המחזה “כהנא צדק?” מאת יואב איתמר מוצג לאחרונה על במותינו (גילוי נאות: יואב איתמר הוא עורך במגזין זה).

מדובר במחזה על אודות פוליטיקאי ישראלי שנוי מאוד במחלוקת, אולי השנוי ביותר במחלקת בתולדות הפוליטיקה הישראלית – לצד אריאל שרון, ועצם הצגתו על במה היא דבר נדיר מאוד בארצנו.

אמנם הוצגו פה כבר מחזות שעסקו בפוליטיקאים זאב ז’בוטינסקי ובן גוריון, מייסדי ומנהיגי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת העבודה (המחזה “הילכו השניים יחדיו” מאת א.ב. יהושע), וכמו כן הוצג מחזה שעסק בבן דמותו של ראש מפלגת  ש”ס הנוכחי, אריה דרעי (המחזה “תיקון חצות” מאת אמנון לוי ורמי דנון)  − אך זהו, פחות או יותר, הכול.

יש להניח שמקור השראה חשוב יותר מאלו עבור המחזאי יואב איתמר הייתה הצגת היחיד “היטלר” מאת אמיר אוריין (תיאטרון “החדר”), מורה התיאטרון של איתמר. במחזה של אוריין מוצג אחד הפוליטיקאים המפלצתיים ביותר בתולדות האנושות כאדם אנושי ובא בימים, שמציג שוב את עמדותיו מאז.

“כהנא צדק?” הולך בפסיעות בטוחות בעקבות הצגה זאת, שעוררה גם היא שערורייה בזמנה.

גיבור המחזה, הרב מאיר כהנא, הוא דמות קיצונית לא פחות מהמשוררת יונה וולך − שסרט חדש על חייה עולה לאחרונה במקביל − ולכן, דווקא, מדובר בדמות המתאימה מאוד לדרמה טובה, ובמיוחד למחזה. סביר יותר להניח שדמותו של כהנא מתאימה יותר לעיבוד מחזה, מאשר, נניח,  פוליטיקאים ממוצעים כיצחק בוז’י הרצוג או יוסי ביילין, שעם כל הכבוד לפעילותם אין בהם דבר דרמטי, ולכן בלתי אפשרי ליצור סביבם דרמה.

מאיר כהנא זכור עד היום כפוליטיקאי היהודי הימני הקיצוני ביותר אי פעם שנכנס לכנסת ישראל. אדם שהחל את פעילותו כסוכן כפול עבור האף-בי-איי האמריקני והפך למנהיג של ארגוני ההגנה העצמית היהודיים בארה”ב.

הוא הקים את כ”ך − תנועה שחרתה על דגלה את סילוק הערבים ממדינת ישראל בכל אמצעי שיידרש, מתשלום כסף על מנת שיעזבו לקנדה ועד לגירוש בכוח הזרוע. נוסף על כך, גולת הכותרת  במצעה הייתה ניהול המדינה על פי חוקי ההלכה הנוקשים ביותר, בדומה למה שדורשים החמאס ודאע”ש באשר למדינות “איסלאמיות”.

כהנא ניסה לרוץ לכנסת ישראל בראש תנועתו בבחירות 1973, 1977 ו-1981, וכשל.

אך בבחירות לכנסת ה-11 (1984) שבה הריץ את הססמה “תנו לי את הכוח – אני אדע איך לטפל בהם“, הצליח לעבור את אחוז החסימה, דבר שהוכיח מעבר לכל ספק שהתמיכה בו התחזקה מאוד. אבל בכנסת נוהל, למעשה, חרם נגדו. בבחירות 1988 כבר נפסלה תנועתו מהתמודדות בבחירות לכנסת, לאחר שנקבע שמטרותיה גזעניות.

כהנא נרצח ב-5 בנובמבר 1990 בסיום נאום שנשא במנהטן, בידי מתנקש מוסלמי שהתחזה ליהודי.  המתנקש השתייך לאל-קאעידה, ארגון שעדיין היה בלתי ידוע ב-1990, ויש לראות בכהנא את אחד הקורבנות הלא איסלאמיים הראשונים שלו.בעיני מעריציו  של כהנא  וא הפך לקדוש מעונה.

ב-1994 הוכרזה תנועת כ”ך כארגון טרור והוצאה מחוץ לחוק. למרות זאת היא המשיכה להתקיים. בנו של מאיר כהנא, בנימין זאב, המשיך לעמוד בראש תנועה מקבילה − “כהנא חי”, עד  לרציחתו בידי מחבלים ב-2001.

הדעות ביחס למאיר כהנא חלוקות לגמרי. יש הרואים בו את אבי אבות הפשיזם והנאציזם היהודי ויש הרואים בו קדוש מעונה, מגדולי הקדושים המעונים של העם היהודי.

הרב כהנא -ההצגה

כאמור, דמותו הקיצונית של כהנא מתאימה מעין כמוה לדרמה, שבמרכזה יעמדו תמיד דמויות קיצוניות שאינן “מהישוב” (אם כי בימינו אלה נשאלת השאלה: מיהו באמת אדם “מהישוב?”). יואב איתמר לקח את אותו ביטוי שהומצא − או בכל אופן זכה לפופולאריזציה בשירו של הזמר הימני הקיצוני אריאל זילבר − והפך לפופולארי כגראפיטי בכל רחבי המדינה, לעתים בצירוף ציור האגרוף המונף, שהפך לסמל של תנועת כ”ך. סביב דמותו של כהנא יצר איתמר הצגה שלמה שהיא מסע לתוך עולמו הפנימי של מנהיג ימני קיצוני. ובימים אלו של התעצמות הקיצוניות הימנית והשנאה לכל מי שלא חושב כמוך, הן בימין והן בשמאל, הרי סיפורו רלוונטי יותר מתמיד.

איך ומדוע נהפך אדם למנהיג ימני קיצוני, לכאורה רוחש שנאה לערבים − אך מצד שני בטוח שהוא מבין אותם הרבה יותר מאשר את אותם ה”שמאלנים המנוולים” שאותם אין הוא מצליח להבין כלל?

“כהנא צדק?” מנסה להסביר זאת.

המחזה מתאר עולם חלופי שבו הרב מאיר כהנא, מנהיג תנועת כ”ך, הסמן הימני הקיצוני ביותר בפוליטיקה הישראלית, עדיין חי וקיים בשנת 2014 ולא נרצח בידי אותו מתנקש איסלאמי מאל-קאעידה ב-1990, כפי שאכן קרה. הוא גם חי לאחר רציחתו של בנו בנימין זאב ב-2001 ומקונן עליו.

ואולי מדובר במישהו שרק מאמין שהוא הרב כהנא הידוע לשמצה שלא מת ב-1990 אלא חי מחדש כדיבוק במוחו בשנת 2014? לכאורה, שתי האפשרויות קיימות − המחזאי, כנראה, לא באמת החליט, אבל ככל שהמחזה מתקדם נראה שהאפשרות הראשונה היא, דווקא, הנכונה.

.

המחזה הוא מסע לראשו של מאיר כהנא, שאותו מגלם אברהם שלום לוי, בזמן שזה מנסה להכין פשטידה ללא הצלחה מרובה. אך בינתיים הוא מטיף לנו על דעותיו ואנו מגלים את חולשותיו, את שנאותיו וגם את מעלותיו. כהנא מתגלה כאדם אנושי מאוד − הוא מספר לנו על ילדותו בסביבתו של הילל קוק, פוליטיקאי ימני שכוח שהציל אלפי יהודים בשואה, הרבה יותר ממה שעשה בן גוריון אך על כך זכה למעט מאוד תודה.

כתוצאה מכך, גדל כהנא בתחושה של נרדפות, תוך מחשבה שיש להציל את עם ישראל כעם סגולה ויהי מה − וכי רק הוא מסוגל לעשות זאת. הוא מספר לנו על חייו גם כסוכן כפול של האף-בי-איי ועל יחסו האמביוולנטי מאוד לערבים, שבהם הוא רואה את אויבי עם ישראל והגאולה, ומצד שני הם אלו שהצביעו בשבילו בהמוניהם… בעצם, הוא מספר, הרעיונות שלהם לא כל כך שונים משלו − גם הם רוצים מדינת הלכה אם כי איסלאמית. הם מבינים בדיוק במה מדובר. אותם הוא דווקא מבין יותר טוב מהשמאלנים השנואים והחלושים שאפילו לא מבינים את עקרון מדינת ההלכה.

כהנא מתייחס לענייני היום של ההווה − שנת 2014, לועג לכל רעיון גדר ההפרדה ומעיר שבמיליארדים שעלתה אפשר היה פשוט ליישב את הערבים בארץ אחרת, ועדיף “ביבשת אחרת”.

“כמה מיליארדים עלתה גדר ההפרדה או המלחמה האחרונה?” הוא שואל. “היו מי שחישבו שכל מחבל שהרגו במלחמה האחרונה עלה ארבעה מיליון שקלים. בכסף הזה לא היה אפשר ליישב אותם במקום אחר, להיטיב את תנאיהם, להקים להם מדינה?” ואכן, כהנא התכתב עם האוכלוסייה הערבית בארץ, ומאחת ההתכתבויות עולה שכל הכפר ג’יש הסכים לעבור לקנדה באותם תנאי מחיה.

אציין, אגב, שרעיון משלוח ערביי הארץ לארצות המערב כמו קנדה, כבר איננו רעיון פרקטי ביותר, כפי שיכול היה להיראות בשנות השמונים למאיר כהנא. שהרי כיום, בעשור השני של המאה ה-21, רוב המדינות המערביות אינן חפצות בקהילות מוסלמיות נוספות, העלולות להתעצם בקרבן ולשמש כאיום סרטני טרוריסטי מבפנים. גם המדינות האפריקניות כמו קניה אינן רוצות בכך − גם עליהן משמשים האיסלאמים כאיום. אם היה, אכן, אפשר לשלוח את הערבים לחו”ל, היה זה רק למדינות איסלאמיות − נניח לאינדונזיה או למלזיה או לפקיסטאן − ולשם רוב המוסלמים אינם רוצים במיוחד לעבור. כולם מעדיפים רק מדינות מערביות.

מכיוון שכהנא עוסק בענייני היום של 2014, חבל שהמחזאי לא מאפשר לו לדון בענייני המדינה האיסלאמית של דאע”ש ואל-קאעידה. מה היה אבי רעיון מדינת ישראל כמדינת הלכה יהודית חושב על מדינות ההלכה איסלאמיות של דאע”ש ואל-קאעידה? האם היה חושב שיש ללכת בעקבותיהן?

כהנא נזהר בענין זה ולא מדבר. חבל.

יש במחזה קטעים חזקים, אך לא ברורים באמת − כמו סיפור יחסו של כהנא לבנו המת בנימין, שהמשיך את דרכו כמנהיג כ”ך. מי שאינו מתמצא בדקויות סיפור חיי כהנא וחיי בנו יתקשה להבין את הקטע הזה, שהרקע שלו אינו מוסבר היטב. הפרטים האישיים בחייו של כהנא − נישואיו לדוגמנית וחייו כסוכן כפול של האף-בי-איי − מובאים ברמזים.

המסר הברור של ההצגה: כהנא חי מאוד, ומרגיש טוב יותר בהווה הנראה כהולך ומתקרב ליישום רעיונותיו השונים. כל מה שנראה הזוי וקיצוני בשנות השמונים הוא היום כמעט חלק מהזרם המרכזי של השיח, לא רק בימין, אלא גם בקרב המכונה “השמאל”.

הנה כי כן, התשובה לשאלה שאותה מציגה ההצגה –

כהנא צדק? היא: כן. כהנא צדק כשחזה שהמונים ילכו בדרכו − יהודים ומוסלמים.

לסיום, אזכיר את השחקן המגלם את כהנא, אברהם שלום לוי, שמעבר לדמיון חיצוני רב לדמות שהוא מגלם, מצליח להעביר לקהל את המורכבות של האיש שכלל אינו פלקט בשחור לבן, אלא דמות מורכבת ומיוסרת.

“כהנא צדק?”− תיאטרון צוותא, תל אביב

כתב: יואב איתמר

במאי: אלעד שרעבי

שחקן: אברהם שלום לוי

.

ראו גם:

הדף של ההצגה “כהנא צדק?” בפייסבוק

הרב כהנא בויקיפדיה

קטע מתוך ההצגה: “כהנא צדק?”

כהנא צדק − בלי סימן שאלה: רשימה מאת ורד זינגר

עלי בליטנטל על ההצגה

הרב מאיר כהנא מתעורר לחיים: ראיון כתוב עם יואב איתמר

ראיון רדיופוני עם יואב איתמר

הכוכב, הבמאי והמחזאי בתמונה קבוצתית

תגובה אחת

  1. אלי, תודה על המאמר, כשכתבתי את ההצגה דעא”ש לא היו קיימים בתודעה הציבורית, ומהרבה בחינות הענין של אחידות בין המרחב הציבורי והמרחב הדתי נכונים גם לגבי דעא”ש ולכהנא אין צורך לדון בהם ספציפית.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש × 5 =