סיפור מדע בדיוני קלאסי – "עליונות" מאת ארתור סי קלארק

Image

הקדמה מאת אמנון סטופ

את הסיפור שלפניכם, הנכתב בסוגה המהללת את הטכנולוגיה והמדע, כתב אחד מסופרי המדע הבדיוני המפורסמים ביותר, ארתור קלארק, שהתפרסם בין השאר כתסריטאי הסרט "2001: אודיסאה בחלל".

סיפור זה יוצא דופן באופן בולט. אני לא זוכר סיפור מד״ב אחר שבו הטכנולוגיה המתוחכמת יותר היא דווקא הפתרון הפחות טוב. גם לא אצל קלארק. קלאסיקה אמיתית.

הקדמה מאת אלי אשד

ארתור סי קלארק כתב ב-1951 סיפור מדע בדיוני מפורסם בשם "עליונות". הסיפור תואר מנקודת המבט של אנשי כוכב לכת הנלחמים  באויב עם טכנולוגיה נחותה בהרבה. והנה, דווקא בגלל המאמצים לפתח נשק מתוחכם ביותר, שעם זאת הוא יקר מאוד לפיתוח וליצור בכמויות גדולות, תוצאות פיתוחו שונות מכל המצופה.

קלארק סיפר שקיבל את ההשראה לסיפור מתוכנית הרקטות של הנאצים במלחמת העולם השנייה, שלמרות שהפכה אותם לצד המתוחכם יותר טכנולוגית, הם עדיין הפסידו לבעלות הברית, שהנשק שלהם היה פרימיטיבי יותר.

הסיפור גורם לקוראים לחשוב היטב מה באמת חשוב בשמירת עליונות – טכנולוגיה גבוהה או כוח רצון והתמדה עקשנית?

סיפור זה, שנכתב בשנות החמישים, בהחלט רלוונטי לישראל  ולעולם כאן ועכשיו. בין השאר עבור המשתמשים בו כאזהרה מפני הסתמכות בלעדית על מטוסים משוכללים ויקרים במיוחד, כמו  מטוס  ה"חמקן " – אף 35 שכעת הוא המטוס הבולט בעולם.

"עליונות" שימש ומשמש כחומר לימוד חובה בבתי ספר ובאוניברסיטאות טכנולוגיות. אבל הוא ממשיך לרתק אותנו גם כסיפור, למעלה משישים שנה אחרי כתיבתו.

הסיפור הופיע במקור בגיליון אוגוסט 1951 של המגזין לפנטסיה ומדע בדיוני

את הגרסה האנגלית המקורית אפשר לקרוא ברשת כאן

בעברית ראה הסיפור אור במגזין פנטסיה 2000, גיליון מספר 6  בתרגום אלכס המל.

בין השאר נכלל הסיפור באנתולוגיה של מיטב סיפורי המדע הבדיוני הצבאיים של המאה ה-20.

רא

ראו עוד על  "עליונות " ועל ארתור סי קלארק:

פרטים ביבליוגרפים על הסיפור "עליונות "

כמה מחשבות על "עליונות"

שיעורים לחברות "סטארט -אפ" מודרניות מ"עליונות"

"עליונות" כאזהרה מהשימוש הבלעדי במטוס "אף 35"

האם חזה ארתור סי קלארק את פרשת  מטוס האף 35 לפני 65 שנה?

שיחה עם העתידן עזריאל לורבר על "עליונות"

אלי אשד על ארתור סי קלארק

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביטחון וצבא, מדע בדיוני, עתידנות עם התגים , , , , . קישור קבוע.

4 תגובות על סיפור מדע בדיוני קלאסי – "עליונות" מאת ארתור סי קלארק

  1. מאת אלי אשד:‏

    הנה ששיחה שקיימתי לפני כמה שנים עם מומחה הטילים הישראלי עזריאל לורבר על סיפורו של ארתור סי קלארק "עליונות ":

    אלי :הסיפור המפורסם של ארתור קלארק "עליונות " מהווה מעין טיעון נגדי לטיעוניך לאורך השנים בזכות הצורך בטכנולוגיות חדשות ,וכמה שיותר וכמה שיותר מהר. אתה קראת אותו ?

    לורבר : בהחלט. "עליונות " שימש כפתיח בספרם של צבי עופר ואבי קובר "איכות וכמות" שיצא בהוצאת מערכות ב- 1985, ספר שבדרך כלל היה נגד טכנולוגיה חדשנית.
    עכשיו לענייננו. אף כי הסיפור הוא משעשע, הרי הוא טועה ומטעה. אינני יודע עד כמה קלארק היה בקי בנוהלי הפיתוח הצבאי, הן הבריטי והן האמריקאי, וגם לרוסים יש כאן מה לתרום. במלחמת העולם השנייה קלארק היה מפעיל מכ"ם (ראה בספרו (GLIDE PATH וייתכן שהוא קצת נסחף.

    הענין עם קשיי היצור וההטמעה של נשק חדיש כמו זה שהוא מתאר בסיפורו באמת התעורר בשנות השבעים, כשצבא ארה"ב היה בבעיות בכלל ואז התלבשו על ההיי-טק. אבל אין ספק שייצור בכמויות הוא אפשרי, והכרחי. אגב, תראה מה למשל מזל"טים עושים בלבנון וזו פסגת ההיי-טק.

    בסיפורו קלארק גם עשה כמה טעויות בנוהלים מקובלים שאי אפשר ליחס אותן אפילו למערכת הצבאית המטופשת ביותר. לדוגמה, אם אתה נערך להכנסת נשק חדש אינך מפסיק לייצר את הישן עד שהחדש נכנס בכמות מתאימה. שנית, הכנסת נשק חדש מלווה בדרך כלל בכל כך הרבה ניסויים ובחינות שמרבית השגיאות והליקויים נחשפים לפני שהגיעו לשדה הקרב. הבעיה האמיתית בהכנסת נשק חדש היא בדרך כלל באיטיות בה הוא מוכנס, ואם הוא חדשני דיו, באי התאמת תורת הלחימה ליכולות האמיתיות שלו ולכן אי ניצולו בצורה האופטימלית. לא פעם המפתחים מתעצבנים מהאיטיות הזו, שלא תמיד מוצדקת.
    הבעיה נעוצה בעובדה שצבאות, ומערכות ביטחון, הם גופים שמרניים ומסורבלים שאוהבים לשמר את הקיים שהם מכירים ויודעים כי הוא עובד. הם מוכנים לקבל רק שכלולים אינקרמנטליים בכלי הנשק שלהם מפני שאלה אינם מחייבים תורות לחימה חדשות. שינוי מהותי בתורת לחימה מחייב מאמץ מחשבתי ניכר ולפעמים שינויים ארגוניים במבנה הצבא או הקמת יחידות חדשות (יעודיות) שיש לשלבן במערך הקיים וזה כבד מנשוא. דוגמאות: הצבא הגרמני לחם בשצף קצף נגד רעיונותיו של גודריאן ללחימת שריון עד שגודריאן שכנע את היטלר עצמו. מיניסטריון האוויריה בבריטניה התנגד לפיתוח מטוסי סילון כשהמנוע הסילוני הייתה המצאה של טייס בריטי. הצבא הבריטי התנגד לרכש מקלעים לפני מלחמת העולם הראשונה. הצי הגרמני במלחמת העולם השנייה חשב שהשנורקל (המצאה הולנדית שנפלה לידיהם עם כיבוש הולנד) הוא מיותר. כך גם הצי הבריטי שקיבל זאת מההולנדים.

    בוייטנאם חיל האוויר האמריקאי סירב להשתמש בפצצות מונחות.

    לצה"ל (חיל האוויר) היה כאב בטן נורא מהמעבר מתותחים לטילים כחימוש עיקרי למטוסי קרב. היו לכך אמנם כמה סיבות אך במקום לטפל בסיבות הם פשוט התנגדו.

    לפני כמעט 30 שנה פיתוח אמצעים שונים ללחימה נגד טילי נ"ט נתקל בהתנגדות. אך מצד שני צה"ל לא רצה להתעסק בעצמו בטילי נ"ט והעדיף תותחנות טנקים, בה למען האמת הגענו להישגים עולמיים אך בעיקרו זוהי דרך ללא מוצא.

    קצינים בכירים בצה"ל זלזלו במזל"טים ולא היו מוכנים לוותר על פירורי תקציב לטובתם.

    קצינים בכירים בצה"ל נלחמו בחמת זעם נגד מערכת החץ בטענות שונות ומשונות, וייתכן שאת פירותיה הבאושים של התנגדות זו אנו אוכלים היום בהפסקת פיתוח הנאוטילוס. ויש עוד ועוד.
    מכל זה עולה כי הבעיה איננה בפיתוח מהיר מדי או בהכנסה מהירה מדי של כלי נשק לא בשלים אלא בשכנוע הצבא, ולפעמים מנהיגיו האזרחיים, בחשיבות הנושא ובחשיבות הקצאת המשאבים להמשך הפיתוח. אפילו הכישלונות הראשונים של השימוש בטנקים במלחמת העולם הראשונה נבעו מתפיסה מוטעית. כשהוכנסו נכון, בקמבריי, אותם הטנקים היו סיפור הצלחה. אחרי הכשלון הראשן, הגרמנים קפצו לאותה מסקנה שלה מטיף קלארק. טנקים זה כשלון יקר ואין טעם לאמצם. לקח להם כמה חודשים להתעשת אבל זה כבר היה מאוחר מדי. בהקשר הזה ראוי לציין כי יש מערכות ביטחון השואפות לשלמות באמצעים שישמשו בקרב גם במחיר עיכובים בלתי נסבלים בפיתוח ובהצטיידות. תמיד, אבל תמיד, עדיף להכניס היום מערכת שיעילה ב-90 או אפילו 80 אחוז במקום לחכות למאה אחוז בעוד שנה או שנתיים. בהקשר זה אמר בזמנו ווטסון-וואט, אבי המכ"ם הבריטי:"תנו לחיילים רק את הדבר השלישי הטוב ביותר השני הטוב ביותר תמיד מגיע מאוחר מידי והטוב ביותר לעולם אינו מגיע"

    מאד ייתכן שקלארק שעסק במכ"מים שמע אמרה זו, אולי מוואטסון-וואט עצמו. הרוסים אגב דגלו בשיטה זו. היו להם הרבה בעיות אבל הם היו מצליחים להביא לשדה הקרב מערכות נשק במרווחי זמן שנחשבו בלתי אפשריים במערב.
    נכון שטכנולוגיה אינה חזות הכול או בלשון מתמטית, היא איננה תנאי מספיק. אבל היא תנאי הכרחי! ובתנאים מסוימים היא מכפיל כוח עצום. עדיין צריך להתאמן בה כהלכה, והיא מחייבת כוח אדם מתאים וזה לוקח אותנו לבית הספר התיכון ואולי ליסודי ולגן. יותר מזה. גם בתקופת ה –GPS יש ללמד נווטות עם מפה ומצפן ובלילה אפשר לנצל את הירח למציאת כיוון. GPS יכול להיחסם, להתקלקל או פשוט שישכחו להביא סוללות SPARE. טילים יכולים להיחסם ומערכות תקשורת ושליטה (ה – TREND הבא) עלולות ליפול או להשתבש. התכונות הישנות של שדאות ויוזמה ומנהיגות וזיהוי הזדמנות וניצולה, אפילו במסגרת יחידות קטנות, אז תצופנה חזרה ולכן בהחלט אסור להזניחן. WHEN IN DOUBT, HIT OUT. אבל אלה אינם טיעונים נגד טכנולוגיה חדשנית. גרוע מכל. אם הדרג האזרחי רוצה להנהיג את הדרג הצבאי הוא צריך להוכיח כי הוא מסוגל לכך. אבל לא רק בעת פקודה אלא בעיקר באותן שנים ארוכות ואפורות של הכנות, כשהכסף מדבר.
    בכל אופן, אם לדון, אזי צריך להגדיר פאראמטרים לדיון כזה, מפני ששאלה מסוג היי-טק לעומת לו-טק, אין לה כמעט משמעות.

  2. מאת אלי אשד:‏

    לא מן המיותר לציין שסיפור זה מתפרסם ב"יקום תרבות " בגלל אירוע ספציפי עכשווי :הדיון האם על ישראל לרכוש מטוסי אף 35 אמריקניים כפי שהאמריקנים רוצים.מטוסי האף 35 הם המטוסים היקרים ביותר הקיימים.והשימוש בהם עלול להביא לפשיטת רגל של הצבאות שמשתמשים בהם והיתרונות של כך הם לחלוטין לא ברורים.
    והנה מאמר של קרולין גליק מ"מעריב " היום שמבהיר את משמעויות העניין:
    http://www.maariv.co.il/journalists/Article-551294
    חבילה עוברת: המרוויחה העיקרית מהסכם הסיוע היא לוקהיד-מרטין
    כדי לפתח את המערכות שאותן אנחנו צריכים, ולא את המערכות שהאמריקאים רוצים שיהיו לנו, נתניהו חייב לסרב להסכם ולהוציא את ישראל לדרך עצמאית
    קרולין גליק / 29/07/2016 07:50
    תגיות: F-35 הסיוע הבטחוני האמריקני

    ביום שני הקרוב יפגש המועצה לביטחון לאומי, תא"ל יעקב נגל, עם עמיתתו האמריקאית סוזן רייס, וינסה לסגור הסכם סיוע ביטחוני רב-שנתי חדש. עלינו לקוות שהוא ייכשל. אין לנו אינטרס לחתום על ההסכם המוצע, הוא רק יגרום לנו נזק כלכלי ואסטרטגי רחב היקף וארוך טווח. קודם כל ייגרם נזק לתעשיות הביטחוניות שלנו, המהוות את עמוד השדרה של העצמאות האסטרטגית של ישראל. לפי ההסכם הנוכחי שתוקפו יפוג בשנה הבאה, מותר לישראל להמיר רבע מכספי הסיוע לשקלים ולהוציא אותם בבית, באמצעות התעשיות הצבאיות. בהסכם המוצע, אשר יחייב אותנו בעשור הקרוב, ניאלץ להוציא את מלוא הסכום באמריקה. המשמעות: פיטורי אלפי עובדים, צמצום העצמאות הביטחונית והגדלת התלות האסטרטגית שלנו בארה"ב.

    יתרה מכך, ההסכם המוצע פוגע ביכולת הפיתוח הצבאית שלנו, וביחסינו עם הקונגרס האמריקאי. כיום ישראל מקבלת סיוע ייעודי נוסף עבור תוכניות פיתוח חדשות, שנותנות מענה לבעיות שלא נצפו לפני עשור. ההסכם המונח על השולחן אוסר על ישראל וארה"ב לממן פרויקטים חדשים, או להעניק תוספת מימון לפרויקטים קיימים. עובדה זו לא רק מונעת אפשרות לפתח מיזמים חדשים, היא גם מבטלת את היכולת של הקונגרס להגן על ישראל מפני ממשל עוין.
    מאז נכנס ברק אובמה לבית הלבן, הוא מנסה לצמצם את כספי הפיתוח לתוכניות כגון "כיפת ברזל", אך מדי שנה הקונגרס מגדיל את סכום ההשקעה. על פי תנאי ההסכם החדש, הקונגרס כבר לא יוכל להתערב.
    לאור הבעיות הללו אין פלא שראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע כבר לפני חודשים שישראל מוכנה לחכות לממשל החדש כדי לסגור את הסכם הסיוע. העניין המחודש שהוא מגלה במו"מ, נובע להערכות רבים מהחשש שלא נקבל הצעה נדיבה יותר מדונלד טראמפ או מהילרי קלינטון. לפיכך חייבים לשאול: האם בכלל כדאי לישראל להסכים לקבל את הסיוע?

    כדי לענות על השאלה הזו צריך לדבר על ה-F-35, המטוס היקר שאי פעם רכשנו. 33 מטוסים רכשה ישראל, בעלות 110 מיליון דולר למטוס, שמקורם בכספי הסיוע האמריקאיים. עכשיו, חיל האוויר מעוניין לרכוש בסך הכל 75 מטוסים, אשר אמורים להחליף את ה־F־15 וה־F־16, שייצאו משימוש בעשורים הקרובים.
    אסון מעופף

    במהלך ביקורו בארה"ב בחודש שעבר הבהיר שר הביטחון אביגדור ליברמן כי מספר המטוסים תלוי בגובה הסיוע האמריקאי, כפי שיסוכם במו"מ המתקיים כעת. אולם ליברמן נמנע מהשאלה העקרונית: האם כדאי לישראל בכלל לרכוש את המטוס הזה?

    ובכן, המטוס הוא אסון. עד כה הוא עלה לארה"ב 400 מיליארד דולר, יותר מפי שניים מהמתוכנן. ואחרי שנשפכו הכספים, המטוס עדיין נמצא בשלבי פיתוח. לכל המוקדם הוא יהיה מבצעי במאי 2018, ארבע שנים לאחר המועד המתוכנן. רק שלא הזמן או הכסף סייעו לייצור מוצר טוב. ג'יי מייקל גילמור, בוחן הנשק הראשי של מחלקת ההגנה האמריקאית, הגיש בחודש פברואר לקונגרס דוח חמור על המטוס. הנה חלק ממסקנותיו:

    גולת הכותרת של ה-F-35 הינה יכולת החמקנות שלו. על פי המהנדסים בחברת לוקהיד מרטין, המטוס עתיד להיות כמעט בלתי נראה למערכות רדאר. אבל נכון להיום המערכת הזו לא עובדת וספק אם היא אי פעם תעבוד כמובטח.
    סיבה הראשית לכך היא מערכת הקירור שלו. המטוס מתחמם יתר על המידה במהלך הטיסה, וכדי למנוע מהמנוע היחיד להתלקח נאלצים הטייסים לפתוח את מתחמי הנשק פעם בעשר דקות בערך. וכאשר הם פתוחים, המטוס נגלה במערכות הרדאר.

    בנוסף קיימת גם בעיית תוכנה. ה-F-35 הוא למעשה מחשב מעופף שמופעל באמצעות למעלה מ־20 מיליון שורות קוד. הקודים הללו אמורים לאפשר לו להיות מטוס החמקן והתמרון הטוב ביותר בתולדות התעופה. הבעיה היא שיש פגמים רבים מדי בקודים, ותיקונם אינו תהליך פשוט.

    על פי הדוח של גילמור המטוסים יצטרכו לעבור שינוי יסודי כדי שיהיו מסוגלים לפעול על פי התוכנות המתוקנות. משמעות הדבר היא שמטוסים שכבר יוצרו – לרבות שני המטוסים שאמורים להגיע לחיל האוויר בדצמבר – יצטרכו לעבור שיפוץ יסודי ויקר ביותר.

    מעבירים את חיל האוויר לידיים אמריקאיות

    בעיה נוספת נמצאת במערכת הלוגיסטיקה והמידע האוטונומית (ALIS) ששולטת על ה-F-35. מדובר במערכת מחשוב מרכזית שממוקמת בארה"ב, ואמורה לזהות חלקים מקולקלים, לסייע בזירוז תיקונים ולנהל את קובצי הנתונים של הטיסות. כל המטוסים מדגם זה, בכל העולם, יצטרכו לעדכן את יומני הטיסות שלהם במערכת אחרי כל טיסה, כדי לבחון את מצבם ואת כשירותם לטיסה הבאה. אם ALIS תסיק שקיימת תקלה, היא תקרקע את המטוס, ואנשי הצוות לא יוכלו להיכנס אליו בלי ש"ישכנעו" את המערכת שהתקלה תוקנה או שמדובר באזעקת שווא.

    כמו שאפשר לשער, המערכת פגיעה למתקפות סייבר. בדיון שערך צוות מומחים אמריקאים שעוקבים מקרוב אחרי המטוס, הזהיר דן גרייזר, אחד מחברי הצוות, כי האקרים עלולים לשכנע את ALIS שקיימת תקלה בחלק או בכלל מטוסי ה־F-35, ובכך ישביתו אותם לפחות לפרק זמן מוגבל.

    גם בלי שהמערכת תותקף, ל־ALIS יש השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת עבור ישראל. ברגע שהחיל יהפוך להיות תלוי במטוסים, הוא יפסיק למעשה להיות חלק מצה"ל ויפעל על פי רצונו של הממשל האמריקאי. וכך, למשל, כל גיחה תתקיים רק לאחר שמחשב באמריקה יאשר אותה. מומחי טיסה ישראלים מציינים כי אומנם תיאורטית ישראל תהיה מסוגלת לפצח את הקודים של ALIS ולהתגבר על מערכת השליטה, אך יידרשו לכך שנים.

    חיל האוויר האמריקאי, המארינס והצי עוסקים כבר כמה שנים במציאת דרכים להתמודד עם החסרונות האדירים של מטוס העתיד שלהם, וקיימת אפשרות שבסופו של דבר יחליטו לפתח מטוס דור רביעי חדש. ככל הנראה זרועות האוויר יזמינו יותר מטוסי F-18 ו-A-10, וסגן מזכיר המדינה רוברט וורק כבר טען כי ארה"ב תצטרך להמשיך להשתמש במטוסי F-15 עד שנות ה-40. כלומר, חיל האוויר האמריקאי יילחם עם מטוסי קרב בני 70 לצד מטוס לא תקין. זה כמובן יהיה אסון עבור האמריקאים. ואם ישראל תמשיך בפרויקט, יהיה זה אסון יותר גדול עבורנו.
    אשר הפנטגון שכנע את ממשלת יצחק שמיר לוותר על תוכנית הלביא ולרכוש את מטוס ה-F-16 במקומו, הטיעון המנצח היה כלכלי. כיום הטיעונים הכלכליים והאסטרטגיים מבהירים שהמצב הפוך: אם ישראל תפתח במקום ה-F-35 מטוס קרב מדור רביעי, שיענה על הצרכים הייחודים שלנו, נהיה בטוחים יותר ונסייע לכלכלה המקומית.

    אם נוותר על חבילת הסיוע הבעייתית, נוכל לחתום בעתיד על עסקאות לפיתוח משותף עם ארה"ב ומדינות אחרות על בסיס פרטני. כך נפתח את המערכות שלהן אנו זקוקים, ולא את המערכות שהאמריקאים רוצים שיהיו לנו. בדיוק כפי שהודו משקיעה מיליארדי דולרים בפרויקטים משותפים עם התעשיות הביטחוניות שלנו, כך תעשה בעתיד גם ארה"ב, ובתשלום. בכל הנוגע להסכם הסיוע, השאלה היא לא אם הממשל העתידי יהיה נדיב יותר, אלא אם הסיוע האמריקאי מיטיב יותר עם ישראל מאשר עם חברת לוקהיד מרטין. על כן יש לקוות כי נגל ישוב הביתה בידיים ריקות.

  3. מאת אלי אשד:‏

    הדו"ח של גילמור – מנהל היחידה לבדיקה והערכה בפנטגון – לוועדת הכוחות המזויינים של בית הנבחרים האמריקאי בנושא ה F35 זמין כאן:
    . http://docs.house.gov/meetings/AS/AS25/20160323/104712/HHRG-114-AS25-Wstate-GilmoreM-20160323.pdf

  4. פינגבאק: השטן הוא חייזר: לזכרו של ארתור סי קלארק. | המולטי יקום של אלי אשד

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*