היכל התהילה וקטלוג הבושה של הספרות העברית במאה ה-19: ריאיון עם פרופסור משה פלאי

לרגל פרסום הקטלוג המוער של כתב העת העברי מהמאה ה-19 "כוכבי יצחק" המסודר לפי שמות מחברים ולפי נושאים של היצירות בכל גיליון בכתב העת המאפשרים גישה ישירה לרשימות של כל החומר הספרותי, ההגותי והמדעי מכתב העת,
לפניכם סקירה על החוקר הפרופסור משה פלאי ומחקרים קודמים שלו בתחום כתבי העת העבריים במאות ה-18 וה-19.

מאת אלי אשד


מזה שנים, מאז סוף המאה הקודמת, עוסק חוקר תקופת ההשכלה והספרות העברית של המאות ה-18 וה-19, הפרופסור משה פלאי, שגר ומלמד בפלורידה, בקריאה ובמפתוח כל מיני כתבי עת ישנים ולכאורה נידחים, ובכל אופן נדירים מאוד,  של תקופת ההשכלה בספרות העברית.

Image result for ‫משה פלאי‬‎Image result for ‫משה פלאי‬‎

פלאי נודע מלבד זאת בספרים שונים שכתב על הז'אנרים והיוצרים של ספרות "ההשכלה" בגרמניה ובמזרח אירופה בשפה העברית.

Image result for ‫משה פלאי‬‎

הוא החל בכתב העת הראשון בשפה העברית "המאסף" שיצא לאור במשך שנים במאה ה-18 בגרמניה, בספר שער להשכלה: מפתח מוער ל"המאסף", כתב העת העברי הראשון (תקמ"ד-תקע"א, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"א 2000). אחר כך החל לעסוק בחיפושים בספריות אחר כתבי עת עבריים ידועים עוד פחות כמו "ביכורי העתים".

Image result for ‫משה פלאי‬‎

עליו הוציא את הספר "ביכורי העתים – ביכורי ההשכלה: מפתח מוער לביכורי העתים, כתב-העת העברי של ההשכלה בגליציה (תקפ"א-תקצ"ב, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ה 2005).

Image result for ‫משה פלאי‬‎

"כרם חמד" שפעל מגליציה ואיטליה

כרם חמד – חכמת ישראל: היא יבנה החדשה: מפתח מוער לכרם חמד, כתב-העת העברי של ההשכלה בגליציה ובאיטליה (תקצ"ג-תרט"ז, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ט 2009).

הוא קרא ומפתח כתבי עת נוספים בכרכים האלו:

Image result for ‫משה פלאי‬‎

קוראי "יקום תרבות" וכל אתר אחר ברשת מן הסתם לא שמעו על כתבי עת אלה, גם לא רוב המורים לספרות וחוקרי הספרות העברית. אבל הייתה להם השפעה גדולה על יצירת קהל קוראי עברית וצרכני תרבות עברית במאה ה-19.

הפרופסור פלאי חיפש בספריות שונות בעולם אחרי כל גיליון בכתבי עת אלו, שרובם נדירים ביותר וכמעט כולם בכל חסרים עמודים או גיליונות שלמים, על מנת ליצור לראשונה תמונה שלמה שלהם, של החומרים שהופיעו בהם ושל הספרות העברית שפורסמה בכתבי עת אלו בסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19. הוא רשם את כלל היצירות שהופיעו בהן, ונתן תיאור מפורט של רוב היצירות – סיפורים, שירים, משלים, מסות, מאמרים, מחזות וכו', וכתוצאה אנו יודעים כעת בדיוק את מה שלא היה ידוע עד שהחל פלאי בפרויקט שלו בסוף המאה ה-20 – אילו יצירות ספרות עברית הופיעו בז'אנרים שונים בכתבי עת אלו, מי היו מחבריהם ומחברותיהם. כתוצאה מכך אפשר לבצע כעת מחקרים שונים שלא היו אפשריים קודם.

עכשיו אפשר להעריך גם אילו מבין היצירות שהופיעו בהם יעניינו גם קוראים במאה ה-21, ואם בכלל יש כאלו.

וכעת, הנה לפניכם ריאיון עם הפרופסור משה פלאי:

אלי: כמה שנים בסך הכול מקיפה התקופה של כתבי העת שחקרת? ממתי עד מתי?

פרופסור פלאי: התקופה של המחקר היא מאז המאסף הראשון, 1783/4 ועד 1889, יותר ממאה שנה. אבל לא עברתי על כל כתבי-העת העבריים שהופיעו במשך כל התקופה הזאת, ייתכן שעדיין חבויות הפתעות לחוקר שיבדוק כתבי-עת אחרים.

אלי: למה החלטת שיש צורך במפתחות לכתבי העת העבריים במאה ה-19?

פרופסור פלאי: כשהתחלתי בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת לעסוק בחקר ההשכלה העברית בראשיתה, בדקתי את כתב-העת העברי הראשון של ההשכלה בגרמניה, המאסף (1783–1811), שנוסד ביוזמתה של קבוצת אינטלקטואלים עבריים צעירים, אשר הושפעו מן הנאורות הגרמנית. הם שאפו לחדש את הספרות העברית, להחיות את הלשון העברית ואת התרבות העברית, ואף לעדכן ולרענן את היהדות והיהודים.

בחיפושיי אחר עותקים נוספים של כתב-העת בספרייה הלאומית בירושלים, נוכחתי לדעת כי העותקים הקיימים של המאסף היו קרועים ובלויים, ולא נשתמרו עותקים שלמים. וכך, לצורך בדיקת החומר ואיסופו, התחלנו בפרויקט המפתוח, בראשונה על גבי כרטיסי מחקר רגילים. במשך השנים חיפשתי בספריות מחקר אוניברסיטאיות ואחרות ברחבי העולם ומצאתי את העותקים החסרים, וכך בניתי לי עותק עבודה של כל החומר שהתפרסם בעשרת הכרכים של המאסף. כך נוצר הרקע להכנת הכרך הראשון של מפעל המפתוח והמונוגרפיות של כתבי-העת של ההשכלה. מן הכרטיסיות עברנו להקלדה בתמלילן איינשטיין הישן, ובאמצעות מתכנת נכתבה תוכנה שעיבדה את הנתונים למפתח אלפביתי מוּער וממוין.

אלי: איך בעצם ביצעת את הפרויקט?

פרופסור פלאי: מן ההתחלות הצנועות המשכנו למפתֵח את כתב-העת השני של ההשכלה בגליציה, ביכורי העתים (1820–1831), ועברנו לתמלילן וורד בגרסותיו הקודמות של שנות ה-80. נכתבה תוכנת מחשב חדשה שעמדה בדרישות המפתח לסיווג ומיון מאמרים וסוגות ספרותיות שונות בפרוזה ובשירה, במפתח אלפביתי של נושאים וסופרים. גם בכתב-עת זה מצאנו עותקים בעשרות ספריות מחקר, ובהם חלקים חשובים שלא היו ידועים, ויצרנו עותק עבודה לצורכי המפתח והמונוגרפיה.

בהמשך, עדכנּו את תוכנת המפתוח, וכך הוכנו מונוגרפיות ומפתחות לכרם חמד (1833–1856), לשמונה כתבי-עת בהולנד, גליציה, גרמניה, ליטא בשנים 1820 עד 1845, להחלוץ (1852–1889) וביכורים (1864–1865), ולאחרונה לכתב-העת כוכבי יצחק (1845–1873). המפתחות אפשרו לחוקר לעיין באינוונטר הספרותי הממוין של כל כתבי-העת הללו, ולעקוב בזמן אמת אחר התפתחותה של ספרות ההשכלה לדורותיה ומגמותיה.

ביצוע המפעל היה מסובך למדי. עם ההקלדה הראשונית של כל עיול ועיול, הם עברו עריכה, בדיקה, זיהוי מחברים, קישורים לחיבורים נוספים של המחבר, ורימוזים ביבליוגרפיים. התוכנה סידרה את הרישום הסופי של כל ערכי האינדקס, לפי שמות המחברים ולפי נושאי מישנה, שנוספו לכל עיול ועיול, ברצף אלפביתי שוטף.

אלי: עד כמה היו נשים פעילות במגזינים שאותם סקרת?

פרופסור פלאי: בכתבי-העת העבריים של ההשכלה אין כמעט תופעה של נשים סופרות. פה ושם מוזכרת אשה לא יהודייה שהשכילה לכתוב בעברית. מדובר בחנה מרים שורמן  שיצירתה שכתבה בעברית הופיעה ב"ביכורי העתים.

יש להזכיר בעיקר את המשוררת רחל מורפורגו, שפרסמה את שיריה ב'כוכבי יצחק'; ראה את ספרה החדש  של טובה כהן עליה, 'עוגב נאלם'.

חוץ ממנה ב'כוכבי יצחק' הייתה אשה נוספת שכתבה עברית צחה שהפליאה את קוראיה: שמה יטי  (יענטא) וולרנר. היא עמדה בקשר עם המשורר אלכסנדר הלוי לאנגבאנק, שעודד אותה להמשיך בכתיבה. בניגוד לרחל מורפורגו, היא אינה ידועה כיום כלל.

תוצאת תמונה עבור טובה כהן עוגב נאלם

אז בסך הכול בכתבי העת שאותם חקר הפרופסור פלאי הופיעו לאורך תקופה של  יותר ממאה שנים לא יותר משלוש (!) נשים כותבות, ואחת מהן לא הייתה יהודייה כלל. ייתכן כמובן שהיו נשים נוספות ששלחו מפרי יצירתן לעורכים, אך לא התקבלו ולא פורסמו מסיבות שונות שכבר איננו יכולים לדעת אותן היום.

על רחל מורפורגו ראו את המאמר שהופיע ב"יקום תרבות", הסופרות היהודיות הראשונות: פורצות וסוללות דרך – מאת נאוה חפץ.

אלי: וכעת לשאלה חשובה יותר. האם במסגרת החקירות שלך בכתבי העת מצאת יצירות סיפורת או שירה שהקורא שאינו חוקר יכול לקרוא אותן בעניין ואפילו בהנאה גם מעבר לזמנן, אפילו היום? שראוי לפרסמן מחדש, נניח במגזין כמו "יקום תרבות" עבור הקורא המשכיל היום?

פרופסור פלאי: מתוך החומר הרב בהמאסף, לדוגמה, בולטים משלים ומכתמים, העומדים ברשות עצמם מעֵבר לזמנם. נדפסו כמה סאטירות, כ"אגרות משולם בן אוריה האשתמועי" ליצחק אייכל, במסגרת ספרות איגרונית מעניינת, או "שיחה בארץ החיים", בסוגה של "שיחות מתים" של אהרון וולפסון, שהן שיחות המתקיימות בעולם המתים, לדוגמה, בין הרמב"ם, משה מנדלסון ורב חרדי, בנושאי ההשכלה, שיחה שבה הרמב"ם מצדד בעמדתו של מנדלסון.

כן נדפסה בהמאסף הביוגרפיה הראשונה של משה מנדלסון, שהיא יצירה קלאסית בז'אנר חדש על דמות מרכזית של ההשכלה העברית והיהודית בראשיתה. וכן נדפסו בו קטעים מן האוטוביוגרפיה של הרב יעקב עמדן (יעב"ץ). במונוגרפיה והמפתח על כוכבי יצחק שהופיעו זה מקרוב, נידונה, לדוגמה, המשוררת המשכילה רחל מורפרגו, שבכתב עת זה פרסמה את שיריה. לאחרונה, כאמור למעלה , יצא לאור ספרה של פרופ' טובה כהן על משוררת עלומה זו ועל שירתה (עוגב נאלם, חייה ויצירתה של המשוררת העברייה-איטלקייה רחל מורפורגו). מיטב סופרי ההשכלה, מנפתלי הירץ ויזל ושלום הכהן ועד יוסף פרל, שלמה יהודה רפאפורט (שי"ר) ושמואל דוד לוצאטו (שד"ל) וכתביהם מיוצגים במפתחות ובמונוגרפיות.

אלי: אשמח אם תיתן דוגמאות של יצירות ספרות בולטות במיוחד עבור הקורא העכשווי

פרופסור פלאי: החומר הוא רב וקשה לבחור כמה דוגמאות, שלגביי, כחוקר ההשכלה ואיש ספרות, הן מרשימות במיוחד נוסף על אלה שהזכרתי קודם. אפשר עוד להזכיר בז'אנר של הסאטירה את הסאטירות של יצחק ארטר שנדפסו תחילה בביכורי העתים ובהחלוץ. באופן כללי, יצירות רבות נוצרו על ידי המשכילים בהשפעת סוגות ספרותיות אירופיות בנות הזמן: שיחות המתים, ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות, סאטירות, איגרונים, ועוד.

וכך נראית ספרות ההשכלה כעונה על דרישות הספרות בת הזמן מבחינת הפואטיקה, האסתטיקה והקונבנציות הספרותיות: ספרות המסעות, אוטופיה, הסיפור האפיסטולרי, הדיאלוג הדמיוני, שיחות המתים, ועוד. ספרות ההשכלה גם שאלה מספרות הדורות וחידשה סוגות כגון הפולמוס הדתי, משלים, ספרות החוכמה ועוד. בספרות היפה, נוצרו שירים רבים בסוגי שירה שונים, סונטות, שירים לעת מצוא, שירי נוף וטבע, אידיליות, שירים ליריים, אפוסים תנכיים ועוד.

כחוקר ספרות מעניינים אותי סיפורים ושירים שאינם דווקא מן הסוג ה'מרשים', אך יש בהם כדי להעיד על רגשותיהם והגיגיהם של משכילים המושכים בעט סופרים ומביעים את רוח הזמן, ואת המחויבות לשפה העברית ולתרבותה ולהפצת ההשכלה. הם משמשים חומר גלם לחקר התפתחות תפיסת השירה המשכילית ודרכי עיצובה, אוצר הדימויים והכלים הספרותיים, והתפתחות השפה העברית.

אלי: האם אתה מתכנן פרויקטים נוספים כאלו?

פרופסור פלאי: הספרייה הלאומית גילתה לאחרונה התעניינות בפרויקטים הללו והובעה אפשרות שישתמשו במִפתוח שלי במפעל הדיגיטציה של כתבי העת העבריים במאות הי"ח והי"ט של הספרייה. עד כה היה זה מפעל של אדם יחיד, ואולי ההמשך יבוא ממוסד שיקבל על עצמו להקצות משאבים לשם כך. נותרו פה ושם כמה כתבי עת משכיליים במחצית הראשונה של המאה הי"ט שאולי אקח על עצמי לטפל בהם. המלאכה רבה, והפועלים אינם עצלים, אך יש גם תוכניות מחקר נוספות שנבעו מתוך פרויקט המפתוח, לעיבוד מאמרים מסכמים בנושאים שונים, כגון מושג "ההשכלה" בהתפתחותו לאורך דורות של משכילים…

מלבד עבודתו המחקרית בחקר הספרות העברית הישנה באירופה הפרופסור פלאי היה פעיל מאוד כדמות מרכזית בעידוד התרבות העברית העכשווית  בארה"ב. הוא ערך את הירחון העברי "למשפחה" (1964-1966, 1983-1985) ואת הרבעון הספרותי "ניב" (בניו יורק) בשנים 1966-1957. בשנות פעילותו בתנועה העברית בארצות הברית בניו-יורק (1957–1966) היה גם מנהל 'הנוער העברי', תנועת הנוער של ההסתדרות העברית באמריקה, והיה מנהל 'החודש העברי' – המפעל החינוכי-הספרותי של אותו מוסד (1962–1966).

אלי: כיום, בעשור השני של המאה ה-21, מה מצב התרבות העברית כיום בארה"ב? האם היא גוועת או שיש לה עוד עתיד?

פרופסור פלאי: לצערי אין מצב… יש תופעות של יוצרים הכותבים בעברית, אך זו יצירה שיכולה להיכתב בכל מקום. הצבע המקומי כמעט ואינו קיים. המשורר רוברט וייטהיל-בשן מקובל בישראל ושיריו מתפרסמים בארץ. סופרים אחרים מפרסמים מכתביהם בכתב-העת 'הדור' שבעריכת לב חקק, המנסה לשמור על הגחלת. אבל – אין קהל קוראים כפי שהיו במחצית הראשונה של המאה הקודמת עד שנות ה-60 וה-70 – דור של מהגרים מאירופה, ואף מישראל, שבחלקם היו מקורבים לעולמו של הספר העברי, עת פעל מרכז התרבות העברית באמריקה בפעילותה של ההסתדרות העברית באמריקה, שעל תולדותיה כתבתי בספרי "התרבות העברית באמריקה". יש חוקרי ספרות  המלמדים באוניברסיטאות ומפרסמים את מחקריהם ומאמרי הביקורת בכתבי עת מקצועיים בישראל ובארה"ב. וביניהם יש גם סופרים הכותבים ספרות יפה. מלמדים עברית באוניברסיטאות, אך בשנים האחרונות ניכרת ירידה במספר התלמידים הלומדים עברית, אף כי החוגים ליהדות מצליחים לעניין קהל לא מועט המורכב גם מלא-יהודים.

נשאלת השאלה, האם יש עדיין בכתבי העת האלו, שאותם חקר ואותם קטלג ומפתח הפרופסור פלאי, יצירות שיכולות להתפרסם היום ב"יקום תרבות" או ב"דחק", כתב העת הקלסיציסטי של יהודה ויזן, או במוסף  הספרות של "הארץ" או ב"מאזניים", כתב העת של אגודת הסופרים העבריים בישראל בעריכת מתן חרמוני?

כפי שראיתם, הד"ר פלאי שעבר על כל הכרכים סירב לענות בצורה ברורה על השאלה הזאת. הוא מתייחס אל החומר כולו רק כאמצעי מחקר על בני הדורות ההם, ולא כמקור ליצירות שיכולות לעניין בפני עצמן גם את הדורות הבאים, כמו שהתנ"ך למשל יכול לעניין אנשים שאינם חוקרים  גם אלפי שנים לאחר שנכתב.

בכל זאת בכרך השישי בסדרה על כתב העת "כוכבי יצחק", שיצא במשך קרוב ל-26 שנה בין השנים 1845-1973, נמצאו כמה וכמה יצירות, לא פחות מתשעה-עשרה(!),  שיש בהן עניין לקורא העכשווי.

ביניהן:

הגולם על פי ד"ר גוסטב פיליפסון, הופיע בגיליון כ"ח. עיבוד: י לאווי, כוכבי יצחק כ"ח ע' 175-180 1862.

הגרסה הראשונה הידועה בעברית של סיפור הגולם מפראג המפורסם.

באופן כללי מעניין כיום "כוכבי יצחק", בזכות היחס החיובי שגילה כתב העת לנשים, יחס שהיה נדיר מאוד בספרות העברית באותה התקופה. עובדה: שתי נשים שונות הופיעו על דפיו לאורך השנים בפעם הראשונה בתולדות הספרות העברית! ובהן המשוררת העברייה הראשונה רחל מורפורגו שמעוררת עניין במחקר גם היום, אם כי יש חילוקי דעות קשים ביותר באשר לאיכותה הספרותית.סביר להניח שאם היה כותב את יצירותיה גבר, הן לא היו מעוררות כיום עניין רב. אני איני מכניס את יצירותיה לרשימה של יצירות היכולות לעורר כיום עניין בקוראים, ללא קשר למין המחבר.

ברשימה זאת אני מכליל בראש ובראשונה יצירה ספרותית כמו פמיניסטית שכתב מחבר גבר. מדובר במגילת יהודית, פואמה מקראית בת שבעה חלקים מאת שבתי פאללאק שפורסמה בכרכי כתב העת בשנים 1845-1847. היצירה מתארת  בסגנון נרטיבי שוטף ובחרוזים, כיצד אישה הצילה את עירה מידי האשורים. היצירה  מבוססת על הגיבורה של הספר החיצוני, וביחס לזמנה היא בהחלט יוצאת דופן.

רוב היצירות שאותן מתאר הפרופסור פלאי יעניינו רק את חוקרי תנועת ההשכלה והספרות העברית במאה ה-19. אולם אפילו כך יש עניין גם ביצירות האלו, בעיקר כדי לראות עד כמה דברים השתנו ובעצם לא השתנו גם אחרי מאה חמישים שנה של ספרות עברית.

פרופסור משה פלאי עם הקטלוג שלו בידו.

ראו גם

פרופסור משה פלאי בויקיפדיה

משה פלאי בלקסיקון הספרות העברית

מחשבות על הביבליוגרפיות של פרופסור פלאי : אילו הן היצירות הספרותיות של כתבי העת מהמאה ה-19 שעדיין ראויות לקריאה גם במאה ה-21?

היכל התהילה של הספרות העברית במאה ה-19

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת, היסטוריה וחקר התנ"ך, יהדות, ראיון. קישור קבוע.

תגובה אחת על היכל התהילה וקטלוג הבושה של הספרות העברית במאה ה-19: ריאיון עם פרופסור משה פלאי

  1. פינגבאק: "היכל התהילה " של הספרות העברית בכתבי העת העבריים במאה ה-19 | המולטי יקום של אלי אשד

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*