החברה בה גדלנו וחונכנו שנתה עצמה כליל בעשורים האחרונים. המדינה הפכה מאוכלסת יותר, צפופה יותר, עצבנית יתר על המידה ואלימה יותר. הפוליטיקה פלגנית ויוצרת מתחים וויכוחים, פעמים רבות. השסעים בין דתיים לחילונים, יהודים וערבים ושמאל וימין מעמיקים והולכים. יום הזיכרון נוגע בעצבים החשופים של החברה הישראלית. נדמה, כי עם פירוק האחידות הממלכתית בשנים האחרונות לסגמנטים של קבוצות, השונות האחת מן השניה עד לכדי פירור המכנה המשותף הרחב ביותר, לא נשאר גורם מאחד פרט ליום זה.

בצבא שמעתי בעבר משפט האומר "בטירונות תפגשו אנשים שלא הייתם פוגשים לעולם". בזמנו האמרה הזו נשמעה לי סתומה וחסרת משמעות. עם השנים הבינותי, כי אכן החברה הישראלית נפגשת בצבא. נראה כי בבתי-העלמין הצבאיים מתקיים השוויון האמיתי. כאן אין שיוך למגדלי יוקרה, שכונת עוני, קיבוץ, מושב או כפר. היוניפורמיות אותה מספקת היחידה להנצחת החייל, היא סמל המדינה על אבן השיש.

קשה לי אישית להתייחס לכך, אך היום היחידי בו אני מרגיש את הזהות הישראלית, היא דרך טקסי השירים בערב יום-הזיכרון וחגיגות העצמאות. או אז האמרה "אני ישראלי", מקבלת משמעות. חגי ישראל היו מתמיד נחלתו של העם היהודי. אמנם ט"ו בשבט וממדים מסוימים בחג השבועות מסמלים את התחדשות היישוב, אך יום הזיכרון ויום העצמאות מציינים את הזהות הישראלית. הפוקדים את בתי-העלמין, הם אכן יפי הבלורית והתואר. הם אותם בני המשפחה, המנסים להתמודד עם האסון שנפל עליהם ללא חשיבות לשנים הרבות, הנותנות את אותותיהן ללא מרפה.

לכן, ברצוני לבקש, שמרו על היום הזה. השבוע נוכחתי כמו עם ישראל, כי איום המסחור והפירוק מגיע גם ליום הזיכרון. עם ישראל קם על רגליו ונאבק בגביית כרטיסים לטקס יום הזיכרון, בבריכת הסולטאן בירושלים. אמנם קהל המשפחות השכולות קבוע ומתרחב ואינו יכול "להתנתק" או "לעבור חברה". לכן, אין בכוחו של מיתון כלכלי או משבר, מלבטל את צרכיו להשתתף בטקסים הללו ויש בכך עסק כלכלי משתלם… (זהו משפט סרקסטי). אך בזאת נמתח הגבול הברור. אל תיקחו את היום היחידי המגבש את חברתנו. אל תגעו בזה!

למשפחות השכולות אני מאחל שתהיו חזקות וגאות בקיומנו במדינה.

ערב יום הזיכרון תשע"א
ברק בוקס.

הפוסט הקודם"יושבות"- סיפור קצר ליום השבת
הפוסט הבאמזרח תיכון חדש?
ברק בוקס הוא חוקר מתחום מדע-המדינה ותקשורת פוליטית. שמש בתפקידים מגוונים בחוג למדע-המדינה, בתכנית לדיפלומטיה, באגף הכספים וברשות המחקר באוניברסיטת תל-אביב, כמו גם באוניברסיטה הפתוחה. בשנת 2003 מונה כפרוייקטור מטעם אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה לחקר מדיניות בטחון ובמסגרת זו נטל חלק בפרסומים בנושא.כיום ברק הוא דוקטורנט למדע-המדינה באוניברסיטת בר-אילן.

2 תגובות

  1. גם אני חש כך.
    הזדמן לי לשוחח עם פוסט דוקטורנט מפולין שנמצא בארץ כחצי שנה ושאלתי אותו ממה התרשם בתקופת שהותו בארץ. הוא ציין שתחושת האבלות ביום הזיכרון, השמחה ביום העצמאות והמעבר החד שביניהם הרשימו אותו מאד, יותר מטיוליו בירושלים והביקור במצדה. הוא לא נתקל בהתנהגות כזאת בארצו ובמקומות אחרים בהם שהה. חומר למחשבה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש × אחד =