שושלת האלים של צפון קוריאה -החלק השני :במאי הקולנוע מהגיהנום

החלק הראשון בסדרה  -השליט הנצחי

החלק השני בסדרה של שלושה מאמרים על שושלת האלים של המדינה הגרעינית  המסוכנת צפון קוריאה.

קים ז’ונג איל שליט צפון קוריאה במשך קרוב לעשרים שנה מת. אך מי ומה היה  האיש שהפך את ארצו למדינה גרעינית ובו בזמן הביא למותם של מליונים ברעב?

נראה שיותר מכל דבר אחר הוא היה במאי קולנוע מתוסכל אך שאפתני עד לבלי די .  ,והיצירה הזכורה ביותר משלטונו היא סרט קולנועי על מפלצת דמויית “גודזילה”. סרט שבויים בידי במאי דרום קוריאני חטוף.

הבמאי מהגיהנום

קים ז’ונג איל הצעיר.

בשנות ה-70, בעקבות חשש כי הוא חולה בסרטן, התייעץ הרודן  הצפון קוריאני קים איל סונג  עם רופא רומני, שחזה כי נותרו לו רק שנתיים לחיות. לצערם של רבים, הנבואה הזאת לא התגשמה. קים הוסיף לחיות ולתפקד עד שנת 1994, אז נפטר בעקבות התקף לב והוא בן 82 – הרבה מעבר לתוחלת החיים הממוצעת של הגברים הצפון-קוריאנים.

אותה תחזית רפואית קודרת דרבנה את קים איל סונג למנות לעצמו יורש. תחילה נראה היה שיבחר באחיו הצעיר, אך לבסוף החליט כי ממשיך דרכו יהיה קים ז’ונג איל, בנו מאשתו הראשונה שנפטרה עוד ב-1949. למרות התנגדות עזה במפלגת השלטון, החל קים איל סונג לפעול לחיזוק מעמדו של בנו לקראת היום שבו יזכה למעמד של אל בפני עצמו.

עד לבחירה בו כיורש, איש לא לקח ברצינות את קים ז’ונג איל. הוא נחשב לכבשה השחורה במשפחה, אדם מוזר בעל תחביבים מוזרים. החלטתו של קים איל סונג התקבלה בהפתעה מוחלטת, אך מי שהתנגד לבחירה, כמו מפקד הצבא נאם איל, מצא את מותו בתך זמן קצר. על פי השמועות, הושלך נאם איל מבעד לחלון  בידי שומרי ראשו של קים איל סונג, בעת שהתווכח עמו לגבי זהות המנהיג הבא של צפון-קוריאה. מכאן ואילך נאלצו חברי המפלגה לשמוע בכל כנס שעות על גבי שעות של הקלטות לא רק מדברי האב אלא גם מדברי הבן, בכל נושא אפשרי. בהתאם להתפתחויות הללו, פתחה התקשורת הצפון-קוריאנית בהפצת סיפורים על האישה שנפטרה – כיצד הגנה על המנהיג בגופה תוך שהיא יורה באויב, כיצד גזזה את שערה על מנת לרפד בעזרתו את נעליו של המנהיג כדי שיהיה לו נוח יותר, וכיוצא באלה.

חלפו עוד עשרים שנה עד שקים ז’ונג איל הפך למנהיג המדינה בפועל, ובינתיים נבנה גם סביבו פולחן אישיות בעל סממנים אליליים. אזרחי צפון-קוריאה למדו כי ערב לידתו ב-1942 (או כנראה ב-1941, לפי מסמכים סובייטיים) הופיע בשמיים כוכב זוהר וקשת כפולה נדירה, וסנונית ירדה לשיר על “הגנרל שימשול בעולם”. בתקשורת המקומית נטען עוד שהיורש נולד על פסגת הר הגעש פקטו – המקום שבו על פי המסורת נולד הגיבור שהקים את ממלכת קוריאה בעבר הרחוק. למען האמת, קים ז’ונג איל בכלל נולד ברוסיה, בתקופת הגלות של אביו, אולם פרט מידע זה לא סופר מעולם בצפון-קוריאה.

קים איל סונג עם קים ג’ונג איל הילד .פוסטר צפון קוריאני.

הביוגרפיה שהופצה במדינה סיפרה שהוא למד ללכת בגיל שלושה שבועות, ולדבר בגיל שמונה שבועות. יוחס לו חיבורן של שש אופרות “המדהימות ביותר שנוצרו אי פעם”, כמו גם כתיבת 1,500 ספרים בזמן שהיה סטודנט. עוד דווח שכשביקר קים ז’ונג איל ברצועת הביטחון המפורזת שבין שתי הקוריאות, אפף את האזור ערפל מסתורי שנועד להגן עליו מפני צלפי האויב. סיפרו שלפי הוראתו העצים פרחו והשלג נמס. סיפרו שהתקפי כעס שלו יכולים להרוס בניינים. זה דווקא היה נכון.

אם לא די בכך, האב ובנו הוצגו כמומחים בעלי כישרונות אלוהיים בכל תחום, מגיאולוגיה ועד חקלאות. ידיעה טיפוסית בתקשורת הצפון-קוריאנית הייתה מספרת כי “הדרכתו של קים ז’ונג איל וטוב לבו השופע חום מקדמים בצעדי ענק את גידול העזים במדינה ואת ייצור מוצרי החלב” – כל זאת בגלל ביקור רשמי של המנהיג בחוות עזים כלשהי.

המעריץ מספר אחת

כלכלת המדינה בגרסת קים הבן התאפיינה בתוכניות קפריזיות. יום אחד היה מצהיר כי על צפון-קוריאה לעבור מגידול אורז לגידול תפוחי אדמה כמצרך מזון עיקרי, ולמחרת היה מכריז כי גידול יענים הוא המענה למחסור במזון. המדינה היטלטלה מתוכנית חפוזה אחת לחברתה, מבלי שאיש ישאל מה עלה בגורלן של התוכניות הקודמות.

הנושא שבאמת עניין את קים ז’ונג איל יותר מכול היה קולנוע. ב-1973 הוא חיבר ספר על אמנות הקולנוע, ונהג לביים בעצמו סרטים, מלבד סדרה דוקומנטרית בת מאה פרקים על תולדות קוריאה. המשטר שלו כולו עשה רושם של בימוי אינסופי, אחיזת עיניים מתוסרטת היטב.

אהבתו לקולנוע קיבלה את הביטוי הקיצוני ביותר כאשר ב-1978 נחטפו בהוראתו השחקנית הדרום-קוריאנית האהובה עליו  hoi Eun-hee ובעלה לשעבר הבמאי הדרום קוריאני הידוע  שין סאנג הוק. השניים, שהתגרשו זמן קצר קודם לכן, אולצו לשוב ולהתחתן על פי דרישתו של קים ז’ונג איל. הבעל ניסה לברוח, אולם נתפס ונשלח לכלא, שם עבר חינוך מחדש במשך ארבע שנים. רק לאחר מכן זכה לפגוש במעריץ מספר אחת שלו, שהסביר כי היה עסוק מאוד ולכן התמהמה.

צמד אנשי הקולנוע נלקח לסיור מיוחד בספריית הסרטים הפרטית של קים ז’ונג איל, שכללה למעלה מ-20 אלף כותרים. התברר שהסרט החביב ביותר על הרודן היה ‘רמבו’ של סילבסטר סטלונה, ולאחריו סרטי ג’ימס בונד  וכל סרט  אחר שבו כיכב שון קונרי ובראשם “ד”רנו ” על מדען שמאיים על העולם עם טיל ענק.  ו\הוא אהב מאוד גם את  סדרת ‘יום שישי ה-13’, על רוצח סדרתי. עוד ברשימת ההעדפות: סרטי קונג-פו מהונג-קונג, כל סרט של אליזבת טיילור ובעיקר ‘קלאופטרה’ על מלכה קדומה חובב מסיבות פאר ,, וכן סרטי ‘גודזילה’ היפניים, שעסקו במפלצת קטלנית המאיימת להשמיד את העולם. קים ז’ונג איל נהג לצפות בסרטים אלו שוב ושוב, בהנאה אובססיבית. לאורחים התברר שהוא מחזיק במרתף גם אוסף של עשרת אלפים בקבוקי יין צרפתי.

על פי דרישתו של חוטפם, יצר הזוג סדרה של שבעה סרטי תעמולה שנועדו לשפר את תדמיתה של צפון-קוריאה בעולם. קים ז’ונג איל רצה שמצד אחד הם יציגו את ארצו כאדירה וכל-יכולה, ומצד שני יראו שאין סיבה לפחד ממנה. הוא התיר לבמאי להכניס אלמנטים שעד אז שום סרט צפון-קוריאני לא העז להראות, כמו נשיקה.

מלבד תעמולה ישירה, יצרו שני החטופים גם סרט בשם ‘פולגאסארי‘, גרסה מוזרה של סרט גודזילה שמזכירה מאוד את סיפור הגולם מפראג היהודי.

במרכזו בובת חיטה שנוצרה בידי אסיר, וגדֵלה לממדי ענק כאשר היא באה במגע עם דם אדם. המפלצת אוכלת הברזל מופעלת בידי אנשי כפר  בקוריאה של המאה ה-14 כדי להילחם במלך מרושע שצבאו תוקף אותם, אולם לבסוף היא פונה גם כנגד הכפר עצמו, מה שמחייב את השמדתה.

מבחינת קים ז’ונג איל, המפלצת הייתה אמורה לסמל את הקפיטליזם, ולדמות אותו ליצור מפלצתי המובס לבסוף בידי כוחות הקולקטיב. האם היוצרים שתלו בסרט רמז לגבי המשטר הצפון-קוריאני עצמו? אם היה כזה, קים כנראה לא קלט אותו. את המפלצת, אגב, גילם שחקן יפני, שהתפרסם כמי שגילם את גודזילה. הוא ומפיקי סרטים יפנים הגיעו לצפון-קוריאה ויצרו שם את ‘פולגאסארי’ רק לאחר שהמנהיג נתן להם התחייבות אישית כי לא יאונה להם כל רע.לבסוף הצליח הזוג  ב1986 לברוח לשגרירות האמריקנית בוינה ועברו משם לארה”ב.  .ספר שכתבו על החוויות שלהם בצפון  קוריאה הרודן הוא אחד העדויות  הבודדות על האיש.שהתבססה על הכרות  ממקור ראשון.

צד אחר באופיו של קים ז’ונג איל הזכיר מאוד את אביו: רדיפת כבוד. אמנם עד 1996 הוא אסר להציג פסלים שלו, נמנע מלהופיע בציבור וגם בהופעותיו הטלוויזיוניות לא נשמע קולו אלא קול קריינית, אך מאותה שנה החל להיחשף יותר. כל בית ספר במדינה נדרש להקים, מלבד החדר לכבוד האב, גם “מכון מחקר” המוקדש לבן ובו בין היתר דגם של ההר שבו נולד. אלא שבמציאות הצפון-קוריאנית, קל יותר לביים ולבדות מיתוסים מאשר להקים דברים בפועל. לבתי הספר כבר לא היו משאבים כדי להקים את כל אותם ‘חדרי קים ז’ונג איל’. בגלל המשבר הכלכלי הורגש מחסור במלט, לבנים, זכוכית ועץ, כך שהחדרים החדשים הוקמו באיכות נמוכה ביותר, אם בכלל נבנו.

שקט תמורת מזון

בעוד מערכת החינוך סובלת ממחסור, נתח עצום מהונה של המדינה התבזבז על הצבא. תקציב הביטחון של צפון-קוריאה בולע כ-25 אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי שלה, לעומת ממוצע של פחות מחמישה אחוזים במדינות מתועשות. אף שמאז 1953 לא הייתה במצב של מלחמה, מחזיקה צפון-קוריאה צבא של 1.25 מיליון חיילים (לפי נתוני 2007), הרביעי בגודלו בעולם. זאת במדינה שחיים בה 24 מיליון בני אדם (בסביבות המקום ה-50 בעולם). על מנת להצדיק את הצבא הזה, מכונת התעמולה הצפון-קוריאנית ממציאה ללא הרף סיפורי בדיות על איומים מצד השכנה הדרומית ומצד המערב. לשם השוואה, צבאה של דרום-קוריאה, שאוכלוסייתה גדולה פי שניים, מנה ב-2007 כ-700 אלף חיילים.

ב-1979 המתמנה קים ז’ונג איל למפקד צבא הצפון, ובתוך זמן קצר הופיעה בכל רחבי המדינה סיסמה חדשה: “הצבא קודם לכול”. קים הבן האמין שפיתוח טילים ארוכי טווח ונשק גרעיני ירומם את מעמדה של צפון-קוריאה ויהפוך אותה ממדינה מנודה ומבוזה למעצמה של ממש. וכך, במקום לחדש את התעשייה האזרחית והתשתיות המתיישנות, בחרה צפון-קוריאה להשקיע את כל משאביה בתוכנית חימוש גרעינית כ”הרתעה מפני תוקפנות אמריקנית”.

קים לא נבהל מכך שהוא מביא את ארצו לפשיטת רגל; הטילים והנשק הגרעיני היו מבחינתו גם קלף מיקוח בעל ערך כלכלי. מדובר היה למעשה בתוכנית סחיטה, שנועדה לגרום לארה”ב להזרים לצפון-קוריאה מזון ונפט. בד בבד קיווה הרודן ליצור איום ממשי על השכנות דרום-קוריאה ויפן, ואפילו על בעלת הברית המסורתית סין, אם זו תגיע יום אחד למסקנה ששלטונה של שושלת קים שוב אינו רצוי.

אלא שהעיתוי שבחר היה הגרוע מכול. המלחמה הקרה כבר הסתיימה, וקים כנראה לא הבין שתומכיו דוברי הרוסית שוב אינם מתעניינים במלחמה עם המערב, אלא ברווחים. בעולם החדש, איש לא רצה לעשות עסקים עם מדינה שאינה משלמת את חובותיה. קים נאלץ לראות כיצד כלכלתה של יריבתו הראשית דרום-קוריאה מזנקת קדימה, בעוד הוא נותר עם מדינה ענייה שכמו נתקעה במחציתה הראשונה של המאה ה-20. מדינה שבלילה שרויה בעלטה מוחלטת, מחוסר יכולת לממן חשמל.

זאת ועוד: בניגוד לעבר, בשנת 1990 כוננו קשרים דיפלומטיים בין ברית המועצות ודרום-קוריאה. זו הייתה מהלומה נוראה לצפון-קוריאה. סין ורוסיה, שסיפקו עד אז שלושה רבעים מתצרוכת הדלק ושני שלישים מהמזון שלה, דרשו כעת תשלום מראש. המדינה נסחפה לתוך משבר כלכלי חריף. בהיעדר דלק וחומרי גלם זולים, בתי החרושת לא יכלו לייצר, ומשמעות הדבר שלא היה מה לייצא. באין ייצוא אזל המטבע הקשה, מה שהביא להפחתה נוספת בייבוא הדלק ובייצור החשמל.

אפקט הדומינו המשיך הלאה. פעילות מכרות הפחם, הזקוקים למשאבות חשמליות לצורך שאיבת המים, שובשה. המחסור בפחם הקטין עוד יותר את הייצור החקלאי. אפילו החוות הממשלתיות לא יכלו לפעול כהלכה. מעולם לא היה קל להוציא מזון מאדמות הטרשים של קוריאה, וכעת המזון הלך ואזל. לאנשים הרעבים לא היה כוח לעבוד, התפוקה ירדה, והכלכלה הלכה והידרדרה במהירות.

על פי ההערכות, שני מיליון מתושבי צפון-קוריאה מתו בין 1995 ו-1998, רובם כתוצאה מרעב וממחלות. כל זה לא שכנע את קים ז’ונג איל לשנות את מדיניותו הכלכלית. הוא התגלה כיריב נוקשה של היוזמה הפרטית, וקבע כי “בחברה סוציאליסטית אפילו את בעיית המזון יש לפתור בדרך סוציאליסטית. אם אומרים לבני העם לפתור את בעיות המזון בעצמם, הם נעשים אנוכיים”.

השליט הגרעיני

צפון קוריאה יכולה הייתה להישאר מדינה רודנית אלימה ומסוכנת לעצמה ולשכניה אולם כזאת שאינה מעוררת תשומת לב עולמית והייתה נראית כמו איזו עוד סומליה מדינה מטורפת אך לא מזיקה בקנה מידה עולמי .מצב זה השתנה כשצפון קוריאה הישיגה לעצמה נשק גרעיני..

עוד משנות החמישים סייעה לה בעלת בריתה ברית המועצות להקים בשטחה מתקנים גרעיניים להפקת אנרגיה שלימים הפכו להיות ביס ס למתקנים לייצור נשק גרעיני. בעזרת ברית המועצות נבנו שלושה כורים גרעיניים למטרות הפקות חשמל וצרכי מחקר .ממשלת קוריאה הצפונית כמובן לא חסכה כל מאמץ כספי לפיתוח מתקנים אלו הכל על חשבון הפיתוח הכלכלי של המדינה כשהעם הצפון קוריאני משלם את המחיר.

בשנות בתשעים לאחר שסין וברית המועצות היכירו מחד בדרום קוריאה ומאידך קיצצו את הסיוע הכלכלי לצפון קוריאה החליט קים  גו’נג’ איל  שהיה מודע היטב לחולשתה הכלכלית הגוברת של ארצו כי ארצו חייבת לפתח נשק גרעיני לא רק לצרכי הגנה אלא ( וכנראה בעיקר ) כקלף מיקוח לצרכי סחיטה .פיתוחו של הנשק הגרעיני יעניק לצפון קוריאה עמדת מיקוח טובה כלפי ארה”ב ויאיים על שכנותיה דרום קוריאה ,סין רוסיה ויפן.  במארס 1993 פרשה קוריאה הצפונית מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני לאחר שסירבה לפיקוח של הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית על מתקניה הגרעיניים. הפרישה הזאת הייתה איתות ברור על כוונותיה להתגרען.

ארה”ב שהייתה מודעת לעניין זה של צפון קוריאה בהשגת נשק גרעיני היסכימה להעביר לצפון קוריאנים מזון ונפט רק תמורת הפסקה מוחלטת בפעילות לפיתוח נשק גרעיני.לאורך שנות התשעים התקיימו דיונים שונים בין שתי הארצות בנושא .ודומה היה שצפון קוריאה הסכימה שלא להמשיך בעניין זה. באוקטובר 1994 נחתם בין המדינות “הסכם מסגרת ” שבמסגרתו תמורת הכרה דיפלומטית וסיוע אמריקני מקיף במזון ובדלק הבטיחה צפון קוריאה לחדול מכל פעילות שנועדה לפתח נשק גרעיני ולהעמיד את מתקניה לביקורת של פקחי הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית.

אך במחשכים למרות התחייבות זאת וגם אחרות  לא לעסוק בנשק גרעיני צפון קוריאה פיתחה נשק כזה. ככל הנראה בסיוע הנרחב של מדען האטום הפקיסטני ד”ר עבד אל קאדר חאן אבי פצצת הגרעין הפקיסטנית שמכר לקוריאה הצפונית תוכנית לבניית מפעל להעשרת אורניום ועשרים צנטריפוגות.

באוקטובר 2002 האשימה ארה”ב את קוריאה הצפונית בפעילות גרעינית ו השיחות בינן עלו על שירטון. קוריאה הצפונית מצידה הודיע באוקטובר 20021 על חידוש תוכניתה להעשרת אורניום.

למרות דיונים שונים עם ארה”ב שדרשה הפסקת כל פיתוח נשק גרעיני הפרה צפון קוריאה  האת התחייבויותיה ואישרה בספטמבר 2004 שיש בידיה נשק גרעיני. ביולי 2006 ביצעה צפון קוריאה  ניסויי  טילים לטווחים בינוניים שונים וב16 באוקטובר ביצעה ניסוי גרעיני תת קרקעי בעוצמה של קילוטון אחד ( המקביל לאלף טון חומרי נפץ ) אמנם הניסוי כנראה לדעת מקורות ביון שונים  לא הצליח, אך הוא   עדיין  שיפר את עמדת המיקוח של קוריאה הצפונית כמדינה בעלת יכולות צבאיות מאיימות ביותר. מכאן ואילך החלה ארה”ב היגיעה להסכמים שונים עם צפון קוריאה והסכימה לחדש עימה הקשרים בתנאי שתחסל את הנשק הגרעיני שלה .נכון לעכשיו לא נראה שצפון קוריאה עשתה זאת ולא נראה שתעשה זאת בעתיד ( ומנהיגיה מן הסתם מודעים היטב למה שקרה בלוב שמנהיגה קדאפי הסכים לחסל את תוכנית הנשק הגרעיני שלו ולאחר מכן סולק בעזרת המערב). .

צפון קוריאה החלה גם לסייע למדינות ערב עם נשק גרעיני .ככל הנראה היא מסייעת לאיראן  שידוע שהיא סייע לה בהתחמשותה בטילים שונים. נראה שאיראן  משתמשת בצפון קוריאה  כמודל וכדוגמה למדיניות השגת הנשק הגרעיני שלה ושימוש בו כדי לאיים על המערב ( והמזרח ). .

מתקן  גרעיני סורי שהופצץ. יש שטוענים בידי ישראל.כנראה נבנה בידי צפון קוריאה.

.ידוע שצפון קוריאה  סיפקה לסוריה כור גרעיני שלפי מקורות זרים הופצץ על ידי ישראל ב6 בספטמבר 2007 .לפי ידיעות שפורסמו בחו”ל בהפצצה נפגעו גם טכנאים צפון קוריאנים.

בשלב זה וגם בהמשך הנשק הגרעיני של צפון קוריאה הוא אמצעי סחיטה לסחוט מהמערב ( וגם מסין )  מזון ואנרגיה שחסרים מאוד בצפון קוריאה תוך איומים לגבי מה שעלול לקרות אם המשלוחים יפסקו.ולמעןם האמת  מבחינתם אין שום סיבה שהצפון קוריאנים יפסיקו אי פעם ממדיניות זאת.

עם זאת דיווחים שונים רומזים שארה”ב וסין היגיעו בינם להסכם סודי שבמקרה של חוסר יציבות קולוסאלי בצפון קוריאה הסינים ישתלטו במקרה כזה על מתקני הגרעיו של צפון קוריאה בהסכמתה ובתמיכתה של ארה”ב.  .

חלון הזדמנויות מפוקפק

בין ישראל לצפון-קוריאה מעולם לא התקיימו קשרים רשמיים כלשהם. זו האחרונה הצביעה באו”ם באופן קבוע נגד ישראל, מתוך סולידריות עם הגוש הקומוניסטי והערבים וכביטוי של התנגדות לארה”ב. היא גם מעולם לא נראתה בעיני ישראל כמדינה חשובה מספיק כדי לפתח עמה קשרים, ולו חשאיים.

ב-1962 נעשה ניסיון מהוסס מצד צפון-קוריאה ליצור קשר עם ישראל. בלשכת ראש הממשלה ובמשרד החוץ הישראלי התקבלו אז איגרות מקים איל סונג, אולם הוחלט שלא להשיב עליהן ולא להתייחס אליהן, מלבד אישור עצם קבלתן. בנובמבר 1963 הגיע מכתב נוסף ממשרד החוץ הצפון-קוריאני, והפעם הוחלט אף לא לאשר את קבלתו.

בשנות ה-90 דווקא ישראל הייתה זו שביקשה ליצור קשר עם צפון-קוריאה, כאשר התברר שהיא מספקת טילי קרקע-קרקע למדינות ערב ולאיראן. כדי למנוע את המשך זליגת הטכנולוגיה, הציעה ישראל לצפון-קוריאנים עסקה: ייצוא הטילים ייפסק, וישראל תעביר פיצוי כספי על אובדן ההכנסות. שני בכירים ישראלים פעלו למימוש העסקה הזו: סמנכ”ל משרד החוץ איתן בנצור, שנשלח למשימה על ידי שר החוץ דאז שמעון פרס; ואפרים לוי, האחראי על קשרי החוץ מטעם המוסד, שפעל בשליחות ראש הממשלה יצחק רבין. כל אחד מהשניים ניהל בנפרד, ובחוסר תיאום מוחלט, שיחות עם בכירים בממשל הצפון-קוריאני.

במהלך 1992 נוצרו קשרים עם גורמים שונים בצפון-קוריאה, והתברר שיש שם מי שמעוניין להשיב בחיוב ליוזמה. הגישושים הראשונים נעשו באמצעות איש עסקים אמריקני, שיצר קשר עם בנצור. המסר שהועבר הוא שניתן ליצור קשר עם אדם בכיר מאוד בפיונגיאנג ששמו ג’אנג שואה. בנצור יצא לפגישה בהולה עם השר הממונה עליו כדי לקבל ממנו הנחיות, ופרס ביקש לעדכן על כך את ראש הממשלה רבין.

איש הקשר הצפון-קוריאני ביקש מישראל סיוע למדינה בפיתוח מכרות זהב, ובנצור יצא בחשאי לפיונגיאנג בניסיון לרקום עסקה. הוא הציע שישראלים ישקיעו בצפון-קוריאה במיוחד בתעשיית הפחם, ינהלו שם מכרה זהב ויעזרו למדינה להשיג הלוואה בהיקף של מיליארד דולר. בין אנשי העסקים שהיו מעורבים ביוזמה הוזכרו שמותיהם של שאול איזנברג ונמרוד נוביק. בנצור אף ניסה להניע מהלך לכינון קשרים דיפלומטיים בין המדינות.

את הסיוע המבוקש התנתה ישראל בהפסקת מכירת הנשק למדינות ערב. תחילה דחו הצפון-קוריאנים את הדרישה, אך כשהמשלחת הישראלית איימה להפסיק את השיחות לאלתר, הם הסכימו. לטענת בנצור, פיונגיאנג אף הביעה נכונות ליחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל.

איתן בן-צור :  “אני יכול להגיד לך שהאיש שקיימתי עימו שיחות בצפון-קוריאה היה סגנו של קים ז’ונג איל”, . “שוחחתי לא רק איתו, אלא עם חבורה של מקורבים לנשיא“.

אלי : קים ז’ונג איל עצמו היה מעורב בשיחות?

בנצור : “לא, אך הוא עודכן בידיהם כל הזמן על מה שנעשה“.

בדיעבד התברר שההערכות של שני הנציגים הישראלים היו סותרות לחלוטין. בעוד משלחת משרד החוץ סברה שיש ליוזמה סיכוי, המוסד טען בדיוק ההפך. אפרים הלוי הסביר שישראל תצטרך להשקיע מאות מיליוני דולרים, ללא כל ביטחון שהמטרה – סיכול מכירת הנשק – אכן תושג. בנצור מצדו ניסה להמשיך ולקדם את היוזמה, אך כשדבר קיומה נודע לאמריקנים, הם התקוממו. ארה”ב ראתה במגעים בין המדינות פגיעה קשה במאמציה לבלום את ההתגרענות של צפון-קוריאה, ודרשה מירושלים להפסיק אותם לאלתר. גם דרום-קוריאה ויפן הביעו כעס ופליאה על המשא ומתן שהתקיים, מה שאילץ את משרד החוץ להבטיח להן כי בעתיד לא ינוהלו שיחות עם צפון-קוריאה בלי לעדכנן.

אפריים הלוי בספרו האוטוביוגרפי רואה בשיחות האלו שגיאה .לדעת בנצור, הלוי שהוא שיזם והזמין את הלחצים האלו מארה”ב.

בנצור :”הדיונים בהחלט היו יכולים להצליח. שלטון קים איל סונג היה אז בשלב הדמדומים שלו. המנהיג היה על ערש דווי ולא תפקד, ברית המועצות התפרקה וארה”ב נראתה כמעצמה היחידה בעולם. היורש נתפס כלא יוצלח השקוע בכל מיני תחביבים ביזאריים.“יחסים בין ישראל וצפון-קוריאה היו מאפשרים את בלימת אספקתם של אמצעי לחימה למזרח התיכון, שמאיימים עלינו היום. זה היה רגע מיוחד, חלון הזדמנויות שיכולנו לנצל אך לא נוצל, וחבל מאוד. לדעתי זו הייתה טעות”.

למרות דבריו אלו של בנצור, קשה לדעת עד כמה הקשרים עם פיונגיאנג היו תורמים לביטחונה של ישראל. צפון-קוריאה הוכיחה את עצמה שוב ושוב כמדינה שמילתה אינה שווה דבר. אם היא שיקרה לארה”ב לגבי הפסקת ההתגרענות שלה, אין שום סיבה לחשוב שהיא הייתה עומדת דווקא בהבטחותיה לישראל, שכלפיה הראתה לאורך כל השנים עוינות לא מתפשרת.

בכל אופן דבר טוב  אחד יצא מהדיונים הכושלים האלו :מותחן אמריקני מצויין  בשם  Bamboo and Blood
An Inspector O Novelשל סופר המתח האמריקני  James Church( שם בדוי של דיפלומט וסוכן חשאי )

זהו הספר השלישי  בסדרה על עלילותיו הבלשיות של מפקח משטרה צפון קוריאני המנסה לבצע  איך שהוא את עבודתו תחת המשטר הרודני . העלילה :המפקח נאלץ לשמש כמארח לסוכן חשאי  ישראלי שמבקר בצפון קוריאה ( גרסה בדיונית של אפרים הלוי ראש המוסד הישראלי שאכן ביקר בצפון קוריאה  ) ומוצא את עצמו מעורב בפרשת רציחות שונות הקשורות לטילים של צפון קוריאה. .האם ישראל קשורה לרציחות האלו ?

הספר בהחלט שווה קריאה.

מותו של רודן

בשנים האחרונות היו דיווחים רבים על כך שקים ג’ונג’ איל חולה בסרטן . דווח על כך שלקה בשבץ ,אולם לא היו סימנים ברורים ששליטתו במדינה נחלשה .נהפוך הוא. הוא הודיע רשמית על מינוי בנו הצעיר קים ג’ונג און ליורשו.

ב-19 בדצמבר 2011, הכריזה הטלוויזיה הממלכתית של צפון קוריאה, שהמנהיג נפטר מדום לב במהלך נסיעה ברכבת יומיים קודם לכן, ב-17 בדצמבר 2011. ההודעה תפסה את שירותי המודיעין במערב בהפתעה מוחלטת שהרי פרטים על מותו של מנהיג מדינה גרעינית חייבים להגיע אליהם מייידית זה הראה עד כמה עמוקה היא הסודיות בצפון קוריאה ועד כמה מעט יודע המערב ( ואולי גם המזרח ,דהיינו סין )   מה באמת  קורה שם.   .

לאחר שדירדר את חיי האזרחים בצפון קוריאה מדחי אל דחי והביא להרעבתם ,האזרחים נאלצו במהלך ימי האבל  להראות בכל צורה את צערם על מותו ,ומי שאינו נראה עצוב בצרוה מספיקה נלקח למחנה עבודה או גרוע מכך.

את מקומו תפס בנו  קים גונג’ און.

ועליו נדון בפרק הבא והמסיים של סדרת מאמרים זאת :קליגולה החדש? השלישי בשושלת

ראו גם

קים ז’ונג איל מת: כל הפארודיות על מנהיג צפון קוריאה, באתר וואלה!, 19 בדצמבר 2011

וראו גם

קוריאה לנצח

.