הספר מלחמת העולם השניה, מאת אנטוני ביוור, תרגום עמנואל לוטם (ידיעות ספרים, 974 עמודים).

הייתה תקופה לפני שנים שנהניתי לקרוא ספרי היסטוריה, במיוחד היסטוריה צבאית. בארץ אהבו ספרים כאלו, כמובן בדגש על עלילות ״משלנו״, אבל גם של גויים, ואף פורסמו ספרים מקוריים שהביאו סיפורי פעולות קומנדו וריגול נועזות. מובן שבין העלילות המתוארות תפסו מקום חשוב פעולות גלויות וחשאיות בזמן מלחמת העולם השנייה. משום כך, ואף שידעתי שהמלחמה הזאת הייתה אירוע עצום בממדיו, היה נדמה לי שבסך הכל אני יודע די הרבה על מלחמת העולם השנייה.

אנטוני ביוור הוא היסטוריון שכתב כבר ספרים על המלחמה (״סטלינגרד״, ״נפילת ברלין״, ועוד רבים), וכמובן ידע לאין שיעור יותר מכל אדם שאינו איש מקצוע על מלחמת העולם השנייה. ובכל זאת הוא כותב ב״תודות״ בסוף הספר המונומנטלי הזה: ״תמיד חשתי במקצת כמו רמאי כאשר פנו אליי אנשים וביקשו להיוועץ בי כמומחה כללי למלחמת העולם השנייה, מפני שהייתי מודע עד כאב לפערים הגדולים בידיעותיי… הספר הזה… מייצג את השאיפה להבין כיצד משתלבות יחדיו חידת התצרף המסובכת הזאת עם ההשפעות הישירות והעקיפות של מעשים ושל החלטות שאירעו בזירות שונות מאוד של המלחמה״.

ואכן, אחד מהדברים שמייחדים את הספר הזה, הוא בהצלחתו לתת לקורא מושג עד כמה הייתה המלחמה מורכבת ובקנה מידה גדול, עד כדי כך שתוך כדי קריאת הספר חשתי תדהמה שאדם אחד הצליח להקיף במחשבתו ובתלמודו את כולה.
זה המקום להודות שלא קראתי את כל מאות העמודים של הספר (כ-800 עמודי טקסט מתוך 974 עמודים). למעשה קראתי אולי רק עשירית ממנו. ועם זאת, הקריאה החזירה לי את העונג שחשתי לפני שנים כשקראתי ספרי היסטוריה.
יש בספר ראיה רחבה, שמקשרת אירועים למה שקרה לפניהם ולמה שקרה אחריהם. יש פה תיאורים קולחים ״ספרותיים״ של המאורעות, מנקודת מבט אישית ואנושית של המשתתפים. ועם זאת, יש גם את המספרים, שמאפשרים באמת להבין את ההיקף של האירועים.
וכמובן, מלחמת העולם עצמה היא אכן מאורע מיוחד. אין פלא שנכתבו כל כך הרבה ספרים עליה ובהשראתה. מעשי הטבח היו האיומים בהיסטוריה, הקרבות היו הגדולים בהיסטוריה, הרשע והגבורה הגיעו לקיצוניות, ומה שעמד על כף המאזניים היה פשוטו כמשמעו עתיד העולם כולו. אין ארץ שנמלטה מהשפעות המלחמה, גם מי שלא השתתפה בה, ואמריקה הדרומית זה בערך חלק העולם היחיד שלא השתתף. אנחנו רגילים לקנה מידה אפי שכזה באמנות הספרות, הקולנוע, הקומיקס, כלומר בתחום הדמיון. אבל במלחמת העולם השנייה זו הייתה המציאות כפשוטה.
ועם כל זה, חשוב אולי אפילו יותר מעצם פרישת היריעה הרחבה, הוא מה שביוור בוחר לא להתעלם ממנו. אמנם המלחמה הזאת הייתה קרובה ככל שאפשר במציאות למלחמת בני אור בבני חושך, בוודאי הרבה יותר ממלחמת העולם הראשונה, אבל ביוור לא חוסך מאיתנו את תיאור הכישלונות, ואף המעשים האיומים, של ״בני האור״ כלומר בעלות הברית. לדעתי, דווקא התיאורים הללו מאפשרים ללמוד על חשיבותם של המספרים להבנת ערכיותם של מעשים. יחסית למעשי גרמניה ויפן מעשי בעלות הברית שהיו נחשבים היום (ולמעשה גם אז) לפשעי מלחמה, מתגמדים. זה המקום לציטוט המפורסם, שמשתמשים בו כל כך הרבה פעמים שלא במקומו – הכול יחסי.
כך, המלחמה מעוררת לא רק תדהמה והתפעלות, או זעזוע, אלא גם מחשבות פילוסופיות. כגון שלפעמים אין ברירה אלא לעשות דברים רעים, כדי למנוע דברים רעים יותר. המלחמה אילצה אנשים לעשות בחירות איומות. גם ברמה האישית, וגם כמובן ברמה של מקבלי ההחלטות. רק לשם דוגמה, דעתו של ביוור בעניין המחלוקת על הטלת פצצות האטום על יפן ברורה – לפחות כך אני מבין אותו. אכן כ-150 אלף, ואולי 200 אלף, אנשים נהרגו, כמעט כולם אזרחים. אבל המספרים האלו מתגמדים לעומת מספר היפנים בלבד שהיו נהרגים, אם ארה״ב הייתה נאלצת לפלוש ליפן. וגם, לאמריקאים בהחלט מותר לחשוב שחיי חייליהם חשובים יותר ובעלי ערך רב יותר, מאשר חיי אזרחי יפן, שאחרי הכול פתחה במלחמה וסירבה להיכנע. כלומר מאה אלף חיילים אמריקאים שהיו נהרגים רק הם ״שווים״ יותר ממאתיים אלף אזרחים יפנים שנהרגו בהפצצות.

לסיכום, זהו ספר ענקי, אבל בהחלט אין צורך לקרוא את כולו כדי ליהנות ממנו. להפך, כל אחד יכול לפתוח באזור (פסיפי/אטלנטי/צפון אפריקה/אחר), בתקופה (1941/43/וכולי), או אפילו בקרב ספציפי שהוא מתעניין בו, ולקרוא.
אני למדתי הרבה דברים שלא ידעתי, גם על מאורעות שכבר קראתי עליהם בעבר.
אני שמח שהספר הזה בספרייתי, ומפעם לפעם אני פותח וקורא – זה מעניין.

תגובה אחת

  1. בתור מי שהוא חובב גדול של ספרים על מלחמת העולם השנייה ויש לו אוסף גדול של ספרים על מלחמה זאת ,אני יכול להעיד שחלק מהעניין העצום שלי במלחמה זאת נובע מהדמויות הצבעוניות המרתקות באופן קיצוני ממש של המנהיגים ,היטלר כמובן אבל גם עוזריו גבל הימלר גרינג בורמן שכל אחד מהם נראה כהתגלמות מושלמת של רשע בדרכו שלו .וכך גם האויבים שלהם סטאלין ועוזריו צ’רצ’יל ומונטוגמרי בצד הבריטי רווזולט ופטאון אצל האמריקנים.כל אחד מהם הוא דמות מרתקת שנכתבו עליה כרכים שלמים ועוד לא מיצו את כל מה שיש להיאמר.
    לעומת זאת ..אני מתעניין הרבה פחות במלחמת העולם הראשונה .יש לי כמה ספרים בודדים על מלחמה זאת ואני מתעניין בהם הרבה פחות .וזאת למרות שבדרכה שלה מלחמה זאת השפיעה לא פחות ואולי אף יותר מהשנייה.
    ולדעתי זוהי תחושה כללית.
    מדוע ?
    כמעט כל המנהיגים של מלחמה זאת כולל קיסר גרמניה וילהלם השני נראים חיוורים ואפורים לעומת אלו של מלחמת העולם השנייה ,למעשה משעממים ממש בהשוואה לטוב ולרע. כמובן אותם אנשים אפורים הביאו להרג של מליונים ולחורבן כללי במימדים שלא נודעו עד אז אבל התחושה היא שהם לא ידעו מה הם עושים ….ושהיה כאן הרבה יותר טימטום קרימינאלי מאשר רשע ממש.
    אתה לא יכול לאמר זאת לגבי מלחמת העולם השנייה שם הם ידעו בדיוק מה הם עושים ומה יהיו ההשלכות.
    וגם בגלל זה מלחמה זאת היא מרתקת הרבה יותר מכל בחינה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

תשע − 4 =