לרגל יום הרצל – "היזם בונפרטה": סיפור של היסטוריה חלופית מאת בנימין זאב הרצל

מאת אלי אשד

מאה ועשרים שנה חלפו מאז פרסם העיתונאי היהודי הווינאי תיאודור הרצל ב-1896 את ספרו "מדינת היהודים", ספר ששינה את ההיסטוריה העולמית באופן דרמטי ביותר – אולי יותר מכל ספר אחר, למעט ספרו של קרל מארקס "הקפיטאל".

מעטים יודעים זאת, אך להרצל היה עניין עמוק בשאלות של "מה היה קורא אילו" ובהיסטוריות חלופיות, ויש לו מקום חשוב בז'אנר זה. ז'אנר הסיפורים העוסקים ב"מה היה קורא אילו" הוא עתיק יומין, ואפשר למצוא ספקולציות מסוג זה אצל היסטוריונים עתיקים כמו טיטוס ליויוס. לספרות היפה הוכנס ז'אנר זה בידי האב והבן יצחק ובנימין דישראלי, הסופר וראש ממשלת בריטניה. אחריהם אפשר למצוא דוגמאות בודדות מאוד של סוג ספרותי זה עד סוף המאה ה-19.

הרצל כאמור הוא בעל חשיבות מרכזית בסוג ספרותי זה וזאת משלוש סיבות: א. הוא האדם הראשון שכתב סיפור של היסטוריה חלופית בשפה הגרמנית (עד לזמנו כל הסיפורים הבודדים בתחום, ואפשר לספור אותם על אצבעות הידיים, היו באנגלית, צרפתית ואיטלקית). ב. הוא האדם הראשון שכתב סיפור של היסטוריה חלופית במאה ה-20 (ב-1900). ג. וחשוב מכול: הוא האדם שיצר את הצורה המודרנית של סיפור ההיסטוריה החלופית. כל הסיפורים הבודדים שעסקו בהיסטוריה חלופית לפניו עשו זאת במעין התנצלות לפני הקוראים על שהסופר עוסק בספקולציות מוזרות מעין אלה, והסיפור הוצג לרוב כמעין חלום של הגיבור, המוצא את עצמו בעולם שבו ההיסטוריה התנהלה בצורה שונה מאשר בעולמנו. הסופר הקפיד תמיד "להכין" את הקורא בתחבולות שונות ובכל מיני הסברים מתפתלים, ולהסביר לו לבסוף שמדובר בלא יותר מחלום בלהות שלא צריך לקחת אותו ברצינות.

אצל הרצל ההצגה של נושא ההיסטוריה החלופית שונה מאוד מכל קודמיו. בסיפור ההיסטוריה החלופית שכתב, "היזם בונפרטה" (1900)  - סיפור שמשום מה, בניגוד לרוב סיפוריו האחרים של הרצל, תורגם רק פעם אחת לעברית – מתואר עולם שבו המצביא המפורסם נפוליאון לא התבלט בקריירה צבאית, ובמקום זאת הפך לאיש עסקים בעל רשת חנויות. זאת, בזמן שהמעצמות המלוכניות הביסו את צבא צרפת המהפכנית והכתירו את לואי ה-18 למלך  - בשנת 1796. הסיפור תיאר את עלייתו של נפוליון למעמד אחד האנשים העשירים ביותר בצרפת, ואת נפילתו הפיננסית כתוצאה משפל כלכלי בשנת 1815 (שבהיסטוריה שלנו, כמובן, נפוליאון הובס בה סופית בקרב ווטרלו). בסיפור זה מתאר הרצל בצורה כללית את פניה של ההיסטוריה שבה נפוליאון לא שיחק תפקיד כה חשוב כמו בהיסטוריה שלנו.

סיפור זה הוא יוצא דופן לעומת כל קודמיו, שכן בניגוד להם הרצל לא "התנצל" בפני הקוראים על המשחק המוזר שהוא משחק עם ההיסטוריה, אלא רק בהדרגה במהלך העלילה, וכביכול בדרך אגב, באמצעות השיחות הסתמיות של הדמויות, גילה לקורא המופתע כי המדובר בהיסטוריה שונה מזו שהוא מכיר ובאיזו צורה היא שונה. העולם שתואר בסיפור לא הוצג בהכרח כעולם גרוע יותר מזה שאותו הכיר הקורא כנורמה הנהוגה עד אז, אלא פשוט כעולם שונה (ואולי אפילו טוב יותר?). זוהי השיטה שאותה החלו מחברי הסיפורים מהסוג הזה  לנקוט רק עשרות רבות של שנים לאחר הרצל, וסיפורו נראה כמודרני לחלוטין בתחום זה גם היום בשנת 2016 , מאה ושש עשרה  שנים לאחר שנכתב.

אין שום ספק שלהרצל היה עניין אישי עמוק ביותר בשאלות של מה היה קורא אילו אירועים היסטוריים היו מתנהלים בצורה היסטורית אחרת מהאופן שבו התרחשו, ואילו דמויות היסטוריות היו חיות ופועלות בצורה שונה.

דוגמה לעניין זה מופגנת באחד מסיפוריו הידועים,  "הפעמון השמאלי", שבו מתאר הרצל מה היה עולה בגורלו של אדם אילו היה לוחץ בהזדמנות מסוימת על הפעמון השמאלי בבית מגורים (שאז היה פוגש אישה מכוערת ו"קלפטה",  מתחתן עמה והופך לאיש אומלל ומסכן) או בפעמון הימני (שאז היה פוגש אישה יפהפייה, בת למשפחה עשירה, והופך לאדם מאושר ומצליח). העלילה מזכירה מאוד את עלילתו של סרט מודרני המתאר את הגורלות השונים הצפויים לבחורה אם הייתה יורדת בתחנת רכבת אחת או בזו שאחריה.

ברור (ורישומים רבים ביומניו מעידים על כך) שהעניין של הרצל בסיפורים אלה נבע ממחשבותיו על גורלו שלו – מה היה עולה בגורלו אם לא היה כותב את הספר "מדינת היהודים" ב-1896, והיה ממשיך להיות עיתונאי מפורסם ומצליח, אך משאיר את חותמו בלא יותר מהערת שוליים בספרי היסטוריה על העיתונאות הווינאית בסוף המאה ה-19?

לאור התפקיד החשוב שאותו שיחק הרצל עצמו בהיסטוריה הציונית ולמעשה העולמית, אפשר לכתוב גם סיפורים וספקולציות של היסטוריה חלופית עליו. ספקולציות שידונו בשאלה: מה היו פני ההיסטוריה אם הרצל אכן לא היה פונה לפעילות ציונית – האם הייתה התנועה הציונית קמה כארגון עולמי אפקטיבי ללא הדחיפה שנתן לה בכוח אישיותו והשפעתו? ואפשר גם לחשוב על סיפור מדע בדיוני המתאר יחידת קומנדו מוסלמית החוזרת בזמן כדי לרצוח את הרצל בשנת 1894 לפני שכתב את "מדינת היהודים"…

מאמרים נוספים על יצירתו של הרצל :

ספינת האוויר של הרצל

"העתיד הוא שלנו " הרצל בבית הקפה הספרותי

הרצל ואטלנטיס

וכעת, הנה לפניכם סיפור ההיסטוריה החלופית מאת חוזה המדינה הרצל.

Herzl-Erzählungen.jpg

היזם בונפרטה

הכותר הגרמני  והטקסט המלא שלו  :D er Unternehmer Buonaparte

פורסם במקור בעיתון  הוינאי ;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;"נויפראיא  Neue Freie Presse "נויה פראיא פראסא"3 ביוני 1900

ולאחר מכן    בשנת  1900 בקובץ "סיפורים פילוסופיים"  Philosophische Erzählungen (Verlag von Gebrüder Paetel, 1900

תורגם בכרך "סיפורים" – כרך 5 של כתבי הרצל, בהוצאת הספרייה הציונית, 1961. תרגם: א.ש. שטיין.

לדוברי האנגלית ביננו הנה תרגום של הסיפור באגלית :"

Bonaparte, the Entrepreneur

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך מדע בדיוני, פנטזיה, פרוזה עם התגים , , , . קישור קבוע.

2 תגובות על לרגל יום הרצל – "היזם בונפרטה": סיפור של היסטוריה חלופית מאת בנימין זאב הרצל

  1. מאת אלי אשד:‏

    רשימה ב:העין השביעית "
    להנחיל לדורות
    התקשורת הישראלית לא ציינה את יום הרצל
    .מאת יורם דורי
    http://www.the7eye.org.il/204081?utm_source=%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%96%D7%9C%D7%98%D7%A8+%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&utm_campaign=2cb1b153ed-2016_5_21&utm_medium=email&utm_term=0_129fd9aff8-2cb1b153ed-19116653
    "בשנת 2004 נחקק ביוזמת ח"כ אילן שלגי "חוק בנימין זאב הרצל" (ציון זכרו ופועלו), התשס"ד-2004. על-פי סעיף 1 בחוק זה, מטרותיו הן "להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני".

    סעיף 10(א) בחוק קובע כי "אחת לשנה, בי' באייר, יום הולדתו של בנימין זאב הרצל, יקוים יום הרצל". היום, י' באייר, הוא יום הולדתו. יגעתי וחיפשתי האם אמצעי תקשורת כלשהו ציין את יום הולדתו של חוזה מדינה היהודים, ולא מצאתי אפילו אות.
    18.05.2016
    בנימין זאב הרצל משקיף ממרפסת מלון שלושת-המלכים בבאזל שבשווייץ, בעת הקונגרס הציוני החמישי, 1901 (צילום: אפרים משה ליליין)
    בנימין זאב הרצל משקיף ממרפסת מלון שלושת-המלכים בבאזל שבשווייץ, בעת הקונגרס הציוני החמישי, 1901 (צילום: אפרים משה ליליין)

    ב נחקק ביוזמת ח"כ אילן שלגי "חוק בנימין זאב הרצל" (ציון זכרו

    סעיף 10(א) בחוק קובע כי "אחת לשנה, בי' באייר, יום הולדתו של בנימין זאב הרצל, יקוים יום הרצל". היום, י' באייר, הוא יום הולדתו. יגעתי וחיפשתי האם אמצעי תקשורת כלשהו ציין את יום הולדתו של חוזה מדינה היהודים, ולא מצאתי אפילו אות.

    אני מניח שאם היה מופיע פעם בבגד ים חושפני עם בנדנה על הראש בתוכנית ריאליטי, היה זוכה ליום שידורים מיוחד לרגל יום הולדתו. מה לעשות, הרצל לא היה טבח, גם לא חניך בבית-ספר למוזיקה, לא חי שבועיים על אי בודד ולא אכל תולעים. מה לעשות והאיש רק עסק בהישרדות של עמו ולא שלו, כתב ספר שבו חזה את מדינת היהודים, ולא זייף שיר, ואם בישל משהו אז רק את ההסתדרות הציונית העולמית, ולא גולאש הונגרי.

    בכל זאת ראיתי שהיו מי שציינו את יום הרצל. המועצה לשימור אתרי מורשת קיימה טקס בנמל יפו ליד טרמינל הכניסה לארץ, שם דרכה לראשונה רגלו של הרצל (אגב, מבנה היסטורי שחולדאי רוצה להרוס)."
    עד כאן דורי.
    תיקון טעות :"יקום תרבות" לבדו בתקשורת הישראלית כולה ציין את יום הרצל על ידי פירסום סיפור זה שלמעלה.וימשיך לציין יום זה גם בשנים הבאות.

  2. מאת מצטערת:‏

    רעיון מעולה להביא את הסיפור, אבל עם כול הכבוד אפשר לשים אותו כאן בעברית בצורה שגם מעשי לקרוא אותו. חבל..
    עוד הערה: למה לא מחבלים, טרוריסטים? למה 'יחידת קומנדו מוסלמית' כמו שהם רואים את עצמם. לא מכבר הם שלחו לדעתם 'לוחמי קומנדו שהתחפשו לחרדים בבית קפה'.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*