מאת דניאל עוז
לקראת הבחירות, שלח עיתון "הארץ" לראשי המפלגות שאלון בנושאים מדעיים. תשובותיהם בנושא לימודי האבולוציה אִכזבו קוראים חילונים רבים. אִכזבה במיוחד תשובת שר המדע לשעבר, יעקב פרי, שהתחילה במילים: "ילדי ישראל חייבים להתחנך על ערכי התנ"ך והמסורת היהודית יחד". בנושא מדובר פחות, פרי דווקא הפתיע לטובה, לפחות מבחינת החריגה שלו מהקונצנזוס: "הקמת תחנת כוח גרעינית לצורכי אספקת אנרגייה וחשמל היא צעד שבהחלט מקובל עליי". ראשי מפלגות אחרות טענו כמעט פה-אחד כי אנרגייה גרעינית היא מסוכנת וצריך להשקיע ב"אנרגייה מתחדשת". מיד אחר כך הם נשאלו על תרומתה של ישראל להתחממות הגלובאלית. הפוליטיקאים, שלא הבינו את הקשר ההדוק בין השאלות, סיפקו סיסמאות מתחסדות על הצורך להיות ירוקים ולהפחית בגזי חממה. לא אני ולא הפוליטיקאים מדענים, אבל בניגוד לרובם אני משתדל להקשיב למה שהקהילה המדעית אומרת, וכדאי לכל אחד לעשות כן על מנת להחזיק היטב במושכות כבוחר וכאזרח מעורב. לפי המידע הרב שזמין כיום ברשת, נדמה כי ההתנגדות האוטומטית לכוח גרעיני בישראל היא לאין ערוך חמורה מההתנגדות ללימודי אבולוציה.
כשמדברים על אנרגייה "ירוקה","אלטרנטיבית" או "מתחדשת", הכוונה היא בדרך כלל לאנרגיית רוח, הידראולית, גאותרמית, ביולוגית או סולארית. אין לישראל איפה לייצר אנרגייה הידראולית או גיאותרמית משמעותית ואין בה מספיק רוח. אנרגייה ביולוגית היא תחום שנמצא בחיתוליו. על דרך השלילה נותרת האנרגייה הסולארית, שהיא מועטה ויקרה. גרמניה השקיעה באנרגייה סולרית − זה עולה לה פי 4 מאשר האנרגייה הגרעינית של פינלנד, ועדיין מספק פחות מ-7% מצרכי האנרגייה של המדינה. זה לא אומר שלא צריך להשקיע באנרגייה סולארית: ככל שמשקיעים בתחום הפיתוח שלה, היא הולכת ומוזלת בטווח הרחוק. בעתיד הנראה לעין, ישראל הציבה לעצמה רף ציפיות של 10% אנרגייה סולארית לחתור אליו, שזה המון, אבל גם כשהמטרה תושג נצטרך לספק 90% מצרכי האנרגייה בדרך אחרת. השאלה היא לא האם צריך לחתור לאנרגייה סולארית − אנחנו כבר עושים זאת − השאלה היא איך מספקים את צרכי האנרגייה ההולכים וגדלים של ישראל, בהתחשב בכך שאנרגייה סולארית בוודאות לא תעשה כן בעשורים הקרובים.
משק החשמל בישראל מבוסס כיום על שני משאבי אנרגייה מסורתיים: פחם וגז. הגז הופך להיות כלכלי יותר − הפקת אנרגייה מגז בארה"ב בשנת 2012 עלתה 38 דולר למגהוואט לשעה (דלק+תפעול). אנרגייה גרעינית עלתה שם 16.08 דולר (דלק+תפעול). זוהי אינדיקציה גסה מאד, שכן היא לא מעידה מה יהיו הבדלי המחירים בישראל בשנת 2030, אבל היא מסברת את האוזן לגבי הכלכליות הבסיסית של הגרעין. לחישוב הפיננסי יש להוסיף גם את החישובים התברואתיים, שכן אנרגייה מזהמת יותר משמעה ציבור חולה יותר שמגביר את עלויות הבריאות. ובכן, מהי האנרגייה הנקייה והבטוחה מבין השלוש?
ניקיון − גז אמנם נקי פי שניים מפחם, אבל עדיין מזהם את האוויר פי 31 מאשר אורניום
כאמור, משק החשמל בישראל מבוסס כיום על שני משאבי אנרגייה מסורתיים: פחם וגז. כדי לספק חשמל לבית אחד, למשך שנה, צריך אחד מהבאים:
או 1100 קילו של פחם, שיפלוט 3505 קילו של פחמן דו-חמצני,
או 1000 מטר מעוקב של גז, שיפלוט 1736 קילו של פחמן דו-חמצני,
או 7 גרם של אורניום, שיפלוט 56 קילו של פחמן דו-חמצני.
תחנות הקיטור הישנות של ישראל צורכות פחם, שהוא משאב האנרגייה המיושן, הזללני והמזהם ביותר. אנרגייה גרעינית, לבד מן העובדה שהיא זולה יותר, פולטת 1.6% מגזי החממה שפולטת תחנת כוח פחמית. כלומר, פחם פולט פי 62.6 יותר CO2 מאשר אורניום. אבל ישראל מסתמכת יותר ויותר על הגז הטבעי שלה, ומתכננת להופכו למקור האנרגייה העיקרי שלה, מטעמים ששמירת הסביבה אינה בראשם. גז אמנם נקי פי שניים מפחם, אבל עדיין משאב מתכלה ומזהם את האוויר פי 31 מאשר אורניום. הדאגה של הפוליטיקאים מהתחממות גלובאלית, אם כן, נשארת ברמה ההצהרתית.
פחם וגז הם משאבים מתכלים. מה לגבי אורניום? האם אין מדובר ביסוד נדיר שמאגריו הולכים ונדלים? המחשבה שמחצב האורניום בעולם יספיק למאות שנים בלבד ליוותה את המשק הגרעיני לפני עשורים ספורים, אבל כיום, כורים גרעיניים מתקדמים מסוג ברידר − כגון הIFR − יעילים פי 100 בהוצאת אנרגייה מאורניום. משמעות הדבר מבחינת ערך הדלק היא שהוצאת אורניום ממי ים הופכת כלכלית. הפיזיקאי ברנרד כהן מאוניברסיטת פיטסבורג חישב כי כמות האורניום שיש ביכולתנו להוציא ממי האוקיאנוסים תוכל לספק אפילו פי 25 מצרכי האנרגייה הנוכחיים שלנו, למשך זמן של מאות מיליוני שנים – כלומר, עד לסוף הקיום האנושי עלי אדמות.
דאגה סביבתית נוספת קשורה בפסולת הגרעינית − אך גם דאגה זו הולכת ומתיישנת, כאשר דווקא את פסולת הדרגה הגבוהה (HLW) שהיא המועטה ביותר, הרדיואקטיבית ביותר ובעלת מחצית-החיים הארוכה ביותר, ניתן כיום למחזר ולהשתמש בה כדלק נוסף. לפחם פסולת מסיבית בהרבה, אגב, בדמות אפר ובו סידן חמצני (קלציום אוקסיד) שמזהם אדמה ומים ומהווה מפגע אקולוגי משמעותי באמת.
בריאות ובטיחות − עשרת אלפים קורבנות בתאונות כוח גרעיניות בשישים שנה, לעומת מיליון קורבנות מדי שנה בתאונות כוח פחמיות
הפוליטיקאים אומרים שהיו בעבר תאונות ולכן אסור להקים תחנת כוח גרעינית. כמה תאונות היו? שלוש − אם סופרים את ת'רי מייל איילנד העתיקה מ-1979. שתיים קטלניות: צ'רנוביל ופוקושימה. צ'רנוביל היתה הגדולה שבהן, והיא ארעה ב-1986, גם היא בתקופה פרימיטיבית מאוד מבחינת האדריכלות והטכנולוגיה של הכורים, שהשתפרו לבלי היכר מאז ועד 440 התחנות הגרעיניות הפועלות בעולם כיום באין תקלה. ובכל זאת, מה סך כול הקורבנות מצ'רנוביל ונזקיה ארוכי-הטווח (סרטן כתוצאה מהקרינה וכו')? על פי הערכת האו"ם, מספר הקורבנות יגיע ל-9000. מה סך כול הקורבנות הצפויים של פוקושימה? ההערכות נעות בין 100 של השמרנים ל-1000 של המגזימים, אבל בואו נזרום עם המגזימים. בכשישים שנים של אנרגייה גרעינית, שתי תאונות במרחק של עשרים שנה זו מזו גבו את חייהם של 10,000 איש בעולם כולו.
אנרגייה פחמית, לעומת זאת, גובה את חייהם של לא פחות מאשר מיליון בני אדם בכל שנה, כתוצאה ממחלות סרטן, וממחלות לב ונשימה המיוחסות לחלקיקים שהיא פולטת לאוויר, לפי אירגון הבריאות העולמי (זאת, נוסף על התאונות הרבות הכרוכות בכריה). בסין מתים 6,000 כורים בכל שנה, ולמעלה מ-600,000 מהם לוקים במחלות ריאה. בארה"ב לבדה אנרגייה פחמית גובה את חייהם של 13,200 איש בכל שנה. נוסף על כך, הסידן החמצני (קלציום אוקסיד) שבאפר, שמשאירה שריפת הפחם, תורם באופן עצום לזיהום האדמה והמים, ומבחינה כמותית, הנזקים האקולוגיים שלו צריכים להטריד אותנו יותר מאשר פסולת גרעינית. על אף שגז הורג פחות מפחם, הוא עדיין קטלני בהרבה מאשר אנרגיה גרעינית – למעשה, על כל יחידה של חשמל שמיוצרת, זיהום מגז הורג פי 40 בני אדם מאשר גרעין. אי לכך, מחקר של נאס"א מעריך שקיומה של אנרגייה גרעינית חסך 1.8 מיליון מקרי מוות בשנים שבין 2009-1971 − שזה בממוצע 76,000 חיי אדם בכל שנה.
תאונות של תחנות כוח גרעיניות הן אפוא הרבה יותר מתוקשרות ומוצגות כדבר מפחיד יותר, אבל הנתונים האמפיריים לא משאירים שום ספק שאנרגייה גרעינית גם מצילה חיי אדם וגם מגנה על הסביבה. עד כדי כך, שמדענים מאמינים כי המעבר לאנרגייה גרעינית (ואליה בלבד) הוא מהלך חיוני לשימור המגוון הביולוגי והאיזון האקולוגי. יש לציין שאפילו אנרגייה הידראולית, שנחשבת "אלטרנטיבית", מתחדשת, ונקייה, אחראית על 94% ממקרי המוות מתאונה בתחום האנרגייה, בשל קריסת סכרים (בסין, ב-1975, מתו כך 171,000 איש) ונזקים עצומים לסביבה ולבעלי החיים.
זה לא מקרי שהצמרת המדעית כמעט בדעה אחת שאנרגייה גרעינית היא הירוקה והבטוחה ביותר.
בישראל עולים לפעמים טיעונים לוקאליים, לפיהם אין בעיה עם תחנות כוח גרעיניות במקומות אחרים, אבל בארץ הן פגיעות יותר בשל מיקומנו על השבר הסורי-אפריקאי, ובשל הסכנה שכור גרעיני יהווה מטרה במקרה של מלחמה. החוששים מרעידות אדמה נוטים להשתמש במקרה פוקושימה להמחשה, בשל הטעות הרווחת שקריסת הכור בפוקושימה ארעה בגלל רעידת האדמה − 9 בסולם ריכטר שארעה ב-11 במרץ 2011. התשובה היא כזו: כורים גרעיניים ביפאן בנויים כדי לספוג רעידות אדמה בדרגת 8.25 ריכטר. הם סופגים רעידות אדמה כל הזמן. ב-1995, למשל, הייתה רעידת אדמה של 7.2 ריכטר באיזור קוׂבֶּה, והכורים בתחנות הכוח הסובבות אותה נסגרו כמקובל באופן אוטומטי וללא מגע אדם. למעשה, תחנות כוח יפאניות שורדות רעידות אדמה כמעט בכל שנה − כך ב-2004 וב-2005, כך ב-2007 וב-2009 וכך הלאה. כך גם קרה בפוקושימה ב-2011 − הכורים נסגרו באופן אוטומטי ושרדו לאחר רעידת האדמה. היה זה הצונאמי שבא אחריה אשר גרם לקריסתם, וגם הוא לא היה הצונאמי הראשון שחוותה יפאן. פוקושימה נחשבת דוגמה נדירה לכישלון בתכנון ובבנייה גם על פי קריטריונים יפאניים, וישראל יכולה גם להיעזר במהנדסים צרפתים או אמריקאים – שם הכורים משוריינים מספיק כדי לספוג כל רעידת אדמה וגם פגיעות טילים. אגב, רעידת האדמה הגדולה ביותר שנמדדה אי פעם בישראל ארעה ב-1927 והייתה 6.2 בסולם ריכטר. לבסוף, אנשים נוטים להגזים בדמיונם את ממדי האסון: היפאנים נאלצו לפנות רדיוס של 20 ק"מ סביב פוקושימה, שזה אולי לא צחוק, אבל אפילו בנגב יש שטחים פתוחים כאלה.
באשר לטענה שכור גרעיני ישמש כמטרה במקרה של מלחמה: מקורות זרים גורסים כי לישראל יש כבר כור גרעיני למטרות מלחמה, וכי הוא יושב בדימונה, וכי ישראל משיגה עבורו אורניום בדרכים-לא-דרכים גם בלי להיות חתומה על ה-NPT. המיתוס הזה איננו זר לאויבינו. האורניום בכור כזה −אם היה בדימונה כור כזה − מועשר ל85% − הרמה הנחוצה לשימוש בנשק, וזאת בניגוד ל-3% עד 5% העשרה המקובלת באורניום לצרכי אנרגייה. סביר, אם כן, שיהיה ממוגן מפני פגיעות של נשק קונבנציונלי בשכבות עבות של בטון ופלדה. כך ממוגנים גם כורים גרעיניים של חלק ניכר מתחנות הכוח בארה"ב, וכך ניתן למגן תחנת כוח גרעינית בישראל (תחנות טורבינות הגז שמפוזרות ברחבי הארץ אינן ממוגנות, למרות סכנת הפיצוץ). לא ברור מדוע תחנת הכוח תשמש כמטרה מידית יותר מאשר הכור בדימונה. לא ברור גם מדוע ישראל איננה חותמת על ה − NPT – כמו מעצמות גרעיניות אחרות. לטענת היסטוריוגרף הגרעין הישראלי, פרופסור אבנר כהן, על מדיניות העמימות אבד הכלח.
לסיכום, תחנת כוח גרעינית כלכלית יותר מפחם ומגז, נקייה יותר, בריאותית יותר, ידידותית יותר לסביבה − ולמעשה גם בטיחותית יותר
תורת האבולוציה היא דבר שקל לאדם חילוני להגן עליו, אבל הפוליטיקאים, וגם הציבור בישראל, נוטים להתנגד בתגובת רפלקס להתפתחויות מדעיות חדשות יותר. מחבר מילים אלו הוא הדיוט, אבל מתבסס על מיטב המוחות הבינלאומיים בתחום האנרגיה, שגורסים כי הדרך הכלכלית והנקייה ביותר ללכת בה כיום היא תמהיל של משאבי אנרגייה שונים, שלגרעין בו מקום מרכזי. הקמה של תחנת כוח גרעינית היא יקרה, אבל לפי המידע הנגיש לנו היא כלכלית יותר מפחם ומגז, נקייה יותר, בריאותית יותר, ידידותית יותר לסביבה, ולמעשה גם בטיחותית יותר.
וראו גם
ואולי יש לפחד מאנרגיה גרעינית? :תשובתו של ד"ר אמנון סטופ לדניאל עוז
