המקדימון לסרט “פאראנו” גירסה שנייה בבימוי אריאל סמל 2019

בימים אלה צפיתי בגרסה חדשה של סרט תיעודי שצפיתי כבר בגרסה שלו בשנת 2005. הבמאי אריאל סמל עידכן אותו מאז.

פאראנו, בגרסתו החדשה, זכה בפרס הבימוי הדוקומנטרי של פסטיבל ירושלים.

בגרסה המקורית תיאר הבמאי את חיפושיו אחרי התעלומה שהציקה לו מזה שנים.

הגירסה הנוכחית היא שונה מאוד, ולמעשה המדובר בסרט אחר.

הבמאי סמל היה ידוע כצלם של סצינת מועדון ״הפינגווין״, שם היה בארמן מגיל 16, לאחר שנפלט מבית הספר, ומתעד חשוב ביותר של סצינה זאת בשנות השמונים והתשעים. בשנת 2014 פירסם ספר צילומים שלו מהתקופה ״אנשי הפינגווין: ההיסטוריה הסודית של תל-אביב״, בהוצאה פרטית, שהוא מקור התיעוד החשוב ביותר של התקופה ושל המקום.

“אנשי הפינגווין” ספר צילומים של אריאל סמל

ראו את דף הפייסבוק של הספר והצילומים כאן,

וכתבה על הספר “אנשי הפינגווין” כאן.

לאחר שעזב את ה”פינגווין” התפרסם כצלם בעיתונים כמו “חדשות”, ובמגזינים כמו “מוניטין”, כבמאי סרטי פרסומות, כצלם הסרטים “אדי קינג” של גידי דר (1992), ״גרופי״  של נדב לווייתן (1993), ו”מקס ומוריס״ של יעקב גולדווסר וחיים מרין (1994). והפך לדמות מוכרת בחוגי הקולנוענים הישראליים , עד ש…

הוא חווה התנסות ששינתה את חייו, ושלכאורה לפחות כללה מיפגש עם חוצנים.

ההתנסות החוצנית

עטיפת הקלטת לגירסה המקורית של ״פאראנו״

בלילה הראשון של שנת 1996, כשהיה בן 32, היה לסמל חזיון סמים, או אולי התנסות אמיתית ומפחידה מאוד עם בת זוגו נירית. שניהם חזרו ממסיבת הסילבסטר לשנת 1996, ולטענתם לא שתו משהו מיוחד או לקחו סמים, אם כי עישנו. ואז  לכאורה הם נחטפו מביתם בידי חוצנים שנטלו אותם למשך כמה שעות או ימים לכוכב לכת אחר.

עד כמה שאני יכול לשפוט ממה שהוא מספר ומתאר במהלך הסרט הוא מעולם לא ראה את החוצנים או את כלי התחבורה שלהם. הוא ראה וחווה משהו אחר לגמרי.

מה שמובא כאן הוא התיאור המפורט ביותר לגבי האירוע. למרבה הצער בסרט, בשתי גירסאותיו, לא ברור בדיוק מה התרחש, משום שהבמאי קופץ ללא הפסקה מתיאור האירוע לדברים אחרים, כנראה על מנת לשמור על מתח אצל הצופים. אבל זה מקשה להבין על מה בעצם מדבר סמל.

ליקטתי כאן את הפרטים שמופיעים בסרט ובכתבות שונות בעיתונות שבהם תיאר סמל את מה שהתרחש. בהמשך אנסה להסביר את ההתנסות על פי הבנתי.

סמל סיפר שתוך כדי שהוא ונירית דיברו או עשו סקס (לא ברור בדיוק מה) בת הזוג נירית לפתע קמה ועמדה ונתנה בו מבט מוזר ואמרה ללא קשר והקשר לשום דבר שקרה קודם לכן “איני יכולה לתת לך את הקוד הגנטי”.

הוא לא הבין על מה היא מדברת. ושאל אותה “מה אמרת ?” והיא חזרה על המילים האלו שוב…הוא הרגיש שהוא נמשך אליה ונדחף אליה כמו בידי סופת טורנדו.

סמל לטענתו נשאר באותו מצב של נמשך בידי סופת טורנדו במשך שלושה ימים שלמים (אין זה ברור לי אם הסיטואציה שתתואר כאן אכן נמשכה שלושה ימים שלמים או רק כמה דקות או שעות, כפי שתיראו בהמשך).

סמל הרגיש אז בפתאומיות שהחדר סביבו נעלם, ושהוא נמצא בחלל. הוא הרגיש שהוא נכנס למנהרה של אור, שהקירות שלה הורכבו מקריפטוגרפיות, מעין סמלים של כתב מוצפן או אותיות של שפה לא ידועה לו, ואלו נעו והשתנו סביבו כל הזמן.

הוא ראה מאות אלפי סימנים מוזרים סביבו, והרגיש שהוא חווה, ואף מבין שפה מתמטית תלת מימדית. הוא חש שהאותיות נעו סביבו, והרגיש שהוא מפתח סוג של אינטליגנציית על, והוא חש שהאותיות נעות כל הזמן ומפתחות משמעות חדשה בכל רגע ולכן גם יכולות חדשות.הוא מספר שהוא הרגיש אז כמו האל הבורא, ושזאת שפת האם המתמטית של הבריאה (באגב אורחה נזכיר שזה מזכיר את מה שמתואר בספר יצירה לגבי בריאת העולם בידי השפה העברית הכתובה).

בנתיים זוגתו נירית ראתה דברים אחרים. היא ראתה אותו נעלם לנגד עיניה, ומוחלף בידי הולוגורמה דמוית פירמידה, ואז בידי מישהו עם גבות עיניים גדולות במיוחד, מצולק, שנעלם והוחלף שוב בידי אריאל.

אז חש סמל שהוא חוזר לחדר או לביתו, תוך שהוא נוזל כמו בציורים של דאלי. כל הקווים של החדר החלו לזוז מאחרי הראש של נירית, העיניים שלה החלו להבהב, וזה כמו היפנט אותו. הוא חש שהאוויר בינו ובינה נעשה אטום כאילו היה מורכב מחומר שהם היו חלק ממנו. הפנים שלה נראו לו שחורות כאילו יש להבות אור שבונות את פרצופה מחדש.

ההתנסות נמשכה. הוא סיפר שהוא ראה דברים ברמה המיקרוסקופית, ולפתע חש שהוא טס לעיניים של נירית ונפלט בגופו בין גלקסיות בצורה שהזכירה לו אז את האפקט של הוורפ בסדרת סטאר-טרק. היקום כמו הלך וקטן והוא החל לראות כוכבי לכת שונים ופרטים עליהם.

הוא מספר שהוא ראה כוכבי לכת חייזריים עם טכנולוגיות שלא היה להן כל קשר למה שראה בסרטי מדע בדיוני עד אז, ומה שהוא ראה נעשה מחומרים שלא קיימים על כדור הארץ.

הוא ראה עיר עם גשרים שנעשו מהחומרים הרכים ביותר, בצבע ברונזה. מגדלים בעלי אלפי קומות עם כיפות שבנויות על עוד ועוד דברים. בנינים שנעו באוויר עם טורבינות על גגותיהם, שלא השמיעו כל רעש, וכניסות למכונות מעופפות אל ומתוך הבניינים האלו. לא היו שם שטחים פתוחים כלל או מה שהזכיר מערכת כבישים. הוא הרגיש שלידו טסים דברים שדאגו לו פיזית, כמו אדם פגוע שנמצא באמבולנס ומרגיש רופא שמטפל בו.

הוא משוכנע שזה לא היה מדמיונו כי זה היה “היפר ריאליסטי” (נציין שדווקא החלק הזה של החיזיון או ההתנסות היה מרשים הרבה פחות, שכן תמונות מאין אלה היו נפוצות מאוד במגזינים של עתידנות של מדע בדיוני ובסרטים מזה שנים רבות).

סמל התעורר לבסוף, ומצא את שניהם על הריצפה ערומים בחדר אחר בבית, הסלון שהופרד בקיר ובדלת מחדר השינה. לדבריו הם התעוררו ממש באותה השנייה ואמרו אחד לשני “הם גנבו את הזמן שלנו ...” בלי לדעת מי גנב את הזמן ולמה הם אומרים את זה. הם חשו כאילו עברה עליהם רכבת, כאילו חוו משהו פיזי ונפשי חזק, אבל הדיבור שלהם היה ענייני. היא החלה להזכיר לו דברים שהוא אמר, כל מיני נוסחאות ומילים מוזרות. הוא פנה לבת זוגו ואמר לה “תמצאי עט תכתבי את מה שאני אומר כי איני יודע מה אני אומר עם כל המילים האלו”. אחר כך הם ישבו כמה שעות, שתו, התקלחו, וניסו להתאושש.

לאחר מכן (לא ברור כמה זמן לאחר מכן) אריאל הרגיש שוב שהוא נעלם, שמשהו מדבר אליו והוא נעלם. נירית ראתה הולוגרמה שירדה עליו מלמעלה והתמזגה עימו. לאחר מכן הם ישנו והתעוררו, שוב ישנו ושוב התעוררו. לדבריו כל ההתנסויות האלו נפסקו רק לאחר שלושה ימים.

סמל טוען שהאישה, נירית, ראתה את החייזרים שהוא לא ראה, אבל הוא לא מציין מה בדיוק ראתה, ואין זה ברור כלל מהסרט או מהראיונות עימו.

האם היה בהתנסות זאת משהו ממשי ? האם באמת נחטפו בידי חוצנים ? או שמה הכל היה הזייה של השניים  שמלמדת על התת מודע בלבד?

יש לציין שלפי הסרט המקורי השניים עבדו ביחד על סרט קצר שעסק בעב”מים, וישנו קטע שלהם מקיימים יחסי מין כשעב”ם עובר מעליהם.

האם יכול להיות שהסרט הקצר הזה, שלא ניתנים עליו שום פרטים נוספים, הוא זה שהכניס את בני הזוג ל”אווירה המתאימה”?

לאחר אותה התנסות מזעזעת אריאל סמל צלל לתוך תקופה של בידוד, שהופרע רק ע”י חזיונות ריאליסטיים של אפוקליפסה מתקרבת. לאחר מכן נפגש עם העיתונאי הידוע דוד רונן, מומחה ישראלי בכיר בחקר עב”מים וחוצנים, שסיפר לו לראשונה שהוא לא יחיד במינו אלא חלק מתופעה שצצה ברחבי העולם של אנשים שסיפרו שחוו חטיפה בידי יצורים מסתוריים.

הסרט “פאראנו” המקורי תיאר את המסע בן תשע השנים של הבמאי, ביחד עם המפיק שלו, גרגורי בקרמן, למקומות שונים בישראל ובארה”ב. בעקבות הופעות שונות של עב”מים מיסתוריים בישראל (בדיוק אז ישראל חוותה שיא של הופעת אירועים שהיו קשורים בעב”מים), ובעקבות בעלי חיים שנחתכו בצורה מוזרה בידי תוקפים לא ידועים, עשרות גוויות בקר שהושחתו באישון לילה כביכול על ידי לייזרים רבי עוצמה בלי שתישאר עליהן טיפת דם אחת.

 האם זה נעשה בידי חוצנים ? יש אנשים שחושבים שכן.

סמל ביקר במקומות כמו רוזוול, שעליה נטען שהצבא האמריקני לכד שם עב”ם על יושביו החוצניים בסוף שנות הארבעים, ומאז המקום הוא מרכז של חוקרי חוצנים ויש בו כל שנה כנס גדול בנושא. הוא הסריט כנס גדול שנערך שם ב-1997 לרגל מלאת חמישים שנה למה שמכונה תקרית רוזוול.

הוא תיעד היפנוזות רגרסיביות שנעשו למשפחה של חטופים בידי חוצנים, שבהן הם תיארו את חוויותיהם המפחידות.

הוא צפה בניתוח כירורגי, ואף הסריט אותו, להוצאת מה שנראה לכאורה לפחות כשתל חוצני מרגל של חטוף בן 82. הוא ביקר אצל חוקרי עב”מים וחוצנים שונים ומשונים, מהידועים ביותר כמו סטנטון פרידמן החוקר הידוע של נחיתת החייזרים ברוזוול שנפטר לאחרונה, ואריך פון דניקן חוקר החייזרים הקדומים שלטענתו נחתו על כדור הארץ בעבר הרחוק, וגם הידועים הרבה פחות כמו דוד רונן ואחרים. הוא צילם גם בפריז ובקובה, וסיפר שבשלב מסויים סוכן מוסד ניסה לעצור את ההפקה (!).  

הוא ראיין למעלה ממאה איש שסיפרו שעברו מפגש עם חייזרים, ובגרסה המקורית של פאראנו רואים יותר מעשרים מהם. הוא פוגש אותם בארצות שונות, בישראל, בארה”ב, בצרפת ובשורה התחתונה לא מצא שום  דבר משותף בינם חוץ מהחוויה של המפגש עם חוצנים.  

 אבל, כמובן, הוא לא יכול היה להגיע למסקנה סופית בעניין.

הסרט המקורי היה בנוי כסוג של סרט מתח ואימה. ככל שהבמאי מגלה עוד ועוד תשובות, ובעיקר שאלות, על אותה התנסות מוזרה, בדומה ובמקביל לספר הידוע של הסופר וויטלי שטרייבר “האורחים”, שתיאר התנסויות דומות של חטיפה בידי חוצנים, ומן הסתם שימש כמקור השראה לסמל. בכמעט סיום דרמאטי הוא מגלה שגם מי שהפכה לבת זוגו, מפיקת הסרט האמריקנית ליאנה תומפסון, שעברה לגור עימו בתל אביב, גם היא חוותה חטיפה בידי חייזרים, וכך גם בתו בת השלוש חוותה מפגש עם דמות חוצנית. אכן סיום מטלטל.

הסרט יצא לאקרנים בשנת 2005 ומאז נשאר על המדפים כקלטת.

הבמאי בכל אופן לא הירפה מהסרט. מאז 2004 הוא הוסיף חלקים חדשים לסרט, שתיארו את מה שקרה לו מאז ועד נכון להיום סביבות שנת 2018, ולמעשה כל המשמעות של הסרט השתנתה כתוצאה.

בסרט החדש התגלה שכל פרשת החיפוש אחרי החוצנים הייתה פרט קטן בקורותיו, שכללו שלל טראומות כמי שגדל במשפחה מאמצת, רדופת שדים מן השואה. טראומות שהשפיעו עליו לאורך חייו. כאדם בוגר ניהל שלל מערכות יחסים חולניות עם מגוון נשים, תוך מריבות אינסופיות, המתוארות בסרט בפירוט.  

דברים אלו כבר לא היו קשורים כלל לחוצנים אמיתיים, אלא לבת זוגו החדשה, ולכך שגילה שהוא בכלל היה ילד מאומץ, והתחקה אחרי הוריו האמיתיים (התברר שאביו הביולוגי היה פושע ידוע בזמנו, מה שהשליך לכאורה על האישיות של הבן). כמו גם התנסויותיו בסדנאות מיסטיות שונות, שלימדו אותו שהכל קשור לנשמות ולא לחוצנים מכוכבי לכת אחרים, והכל בא מבפנים ולא מבחוץ.

נשאלת השאלה: האם ניתן לאמר שההיתקלות עם החוצנים אכן השפיעה ושינתה את הבמאי בצורה מוזרה כלשהיא?  התשובה שלי היא – בהחלט לא. הרושם הוא של אדם רגיל למדי, ישראלי ממוצע, שעשה סרט על נושא מעניין, אבל עם השנים עניינו בחוצנים נעלם לגמרי והוחלף בדברים אחרים, שבאופן כללי אפשר לאמר שהם קשורים בתרבות הניו אייג’. אם אכן היה מפגש עם חוצנים הוא השאיר מעט מאוד חותם בבמאי.

בסרט יש חיפוש תמידי אחר תיקון, חמלה, ורוך. כפי שמגדירה זאת מי שתהפוך לאהבת חייו של הבמאי – “אתה לא עושה סרט על חייזרים, אלא על אהבה”. אכן.

משמעות ההתנסות  

חוקר העב”מים והמיסטיקה דיויד הלפרין מציע שמה שסמ חווה היה לאו דווקא חטיפה בידי חוצנים, אלא חיזיון, בדומה לאלו שחווה המקובל הידוע מהמאה ה-13 אברהם אבולעפיה. חזיונות שהיו קשורים לאותיות שיצרו את העולם. אז נשאלת כאן השאלה: ואם כבר, מאיפה צץ הסוג הזה של החזיונות אצל אבולעפיה עצמו? כאן התשובה היא ברורה למדי, זה בהשראת דיונים שונים שאבולעפיה היה מודע להם על ספר יצירה, ועל חשיבות האותיות בבריאת העולם.

אלא שספק רב מאוד אם לסמל הייתה מודעות לדיונים אלה על חשיבות האותיות בבריאת העולם. והרי החזיון היה צריך להגיע מאיפה שהוא, מהדברים שהוא עסק בהם וחשב עליהם.

אם כבר, כל הקריירה שלו היא של אדם שמודע מאוד לחשיבות התמונה, אבל לאו דווקא לחשיבותה של המילה או של האות. לכן מפתיע למצוא את החשיבות הגדולה של האותיות בהתנסות שלו.

בכל זאת, האם ייתכן שסמל קרא או שמע משהו על אבולעפיה וחזיונותיו? אולי בספר מחקר פופולארי של גרשום שלום או משה אידל, שעסקו באבולעפיה ובחזיונותיו, וזה התפרץ?

לא סביר אבל גם לא בלתי אפשרי.

יכול להיות לדעתי שהיו לו קשרים בימי מועדון הפינגוווין או לאחר מכן עם אנשים שכן היו קשורים לדברים כאלו, שחוו התנסויות בקבלה, ואולי שמעו משהו על אבולעפיה, ויותר סביר על ספר יצירה ועל גרשום שלום. אולי סיפרו לו על כך משהו בעת שכולם שתו במועדון, וזה נשאר לו איך שהוא בתת מודע.

אבל אני חושב שישנה אפשרות אחרת סבירה יותר מזאת שמציע דיויד הלפרין למקור “החיזיון” שאותו חווה אריאל סמל. והיא לקוחה מעולם האימאג’ים הויזואליים שיש להניח שאריאל סמל מכיר אותם היטב.

ראשית יש לציין שהחיזיון שאותו תיאר אריאל למעשה לא כלל כלל חוצנים! החוצנים, עד כמה שאפשר להבין, אם בכלל היו, היו התוספת של נירית.

כל החיבור בין החיזיון ובין תת התרבות של החטיפות בידי חוצנים בדיעבד נראה כמקרי ואולי אף שגוי.

לא נעים להגיד אחרי כל ההשקעה העצומה של הסרט הקודם, אבל למעשה אין קשר מיוחד בין מה שצפה בו וחווה אותו אריאל סמל ובין כל תת התרבות של חוקרי החוצנים והנחטפים בידי החוצנים, והתנסויות שבה שהן שונות מאוד ממה שהוא תיאר. יש להניח שסמל הבין זאת כשעבד על סרטו השני.

החזיון לעומת זאת מזכיר מאוד משהו שתואר בסרט שיש להניח שסמל צפה בו בצעירותו, הסרט של סטנלי קובריק וארתור סי קלארק “2001 אודיסיאה בחלל“. סרט מפורסם, שסמל חובב הויזואליה והסרטים בוודאי מכיר, ואולי גם קרא את העיבוד הספרותי שלו של קלארק שתורגם לעברית.

תמונה מתחיאור קומיקס של סצינת “סטאר גייט” ב-2001 אודיסאה בחלל. צייר ג’ק קירבי

מה שהוא תיאר מזכיר מאוד את התנסויותיו של האסטרונאוט באומן כשהוא עובר את ה”סטאר גייט”, השער לכוכבים שנמצא על ירח של כוכב הלכת צדק (או על ירחו של שבתאי בגרסת הספר).

צפו בסצינת ה”סטאר גייט” מהסרט 2001 אודיסיאה בחלל

אני מעלה את האפשרות שבאותו ליל סילבסטר של שנת 1996 אריאל סמל חווה התנסות מיסטית שהייתה ספציפית לו, ששילבה חלק או כל האלמנטים האלה. ייתכן שהייתה קודם לכן שיחה על השנה החדשה ומה צפוי בעתיד של עוד חמש שנים, וסמל נזכר לשנייה חולפת בסרט “2001 אודיסאה בחלל”. זה נמחק מזכרונו אבל נשאר בתודעתו, נכון להתפרץ כאשר שהה עם בת זוגו, שעימה עסק כבר בצילומים של סרטון על זוג שצופה וחווה אקסטזה מינית כשהם רואים עב”מ, וזה יצא כפי שיצא.

עדיין נשארת התעלומה כיצד בת הזוג של הבמאי חוותה אז גם היא לכאורה במקביל את כל הדברים האלו?  

תשובה אחת על שאלה זאת יש בהודעה בבלוג שלי: בתגובה על מאמר שכתבתי בשם “שא עיניך השמיימה: עב”מים בארץ הקודש” נכתבה ב-2013 ההודעה הזאת שנשלחה בידי פרי-יה (נירית) חן, היא נירית שחוותה את החוויות שמתוארות בסרט של סמל עם אריאל.

מהאינטרנט אני למד שהיה לה סכסוך משפטי עם אריאל סמל ושותפיו בסרט. על מה ולמה איני יודע.

היא בכל אופן כתבה אצלי :

סרט של סמל “פארנו” משודר בניגוד להחלטת בית המשפט. לידיעת כולם: אריאל סמל מעולם לא נחטף יחד עם נירית ע”י חוצנים. ב 1.1.1996 אריאל סמל, נירית, גרגורי בקרמן ואישתו, ואדי סומריאן ואישתו  לקחו יחד אקסטזי, סמים !!!! ולנירית היו כמה שניות ספורות של הזיות. 

היו בהודעה דברים נוספים אבל איני יכול לפרסמם מסיבות של לשון הרע.

אציין בכל אופן שסמל מכחיש שנטל סמים, וטוען בכל תוקף שהיה לבדו עם נירית כשכל מה שהתרחש התרחש.  יש להניח שאם הוא וידידיו אכן נטלו סמים לפני שהתרחש האירוע המוזר הוא לא היה יוצא בעקבותיו למסע שימשך שנים ועושה על כך סרט שלם. שהרי הוא היה מודע לכך שהמדובר בלא יותר מהזיית סמים. ברור שמבחינתו זה היה אירוע אמיתי ללא כל ספק שאין לו קשר לסמים.

הוא טען שנירית ראתה את החוצנים, אבל כפי שראינו בהודעה שהיא פירסמה ברשת היא טוענת שהיא בכל אופן לקחה סמים והיו לה כמה שניות בלבד של הזיות.

ההתנסות שאותה עבר אריאל סמל כנראה לא הייתה משותפת לנירית, למרות מה שטענה בשנים שעליהן עבדה עם אריאל על הסרט. מהאינטרנט אני למד כי בבית המשפט היא טענה דברים אחרים. מה בדיוק איני יודע וזה גם לא חשוב לביקורת זאת ונשאיר זאת בכך.

מי שמחפש סרט על חיפוש עצמי ועל תיקון עצמי ימצא עניין רב בסרט. מי שמחפש סרט על חיפוש אחרי תעלומה מוזרה וניסיון לפצחה אין לו הרבה מה לחפש כאן בניגוד לגרסה הקודמת.

יש קטעים שאריאל השאיר מהסרט הקודם, שהם למעשה בגדר מיותרים, שכן לצופה לא ברור ההקשר שבו הם מופיעים. למשל הקטע שהוא השאיר עם חוקר העב”מים הידוע סטנטון פרידמן הוא כעת לא ברור לחלוטין, בעוד שבסרט הקודם הוסבר היטב מיהו סטנטון פרידמן הנ”ל, ומהי חשיבותו בתחום העב”מים.

לאמיתו של דבר עדיף היה שהבמאי לא ייצור שוב סרט בעל אותו שם מכיוון שהוא עלול להשכיח לחלוטין את סרטו הקודם, במיוחד מאחר שהמדובר ביצירה שונה בעלת משמעות שונה.

הזכיה של “פאראנו” החדש בפרס הסרט הדוקומנטרי בפסטיבל ירושלים מראה שהוא הרבה יותר רלבנטי למיינסטרים של התרבות העכשווית. הדגש בסרט הוא על מיסטיקה, ניו אייג׳ רך, טראומות משפחתיות, וזכרונות שואה ומשפחה. לעומת הסרט הקודם הקשוח, הסקסי, והקודר. אני בכל אופן מעדיף את הסרט הקודם שהתמקד בתופעה מוזרה על פני הסרט הנוכחי שמתמקד בבמאי ובחייו, והוא שונה ממנו מאוד.

אריאל סמל ב”פראנו ” פסטיבל ירושלים

קראו עוד

שא עיניך השמיימה: אלי אשד על תופעת העב”מים בישראל

מקדימון “פראנו”

דף הפייסבוק של פאראנו

האתר של אריאל סמל

ראיון עם אריאל סמל

ביקורת על הסרט

תמונות מהסרט

באוזן השלישית

חוקר העב”מים דוד הלפרין על הפרשה

חלק 2:

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן