פאונד בכיס – על אבי שירת השפה, לואיס זוקופסקי

מעטים יערערו על הקביעה כי לואיס זוקופסקי (הוגים “לואי”) הוא אחד המשוררים המשפיעים ביותר על השירה בת-זמננו. החל מאסכולת ניו-יורק ובלק מאונטן, עבור במשוררי השפה לדורותיהם שכבשו את העולם כולו ולא רק את אמריקה, וכלה במשוררי הרשת וקבוצות כמו פלארף והשירה הקונספטואלית – כולם מציינים את זוקופסקי כהשפעה מרכזית (פעמים רבות לצד גרטרוד סטיין), וכמו בסיפור דוד פוגל אצלנו, גם באמריקה יש מי שניסה ליצור את המיתוס לפיו זוקופסקי היה ענק מודרניסטי שנשכח עד החלו לגלותו מחדש.

המשורר החשוב ביותר בעיני זוקופסקי היה עזרא פאונד, שקידם אותו רבות, ועד ל”גילוי המחודש” של זוקופסקי נחשב בעיני רבים ל”אבי המודרניזם” בשירה. הצלע השלישית בהתהוות המודרניזם האמריקני, וויליאם קרלוס וויליאמס, כתב בערוב ימיו על “המטבח האקלקטי של פאונד”, במה שהתפרש כביקורת שלילית המנוגדת לעידון המדויק של זוקופסקי.

טקסט זה הוא תפריט טעימות של זוקופסקי, שחרף הערצתו את פאונד, כשזה הגיע לעקרונותיו של האחרון, הוא “עשה מהם קציצות”. יש האומרים שזוקופסקי הוא האחראי הראשי לדחיקתו מן התודעה של המודרניזם “העילי”.

אימג’יזם ואובייקטיביזם

פאונד (יליד 1885) מאס בשירה המיופיפת, הנפוחה והמוגזמת, וניסח (1913) את יסודות תנועת האימג’יזם:
1. תיאור ישיר של “הדבר”. 2. איסור שימוש במילה מיותרת. 3. שימוש במקצב טבעי ולא מטרונומי.
הביקורת נגד פאונד (וממשיכיו) מתרכזת בכך שהם החליפו שירה מיופיפת, נפוחה ומוגזמת אחת – באחרת… שירתם התגאתה בשמרנותה ובכך שהיא אינה מוכתמת ע”י המציאות (“אין דבר חסר-השראה ומיושן יותר ממטוס בשנת 1911”). לימים הפך פאונד לפאשיסט אנטישמי פגוע-נפש, אך עוד לפני כן נטש את האימג’יסטים ותקף אותם. מאז יש המכנים את הסגנון שהיה בין מציביו מודרניזם “עילי”.

זוקופסקי (יליד 1904), ילד עני ומבריק, בן למשפחה יהודית שהיגרה לניו-יורק מליטא, שהתקבל לאוניברסיטת קולומביה בגיל 16 (אך מעולם לא השלים תואר ראשון עקב כשלונו לסיים את חובותיו בחינוך גופני), נודע כמוביל תנועת האובייקטיביזם, לאחר שערך את “אנתולוגיית ‘אובייקטיביסטים’ ” עבור המגזין הנחשב “שירה” (1932) ביוזמת עזרא פאונד.

אובייקטיביזם היא מגמה שלא מדברת רק על שלמות אובייקטיבית, אלא גם, כפי שכותב זוקופסקי בשיר מספר 6 מתוך ספרו “A”:
“An objective – rays of the object brought to a focus”
כלומר: באובייקטיביזם השיר הוא עצם שעל המשורר להאיר ולמקד, והשיר הוא גם בעל מטרה – לא רק חלון לתיאור יבש של המציאות, אלא שליחות. למעשה, השם אובייקטיביזם הוא אירוני, שכן הוא מייצג תנועת מטוטלת בין שלוש מילים באנגלית: אובייקטיביות, עצם ומטרה. לפיכך, מה שטוען זוקובסקי בין השורות הוא שאפילו אובייקטיביזם הוא מונח סובייקטיבי. המונח אובייקטיביזם מופיע בשנת 1931, 37 שנה לפני “מות המחבר” של בארת, וכבר אז יש לו מובן רביעי: התנגדות(יות).

הקנון והפרודיה

יצירתו הידועה והנחשבת ביותר של פאונד היא דווקא פואמה שערך (ללא רחמים) לת.ס. אליוט, “The Wasteland”. חווית החורבן של העולם המערבי מודל 1922 – שמתחיל להבין שהקידמה הביאה למלחמת עולם ראשונה ויש סיכוי לא רע שהיא לא האחרונה – מורגשת בעוצמה יתרה כשתרים ביסודיות אחר מבנה השיר, מאשאפ – תדבוקת של “לינקים” (בעידן נטול אינטרנט).

והנה, המפגש הראשון בין פאונד לזוקופסקי מתרחש כשהאחרון הוא סטודנט בן 23 שמחליט לשלוח לפאונד פרודיה על השיר המקורי, פואמה בשם ‘Poem Beginning ‘The, ארבע שנים לאחר פרסום המקור. בפרודיה כל שורה ממוספרת, והטקסט עצמו מופיע בגופן מודגש כשלצדו הערות-צד, כאילו הוא כבר קנוני כמו אליוט ופאונד.  אחת מבין 333 השורות היא ריקה, כשלצדה ההערה: “השפה הצרפתית”. המשפטים בשיר עומדים בזכות עצמם וגם מתקשרים זה עם זה, אך לא בצורה כרונולוגית או ישירה, ובכל זאת מובן כי הפואמה עוסקת בהיקלטותו של מהגר יהודי בניו-יורק.

שמחת חיים במקום אבל

בשנות ה-20 של המאה ה-20 היה זה לכל הפחות בלתי-אופנתי לכתוב שירה שמחה. משוררים יהודים התרכזו בערים הגדולות, האפקט של שירת בודלר וממשיכיו העגמומיים כבר חלחל היטב לשירה הכללית והיהודית בכל רחבי העולם, ודוגמאות בולטות הן מלך ראוויטש ביידיש ודוד פוגל בעברית, בין רבים אחרים. זוקופסקי הצעיר, הלומד באוניברסיטת קולומביה במנהטן,  ויונק את אירופה ממזרח, אמריקה ממערב והיהדות מן הלוואר-איסט-סייד, כותב על יהדות, כותב על לימודיו, כותב את החיים – מתוך גישה שמחה של אהבת החיים, הדהודם בתוך השיר ואפילו אופטימיות.

אחת השורות בפואמה הפרודית היא:
“’Tis, ’tis love, that makes the world go round”, ציטוט משיר פופולרי באותם ימים, אך הערת השוליים מייחסת אותו (בהומור, כמובן) לדנטה… שורה אחרת מדברת בהומור על יחסי גברים נשים:
“Il y a un peu trop de femme” (יש מעט יותר מדי מן האשה).

צלילים במקום דימויים

השורות המצוטטות ביותר מזוקופסקי הן ככל הנראה אלו בהן הוא מתאר את הפואטיקה שלו:  “An Integral / Lower limit speech / Upper limit music” מתוך שיר מספר 12 ב-“A”. אם וויליאמס קבע שהדיבור מעביר את החוויה והכתיבה פוגמת בה, זוקופסקי הרחיב את טווח השירה, ומאידך סימן מטרות עבור ממשיכו, רוברט גרניר, לתקוף את הדיבור, שכן הוא “הגבול הנמוך” במרחב השירה.

אחד מן התרגומים הנודעים של פאונד הוא לשיר מן המאה ה-13 של גוידו קאואלקנטי, “Donna mi prega”. פאונד משמר את השם האיטלקי בטענה שהצליל האיטלקי לא יכול לעבור לאנגלית באופן לא מלאכותי, ובגוף השיר מופיעות המילים “a lady asks me”. וכך זוקופסקי מהדהד את התרגום: “A Foin Lass Bodders”, כלומר, הוא מתרגם את השורה לברוקלינאית! תרגום “לא לשפה” כי אם לעגה מהווה ניפוץ של ההנחה שתרגום צריך להיות מדויק ויחיד (או בלשון האימג’יסטים “תמיד המילה המדויקת, לא ליד המדויקת”). מהלך זה של זוקופסקי הצית את הדמיון בקרב מתרגמים בכל רחבי העולם, וגם אנחנו זכינו לתרגומיו של הגאון המנוח דן דאור ל-“עברית יקית” ול-“עברית בולגרית”.

מהלך נוסף אצל זוקופסקי הוא תרגום צלילי, כמו הטיפול שלו בספר איוב, בשיר מספר 15 ב-“A”. אחת משורות המפתח באיוב היא פרק ג’ פסוק ז: “הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל־תבוא רננה בו”. בשיר של זוקופסקי: “He neigh ha lie low h’who y’he gall mood”. ניתן (בקושי) למצוא משמעות לתוכן באנגלית, אבל חשוב מכך, ספר איוב מקבל חיים באנגלית מתוך משמעות הצליל. היופי הזה עומד בסתירה מוחלטת לאימג’יזם ולמודרניזם “העילי”, אך כפי שאמר משורר השפה רוברט קרילי: “מעלה פלאית של שירתו של זוקופסקי היא העובדה שהיא מעניקה לנו מדריך יוצא-מן-הכלל לכתיבת שירים”.

החיים והשפה מול אמנות לשם אמנות

אותו “A” מפורסם הוא שיר שכתב זוקופסקי משנת 1927 ועד מותו ב-1978. אורכו 826 עמודים, והוא מחולק ל-24 חלקים, בהתאם לשעות ביממה, אך כמובן שהשעות לא נכתבו באופן כרונולוגי. בניגוד לתפיסת “אמנות למען האמנות” של המודרניזם “העילי”, אמר בערוב ימיו זוקופסקי: “המילים הן חיי”. בספרו “מילות יחס” משנת 1967 הוא מיישב את הסתירה לכאורה בין היותם של השירים עצמים לבין היותם חיים: “שמות עצם: פועלים באותה מידה כמו פעלים”.

אחד הסופרים שהשפיעו על זוקופסקי היה הנרי ג’יימס, שדיבר לא על universe אלא על multiverse, יקום מרובה-זהויות. הדבר ניכר כבר מן הפרודיה על וויסטלנד: ” I might as well look Shagetz just as much as Jew”, והמשיך בשימוש בכמויות נדיבות של שפות זרות (בעיקר אך לא רק צרפתית, גרמנית, יוונית, לטינית, איטלקית וכמובן יידיש ועברית). אם לרוברט פרוסט מיוחסת הטענה כי “שירה היא מה שאובד בתרגום”, זוקופסקי מוכיח כי שירה היא מה שנבנה בתרגום.

חלק מרכזי משירתו של זוקופסקי, כפי שכבר ראינו, מצוי בתרגום מן העבר ומן השונה, דבר שתאם את השקפותיו הפוליטיות שנעו במרחבי השמאל האמריקני. חוקרים טוענים כי מה שהנחה את זוקופסקי בדרך למולטיורסליות הוא הרצון לאתגר את מרכזיותה של האנגלית (ושל אורח החיים המערבי, לפיכך) בשירה ובשיח השירה המודרניסטי האמריקאי. הוא סיפר שהוא מסכים עם ויטגנשטיין על כך “שמגבלות השפה של אדם הן מגבלות עולמו”. זוקופסקי הכיר את משנתו של לוינס על “האחר”, והוא כותב בספר חייו בשיר מספר 6:
“My one voice. My other: is”. אחרי ביקור באירופה כתב שיר בשם “4 ארצות אחרות” וציין כי “לא כל השירים הטובים נכתבו באנגלית”.

ביקורת

עם התחזקות מעמדו של זוקופסקי, גורמים שמרנים ניסו לבקרו על שהתרגום הצלילי יוצר שירים קשים מדי להבנה, יבשים מדי או אקדמיים מדי, או הפוך מכך: ההתמקדות בשפה ובצליל מניחות חומר גלם במוחו של הקורא, בצורה שמאפשרת לו מרחב פרשנות גדול מדי. אם התרגום מתחמק מן המשמעות, הטענה היא שקשה למדוד את איכותו, אם בכלל יש כזו, שהרי יש אפשרויות רבות התלויות בעגתו ובכישורי לשונו של הקורא. תשובה אפשרית אפשר למצוא בספרו Bottom: On Shakespeare, שם הוא מרבה לעסוק בקשר בין העין למוח, ובכך טוען שהשירים צריכים להחוות דרך החושים ולא דרך המוח. “ראייה היא מטרתו של הדיבור”.

זוקופסקי שונה מפאונד ומממשיכיו, באהבתו את המילים הקטנות, כמו “A” או “I”, כמעין פרולטריון של המילים הלא-גבוהות. לא המחבר נמצא במרכז תהליך השירה אלא המילים. וזוהי אולי מהותו של האובייקטיביזם; להתייחס אל המילים כאל עצמים משמעו להבין שהמילים אינן סחורה הנשלטת ע”י האני-המשורר.

ישנם צדדים רבים של זוקופסקי שלא נסקרו כאן, כמו ההיבט היהודי בשיריו, משחקי אילוצים בהברות, התייחסותו לפילוסופים, מרקסיזם, מתמטיקה ועוד. כאמור, מדובר בתפריט טעימות, והדרך המומלצת לקרוא את זוקופסקי היא בשפת המקור (כלומר בכל השפות בהן הוא משתמש) ורק אז להעמיק ולצלול יחד עם הטקסט, ניתן לקרוא את זוקופסקי באינטרנט, ואפילו להאזין להקלטות בקולו. http://epc.buffalo.edu/authors/zukofsky

המילה האחרונה שמורה ללואיס זוקופסקי “עצמו”, בפנותו לבנו בן ה-3, שיגדל להיות המנצח והכנר פול זוקופסקי, מתוך “מילות יחס”: “אני מניח של תקרא ‘אותי’. ה’אני’ הזה יאבד היום, כשיאמר לך “לילה טוב” לרגל יום הולדתך השלישי, ולא יחסר מחר כשיאמר לך ‘בוקר טוב’ כשתחל את שנת חייך הרביעית”.