני), אך באולם “החאן” הייחודי מאוד כידוע היא הייתה נהדרת.

    2. אך חשוב מזה, אני סבור שעם כל הכבוד לנסים אלוני ז”ל, ההצגה הייתה מרתקת בעיקר בזכות הבמאי (בתוכנייה רשום: עריכה ובימוי – כך שזה יותר מבימוי גרידא) אודי בן משה (שלא להזכיר את השחקנים ואת שאר העושים במלאכה והם רבים). שכן העלילה היא יותר מ”מסובכת” (יש למשל 7 “נפוליאונים” שונים) ורק עריכה ובימוי מוצלח ים במיוחד עושים אותה מרתקת.

    3. באשר ל”וזאת הזדמנות לצאת למעט אסקפיזם מכל הפוליטיקה הדי מפחידה שלנו של קיטש ומוות, לעיסוק במלכים ורוזנים, כמו שאלוני אוהב”. המקבילה בין אז להיום, בין מוות (של נתינים) לתהילה (של הגנרל או האימפרטור או שר הביטחון או ראש הממשלה), היא בולטת מדי מכדי שאפשר יהיה לברוח מהשוואת התכנים. אם יש בריחה היא באמצעות האמנות. אמנות תיאטרון במיטבה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

3 + 18 =