המשורר האירי זוכה פרס נובל ויליאם באטלר ייטס מפורסם הודות לשירו האפוקליפטי "ההתגלות השנייה", ו"יקום תרבות" הקדיש לו בעבר ערב ספרותי שלם שאף הוסרט (ראו את הסקירה של חגית בת -אליעזר על ערב זה).

ייטס התפרסם גם הודות לשני שירים כמו היסטוריים-מטפיזיים על העיר הקדומה ביזנטיון – פעם בירת האימפריה הביזנטית הנוצרית מזרחית, והיום עיר מוסלמית בתורכיה הזוכרת היטב את עברה המדהים.

הקיסר יוסטיניאנוס מביזנטיון ואנשי צוותו, שחיו בתקופת הזוהר של ביזנטיון בפסיפס קדום

על עיר זאת ועל כל מה שהיא מסמלת כתב ייטס שנייים מהשירים היפים ביותר שנכתבו במאה העשרים. אלו שירים אשר שימשו כמקור השראה לרומנים, ואף ליצירה של סופר המדע הבדיוני רוברט סילברברג, שבהשראת הפואמה של ייטס תיאר מסע בזמן לביזנטיום.

המתרגם של שני השירים, אבינועם מן, הוא פרופסור למתימטיקה (בדימוס) באוניברסיטה העברית. הוא מפרסם שירים, תרגומי שירה וקטעי פרוזה קצרים בפייסבוק ובאתרי אינטרנט שונים.

שיט לביזנטיון \ ו.ב. ייטס

תרגום: אבינועם מן

אֵין זוֹ אֶרֶץ לִזְקֵנִים. הַצְּעִירִים

זֶה בִּזְרוֹעוֹת זוֹ, צִפָּרִים בָּעֵצִים

— אוֹתָם דּוֹרוֹת כָּלִים — בְּשִׁירָתָן,

אִלְתִּית בְּנַחְשׁוֹלִים, יַמִּים בְּמָקָרֶל גְּדוּשִׁים,

דָּגִים, עוֹפוֹת, יוֹנְקִים, כָּל הַקָּיִץ מְהַלְּלִים

אֶת כָּל הַמִּתְעַבֵּר, נוֹלָד, כָּלֶה.

שְׁבוּיִים בַּנְּגִינָה הַחוּשִׁית זוֹנְחִים הַכֹּל

מוֹנוּמֶנְטִים לַתְּבוּנָה שֶׁלֹא תִּבֹּל.

אָדָם זָקֵן הִנּוֹ יְצוּר אֵין חֵפֶץ בּוֹ,

מְעִיל מְרֻפָּט עַל קוֹלָב, אֶלָּא אִם כֵּן

בְּשִׁיר מוֹחֵאת כַּפֶּיהָ נִשְׁמָתוֹ, בְּשִׁיר יָרוּם קוֹלוֹ

עַל כָּל טְלַאי וְקֶמֶט בְּגֵווֹ הַמִּזְדַּקֵּן.

וְכָל אַסְכּוֹלַת שִׁיר תִּלְמַד

מַצֵּבוֹת פְּאֵר שֶׁל דּוֹר נִכְחָד.

וְכָךְ עַל שִׁבְעַת יַמִּים פָּרַשְׂתִּי מְפְרָשַׂי,

לְעִיר הַקֹּדֶשׁ בִּיזַנְטְיוֹן שַׂמְתִּי פְּעָמַי.

הוֹ חַכְמֵי דּוֹרוֹת הַנִּצָּבִים בְּאֵשׁ קְדוֹשָׁה, אֵשׁ אֱלֹהִים,

כְּמוֹ בִּפְסִיפָס מֻזְהָב  עַל קִיר,

צְאוּ מֵהָאֵשׁ הַקְּדוֹשָׁה, חוֹלְלוּ בְּמַעְגָּלִים,

לַמְּדוּ אֶת נִשְׁמָתִי לָשִׁיר.

אִכְלוּ אֶת לְבָבִי; רְווּי תְּשׁוּקוֹת

וּלְחַיָּה גּוֹוַעַת כֹּה צָמוּד

מָה הוּא הִנּוֹ הוּא לֹא יֵדַע; אִסְפוּנִי נָא אָסֹף

לְתוֹךְ הַנֵּצַח, אֶל הָאֵינְסוֹף.

מִחוּץ לַטֶּבַע אֶת צוּרָתִי לֹא אֶבְחָר

מִשּׁוּם תַּבְנִית שֶׁהַטֶּבַע יָצַר,

אֶלָּא מִכָּזוֹ שֶׁצּוֹרפִים אֳמָנִים

מִזָּהָב שָׁחוּט, מִצִּפּוּיֵי פָּז יוֹצְרִים

לִמְנֹעַ מִקֵּיסָר רָדוּם שֵׁנָה;

אוֹ עַל פֹּארַת זָהָב מוּשָׂמִים לְשׁוֹרֵר

לְשָׂרֵי בִּיזַנְטְיוֹן וְלַגְּבִירוֹת

עַל שֶׁחָלַף, עַל שֶׁחוֹלֵף, עַל הָעוֹמֵד לִקְרוֹת.

ביזנטיון \ ו.ב. ייטס

תרגום: אבינעם מן

תְּמוּנוֹת הַיּוֹם לֹא-מְטֹהָרוֹת נְסוֹגוֹת;

קַלְגַּסֵּי הַקֵּיסָר בְּשִׁכְרוֹנָם נָמִים;

הִדְהוּד הַלֵּיל נָסוֹג, שִׁירַת פּוֹסְעֵי-הַלַֹיְלָה

בְּעִקְבוֹת הַגּוֹנְג בַּקַּתֶּדְרָלָה;

כִּפָּה בְּאוֹר יָרֵחַ, בְּאוֹר כּוֹכָב, בָּזָה

לְכָל מַהוּת אָדָם,

כָּל תִּסְבּוֹכוֹת שֶׁל סְתָם,

כָּל הַחֵמָה וָרֶפֶשׁ שֶׁבָּעוֹרְקִים זָרְמָה.

תְּמוּנָה רוֹחֶפֶת לְפָנַי, אָדָם אוֹ צֵל,

יוֹתֵר צֵל מֵאָדָם, תְּמוּנָה יוֹתֵר מִצֵּל;

כִּי כִּישׁוֹר הַגֵּיהִנּוֹם, עָטוּף בְּתַכְרִיכֵי גְּוִיָּה

אֶת הַנָּתִיב הַמִּתְעַקֵּל לְהַתִּיר יוּכַל;

פֶּה לְלֹא לַחוּת וּנְשִׁימָה

פִּיּוֹת שֶׁאֵינָם נוֹשְׁמִים לִקְרֹא יוּכַל;

אֲנִי מֵרִיעַ לֶאֱנוֹשׁ-הָעַל;

אֶקְרָא לוֹ חַיִּים-בַּמָּוֶת וּמָוֶת-בַּחַיִּים.

נֵס, צִפּוֹר אוֹ זָהָב מְעֻצָּב,

יוֹתֵר נֵס מִצִּפּוֹר, יוֹתֵר נֵס מִזָּהָב,

נָטוּעַ עַל שִׂיחַ מוּאָר-כּוֹכָב מוּפָז,

יָכוֹל לִקְרֹא כְּתַרְנְגוֹלֵי הַגֵּיהִנּוֹם,

אוֹ, בִּמְרִירוּת הַלְבָנָה, לָבוּז בְּקוֹל

בְּהוֹד מַתֶּכֶת לֹא-מִשְׁתַּנָּה

עָלֶה אוֹ צִפּוֹר מְצוּיָה

וְכָל הַתִּסְבּוֹכוֹת שֶׁל דָּם וָרֶפֶשׁ.

בַּחֲצוֹת עַל מִדְרֶכֶת הַקֵּיסָר מְרַחֲפוֹת

לֶהָבוֹת שֶׁשּוּם קַשׁ לֹא הֵזִינָן, שׁוּם מַצָּת לֹא הִדְלִיקָן,

שׁוּם סְעָרָה לֹא תַּפְרִיעָן, לֶהָבוֹת בְּנוֹת לֶהָבוֹת,

בַּאֲשֶׁר רוּחוֹת יְלִידוֹת-דָּם מוֹפִיעוֹת

וְכָל תִּסְבּוֹכוֹת הַחֵמָה נוֹטְשׁוֹת,

גּוֹסְסוֹת לְתוֹך מָחוֹל,

מְצוּקָה שֶׁל חֲלוֹם-הֲזָיָה,

מְצוּקַת הַלֶּהָבָה שֶׁשַּׁרְווּל לַחֲרֹך לֹא מְסֻגָּלָה.

שְׂרוּעוֹת עַל גַּב דָּם וְרֶפֶשׁ הַדּוֹלְפִין,

רוּחַ אַחַר רוּח! הַשֶּׁטֶף נִשְּבָּר בְּסַדְנַת הַצּוֹרְפִים,

צוֹרְפֵי הַזָּהָב שֶׁל הַקֵּיסָר!

הַשַׁיִּשׁ שֶׁל רַחֲבַת הַמָּחוֹל

שּוֹבֵר חֵמָה מָרָה שֶׁל תִּסְבּוֹכוֹת,

אוֹתָן תְּמוּנוֹת אֲשֶׁר

תְּמוּנוֹת טְרִיּוֹת יוֹלדוֹת,

זֶה הַיָּם מְעֻנֶה הַגּוֹנְג, קְרוּעַ-הַדּוֹלְפִין.

Sailing to Byzantium

BY WILLIAM BUTLER YEATS

I

That is no country for old men. The young

In one another's arms, birds in the trees,

—Those dying generations—at their song,

The salmon-falls, the mackerel-crowded seas,

Fish, flesh, or fowl, commend all summer long

Whatever is begotten, born, and dies.

Caught in that sensual music all neglect

Monuments of unageing intellect.

II

An aged man is but a paltry thing,

A tattered coat upon a stick, unless

Soul clap its hands and sing, and louder sing

For every tatter in its mortal dress,

Nor is there singing school but studying

Monuments of its own magnificence;

And therefore I have sailed the seas and come

To the holy city of Byzantium.

III

O sages standing in God's holy fire

As in the gold mosaic of a wall,

Come from the holy fire, perne in a gyre,

And be the singing-masters of my soul.

Consume my heart away; sick with desire

And fastened to a dying animal

It knows not what it is; and gather me

Into the artifice of eternity.

IV

Once out of nature I shall never take

My bodily form from any natural thing,

But such a form as Grecian goldsmiths make

Of hammered gold and gold enamelling

To keep a drowsy Emperor awake;

Or set upon a golden bough to sing

To lords and ladies of Byzantium

Of what is past, or passing, or to come.

W. B. Yeats, “Sailing to Byzantium” from The Poems of W. B. Yeats: A New Edition,edited by Richard J. Finneran. Copyright 1933 by Macmillan Publishing Company, renewed © 1961 by Georgie Yeats. Reprinted with the permission of A. P. Watt, Ltd. on behalf of Michael Yeats.

Source: The Collected Poems of W. B. Yeats (1989)

4

Byzantium

ראו גם:

ההתגלות השנייה – נבואה פואטית של ייטס

אמיר אור – ישו והברבור :מחזוריות קוסמית בשירת ייטס

"לשוט לביזנטיון" בויקיפדיה

הקראה של "לשוט לביזנטיון"