Giovan Battista Tiepolo: Susanna and the Elders

Giovan Battista Tiepolo 1696 – 1770

דניאל הבלש ושושנה הצדקת

מאת אלי אשד

אתמול הוכנס לכלא נשיא המדינה לשעבר מר משה קצב לשבע שנים לאחר שנמצא אשם במעשי אונס . ולרגל הפרשה הנה מאמר שעוסק בתיאור ספרותי קדום של פרשיה לא כל כך שונה, הסיפור הבלשי הראשון בספרות העולם.

גירסה קצרה  יותר של מאמר  זה פורסמה בעיתון מעריב תחת השם “מעשה קצב”.

נשיא המדינה לשעבר משה קצב נמצא אשם בהטרדה מינית ואינוס של נשים שעבדו בסביבתו, ובניסיונות עקשניים לפגוע בשמן הטוב ובאמינותן. בעקבות עדויות הנשים הוא נשלח לכלא לשבע שנים.  לאחר שהשופטים העדיפו את עדותן של הנשים שנפגעו ממנו על פני עדותו. .לכאורה מקרה מדהים וחסר תקדים.

למעשה אין חדש תחת השמש. פרשה מקבילה מופיעה בספרות היהודית הקדומה ב” מעשה דניאל ושושנה. סיפור כנראה מהמאות הראשונות לפני הספירה שנמצא בגרסה הקתולית של התנ”ך והוא שייך ל”ספרים החיצוניים “. זהו סיפור על  זקנים מכובדים ביותר בקהילה שניסו להטריד ולאנוס אישה יפה מסביבתם ולאחר מכן ניסו לפגוע בשמה הטוב, אך נלכדו בידי צעיר בעל חושים בלשיים בשם דניאל,

את הסיפור הזה ניתן להגדיר כאחד הסיפורים הבלשיים הראשונים בספרות העולמית ואת דניאל כבלש הראשון.

סיפור מעשה שושנה

דניאל מוכיח את חפותה של שושנה ואת אשמתם של בכירי הקהילה.ציור מאת
GÉRARD François-Pascal-Simon, Baron, 1770-1837 (France)

העלילה: שושנה היא אישתו היפה והחסודה של יהויקים – יהודי עשיר בבבל. שני שופטים זקנים מכובדים וחשובים בקהילה שמנהלים משפטים בגן ביתה של שושנה מתגרים בידי יופיה והופכים לאובססיביים לגביה. שניהם זוממים כנגדה מזימות וכאשר מתברר להם ששניהם מעוניינים בה, הם מחליטים לשתף פעולה ולפתות אותה ביחד.

Rembrandt Harmensz. van Rijn: Susanna Bathing

שושנה מתרחצת .ציור  מאת רמברנדט.

יום אחד הם מסתתרים בגן, כשהאשה נועלת את הדלת פושטת את בגדיה לטבילה בגינת ביתה, ושולחת את שתי נערותיה להביא שמן סיכה ונשארת לבדה.

Guido Reni, Susanna and the Elders, c. 1620

אז צצים לפתע שני הזקנים, צופים בתאווה באישה הערומה, ודורשים ממנה לקיים עם שניהם יחסי מין מיידית, ולא יאשימו אותה בפני העם בניאוף ובבגידה בבעלה. האישה החסודה מסרבת ופורצת בצעקות. היא מבוהלת אך מעדיפה לשים את עצמה ביד ה’, וקוראת לעזרת האלוהים.

Rembrandt Harmensz. van Rijn: Susanna and the Elders

שושנה והזקנים.ציור מאת רמברנדט.

הציבור אינו מנסה לברר את טענותיה של שושנה בעניין, ואיש אינו שואל את המשרתות שהיו בסביבה. איש אינו מעלה על דעתו לחקור מה עשו הזקנים בגן שהיה אמור להיות נעול.  על סמך עדותם של שני הזקנים ועליה בלבד היא נידונה למוות.

אז מתערב בפרשה דניאל נער סריס בבית המלך (מה שאומר שהוא אדם מכובד בקהילה) שצועק: “איך אפשר להמית אדם ללא חקירת בית דין?”

הוא מבקש לחקור את שני הזקנים בנפרד. על סמך חקירתם של הזקנים (הוא לועג להם ותוקף אותם מההתחלה כאילו הוא כבר יודע את אשמתם) הוא מוכיח שיש סתירה בעדויות ושהם מכחישים זה את זה. הוא שואל את כל אחד מהזקנים תחת איזה אילן התבצעה הנבלה שבה חזו, דהיינו קיום יחסי המין בין האישה והמאהב. כל אחד מהזקנים נוקב בשמו של  אילן אחר.      לשני האילנות יש גודל שונה מאוד, וברור לכל שהזקנים משקרים. שקריהם של הזקנים מתבררים, ובמשפט המחודש נמצאת שושנה זכאית, ולזקנים נעשה מה שרצו לעשות לאישה.

הזקנים מוצאים לדין בסקילה על פי דין עדי שקר שבספר דברים יט פס’ יח-יט. מעמדו של דניאל עולה מאוד בקהילה וכך גם מעמדה של שושנה שחוזרת לחיות באושר ועושר עם בעלה יהויקים (שהוא בגדר דמות נעדרת בסיפור, איננו יודעים כלל מה הוא חשב על הפרשה ועל המעשים שיוחסו לאשתו). לסיפור נוסף אפילוג שבו מביא המספר מוסר השכל הנובע מהסיפור לחנך את הנערים שיהיו יראי השם ויודעי תורה.

דניאל הבלש ודניאל החוזה

תוצאת תמונה עבור ‪daniEL  AND SUSANNA TITIAN‬‏

שושנה ודניאל.ציור מאת טיציאן.

נראה שמקורו של סיפור שושנה הוא מהמאה השנייה או הראשונה לפני הספירה. בכתבי יד קדומים הוא התווסף לספר דניאל התנ”כי, שגיבורו חוזה העתידות החי בבבל הוא, לכאורה לפחות, גם גיבור מעשה שושנה.למעשה, אין זה בטוח כלל שהזהות הזאת הייתה מכוונת במקור. אולי במקור דניאל הבלש ודניאל החוזה היו דמויות שונות פרי יצירתם של כותבים שונים, שהקשר היחיד בינם היה ששניהם חיו בבבל, והיה זה עורך מאוחר שקישר בינם ללא כל הצדקה.

בתנ”ך העברי הסיפור אינו נמצא כלל, וייתכן שהשילוב עם ספר דניאל התנ”כי בוצע רק בתרגום התנ”ך ליוונית – תרגום השבעים.       הטקסט נחשב לאחד מכתבי הקודש של הכנסייה הנוצרית הקתולית והכנסייה היוונית האורתודוכסית אם כי לא של הכנסייה הפרוטסטנטית.

ישנן גרסאות שבהן סיפור שושנה נמצא בראשית ספר דניאל, אולי כי דניאל מופיע בו כאדם צעיר. בתרגום הוולגטה, תרגום התנ”ך ללטינית של אב הכנסיה הירונימוס, הסיפור מחובר לסוף הספר דווקא. כנראה בגלל הבנת המתרגמים–עורכים שהמדובר בסיפור שהוא בגדר “נספח” בלבד, ואינו מופיע בתנ”ך העברי שבהחלט היה לנגד עיניהם, ובכל אופן לא היה קשור קשר אורגני לספר דניאל המקורי.

הלשון

Anthony Van Dyck: Susanna and the Elders

שושנה והזקנים .ציור מאת ואן דייק.

מעשה שושנה הוא חיבור שיש חילוקי דעות לגבי לשונו המקורית. הגרסאות הקדומות ביותר שלו השתמרו ביוונית, ויש החושבים שנכתב בשפה זאת, על סמך משחקי מילים שונים הנמצאים בטקסט היווני. אולם כיום, מרבית החוקרים משוכנעים שמוצא הסיפור הוא עברי או ארמי על סמך מילים וקטעים שונים בסיפור שברור שמוצאם אינו יווני אלא שמי .

בכל מקרה, הסיפור השתמר רק בגירסה היוונית. הטקסטים הקדומים ביותר של הסיפור הנמצאים בידינו הם ביוונית – שני נוסחים שונים מאוד זה מזה. האחד כנראה הקדום יותר הוא  טקסט תרגום השבעים. השני הוא של המתרגם של התנ”ך ליונית תיאודיון, מלומד יהודי הלניסטי, שהתגייר כנראה לאחר שניסה את תורות הגנוסיס, והיה פעיל אולי בעיר אפסוס במאה השנייה לספירה.

כדאי לציין שנוסח תאודוטיון היה נפוץ יותר מנוסח השבעים, השונה ממנו באופן משמעותי עד שנדמה שהמדובר בשני סיפורים שונים, והוא הנמצא בכל כתבי היד של השבעים חוץ משניים, ועל פיו נעשה התרגום הרומי הוולגטה.

הגרסה של תיאודוטיון של סיפור שושנה זכתה להצלחה עצומה כל כך בעולם הנוצרי, עד שמהמאה השנייה לספירה ואילך, השתמשו רק בה, והתעלמו מנוסח תרגום השבעים הקדום יותר שכמעט ונעלם.

כיום קיימים רק שלושה כתבי יד המשתמשים בנוסח של תרגום השבעים. כתב יד מהמאה השלישית לספירה, בנוסח כתב היד Codex  Chisianus i מהמאה התשיעית לספירה. ונוסח מהמאה ה-11 לספירה. כנראה שהנוסח של תיאודוטיון מוצלח ודרמטי יותר מבחינה ספרותית ולכן היה פופולארי יותר.

נוסח השבעים, הפופולארי פחות, מתמקד בשני הזקנים הפושעים בשיחותיהם בהיוועצותם על העלילה שהם רוקמים כנגד שושנה וכיוצא באלה. חסרה לחלוטין האפיזודה העסיסית של רחיצת שושנה הערומה בחצרה בזמן שהזקנים מציצים אליה. הזקנים אך פונים אליה להיענות לדרישתם וכשהיא מסרבת הם מחליטים יחד להאשימה בבית דין.

שושנה והזקנים .ציור מאת רובנס.

הנוסח של תיאודטיון הוא שונה מאוד ומורחב יותר. ייתכן שהוא פרי ההרחבה של תיאודוטיון עצמו לגירסת השבעים שממנה לא היה מרוצה, וייתכן שהוא התבסס על נוסח מורחב שכבר היה קיים לפניו. יש בו דגש על יסודות אירוטיים עסיסיים ודרמטיים ומן הסתם משום כך היה פופולארי יותר. בנוסח זה יש דגש על שושנה ומעשיה, והוא גם שם דגש על חוכמתו האנושית הבלשית של דניאל.

נראה שבשלב כלשהו, אולי במאה השנייה לספירה, החלו לראות בסיפור שושנה חלק מכתבי הקודש. והקתולים רואים בסיפור עד היום כחלק מהקאנון התנ”כי.

ליהודים הסיפור היה לכאורה בלתי ידוע. בכל אופן הוא לא מוזכר במדרשים של חז”ל, אבל אב הכנסייה אוריגינס, שחי במאה השלישית לספירה, התווכח עם ידידו אפריקנוס האם יש לראות בסיפור זה יצירה קנונית (החבר חשב שלא, אוריגינס חשב שכן), סיפר שהיצירה הייתה “גנוזה” אצל היהודים, אם כי אין זה ברור למה התכוון בדיוק. אולי לכך שהסיפור היה ידוע רק בחוגים מסויימים.

הוא מספר כי שאל חכם יהודי אם הסיפור היה ידוע ליהודים, וזה השיב לו שהם מכירים את הסיפור, ואף את שמותיהם של שני השופטים הרעים, שהם נביאי השקר אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיהו, אשר הנביא ירמיה אמר עליהם כי “עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם”, וכי “קלם מלך בבל באש” ( ירמיהו כט פס” כא-כג) .

חז”ל אמנם הזכירו מעשי ניאוף של שני נביאי השקר האלה, אך לא הזכירו את הסיפור הספציפי עצמו.

בימי הביניים בכל אופן, הסיפור חזר למקורות יהודיים. הוא נמצא בספר יוסיפון, ושם הוא מיוחס לאשת כהן בימי המלך הורדוס, ובסופו, לאחר שנמצאים העדים בחקירה כעדי שקר, הם נתלים על עץ. בדברי הימים לירחמיאל, בספר יוחסין ובקובץ מעשיות “בית המדרש” שפרסם החוקר ילינקץ ככל הנראה הרמב”ן התייחס לסיפור זה בפירושו על התורה בשם “מגילת שושן”, אם כי הפסוק שהוא מביא הוא מספר “יהודית” דווקא, וככל הנראה השתיים התחלפו בפירושו. גרסה של הסיפור נמצאת גם אצל אברהם זכות במאה ה-16.

לאורך הדורות הסיפור זכה לגרסאות שונות, בשפות שונות, ואמנים רבים ציירו תמונות שהתבססו עליו. במאה העשרים זכה הסיפור לכמה גרסאות שבהן זוכים הזקנים הנוכלים ליתר סימפטיה מאשר שושנה, וביניהן בלט המחזה “שושנה והזקנים” (1937) של הסקוטי ג’מס בריידי שמציג את כל הפרשה כסיפור אהבים שבו זוכים הזקנים ליותר אהדה משושנה.

ככל הנראה היצירה המודרנית הבולטת מכל על סיפור שושנה, שגם תורגמה לעברית, היא הרומן של הסופר הפלמי יאן מרניקס גיסן “ספר יהויקים איש בבל ” המכיל את הספור האמיתי על חייו וחיי רעיתו המהוללה שושנה שנתגלה לפני זמן מה, בחפירות נט-טח-נם. מתורגם בדייקנות לראשונה והוצא לאור על ידי חובב עתיקות”( תרגם מהמקור ההולנדי: משה מוסלר הוצאת המתמיד, צפת (1959. ובה מוצגת שושנה כאישה תככנית ומירשעת  השולטת בבעלה חדל האישים שמספר את הסיפור. .

Il Tintoretto: Susanna and the Elders

שושנה מתרחצת.ציור מאת טינטורטו.

ציירים שונים הרבו לאורך הדורות לצייר סצינות מסיפור שושנה, למשל את הסצינה של משפט דניאל, שהפך למודל של משפט צדק, בדומה למשפט שלמה. נושא שאותו צייר למשל הצייר ג’רג’ונה ואת הסצינה הסימפטית פחות של סקילת הזקנים. אולם הסצינה הפופולארית מכל הייתה של שושנה מתרחצת. אמנים רבים במאות ה-16-18 ובהם ורונזה טינטורטו, רובנס, ואן דיק ומעל לכולם רמברנדט (שצייר גם את משפט דניאל),  ניצלו את ההזדמנות שאותה נתן להם סיפור בעל משמעות דתית, על מנת לצייר תמונה אירוטית של אישה ערומה ויפה.

שושנה מתרחצת.ציור מאת רובנס.

הלקוחות של ציורים אלו לרוב שמו אותם בחדרי השינה שלהם, כנראה על מנת להגביר את החשק המיני. נראה שנושא זה היה אחד הנושאים האירוטיים הראשונים שהופיעו באמנות הרנסאנס לצד הציורים על דוד המתבונן בבת שבע העירומה. גם ציירים מודרניים כמו קוקושקה עסקו בנושא זה אולם בדרך כלל בהומור.

הסיפור הבלשי הראשון?

Artemisia Gentileschi: Susanna and the Elders

שושנה והזקנים .ציור מאת ארטמיסיה ג’נטילסקי .( האמנית הידועה ביותר בתקופת הרנסאנס ,אישה שעברה בחייה מעשה אונס,וזהו הציור הראשון שלה מגיל 17 ).

נראה שהמדובר היה בסיפור שנכתב כסיפור מוסר העומד לחלוטין בזכות עצמו, ולא היה לו כל קשר מיוחד לספר דניאל, ואולי אף קדם לספר דניאל שמוצאו במאה השנייה לפני הספירה, בימי אנטיוכוס אפיפנס.

אם כך היה ניתן להעלות השערה שהיה זה הגיבור דניאל של סיפור שושנה שנתן השראה למחבר ספר דניאל התנ”כי להשתמש בשם זה דווקא, שהרי השם “דניאל” שמשמעותו “דין צדק” הוא רלבנטי לסיפור דניאל ושושנה, אבל אין לו שום רלבנטיות מיוחדת לגיבור ספר דניאל שאינו עוסק בצדק ובמשפט, אלא בחיזוי העתיד לבוא.

אפשרות אחרת היא שהסיפור, כפי שהוא בידינו, נוצר בממלכת יהודה החשמונאית במאה הראשונה לפני הספירה, ומן הסתם בעברית, למרות שמקום התרחשותו הוא בבל (ואולי גם זאת תוספת מאוחרת?). יש סברה שהוא מציג את מגמות הפרושים בעניין חשיבות בדיקת עדים, בניגוד לצדוקים, שלא נהגו להקפיד בענייני חקירת עדים בדיני נפשות.

לפי תיאוריה זו, הסיפור נכתב בעיקבות קונפליקט שבו היה מעורב שמעון בן שטח בנושא בדיקת עדים שבמהלכו בנו של שמעון בן שטח הואשם בעברה שדינה היה מוות. לאב נודע שמאשימיו הודו שהייתה זאת האשמת שקר, אך הוא נתן להוצאה להורג של בנו להתבצע, רק כדי שיוכל להוציא את המאשימים להורג כעדי שקר. לכאורה לסיפור זה יש רלבנטיות לסיפור שושנה שגם בו המאשימים השקרנים מוצאים להורג.

אפשרות אחרת היא שניתן לראות את הסיפור כתגובה לסיפור ידוע המתרחש גם הוא בימי שמעון בן שטח, ואולי מוצאו באמת מזמנו, שבו מסופר עליו כיצד תלה נשים מכשפות באשקלון. אולי ניתן לראות בסיפור שושנה מאין ביקורת סמויה על הסיפור ההוא, שבו אין חקירת עדים, ונשים מוצאות להורג בידי ראש העדה שמעון בן שטח כלאחר יד?

יש לשים לב שהחכם המגלה את הפרשה הוא נער צעיר, בעוד שזקני העדה מתגלים כנבלים או כשוטים מאמינים לכל דבר. לאמיתו של דבר, בסיפור יש ביקורת חריפה כנגד המערכת המשפטית של הקהילה ובהשלכה כנגד הבכירים שבה.

שושנה והזקנים. Guercino

הבעיה היא שכל הדיון בסיפור סותר את ההלכה היהודית (כמו גם את ההיגיון הפשוט) של הפרושים שבה שני מאשימים עדים לא מספיקים על מנת להרשיע אדם, שבהחלט יכול להביא להגנתו אליבי מעדים נוספים. והעניין נראה כעיוות של ההלכה היהודית. ניתן לשער שזאת הייתה אחת הסיבות מדוע הסיפור לא הוכנס לקאנון התנכ”י של היהודים.

סיבה אחרת מן הסתם הייתה שקובעי הקנון, זקנים יהודים מכובדים, לא נהנו לראות את הדרך שבה הוצגו בני מעמדם כחוטאים נואפים ושקרנים שמנוצחים בידי אישה ונער שעוד לועג לזקנים המכובדים, לפני שהוא מביא להרשעתם ולהוצאתם להורג.

הסיפור, שהוא מוצלח מאוד מבחינה ספרותית, נחשב אחד הסיפורים הבלשיים הראשונים בספרות, ובוודאי  אחד הסיפורים הראשונים  המתרחש על רקע בית משפט.   ישנם חוקרים שחושבים שזה היה סיפור עממי שנפוץ בעל פה, אולם לדעתי זה לא סביר. כל הטכניקה המתוחכמת מאוד במאות הראשונות לפני הספירה, המוצגת בסיפור של חקירת עדים, היא משהו שרק מישהו מהאליטה הקרובה לבתי המשפט יוכל לחשוב עליו ולא מספר עממי מפשוטי העם.

אמנם בימינו גדושי עורכי הדין והמשפטים, זה נראה לנו דבר אלמנטרי מאוד, אבל עובדה היא שקשה מאוד למצוא סיפור נוסף העוסק בחקירה כזאת מהתקופה שלפני הספירה. לכותב שורות אלו  ידוע   רק על סיפור  אחד נוסף כזה מתרבות קדומה.

. המחבר היכיר מין הסתם גם את הסיפור על שלמה המלך השופט בין שתי נשים על תינוק המופיע בספר “מלכים ” התנ”כי שהוא הסיפור הקדום ביותר הידוע לנו המתרחש על רקע בית משפט.

פרט לסיפור שלמה , הסיפור היחיד הידוע שקדם לסיפור זה שעוסק גם הוא בחקירת עדים הוא המחזה של סופוקלס “אדיפוס המלך ” מהמאה החמישית לפני הספירה ,שבו חוקר המלך אדיפוס עדים על מנת להגיע לאמת לגבי האסון המסתורי שפקד את עירו ומגלה בסוף החקירה שהוא האחראי . (

נראה שבגרסאות על סיפור אדיפוס שקדמו לסופוקלס נחשפו כל הפרטים בעינינו בידי האלים לבני האדם ולכן אין בגרסאות אלו שום אלמנט של סיפור בלשי שהוא תמיד חקירה אנושית המונחית בכוח ההיגיון ולא בכוח התגלות אלוהית

האם ייתכן שהמחזה “אדיפוס המלך ” היה מוכר למחבר “דניאל ושושנה “? אין לדעת.

שושנה לפני דניאל.ציור מאת סבסטיאנו ריצ’י.

בכל מקרה  יש בסיפור דניאל ושושנה  אלמנטים  ברורים מאוד של הסיפור הבלשי:

יש בו קרבן – שושנה.

יש בו שני נבלים – השופטים.

מעל לכל יש בו גיבור בלש – דניאל.

יש בו חיפוש אחר האמת ואחר הצדק.

יש בו טכניקה שבה משתמשים עד היום בלשים ועורכי דין.

והנבלים נחשפים בידי הגיבור ומובאים לצדק.

1921 Print Suzanna Elders Daniel Bible Catholic Nude - Original Color Print

Suzanna and the Elders by Jean Francois Millet

בנוסח השבעים, המעניין הרבה פחות, יש הבלטה של מקורה האלוהי של חוכמתו של דניאל מאחר שמלאך ה’ משרה את רוח השכינה על דניאל הצעיר. דהיינו נוסח השבעים ראוי הרבה פחות להיקרא סיפור בלשי מאשר הנוסח של תיאודוטיון שבו כל החקירה היא אנושית לחלוטין ומבוססת על היגיון ואינטליגנציה אנושית ולא על קבלת מידע מהשמיים. .

מכל בחינה יש  לדעתי לראות בדניאל את הבלש האמיתי הראשון בספרות העולמית ולו רק בגלל סיבה אחת פרוזאית,הוא הדמות המוקדמת ביותר בספרות העולמית שלזכותה עמדו שני סיפורים בלשיים שונים על חקירותיה.

עוד חקירה של הבלש דניאל

File:Kessler Daniel und König Cyrus im Tempel.jpg

דניאל והמלך כורש לאחר ביצוע חקירה במקדש בל בבל.ציור מאת Kessler

על דניאל היה קיים סיפור בלשי נוסף  שהופיע גם הוא בתרגום השבעים ובתרגום תיאודוטריון לדניאל שאולי התחבר גם הוא בידי מחבר “שושנה” (שבו דניאל מתווכח עם המלך ( מלך בבל בגרסת תרגום השבעים ,המלך הפרסי  כורש בתרגום תיאודטיון )  ,שתמה עליו כיצד זה אינו עובד אל נערץ כבל שהוא וודאי אל חי שהרי הוא אוכל ושותה כל מה שמוגש לפניו במקדשו. על זה משיב דניאל שאליל עשוי חרס ונחושת אי אפשר לו שיאכל.  דניאל מתערב עם המלך, על חייו הוא, כי יצליח להוכיח שבל האל לא אוכל ולא שותה. דניאל  חוקר ומגלה כי כוהני האל בל בבל מרמים את קהל המאמינים ויוצרים פעילות אלוהית כביכול שהיא פרי מעשיהם . הוא מגלה ש כאשר האוכל והשתייה מונחים לפני הפסל. כוהני האליל בל מתגנבים בלילה אל המקדש, דרך דלתות נסתרות, זוללים את כל הערוך לבל ושותים את היין.

כדי לבחון את אמיתות העניין חותם המלך בהסכמת הכוהנים את דלת  ההיכל של האל . ואז לאחר ששניהם נשארים לבדם  דניאל זורה אפר על הרצפה. למחרת דניאל מראה למלך  עקבות של אנשים גברים נשים וילדים שנכנסו לאולם הלכאורה סגור וחתום לחלוטין.

לאחר חקירה מגלים מבוא סתר שדרכו היו הכוהנים ובני משפחתם  באים אל ההיכל ומוציאים מתוכו את האוכל אל חדריהם  ואוכלים אותו בעצמם.. הכוהנים מגורשים והמלך מתיר לדניאל לנתץ את פסל בל.

לפי גרסה שנייה  העונש הוא אכזרי יותר  המלך מצווה לנתץ את פסל האל ולהרוג את כוהניו .      עוד חקירה של דניאל הסתיימה בהצלחה. וזהו אגב הסיפור הראשון של ז’אנר ידוע בספרות הבלשית פשע המתבצע בחדר שהוא לכאורה סגור וחתום לחלוטין.

יש חוקרים שחושבים שסיפור זה הוא מהמאה הראשונה לפני הספירה והוא אמצעי תעמולה נגד האלילות ההלניסטית אלא שאין בו סימנים מיוחדים של השפעה יוונית  יש שחושבים שהסיפור הוא קדום בהרבה ואולי נוצר בתקופה הפרסית.   לדעתי השימוש  היוצא דופן שבו בחוכמה ואינטליגנציה אנושית  של הגיבור ללא הסתמכות על עזרה אלוהית על מנת לפתור בעיה מראה שהמחבר זהה עם מחבר סיפור שושנה ודניאל שהוא שכתב את שניהם והוא סופר הבלשים הראשון בהיסטוריה.

בסיפור בתרגום השבעים מצויין שהוא לקוח מ”נבואת חבקוק בן יהושע משבט לוי ” ואולי זהו שם המחבר האמיתי  ?

אם כך הוא כי אז “חבקוק בן יהושע משבט לוי “,הוא הוא סופר סיפורי הבלשים הראשון בהיסטוריה האנושית כולה.

דניאל הפמיניסט?

Innocence of Susanna, Valentin de Boulogne (French, Coulommiers-en-Brie 1591–1632 Rome), Oil on canvas

משפט דניאל וחפותה של שושנה . ציור של Valentin De Boulogne

הסיפור הוא יוצא דופן לתקופתו, גם בגלל עוד נקודה נוספת . יש בו יחס סימפטי יחסית לנשים. האישה נמצאת כל הזמן בצד הצודק, והגברים שהם דמויות בולטות ומוערכות בקהילה, הם הרעים.

בסיפור יש תמיכה לאורך כל הדרך באישה, עד כדי כך שמציינים שהיא טרחה לנעול את הגינה כשהתרחצה, מה שכמובן לא עזר לה.

בסיפור יש הערכה לאדיקותה ולצדקתה של האישה,

אך מאידך… אין בו הערכה רבה לחוכמתה של האישה. שושנה אינה מנסה כלל להגן על עצמה, וכמובן האישה תלויה לחלוטין בגבר דניאל שיציל אותה. היא אינה מסוגלת לעזור לעצמה.

כך שניתן לאמור שבסיפור יש התקדמות לגבי היחס לנשים ואף התקדמות משמעותית.

אך היחס לאישה נשאר בו כמי שתלויה לחלוטין בגבר ואינה מסוגלת לעזור לעצמה.      עם כל הרצון הטוב המרחק בין סיפור דניאל והשושנה והתנעה הפמיניסטית הוא עדיין עצום ורב.

ביבליוגרפיה

Susanna and the Elders - Peter Paul Rubens

שושנה והזקנים.

את סיפור שושנה בעברית אפשר למצוא בקבצים האלו :

אברהם כהנא, הספרים החיצונים: לתורה לנביאים לכתובים ושאר ספרים חיצונים/תל-אביב: מסדה,1956.
א.ש. הרטום, ספרים חיצוניים:כתובים אחרונים:תוספות לספרי המקרא,תל-אביב: יבנה,תשכ”ב.
שפירא ע’ (מהדירה), מדרש עשרת הדיברות:טקסט מקורות ופירוש, ירושלים, תשס”ה. מעשה שושנה –  מופיע בעמ’ 221 – 223.

Файл:Jacopo da Ponte - Susanna and the Elders - 1571.jpg

Jacopo da Ponte – Susanna and the Elders – 1571

ועוד על סיפור שושנה

Stuart Lasine

Solomon, Daniel, and the Detective Story: The Social Functions of a Literary Genre.” Hebrew Annual Review 11 (1987): 247–266.

סיפור שושנה

תיאודוטיון ושושנה

שתי הואריאציות של שושנה

פרטים על תיאודוטיון

טקסטים על סיפור דניאל ושושנה

רוני קליין על שושנה והזקנים

סיפור דניאל ובל

גרסאות שונות

ראו עוד על בלשים

הבלש הפרטי הראשון

בעקבות הבלש העברי :מאמר של אלי אשד על הספרות הבלשית הישראלית

וראו גם

משה קצב -ממעברת קסטינה לקריית  הממשלה לבית הנשיא ואל כלא מעשיהו

4 תגובות

  1. מאמר מרתק. אני מכירה את הדמות הזו של שושנה שעוברת כמו חוט שני אצל הרבה ציירים. אפילו בתור ילדה היה ברור לי שמדובר בדבר “זימה” כלשהו. אבל לא ידעתי את פרטי הסיפור עצמו עד שקראתי את המאמר שלך. המחשבה שהתעוררה אצלי – מדוע הציירים נמשכו כל כך לסיפור הזה? אולי במסווה של הטפת מוסר דתית הם חיפשו להנציח את יופי מערומיה של אישה נחשקת ולהלך על גבול דק שבין הצגת מחשבות זימה לבין התענגות על מחשבות זימה (ראה ערך “בוקאצ’יו :)).

  2. אני בהחלט מסכים איתך לגבי הסיבה של המשיכה של ציירים כמו רובנס לסיפור הזה דווקא. ברור שהמטרה כאן הייתה בראש ובראשונה להציג גוף נשי יפה שמוצג במסגרת ציור בעל נושא דתי מובהק,כדי ששום כומר לא יעורר קול צעקה.על הערום הנשי הבוטה.
    מסתבר אגב ,שהרבה מהאנשים שהיו מזמינים את התמונות האלו בורגנים ואצילים עשירים לרוב ,היו מקפידים לתלות את תמונות שושנה האלו בחדרי שינה בלבד.
    הסיבה מן הסתם . התמונות של שושנה העירומה שימשה למטרות חיזוק החשק המיני של הבעלים.

  3. מאמר מרתק, תודה!

    רק עניין חשוב אחד שכחת והוא תפילתה של שושנה.
    התפילה שלה, קצרה ונכמרת, כל כולה פסוק אחד, היא זו שמניעה את העלילה והיא זו שגורמת להתגלותו של דניאל בבחינת דאוס אקס מכינה.
    אני צריכה לחשוב על זה עוד, אבל בשתי גירסאות הסיפור מוצגת התפילה בדרכים מאד שונות – באחד היא מתפללת בלבה (כחנה בשילה) ובשני זועקת למרומים. ובכל מקרה חסידותה היא המלמדת על תומתה ומביאה להרשעת הזקנים.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

17 − 11 =