המלצות סוף השבוע (28-27 בנובמבר) מאת עורכי “יקום תרבות”

ניסים כץ, עורך מדור הפרוזה של “יקום תרבות” ממליץ על

הספר “מהבורגנים ועד בטיפול – הפיכתה של סדרת הדרמה לאמנות“, מאת נועה לביא, הוצאת רסלינג.

אמנם זה ספר אקדמי המבוסס על עבודת הדוקטורט של הכותבת, אבל הספר מתאר בצורה מעניינת מאוד את הניגוד הבינארי בין טלוויזיה הנחשבת “נחותה” על ידי אקדמאים וחוקרים (בעיקר מתחום הסוציולוגיה) ומבקרי תרבות, לבין טלוויזיה הנחשבת “איכותית” (או אמנותית),  בשדה הטלוויזיה הישראלי. הספר שואל את השאלה: האם סדרות הדרמה המתויגות כאיכותיות בישראל מוגדרות כבעלות מאפיינים של יצירת אמנות?

תוך כדי תשובה לשאלה זו אנו מקבלים סקירה על שדה הטלוויזיה בישראל והשינויים שהוא עבר, לאור הפרטת שוק הטלוויזיה בשנות ה-90, ולאור המגמות הגלובליות, ואת המאבקים החברתיים והתרבותיים שהתרחשו בשדה התרבותי עקב השינויים בשדה הטלוויזיוני הישראלי.

חגית בת אליעזר, שליחת “יקום תרבות” לאירועים ולמופעים בכל רחבי הארץ ממליצה על:

העיר חיפה

אני ממליצה על עיר מגוריי – חיפה. היא הררית וימית, מלומדת מוסדות להשכלה גבוהה, מתוחברת לתל אביב, ובתור בירת הצפון מציעה תרבות לתושבי סביבותיה: מקרינה סרטי Yes Planet בשוליה הצפוניים, כשבמרכזה תיאטרון חיפה בניהולו האמנותי של משה נאור, ובניצוחו של הקב”ט המסור והמתמיד שושני מרקוביץ’. זהו תיאטרון רפרטוארי, שמפיק שש הצגות מקור בשנה.
השבוע החולף היה עתיר הצגות. ביום שישי, 20.11, עלתה הצגת מקור של התיאטרון ״שלא תתעורר הילדה״ עם משה איבגי, שלומי קוריאט, ויוסף אבו ורדה בתפקידים הראשיים שהוצגה גם במוצאי שבת 21.11. לא ראיתיה, אבל שמעתי רשמים מבני הצעיר מתן שראה את ההצגה פעמיים בתוקף תפקידו כדייל בתיאטרון.

ב-23 וב-24 בנובמבר ביקר בחיפה תיאטרון בית ליסין התל-אביבי עם ההצגה “טרטיף או המתחזה”, שאותה כן ראיתי. מיה דגן וששון גבאי מרבים לשתף פעולה, וגם בהצגה הזאת נהנו לשחק את התפקידים הראשיים בקלילות מיומנת של מכרים ותיקים. נמרוד ברגמן משך תשומת לב בתור טרטיף – במשחק מקצועי ודיבור רהוט הוא בנה דמות-אמת של נביא-שקר. האולם מלא ומהדהד צחוק, אבל לקומדיה מקום נחות בתיאטרון – היא אינה חודרת עמוק ודינה להישכח במהרה.

ועכשיו על ביקורו של תיאטרון האינקובטור הירושלמי בחיפה. במוצאי שבת, 28.11,  ״העיר הזאת” – מחזמר ראפ זוכה שלל פרסים ואהוד הקהל, מגיע למועדון הביט במרכז הכרמל בחיפה. את עמית אולמן – השחקן המרכזי – ראיתי לא אחת, נהניתי וכתבתי עליו כאן במקבצי ההמלצות הקודמים. אבוא לראות – הצטרפו נא אלי.