הקדמה מאת אלי אשד
אורי וייס, חוקר משפטים ומשורר פוליטי, פרסם לאחרונה את ספר השירה הראשון שלו, הילד הזר: שירים,(בעריכת רן יגיל, הוצאת "כרמל", 2017).
בדעותיו הפוליטיות המוצקות אורי וייס מזכיר במקצת את דודו, חוקר הספרות הידוע הילל וייס, אם כי מהצד המנוגד של המפה הפוליטית.
להלן מניפסט בדמות יצירה שירית, מתוך ספרו החדש של וייס:
1.
אשלי שירה \ אורי וייס
אָדָם נִזּוֹן מִפְּרִי רוּחוֹ
גַּם כְּשֶׁבָּעֵץ פּוֹשֶׂה רִקָּבוֹן;
טוֹב לוֹ שִׁיר אֶחָד מִשֶּׁל עַצְמוֹ
מִתִּשְׁעָה שִׁירִים שֶׁל אֱלֹהָיו;
בַּמַּעֲמָק, בַּמֵּצַר וּבַמַּחְשָׁךְ
שִׁירוֹ שֶׁלּוֹ יְלַוֵּהוּ;
הוּא לֹא יִשְׁמַע הַחֲדָשׁוֹת:
שִׁירוֹ מֵת
2
"יוּשַׁר לָה, אִם כֵּן, גַּם עַל זֹאת"
עַל גּוֹלְדְבֶּרְג, עַל מַגְנֶס, עַל בּוּבֶּר,
עַל לֵיבּוֹבִיץ וְאָבוֹת יְשֻׁרוּן –
שֶׁהִשְׁחִיזוּ קֻלְמוֹס מוּל קָלִיעַ
וּבָלְמוּ בִּדְיוֹ מְאַסֵּף.
שְׁמוֹנִים דּוֹרֵי יְהוּדִים
לָמְדוּ לַזְּמַנִּים הָאֵלֶּה
בְּדִיּוּק לַיָּמִים שֶׁמַּאֲמִינֵי הַיִּשּׁוּב הַיָּשָׁן יָצְאוּ לְסוֹכֵךְ
עַל תּוֹשְׁבֵי דִּיר יָאסִין מִפְּנֵי הַמַּשְׁחִית
וְזָעֲקוּ לְעֶבְרָם: "רוֹצְחִים, גַּזְלָנִים"
וְהִצִּילוּ נָשִׁים מֵהִבָּלְלוּת דָּם בְּתוּלֵיהֶן בְּדָם הֵרָצְחָן
וְהַזְּמַנִּים הַהֵם נִמְשָׁכִים
וְכָעֵת רוֹדְפִים פְּלִיטִים
וְהַתְּפִלָּה הַנִּכְתֶּבֶת בַּסִּפְרוּת הָעִבְרִית
לֹא יִמֹּד הַנֶּחְסָך בָּהּ מִסֵּבֶל
וּכְנֶגְדָּם עוֹמְדִים שִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת נֶאֱלָמִים, מַחֲשִׁים וּפוֹרְעִים
מִבֵּית הַמִּשְׁפָּט עַד בֵּית הַמִּדְרָשׁ.
אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיהֶם,
שָׁם נָפְלָה תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל
בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן,
אֶלָּא בְּדַם הַגֵּר
חֶרֶב הַצִּיּוֹנוּת הִסּוֹגִי אָחוֹר
אֶת הָרַמְבָּ"ם, אֶת שָׁדָ"ל, אֶת מֶנְדֶלְסוֹן,
אֶת אַנְשֵׁי חָכְמַת יִשְׂרָאֵל וְתוֹרָה עִם דֶּרֶך אֶרֶץ –
אֶת כֻּלָּם יִכַּת בְּלִי חֶסֶד,
אַךְ עוֹד שִׁפְחָה תִּירַשׁ גְּבִרְתָּהּ
עוֹד יָשׁוּב לְנָבוֹת הַכֶּרֶם,
וְיִבְּלוּ נְבִיאֵי הַבַּעַל
כְּנִבְלָתָם,
וְהַנִּקְרָאִים כֶּאֱלִיָּהוּ
"עוֹכְרֵי יִשְׂרָאֵל"
יִכְתְּבוּ מֵחָדָשׁ
אֶת עֶרְכֵי יִשְׂרָאֵל
עוֹד יִסּוֹג רִיהָ"ל בִּפְנֵי הָרַמְבָּ"ם
וְהֶרְצְל בִּפְנֵי אַחַד הָעָם
וּשְׁטֶרְן בִּפְנֵי זַךְ
וְאָצָ"ג בִּפְנֵי רַבִיקוֹבִיץ
וּבֶן-גֻּרְיוֹן בִּפְנֵי שָׁרֵת
וְגוֹלְדָּה בִּפְנֵי גּוֹלְדְּמָן
וְגוּש אֱמוּנִים בִּפְנֵי לֵיבּוֹבִיץ
וַעֲמִיחַי בִּפְנֵי בְּיָאלִיק
וְהַר הַבַּיִת בִּפְנֵי הַתַּלְמוּד
וְ"תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר" בִּפְנֵי "וְאָהַבְתָּ"
וְיַלְדֵי פַּלֶשְׂתִּין עוֹד יָשִׁירוּ אִתָּנוּ:
"וְיָנוּסוּ מְשַׂנְּאֶיךָ מִפָּנֶיךָ".
יַהֲדוּת הִיא מֶרֶד הָאָדָם בַּמֹּלֶךְ שֶׁבְּכָל
דּוֹר וָדוֹר קָם עַל הָאָדָם
עוֹד נְנַתֵּץ אֶת אֲשֵׁרַתְכֶם
וְצִיּוֹנוּת הַגִּזְעָנִים תְּהֵא כַּמּוֹץ
אֲשֶׁר נָדְפָהוּ רוּחַ יַהֲדוּת.
ראו גם:
בלוז לפליטים: תרגום שיר של ו.ה. אודן מאת אורי וייס
יהדות של שלום וזכויות אדם איתן קלינסקי על אורי וייס
"הילד לא זר לי": רן יגיל על ספר השירים של אורי וייס
שירים עוצמתיים כהלכה. מענה ראוי להשחתה הממאירה שבתוכנו. והלוואי שהחזון יתגשם! תודה למשורר, אורי, ובהצלחה לספרו. ותודה גם לאלי אשד וליקום תרבות.