עולמות של קפטין שוורץ – כתב קובי ניב, צייר נועם נדב – חלק א': המסע לארץ הפילים

"עולמות של קפטין שוורץ" שכתב קובי ניב ואייר נועם נדב, היא פנטזיה הומוריסטית שנשאה ביקורת מושחזת על החברה, שאין דומה לה בקומיקס הילדים הישראלי. זהו קומיקס בשחור לבן על הילד אורי צבי, שנשלח בידי קפטין שוורץ לארצות מוזרות שונות: ארץ הפילים, ארץ החכמים, ולבסוף, בשיא עלילתי – למערב הפרוע.

"עולמות של קפטין שוורץ" הופיע במקור בכתב העת לילדים "כולנו" בעריכת דוד פאייאנס, שהיה איחוד של כתבי העת הוותיקים "דבר לילדים", "הארץ שלנו" ו"משמר לילדים". אלה התאחדו כולם למגזין אחד בניסיון נואש להתמודד עם הירידה במכירות.

במהלך השנים פרסם השבועון סיפורי קומיקס רבים, אך אין ספק ש"עולמות של קפטין שוורץ" היה אחד הבולטים מכולם מבחינת תכניו הייחודיים, שכללו הן סאטירה והן פרודיה על נושאים שונים בתרבות הילדים והמבוגרים, המזכירות מאוד את הקומיקסים למבוגרים שפרסם ניב באותה התקופה עם דודו גבע במקומונים של הוצאת "שוקן" בתל אביב ("העיר") ובירושלים ("כל העיר"), כמו "יוסף", עלילות פקיד עירייה בתל אביב ו"האלן ואסאלאן", עלילות צמד בלשים ירושלמים.

בסיפור זה אנו מוצאים את אותן אובססיות שיש בסיפורים ההם, כגון כדורגל, רצון להיות מקובל והמערב הפרוע. קומיקס זה נשאר מבדח ומקסים גם היום.

קובי ניב כתב גם סיפור בהמשכים מאויר בשם "האריה שברח מתל חי", על בריחת האריה מתל חי. ניב היה העורך של "כולנו" במשך ארבעה חודשים בלבד, עד סוף דצמבר 1991. הוא עזב בשל מכירת כתב העת, ואת מקומו תפס אורן ציבלין. הגיליון האחרון היה מספר 788 וראה אור ב-27 ביולי 2000, ובכך הקיץ הקץ על תרבות עיתונאות ילדים פעילה, שהייתה כה דומיננטית בתרבות הילדים העברית מאז ראשית שנות השלושים.

"עולמות של קפטין שוורץ" נשכח מאז שלא בצדק, ואנו מקימים אותו לתחייה להנאת דור חדש בשלושה  חלקים.

הסיפור הופיע במקור ב"כולנו" חוברות מספר 1-52 1985-1986 ב-48 פרקים.

להלן הסיפור הראשון – "בארץ הפילים".

החלקים הבאים בסדרת "עולמות של קפטין שוורץ":

חלקו השני של הסיפור:

בעקבות המשקפיים האבודים

החלק השלישי:

המסע לארץ החכמים

החלק הרביעי והמסיים

המסע אל המערב הפרוע

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך קומיקס. קישור קבוע.

3 תגובות על עולמות של קפטין שוורץ – כתב קובי ניב, צייר נועם נדב – חלק א': המסע לארץ הפילים

  1. מאת אלי אשד:‏

    רז גרינברג כותב בפורום קומיקס על סיפור זה:
    "כל הכבוד על היוזמה להעלות את הסיפור – בתור מי שזקן מספיק כדי לזכור את הפרסום המקורי ב-"כולנו", גרמת לי לשטף נוסטלגיה לא-צפוי. נחמד להיזכר בתקופה שבה קובי ניב היה אחד הכותבים המוכשרים והמצחיקים ביותר שפעלו כאן, הרבה לפני שהוא הפך לכותב-מאמרים ציני וממורמר ב-"הארץ". גם האמנות של נועם נדב, למרות הקו המהוסס-משהו לפעמים, נפלאה ומקימה לתחייה את הסביבה הביזארית. בהחלט אחד מסיפורי הקומיקס היותר יצירתיים שצוירו כאן (אגב, יכול להיות שאני מזהה בסיפור הזה השפעה חזקה של Little Nemo של וינזור מקיי?).
    מצד שני, למרות שהסיפור בהחלט עדיין כובש, אני לא יודע כמה הוא יתאים לקהל-היעד הצעיר שלו בימינו. חלק ממנו נטוע ממש חזק בתקופה שבה הוא צויר (הבדיחה על השקל החדש היסטרית, אבל למי שלא היה בסביבה באותה תקופה היא תעוף גבוה מעל הראש). כמה ילדים היום – אפילו הכי חנונים שיש – קוראים את ז'ול ורן באמצע השיעור, או בכלל? כמה מהם חולמים על המערב הפרוע? לכמה מהם אין טלוויזיה בבית? הקומיקס הזה באמת מייצג תקופה אחרת. אבל הוא עדיין מקסים."

  2. מאת אלי אשד:‏

    ביום חמישי בערב חזרתי מההשקה של ספרם של קובי ניב ועמוס בידרמן "שטנה".קובץ מאות הקללות וניבולי הפה המזעזעים שאותם ספג קובי ניב כתוצאה מהערה שכתב בפייסבוק פלוס איורים לקללות של עמוס בידרמן
    דפדוף בספר שיש בו קללות בנוסח "שתחטוף סרטן ותמות בעינויים קשים " מגלה לאיזה תהומות יכולה השנאה והשטנה להביא.
    עליתי על האוטובוס מזועזע מהרשע של האנשים שמסוגלים לשלוח קללות כאלו לאדם שאינם מכירים בגלל כמה מילים.
    באוטובוס אמרתי לנהג שאני מעוניין לרדת באבן גבירול וכמה נוסעים שמעו זאת.אך בדרך המסלול שלא היה מוכר לי החלטתי לרדת בתחנה אחרת מוקדמת יותר בדרך בגין.לתדהמתי האוטובוס נעצר וסירב להמשיך והחל לצפור..
    התברר שאנשים באוטובוס ששמעו שאני רוצה לרדת באבן גבירול החליטו שטעיתי וקראו לנהג לעצור ולהעלות אותי שוב למעלה כדי שאגיע לתחנה הנכונה.לאחר כמה דקות שראיתי מהתחנה שהאטובוס אינו עוזב ושהקריאות שכאן לא אבן גבירול אינן נפסקות. האוטובוס והנוסעים סירבו לעזוב בלי "האובד "( אני ). לבסוף עליתי שוב לאוטובוס הודיתי לאנשים והמשכתי עימו עדלתחנה "הנכונה "באבן גבירול ". האנשים הטובים באוטובוס דאגו לציין בפני מתי ואיפה יש לרדת.
    תודה רבה לנהג ולנוסעי האוטובוס על תשומת הלב אם כי דווקא לא הייתי צריך במקרה הזה ,אבל זה בהחלט שיפר את דעתי על המין האנושי לאחר העיון ב"שטנה".

  3. מאת אלי אשד:‏

    הנה קטעים מ"שטנה"הפרוייקט המשותף החדש של ניב ובידרמן בניגוד לסיפור [שנמצא למעלה של ניב הוא בהחלט לא מומלץ לילדים .
    http://e.walla.co.il/item/2942107

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*