אחת השיטות המקובלות שנעזרים בהן בתכנון פרויקטים היא רשת
PERT – Project Evaluation and Review Technique.
רשת זו היא תרשים פעולה המתאר נקודות צומת בהן מתבצעות פעולות שונות החל מתחילת הפרויקט וכלה בסופו.בין נקודות צומת אלה מצויים חיצים שונים המראים את כיוון הפעולה, מאיזה נקודת צומת נע הפרויקט לנקודת צומת אחרת. פרויקטים שונים הם בעלי מורכבות רבה, וחלקים שונים מהם יכולים להתבצע במקביל, כך שבאותה יחידת זמן יכולות לפעול מספר נקודות צומת שונות המתכנסות בנקודת צומת אחרת כעבור זמן מחושב. לכל נקודת צומת יש שני זמני סיום משוערים, זמן מינימום וזמן מקסימום. פער זה בין זמנים אלה הוא פער הגמישות שאותו מביאים בחשבון, ואשר עלול להיווצר בשל סיבות בלתי צפויות. זהו למעשה מקדם ביטחון של הפרויקט, הבא לצמצם נזקים למידה הקטנה ביותר האפשרית.
בשל מקביליות העבודה ברכיבים שונים של הפרויקט קיים מקדם ביטחון נוסף. מקביליות זו נוצרת בשל העובדה שבין נקודות הצומת המתכנסות לנקודות צומת עתידיות ישנן כאלו שמשך ביצוען הוא קצר, וכאלה שמשך ביצוען הוא ארוך יותר. המשך הפרויקט יכול להתבצע רק משעה שנקודות צומת אלה מתלכדות, כמו למשל חיבור רכיבים לידי מכלול הצריך להתחבר מאוחר יותר לתוך מכלול גדול יותר. כך, קצב ההתקדמות של הפרויקט תלוי במועד סיום העבודה ביחידות שמשך ביצוען הוא הארוך יותר. נקודות הצומת בעלות משך הפעולה הקצר יכולות להתעכב במידת מה מכיון שהן צריכות להתלכד עם נקודות הצומת האיטיות. חיבורן של נקודות הצומת בעלות משך הפעולה הארוך יותר, יוצר את הנתיב הקריטי מכיון שמשך הפעולה הכולל שלהן הוא הזמן המוקצב בתכנון לפרויקט בכללותו.
תכנונם של משכי הפעולה בכל נקודות הצומת הוא פונקציה של מהלכי הייצור, סך הלוגיסטיקה הקשורה אליהם, ומכלול התקשורת האנושית שבלעדיה אין הייצור יכול להתבצע. שיטת PERT פותחה בארה”ב לצורך תכנון טילי הפולריס בשנות ה-50 של המאה ה-20 , ומאז היא שוכללה באופן מתמיד. מכלול השקלולים שעל פיהם נקבעו זמני המינימום והמקסימום, נבע מטכנולוגיות הייצור שהיו קיימות, ואמצעי התקשורת שהיו בשימוש, באותה תקופה. סך השכלולים והתהפוכות המדעיות והטכנולוגיות מאז ועד היום, לרבות אמצעי התקשורת החדשים, צמצמו את פער הזמן בכל נקודת צומת בין זמן המינימום לזמן המקסימום, מה שהביא להעצמת האקוטיות בנתיב הקריטי, ולהקטנת הערכים של מקדמי הביטחון. במצב חדש זה לתקשורת שבין הנפשות הפועלות יש משמעות רבה ביותר.
מבחינת העובדים הפועלים בנקודות הצומת קיימים שני מצבים. מצב אחד בו לכל נקודת צומת עובדים משלה, ומצב בו אותם עובדים קשורים למספר נקודות צומת. ככל שנקודות הצומת קרובות יותר לצומת הסופית, כך הן קרובות יותר למועד סיומו של הפרויקט, וכך עולה יותר מתח העבודה, דברים נעשים דחופים יותר, ומכלול המערך הלוגיסטי הקשור לנקודות צומת אלה מחויב ביתר יעילות. המערכת נעשית פחות סובלנית לטעויות, ומקדמי הביטחון נעשים קשיחים יותר (כמאמר מוסגר ראוי לבדוק באם נמצא קשר מתמטי מובהק בין יעילות התפקוד של המערך הלוגיסטי למקדמי הביטחון).
עם הכנסתן של טכנולוגיות התקשורת החדשות למערך הארגוני ולמערך הייצור, נפח התקשורת בין הנפשות הפועלות עולה, ויותר מידע זורם בין כל הנוגעים בדבר. הן בערוצים הפורמליים והן בערוצים הלא פורמליים. מרכיב גדול של נפח תקשורתי זה הוא סך הדיווחים הנוגעים לבקרת העבודה. ניתן להגיע לצמצום מירבי של תקלות, ועמידה בלוחות הזמנים, על ידי הגברת השקיפות התקשורתית. כאשר העובדים כולם מבינים במדויק זה את דבריו של זה, הם פועלים “באותו ראש”. אם לא כן, לדוגמא בשל ניסוחים לא ברורים, קיים חשש כי העובדים לא ירדו זה לסוף דעתו של זה, ובמצב כזה טעויות תהיינה בלתי נמנעות. מכיון שהמתח בין העובדים מטבע הדברים במצבים אקוטיים עולה, פוטנציאל המבוכה התקשורתית עולה גם הוא. אם בכל נקודת צומת נמצאים עובדים אחרים, הסבירות לטעויות גדלה בנקודות ההשקה שביניהן, מהסיבה שלכל נקודת צומת יכולה להיות תרבות ארגונית ושפה משלה. אם במספר נקודות צומת פועלים אותם עובדים, חיכוך ממין זה לא קיים. מצב זה עדיף על מהמצב הראשון מכיון שאז מתבזבז פחות זמן להבהרת נושאים שונים. מכאן ניתן לגזור כלל, שיכול להיות שאפשר למצוא עבורו ביטוי מתמטי, והוא שככול שאותם עובדים יעבדו במספר גדול יותר של נקודות צומת, זמן העבודה הנדרש לדיונים ולהבהרות יתקצר, שטף העבודה יפגע פחות, ותהיינה פחות תקלות תקשורתיות. בתקלות פוטנציאליות אלה אפשר לטפל מבעוד מועד בעזרתה של תורת האילוצים.