כשל או קשר ? -תיאוריות קונספירציה על מלחמת יום הכיפורים

כתבה זאת הופיעה בגירסה שונה מעט ב"דיוקן -מקור ראשון " ספטמבר 2013

ואפשר למצוא אותה בגירסתה המודפסת בקישורים אלו :

הקונספירציה

yom-kipur-war by elieshed1

yom-kipur-war by elieshed1-2

yom-kipur-war by elieshed2

והתגובות

yom-kipur-war by elieshed3

yom-kipur-war by elieshed4

מי יזם את המלחמה, גולדה מאיר או הנרי קיסינג'ר? מדוע חרגו המצרים מתוכנית המלחמה שקבעה להם ישראל? והאם המוסד הסתפק בחיסולו של הנספח הישראלי בארה"ב, או שדחף אל מותו גם סוכן מצרי בלונדון? תיאוריות הקונספירציה בעקבות מלחמת יום הכיפורים מעלות השערות מגוונות וסותרות, אך כולן מסכימות שסתם פשלה אינה באה בחשבון

מיד כשנמוגו קולות הנפץ בחזיתות הצפון והדרום, החלו להישמע בלב הארץ רעשי משנה. מבול של ספרים ותחקירים עיתונאיים האשימו את הממשלה במחדל שכמעט הביא לחורבן בית שלישי. הטענה העיקרית דיברה על כישלון חריף בתחום המודיעיני: צה"ל לא ידע פרטים שונים שהיו יכולים למנוע את ההפתעה בשדה הקרב, או שהמידע הזה היה בידיו אך לא הועבר לממשלה. בכירי הממסד המדיני-ביטחוני – ראש הממשלה גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר – נאלצו להתגונן מול ההאשמות הללו עד סוף הקריירות הציבוריות שלהם ועד סוף ימיהם.

אלא שבמקביל, בשוליים, התחילו להופיע טענות אחרות, הפוכות בתכלית. לשיטתן, לא הייתה כל הפתעה; ישראל ידעה שעומדת להיפתח מלחמה, מתי בדיוק ובאילו גזרות. מנהיגי המדינה קראו היטב את המפה, ובכל זאת הניחו לצה"ל לספוג את המהלומה הראשונית.

התיאוריות הללו נשענו על שאלות שנותרו פתוחות סביב התנהלות הממשלה ערב המלחמה. כך למשל ההימנעות מגיוס כוחות המילואים בעוד מועד, ולו באופן חלקי וחשאי – וזאת למרות הערכה שהשמיע שר הביטחון דיין כשלושים שעות לפני פרוץ המלחמה, ולפיה ייתכן שמדינת ישראל עומדת בפני התקפת פתע קרובה. בדיעבד הוסבר שגם באותו פרק זמן קריטי חשש דיין כי גיוס מילואים עלול לגרום נזק מדיני: ישראל תואשם במהלכים שגרמו למלחמה אזורית, והתוצאה תהיה הגברת הלחץ הבינלאומי לסגת מהשטחים שכבשה ב-67'. לצד זאת נטה דיין כנראה לביטחון מופרז ביכולת הכוחות הסדירים של צה"ל לבלום כל התקפה ערבית.

מצדדי הקונספירציה אינם מסתפקים בהסברים האלה, וטוענים שמשה דיין רצה שתפרוץ מלחמה. מדוע? כאן כבר נחלקות התיאוריות לזרמים שונים, שמייחסים מידות שונות של זדון, יהירות או טיפשות לקברניטי המדינה. אחרים סבורים שאדם אחד הצליח להוליך שולל את 'המוסד', ובעקבותיו את ההנהגה כולה. דבר אחד משותף למאמיני התיאוריות השונות: כפירה במסקנותיה של ועדת אגרנט, וניקוי הכתם שדבק בחיל המודיעין, שלא התריע על כוונותיהן של מדינות ערב.

מלחמה למטרות שלום?

תיאוריית ה"קנונייה " הקטנה "

את הגרסה הראשונה, שנכנה כאן "תיאוריית הקנוניה הקטנה", אפשר למצוא למשל בספר 'שיגיון ללא כיפורים: ההפתעה שלא הייתה והאסטרטגיה שכשלה' (2005). המחברים, דוד ארבל ואורי נאמן, בכירים לשעבר בקהיליית המודיעין, גורסים שהתרעה מודיעינית הייתה גם הייתה. גולדה ודיין, הם קובעים, קיבלו התרעות מודיעיניות אמינות ידעו שהערבים עומדים לתקוף – אבל היו מעוניינים במלחמה מתוך ביטחון עמוק שצה"ל ינחיל למצרים ולסורים תבוסה קשה, גם מתוך תנאי פתיחה בלתי נוחים.

לפי תיאוריה זו, הניצחון על מדינות ערב היה אמור לשרת את האינטרסים האסטרטגיים של ישראל, לחזק את עליונותו של צה"ל, ולכרסם בניסיונות לקדם תהליך מדיני שבמרכזו נסיגה ישראלית מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. גולדה ודיין אף ניסו לפתות את מצרים וסוריה להאמין שישראל אינה מוכנה כהלכה למלחמה. בהתאם לכך, הרמטכ"ל דדו שאף לעכב ככל האפשר את גיוס המילואים – שכן גיוס נרחב היה מבהיר לכולם שישראל מודעת היטב לתוכניות הערביות.

הכול היה טוב ויפה עד התחילה המלחמה הצפויה-לכאורה. אז התברר שהצלחות המצרים והסורים כבר בשעות הראשונות של המתקפה עולות בהרבה על כל מה שהעריכו הבכירים הישראלים. צה"ל, הבינו בדיעבד, אכן לא היה ערוך למלחמה.

תיאוריית "הקנונייה הגדולה""

תיאוריה שנייה מציגה קנוניה מרחיקת לכת הרבה יותר. לפיה, שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר ארגן את מלחמת יום הכיפורים כ"מלחמה נשלטת", בתיאום עם ההנהגה הישראלית והערבית גם יחד. מטרתו של קיסינג'ר הייתה להביא בעקבות המלחמה להסכם שלום בין ישראל למצרים בתיווך אמריקני, מה שיצמצם את המעורבות הסובייטית במזרח התיכון (לפי הווריאציה הקיצונית של התיאוריה, הוא עשה זאת בשיתוף פעולה עם ברית המועצות של ברז'נייב וגרומיקו). אלא שהמלחמה יצאה מכלל שליטה, ועלתה בחייהם של אלפי ישראלים.

התיאוריה הזו מובאת בין היתר בספר 'הקשר המרובע' (1978) מאת דורון חכימי, שחתם על הספר בשם הבדוי "חי דורון". בספרו, הכתוב כהיסטוריה של המלחמה אך מבלי לציין מקורות, טוען חכימי שקיסינג'ר יזם פרויקט של "מלחמה מבוימת תחת פיקוח מעצמות-העל" בין ישראל והערבים. לפי התוכנית, ישראל תאפשר לערבים להשיג ניצחון מוגבל, ולאחר שכבודם הוחזר אפשר יהיה להגיע עמם להסכם שלום "לדורי דורות". ישראל, שקיבלה את התוכנית, הניחה לצבאות הערביים להתקדם ולהתחמש היטב בגבולותיה, ונמנעה מלגייס כוחות מילואים שיכלו לבלום את המצרים והסורים. לאחר שהמתקפה הערבית הסבה לצה"ל אבדות מעבר למתוכנן, השיגה ישראל ניצחון צבאי מזהיר שאף הוא לא נכלל בסיכומים המוקדמים. מאידך גיסא, קשה להאמין שלדיין היו עצבים חזקים כל כך, עד שהעז לקחת סיכון שהיה עלול להזיק לישראל בצורה משמעותית, כפי שאכן התברר בדיעבד.

חכימי, מהנדס במקצועו, חתום על שלושה ספרים נוספים, בהם מחקרו 'מיהו מוחמד: נביא או מייסד תנועה לוחמת?' (2010).

אלי :מאיפה יש לך את המידע שהבאת ב"הקשר המרובע "?

חכימי :"במלחמת יום הכיפורים ואחריה שהיתי בסיני כמעט שישה חודשים, והייתה תחושה באוויר שמשהו לא בסדר, התחלתי לחקור, ונדהמתי. הגעתי לאנשים שהיו מעורבים במבצעים מסוימים, אנשי מודיעין שידעו דברים רבים. לצערי, איני יכול למסור את שמותיהם. התברר לי למשל שצה"ל דאג לפני המלחמה להשמיד מיליון מוקשים שהיו אמורים להאט כל חדירה של צבא ערבי. למה?

"גיליתי עוד דברים רבים נוספים והעליתי אותם על הכתב. התברר לי למשל שבכל מוצב היה מכל סולר גדול, שאותו היו אמורים לשפוך לתעלה שמסביב אם המצרים יחצו, אבל ממה שראיתי אף מכל לא היה מלא. כלומר, צה"ל לא טרח לשמור על הכללים שנקבעו. התקן של היחידות היה בין שלושים לארבעים חיילים בכל מוצב ובין ארבעה לשמונה טנקים. בעת פרוץ המלחמה היו שם רק בין ארבעה לשישה חיילים, חלקם לא לוחמים, וטנקים היו רק אחד או שניים, או שלא היו בכלל".

מ'הקשר המרובע' הדפיס חכימי, לדבריו, 5,000 עותקים. "הספר לא אושר בידי המוסד, והם באו אליי, לקחו ממני 4,900 עותקים והשמידו אותם. נשארו רק מאה עותקים. ניסיתי לתרגם לאנגלית, אבל המו"ל באנגלית קיבל איומים מהמוסד ונרתע".

אלי :אתה משוכנע שהתיאוריות שהעלית נכונות?

חכימי :"אני עומד מאחורי כל מילה. יום אחד יגלו שכל מה שכתוב שם נכון, ואין לי מה להוסיף על כך".

יש לציין שפעולתו של המוסד כנגד הספר, אם הייתה כזו, לא הייתה אפקטיבית במיוחד. את 'הקשר המרובע' ניתן כיום למצוא בקלות בכל הספריות הגדולות בארץ, האוניברסיטאיות והכלליות. הוא אף הועלה לאינטרנט והפך זמין לכל גולש, בלי שאיש ינסה לחסום אותו.

ד"ר עמירם אזוב ממכללת אורנים, שכתב עבור מחלקת ההיסטוריה של צה"ל את ההיסטוריה המוסמכת של המלחמה בחזית המצרית, דוחה מכול וכול את טענותיו של חכימי.

אזוב :" אין שום  הוכחות לסיפור פינוים של המוקשים בימים שלפני המלחמה. מקור הידיעה הוא מפוקפק מאין כמוהו. זהו חייל הלום קרב. אני יכול לומר לך שבדקתי את זה עם חיילים שהיו בשטח, חקרתי אותם בנושא, ואין שום עדות לכך שמשהו מעין זה התרחש. אני רוצה להוסיף שהייתי לפני כמה חודשים במפגש שקיים ההיסטוריון אורי מילשטיין (גם הוא מתומכי תיאוריית הקונספירציה – א"א), וכל הטענות שהובאו שם אפשר לסתור בקלות אחת לאחת. יש קונספירציות בעולם, נכון, אבל לא הייתה שום קנוניה כזאת לגבי מלחמת יום הכיפורים".

למרות הקביעה הנחרצת הזו, בחלוף השנים צברה תיאוריית הקונספירציה של חכימי יותר ויותר תומכים, והללו הצביעו על אלמנטים מוזרים נוספים בהתנהלות הישראלית. כך למשל ב-1981 יצא לאור 'תיק נמסיס – רומאן על מלחמת יום הכיפורים', ספרו של מרדכי ( נטקה ) סקר, שהוצג  על העטיפה כקצין בכיר בחיל המודיעין. במסגרת ספרותית של רומאן מתח העלה סקר שורה של שאלות: הייתכן שהמלחמה הייתה פרי יוזמה של הדרג הבכיר ביותר בממשל האמריקני? הייתכן שנשיא מצרים היה סוכן צמרת של המודיעין האמריקני? וכיצד השפיעה ארה"ב על ההכנות הישראליות לקראת המלחמה?

'תיק נמסיס' לא זכה לתשומת לב ונעלם מהמדפים, אך הוא ו'הקשר המרובע' היו רק סנוניות ראשונות לגרסאות שהלכו והקצינו, וכיום ניתן למצוא אותן בשפע בפורומים שונים באינטרנט. כזו היא למשל טענתו של בנצי צפוני, חוקר עצמאי המתחקה אחר הקונספירציה של יום הכיפורים, ומשוכנע כי ארה"ב נתנה לישראל נשק רק בגלל שחיל האוויר החל לחמש את מטוסיו בפצצות גרעיניות. לדבריו, הוא יודע זאת משני נהגי סמיטריילרים שהובילו בעצמם את הנשק הגרעיני.

וריאציה אחרת של תיאוריית הקשר הוצגה בספר 'מי רצח את ג'ו אלון', מאת פרד ברטון וג'ו ברונינג, ובתוכנית טלוויזיה שהתבססה עליו. אלון, הנספח הצבאי של ישראל בארה"ב, נרצח ב-1 ביולי 1973, ורוצחיו לא נתפסו עד היום. בנותיו הקדישו את חייהן לחקור את הרצח המסתורי, שלרוב הדעות יוחס למחבלים ערביים, ובמהלך השנים למדו שיש בידי שירותי הביטחון מידע בנושא שהם מסרבים לחשוף.

לפי מחברי הספר, ג'ו אלון חוסל אחרי שחשף קשר שרקמו ישראל ומצרים. אשתו דבורה טענה שבעלה גילה כי האמריקנים מעוניינים לאפשר פלישה ערבית לישראל כדי לבדוק איך הציוד הצבאי שלהם מתמודד עם זה הרוסי. כמו בספרו של חכימי, גם כאן נטען כי קיסינג'ר, סאדאת וגולדה חתרו כולם יחד למלחמה קטנה, שתחזיר למצרים את כבודה האבוד ותאפשר לה לשבת לשולחן המשא ומתן.

קנוניית המרגל המצרי

תיאוריה מסוג שונה טוענת שישראל לא ידעה מראש על מתקפת הפתע, משום שנפלה בפח – פח שאותו טמנה בעצמה, בדמות סוכן בצמרת המצרית שבדיעבד התגלה כסוכן כפול. האב המייסד של תיאוריה זאת הוא האיש שנחשב לאחד האחראים העיקריים לכישלון של 73', ראש אמ"ן (אגף מודיעין) דאז אלי זעירא. לצדו עומדים כמה עיתונאים בכירים, כמו רונן ברגמן, שמאמצים את גרסתו.

לדעת זעירא, מקור הכשל במלחמת יום הכיפורים לא היה בו ובארגונו, אלא במוסד, שהוטעה בידי אותו סוכן. ראש המוסד לשעבר צבי זמיר טען כי זעירא אף חשף ברבים את זהותו של האיש: אשרף מרואן, חתנו של נאצר ועוזרו הקרוב של סאדאת. זעירא הגיש כנגד זמיר תביעת דיבה, אך בסופו של הליך בוררות שהתקיים ביניהם קיבל השופט בדימוס תיאודור אור את טענותיו של ראש המוסד. שלושה שבועות לאחר הפסיקה מצא מרואן את מותו באופן מסתורי כשנפל ממרפסת דירתו בלונדון. החשד נפל על שירותי הביון המצריים – שאולי האמינו גם הם במשך יותר משלושה עשורים שמרואן היה סוכן כפול – אך לא ניתן היה להוכיח זאת.

שיחה עם היסטוריון

פרופ' אורי בר-יוסף, מומחה לחקר מלחמת יום הכיפורים, ידוע בהתנגדותו המוחלטת לכל תיאוריות הקנוניה שצמחו סביבה. בימים אלו יוצאת לאור מהדורה חדשה ומורחבת של ספרו 'הצופה שנרדם: הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה'.

ספר אחר שלו, 'המלאך: אשרף מרואן, המוסד והפתעת מלחמת יום כיפור' (2011) חוקר בצורה יסודית את פרשת המרגל המצרי.

על הטענה שלפיה אפשרה ישראל למצרים לרשום הישגים מסוימים בשדה הקרב שישיבו להם את גאוותם, אומר בר-יוסף: "התיאוריה הזו כל כך מופרכת, שאני לא יודע מאיפה להתחיל להתייחס אליה. הנקודה הראשונה היא שברור לגמרי שיש הסבר חלופי למה שאירע. היה כשל מודיעיני שכל הפרטים עליו ידועים, הוא ממוסמך היטב בדו"חות המפורטים של ועדת אגרנט ובעדויות שהשתחררו ממנה, והרבה מאוד אנשים שהיו מעורבים בו מעידים עליו. כלומר, יש מציאות מאוד ברורה, וכדי להפריך אותה צריך להוכיח שמאות קצינים באמ"ן ואנשי מוסד משקרים.

"לפני שנתיים יצא ספרו של ראש המוסד ב-1973, צבי זמיר, שמתאר מה קרה. לפני כן יצא גם ספר של מי שהיה ראש חטיבת המחקר של אמ"ן, תא"ל אריה שלו, ויצאו גם ספריהם של אנשי המודיעין יואל בן-פורת ואבי יערי ואחרים, וגם הזיכרונות של דיין וגולדה והביוגרפיה של דדו. אז מה, כולם משקרים? הם כולם לא יודעים? ומצד שני, פרט לכמה עדויות שבורות, אקראיות ואולי קצת הזויות, אין שום דבר שתומך, אפילו באופן נסיבתי, בתיאוריית הקונספירציה".

אלי : טוענים שמוקשים נשלפו מהאדמה, שמכלי הסולר להצתת התעלה רוקנו, שבמוצבים לא היה מספר החיילים התקני.

בר יוסף :"בנושא המוקשים שצה"ל הוציא כביכול לפני המלחמה – פרט לעדות של אדם אחד אין לכך כל עדות תומכת, וכל מי שמכיר את הסיפור אומר שלא היו דברים מעולם. עניין הסולר הוא פרויקט שנקרא 'אור יקרות'. בדקו את האפשרות של הצתת התעלה, הגיעו למסקנה שזה לא מעשי, עשו הדגמה למצרים כדי לשכנע אותם שלא כדאי להם לחצות את התעלה, ובזה העניין נגמר. במקום אחד או שניים נותרו מתקנים, וחיילים שנשלחו להכין אותם לפעולה נכשלו בכך. חלק מאותם חיילים, למיטב זיכרוני, נפלו בשבי

"לגבי סדר הכוחות הנמוך – ברור שהמעוזים לא היו מוכנים למלחמה, אבל לא בגלל שהרמטכ"ל או גולדה חשבו שלא נורא להפקיר 400-500 חיילים למותם, אלא מכיוון שעד הרגע האחרון אמ"ן העריך שלא תפרוץ מלחמה, ומקבלי ההחלטות קיבלו הערכה זו. נכון שהיה מטען אדיר של ידיעות על כך שהמצרים מתגברים את הקו, אבל זה לא שכנע את אמ"ן לשנות את הערכתו הבסיסית. למה עשו זאת? תקרא את ההסברים בפרוטוקולים ובעדויות של ועדת אגרנט. מה שבטוח זה שקונספירציה לא הייתה שם. כל אחת מהעדויות מעין אלה כבר הופרכה, או לפחות ניתן לה הסבר הגיוני. מישהו באמת מאמין שדיין או גולדה היו מוכנים להקריב חיי מאות חיילי צה"ל סתם כך, כדי שהמצרים יהיו מוכנים להיכנס למשא ומתן? ומדוע שיעשו זאת? הרי המצרים, כך אנו יודעים היטב היום, ניסו לקדם תהליך מדיני, ומי שסירב היו גולדה מאיר ויועציה. אז איפה ההיגיון כאן? בקיצור, שום דבר בתיאוריה הקונספירטיבית הזו לא מחזיק מים. קשקוש".

אלי :ומה בקשר לאשרף מרואן? האם ייתכן שהוא היה מרגל מצרי, שהפיל את שירותי הביון של ישראל?

בר יוסף :"מרואן לא היה סוכן כפול, והדבר הוכח כבר בהרבה צורות שונות, אבל מי שמאמין בתיאוריות קשר יאמין גם לסיפורים האלה. לגופו של עניין, אם אמ"ן היה מתייחס בצורה נכונה להתרעות שמרואן ומקורות מוסד אחרים העבירו, סביר להניח שלא היינו מופתעים כלל, והמלחמה הייתה מסתיימת בתוך ימים ספורים בניצחון ישראלי גדול. על פי תוכניות המלחמה הישראליות, האוגדה הסדירה הייתה צריכה להתפרס בדרום במלוא כוחה, ומאחוריה שתי אוגדות מילואים. די היה בארטילריה של כוח זה כדי להטביע חלק ניכר מהסירות של כוח הצליחה המצרי עוד לפני שגשר אחד היה מונח על התעלה. ואם כוחות בודדים היו עוברים בכל זאת, הטנקים היו יכולים לטפל בהם. אבל מכיוון שלא הייתה התרעה, תנאי הפתיחה של המצרים היו הטובים ביותר שעליהם יכלו לחלום. הנבחרת הישראלית פשוט לא הייתה על המגרש כאשר נשמעה שריקת הפתיחה, ועל כן התוצאה הייתה ניצחון מצרי גדול בשלב הראשון של המלחמה. נדרש מאמץ אדיר ושולם מחיר כבד כדי להביא אחר כך את התפנית בחזית זו.

"בגזרת רמת הגולן, להתרעה של מרואן שניתנה כ-14 שעות לפני תחילת המלחמה, היה משקל מכריע. היא הביאה לכך שגיוס המילואים החל ביום כיפור בעשר בבוקר ולא בשתיים בצהריים, עם פתיחת המלחמה. כתוצאה מכך כוחות המילואים של צה"ל, בעיקר חלקים מחטיבה 679 של אורי אור, הצליחו להגיע ברגע האחרון לאזור צומת נפח שבמרכז רמת הגולן ולמנוע את כיבוש מחנה נפח על ידי הסורים. אם היו מגויסים ארבע שעות מאוחר יותר, הם לא היו יכולים אפילו לעלות לרמה, מכיוון ששתי חטיבות טנקים סוריות היו כבר ערוכות באזור נפח ופוגעות בכל טנק ישראלי שהיה מנסה לעלות מגשר בנות-יעקב. התוצאה של מצב כזה הייתה ככל הנראה נפילת כל רמת הגולן לידי הסורים ביום השני של המלחמה, או ביום שלמחרת".

אלי :כלומר, ההתרעה של מרואן הצילה את רמת הגולן?

בר יוסף :"כן. אבל זה לא היה יכול להספיק. מה שהציל את הרמה הייתה גם ובעיקר לחימת הגבורה, בעיקר של הטנקיסטים מהחטיבות הסדירות 188 ו-7, ושל חטיבות המילואים. זו הייתה לחימה הרואית ומקצועית, שבגללה הסורים השאירו ברמת הגולן קרוב לאלף טנקים פגועים".

כבוד אחרון לבוגד

אלי זעירא אבי תיאוריית הקנונייה שלפיה אשרף מארואן היה סוכן כפול שהוליך שולל את ישראל.

אמנם היו פרטים שמרואן לא מסר, כמו שעת השי"ן המדויקת שנקבעה למתקפה, אך לפי בר-יוסף, הפרטים הללו נקבעו ברגע האחרון ממש, והסוכן המצרי קיבל אותם באיחור.

אורי בר יוסף :מי שסבור שמרואן היה סוכן כפול,צריך למצוא תשובות לשתי שאלות פשוטות. "הראשונה – מדוע כל האינפורמציה שמסר במשך השנים לפני המלחמה, וגם בשנים הרבות של פעילותו אחריה, התבררה כאמת לאמתה? מדובר באינפורמציה חשובה ורגישה ביותר, כולל תוכניות המלחמה המצריות המפורטות שהוסתרו גם מהסורים, מהלך האימונים של הצבא המצרי, תהליך ההצטיידות שלו, הוויכוחים הפנימיים, הדיאלוג עם הסובייטים ועוד. ושאלה שנייה – מדוע מרואן הזהיר את מפעילו מפני מלחמה, קרוב ל-48 שעות לפני שפרצה? מדוע מסר בהתרגשות לצבי זמיר בפגישתם ב-5 באוקטובר שהמלחמה תפרוץ למחרת? הרי כסוכן כפול, הוא היה צריך להרגיע את חששות הישראלים, ולא לעורר אותם."כל עוד אין תשובות רציניות לשאלות אלה, תיאוריית הקונספירציה בנושא היא משאלת לב, ספקולציה שאינה מתבססת על שום נתון בשטח, ועומדת בסתירה גמורה לכל מה שאנחנו יודעים על פעילות מרואן ועל ההכנות המצריות למלחמה. אני מציע לכל מי שמאמין בהבלים האלה לקרוא פעם נוספת את הספרים על הפרשה ועל כישלון המודיעין במלחמה, כדי להבין שלא הייתה הונאה מצרית ממשית. מקור הטעות הקטסטרופלית הוא בדבקות של כמה מבכירי אמ"ן בקונספציה, כפי שהסיקה ועדת אגרנט כשבדקה את העניין אחרי המלחמה. אלי זעירא יצר לימים את תיאוריית הקונספירציה הזאת, אולי כדי לנקות את עצמו מכל אשמה".

אלי:כיצד מתייחסים היום במצרים לשם אשרף מרואן?

"המצרים מאוד זהירים בכל מה שקשור אליו. צריך לזכור: הוא היה נשוי לבתו של נאצר, היה יועצו הקרוב וידידו של סאדאת, הוא ובנו האחד עשו עסקים עם בנו של חוסני מובארכ, ובנו השני היה נשוי לבתו של עמרו מוסה, מזכיר הליגה הערבית ושר החוץ המצרי לשעבר. במילים אחרות, מרואן היה עצם מעצמות האליטה המצרית, ולכן היה לה קשה מאוד להודות שמדובר בבוגד הגדול ביותר בתולדות מצרים המודרנית. הפתרון שהמצרים מצאו לכך היה לחסל את מרואן בלונדון ואחר כך לתת לו כבוד גיבורים, כולל דברי הספד של הנשיא מובארכ שהגדיר אותו כפטריוט אמיתי. הם ניסו להאדיר אותו כמי שהונה את ישראל ערב המלחמה".

אתה משוכנע שהמצרים הם אלה שחיסלו אותו לבסוף?

"אלא מי? בני המשפחה טענו שהמוסד חיסל אותו, אבל למוסד לא היה שום אינטרס להיפטר ממי שהיה מקור מידע טוב כל כך. להפך, אנשי המוסד דאבו על מותו, וצבי זמיר האשים את עצמו שלא הצליח להגן על מרואן. כל דפוס הפעולה של התאבדות-כביכול מתאים לכמה חיסולים של אישים שונים בלונדון שהממשל המצרי רצה להיפטר מהם. השאלה היא באמת למה זה לקח להם כל כך הרבה שנים. אולי לא היו להם ראיות חותכות בעניין, עד שהפרסום שזעירא הביא על כל הפרשה ממש כפה זאת עליהם".

בר-יוסף מטיל על זעירא את מלוא האחריות לכשל המודיעיני.

"בדיווחים שזעירא העביר לגולדה ולדיין לפני המלחמה, הוא גרם להם לחכות עם מהלכי ההתכוננות, כולל גיוס מילואים, עד שהיה מאוחר מדי. אנחנו יודעים איזה מחיר שולם על כך. פעילות חסרת אחריות מתוך אמונה עיוורת שהוא יודע ואחרים טועים, ואחר כך הכחשת אחריותו לפעולות האלה, היא כנראה דפוס אצלו. כך גם בנושא של מרואן. אני אפילו לא יודע להגיד לך אם זעירא בעצמו מאמין בהבלים האלו שהוא טוען. ומי יהיה מוכן עכשיו לרגל עבור ישראל, אחרי שהוא חשף את מרואן? נכון הוא שתיאוריית הסוכן הכפול הצליחה לקבל הדים תקשורתיים רבים ולערער את האמון במסקנות ועדת אגרנט, שהטילה את האחריות לכשל המודיעיני ישירות על כתפי זעירא וחבריו מעריכי המודיעין. זה בהחלט הישג תקשורתי.

אורי בר יוסף מסכם :

"כל ההסברים שמשתמשים בתיאוריות קונספירציה הם כל כך נלוזים, שעצם הדיון בהם בפירוט וברצינות נותן להם כבוד שאינם ראויים לו", "אם לחזור לטענה על קנוניה בין גולדה למצרים – מדוע ששני הצדדים ישתפו פעולה בביצוע מהלך ששניהם אינם מעוניינים בו? זו שאלה שגם למציגי התיאוריות אין תשובה עליה. מעבר לכך, ההצגה של האפשרות הזאת אפילו באופן היפותטי מטילה דופי מוסרי כבד במנהיגים כמו גולדה ודיין, כאילו היו מוכנים לשלם בחיי מאות חיילי צה"ל עבור מהלכים שמהותם אינה ברורה כלל. לא צריך להיות מעריץ של השניים כדי להבין עד כמה הטענות האלו חסרות שחר. התיעוד המוסמך של מלחמת יום הכיפורים נכון להיום, אוגוסט 2013, מראה בבירור שההתקפה הערבית אכן הפתיעה את מקבלי ההחלטות של ישראל".

ראו גם :

תוכנית "הקשר הישראלי " על "קנוניית מלחמת  יום הכיפורים "

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביטחון וצבא, היסטוריה וחקר התנ"ך, ריגול, תרבות פופולרית עם התגים , , , , , , , . קישור קבוע.

20 תגובות על כשל או קשר ? -תיאוריות קונספירציה על מלחמת יום הכיפורים

  1. כמובן שתיאוריות הקונספירציה על המלחמה הם מגוכחות אבל תמיד יהיה מי שיחשוב "לא יכול להיות שאנחנו כל כך מטומטמים". אבל מה לעשות, כמו שאומר חוק קלארק (בערך) : אין צורך לייחס לרשעות דברים שניתנים להסבר ע"י טפשות קיצונית…

    הנה מאמר שפרסמתי בבלוג שלי על תיאוריות קונספירציה
    http://www.zvika1.com/2012/12/blog-post.html

  2. פינגבאק: הקשר שמאחורי מלחמת יום הכיפורים | המולטי יקום של אלי אשד

  3. פינגבאק: המולטי יקום של אלי אשד

  4. מאת נעמה ארז:‏

    תאוריות הקונספירציה למיניהן, לפחות גובלות בלשון הרע.
    וכמו שאמר אורי בר יוסף:
    "כל ההסברים שמשתמשים בתיאוריות קונספירציה הם כל כך נלוזים, שעצם הדיון בהם בפירוט וברצינות נותן להם כבוד שאינם ראויים לו",

    באמת לא ברור לי מדוע אתה מביא אותן כאן.

  5. מאת אלי אשד:‏

    משום שרבים מאמינים בהם ויש להם גם תומכים רציניים כמו ההיסטוריון אורי מילשטיין.הם נושא דיון לגיטימי ומעניין.
    הנה מאמר התמיכה של מילשטיין בתיאוריית קנוניית מלחמת יום הכיפורים :
    קונספירציה ? למה לא
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1171401

  6. מאת נעמה ארז:‏

    אינני הסטוריונית ולא בת של הסטוריונית, אבל אינני רואה על מה אורי מילשטיין מסתמך בדבריו.
    להאשים את המנהיגים של אז בכוונות זדון שכאלה , כי יש שאלות שאין להן תשובות, נתפש בעיני כפעולה מרושעת.
    האם היית תומך, לדוגמא, גם בקונספירציה שטוענת שהיהודים / ישראל יזמו את אסון התאומים?
    לפעמים אין תשובות לכל דבר. נכון, החיים אז הופכים להיות קשים, כי אנחנו מטבענו לא יכולים לחיות עם מצב מעורפל או לא לוגי ורוצים להסביר לעצמנו כל דבר. אבל לפעמים צריכים להשלים עם זה שהחיים הם ללא ודאות.

  7. מאת אלי אשד:‏

    אני מאלו שחושבים שאין להתעלם מתיאוריות קונספירציה אלא יש לענות להם בפרטנות גדולה ככל האפשר. משום שמאמינים ימצאו תמיד.

  8. מאת אלי אשד:‏

    היה או לא היה סוכן כפול
    מאת אשר אילני
    פורסם ב"מקור ראשון" 16.7.2010

    בשנת 1993 הציג אלוף זעירא בספרו את הטענה שהקונספציה שלפיה מצריים וסוריה לא עומדים לפתוח במלחמה מיד, התבססה על מידע שהגיע ממרגל מצרי מקורב לחוגי השלטון במצריים. כיום אין יותר ספק שהיה "מרגל איכותי" והדיון ניסוב על השאלה אם היה או לא היה אותו מרגל סוכן כפול.
    בשנים האחרונות התברר שה"מרגל האיכותי" הוא אשרף מרוואן שהיה מקורב מאד לסאדאת והוא מוזכר (בספריו של קיסינג'ר למשל) כמי שהיה שותף כאיש אמונו של הנשיא המצרי בפעילות הדיפלומטית שלאחר מלחמת יום הכיפורים.
    הטענה המוחצת נגד האפשרות שהמרגל היה סוכן כפול היא העובדה שהוא הטריח את עצמו לבוא למפגש עם ראש המוסד צבי זמיר בלונדון כדי למסור לו בשעות המוקדמות של ה- 6 באוקטובר שהמלחמה עומדת לפרוץ באותו יום לפני שקיעת החמה (כידוע, גם בהודעה זאת הייתה טעות או הטעיה. המלחמה פרצה בשעה 1350). אבל לטענה הנ"ל יש תשובה מוחצת שלא נידונה, עד כמה שידוע לי, והיא שמטרת פעילות זאת של הסוכן הכפול הייתה לתקן מחדל מודיעיני חמור שהאחראי לו היה שגריר ברה"מ במצרים.
    מר חסנין הייכל בספרו "הדרך לראמאדן" מספר על מהלכים שננקטו ע"י מצרים כדי להסוות את כוונתה לצאת למלחמה. אך הנה חלה פרצה מסוכנת כאשר השגריר הסובייטי בקהיר החליט לפנות את בני המשפחה של היועצים הסובייטים במצרים ובסוריה. הנשיא סאדאת כעס מאד על מהלך זה וחשש שבכך סוכלה מערכת ההטעיה שלו. אם המרגל היה אמנם סוכן כפול סביר להניח שסאדאת התקשר אליו מיד וסיפר לו על המחדל. אולי המרגל ענה לו "כבוד הנשיא ננסה למזער את הנזק". על איך הוא עשה זאת אפשר לקרוא בפרק 11 בספרו של זעירא. בלילה שבין ה-4 ל-5 באוקטובר הגיע המידע על יציאת הרוסים גם לזעירא. בניגוד לידיעות מהשדה על הגברה בהערכות כוחות האויב אין מידע זה מתיישב עם "תרגיל". זעירא מתקשר אחר חצות לזמיר כדי לנסות להבין את פשר היציאה המבוהלת של הרוסים. בתגובה מודיע זמיר שהוא קבל ידיעה מהמרגל שמשהו עומד לקרות ולכן הוא יוצא בדחיפות לאירופה לפגישה אתו. הצלחה ראשונה של הסוכן הכפול!: הוא הגיע לזמיר לפני זעירא ובכך הוא הרוויח מידית כ-8 שעות. לולא המסר של המרגל סביר להניח שזמיר וזעירא היו מעירים את הבוסים ומספרים גם להם על המידע המטריד. אבל עתה שניהם בציפייה לשמוע מהאיש שלנו, כביכול, במצרים. זמיר עסוק בהכנות לטיסה הבעייתית (בישראל) בערב יום הכיפורים לאירופה וזעירא מחכה עוד כ-8 שעות לישיבת הצמרת הצבאית. בשעה תשע בבוקר ב-5 לאוקטובר נערכת התייעצות דחופה בלשכת שר הביטחון בנוכחות הרמטכ"ל וסגנו, זעירא ועוד אישים. מפרסום הפרוטוקול של ישיבה זאת בספרו של זעירא ברור שמקום חשוב בדיונים בה תפש ניתוח של המידע על הפינוי של הרוסים. זעירא גם הוא בוחן את המידע אך השורה התחתונה של דבריו באותה ישיבה היא שאין לו הסבר לתופעה. בישיבה זאת השתתף גם עוזר שר הביטחון, הרמטכל לשעבר צבי צור, והוא כנראה הראשון בצמרת שמעלה על דל שפתיו את האפשרות שמדובר בהכנה להתקפת פתע. לא ברור אם צור העלה אפשרות זו למרות שהיה מודע, באמצעות דיין אולי, ל"מידע האיכותי" של המרגל או מכיוון שלא ידע עליו דבר. בהתחשב גם בידיעות על ריכוזי כוחות בגבול מחליט הרמטכ"ל, באישור שר הביטחון, על כוננות עליונה בצבא הסדיר כולל בחיל האוויר. כלומר, למרות שהקונספציה עדיין חיה ננקטים אמצעי זהירות לא בגלל המידע של המרגל אלא תוך כדי ציפייה למידע ממנו שעתיד להגיע רק לאחר כ-16 שעות. בישיבת הממשלה שמתקיימת בצוהרי אותו יום מתנער השר גלילי מהקונספציה ומציע להסמיך את ראש הממשלה להחליט על גיוס מילואים.
    עתה ברור שאם המרגל היה אמיתי השאלות האמיתיות הן: א) מדוע נדרשו כ-28 שעות מהרגע שבו הזמין המרגל בדחיפות את זמיר לפגישה באירופה ועד לשיחת הטלפון הגורלית שבה מודיע זמיר שהמלחמה עומדת לפרוץ? ו-ב) האם לא הייתה לסוכן אפשרות להעביר את המידע הקריטי באותה דרך שבה הוא זימן את זמיר לפגישה בלונדון?
    עד כמה שידוע לי אין עדיין גרסה מפורשת של מר זמיר על מה שהתרחש במשך אותן 28 שעות. בספרו של גורדון ("30 שעות באוקטובר", ספרית מעריב, 2008, ע' 176) יש גרסה שממנה עולה שלא זמיר הוא זה ש"איחר" לפגישה. יתר על כן, לפי המסופר בספרו של גורדון, המרגל לא היה נחרץ באמירתו שמלחמה תפרוץ באותו יום. היה זה מר זמיר שבסופו של דיון (כמה זמן הוא ארך?) החליט לקחת על עצמו את האחריות ולנסח הודעה חד-משמעית על מלחמה העומדת לפרוץ באותו יום.
    לפי המתואר לעיל, ובדיווחים אחרים על האירועים ערב מלחמת יום הכיפורים, מדינת ישראל נחלצה מתוצאות הרות-אסון של הקונספציה רק בגלל פעילותו של השגריר הסובייטי בקהיר. לולא פינוי הרוסים, פריצתה של מלחמת יום הכיפורים עלולה הייתה להתרחש בדגם של ברברוסה. הידיעה על הפינוי הרוסי היא שגרמה לכך שכבר ב-5 לאוקטובר הוכרז על מצב הכן בצבא הסדיר כולל בחיל האוויר. ויתכן, כאמור, שרק עקב הפינוי הזה יכול היה המוסד להעביר את הידיעה הקריטית על פריצת המלחמה כ-9 שעות לפני שעת האפס.

    הרעיון המרכזי בכתבה זאת פורסם לראשונה בכתב העת "נתיב", נובמבר 2000, ע' 81.

  9. מאת אלי אשד:‏

    יכול להיות שמארואן היה סוכן כפול? אולי אבל מאוד לא סביר. מאחר שהמצרים בעצמם כבר הודו לאחר נפילת מוברק בחצי פה שהם חיסלו אותו .
    למה שהמצרים יטענו דברים כאלו אם האיש היה מרגל כפול עבורם ?
    איני מתיימר לדעת את הפרטים לגבי הפרשה של הסוכן המצרי מארואן מעבר למה שאני קורא בכתביהם ובמחקריהם של אורי בר -יוסף ועמיתיו.
    עם זאת נראה לי שבשלב הזה אחרי 40 שנה כבר אפשר לדעת בוודאות אם מארואן היה סוכן כפול או שלא לפי תגובות אלו שאמורים לדעת את האמת בעניין זה המצרים או לפחות מנהיגיהם לשעבר מובארק וטנטוי שבוודאי יודעים הכל בעניין זה.
    ותגובות אלו מעניין ,נראות כתלויות בהודעות הישראליות בעניין.
    מארואן נרצח באופן מסתורי בלונדון בידי מי שנראים כשליחי הביון המצרי . אין בכך ודאות אולם זוהי סבירות גבוהה.
    מדוע שהביון המצרי יטרח לרצוח את מי שהיה סוכנו החשוב והמוכשר והיעיל ביותר ?
    ומדוע לעשות זאת דווקא זמן קצר לאחר סיום המשפט בישראל שבמהלכו השופט היגיע למסקנה שמארואן אכן לא היה סוכן כפול אלא סוכן אמיתי שהעביר לישראל מידע יקר ערך.
    זה נראה כאילו מישהו בכיר מאוד במצרים,מוברק מן הסתם , שבעצמו לא היה בטוח בעניין זה לאחר ששמע את פסק הדין בישראל והשתכנע סופית שאכן מרואן היה מרגל עבור ישראל כינס את סוכניו ונתן להם הוראה לצאת לחסל את הבוגד מארואן.
    אז נכון לאחר הרצח מארואן זכה במצרים לקבורה של גיבור שנראית כמיועדת לאשר ולחזק את טענותיו של אלי זעירא ונציגיו בעולם העיתונות הישראלי רונן ברגמן והאחרים.
    אבל..
    אם כך היה אז מדוע המצרים "לא" המשיכו לפאר ולהאדיר את מארואן תחת כל עץ רענן ובכל רגע נתון ? אחרי הכל האיש היה חתנו של נאצר ולא צריכה להיות שום בעיה פוליטית עימו עכשיו לאחר נפילת מובארק.
    למצרים יש אובססיה עם מרגלים וסוכנים כפולים .זכור לי שהיו להם סדרות טלוויזיה לאורך השנים על סוכנים מצריים גיבורים בישראל . מדוע לא הפכו את מארואן לגיבור כזה אם אכן היה סוכן כפול מטעמם ?
    לזמן מה נראה שהמצרים גם הם אינם משוכנעים כמו זעירא את ברגמן שמארואן היה סוכן כפול מטעמם וככל הנראה יש אצלהם חשד וחשש עמוק שמה אכן אורי בר יוסף צודק ומארואן אכן בגד בהם לאורך כל הדרך.
    לאחר נפילתו של מוברק בעקבות פתיחת משפטם של מובארק ובניו, החלו להישמע בעניין הזה זמירות חדשות. השבועון רוז אל יוסוף פרסם כתבה שכותרתה הייתה שמובארק נתן את ההוראה לחסל את מרואן. רשת אלג'זירה פרסמה לפני כמה ימים מאמר על הספר "המלאך" שבו היא הגדירה את מרואן כמרגל הטוב ביותר שהיה לישראל אי פעם.
    דהיינו במצרים עצמה השתכנעו שמרואן היה מרגל עבור ישראל ולא סוכן כפול מטעמם.

  10. מאת ב.ל:‏

    מי שמכיר את התאוריות הפוליטיות של הנרי קיסנג'ר יכול בקלות להאמין בקונספירציה

    • מאת ארבם:‏

      ומי שקורא את הסטנוגרמות של מפגשי קיסינגר בבית הלבן במהלך 1973 ובמהלך המלחמה עצמה – יאמין עוד הרבה הרבה יותר.
      הוא מנהל קשר סודי עם הרוסים.
      הוא מבקש כחצי שנה לפני המלחמה מהיועצים לבטחון לאומי לבנות תרחיש של עימות אזורי שמתדרדר לעימות מעצמתי – כאשר הם שואלים באיזה אזור להתרכז הוא אומר שזה לא חשוב (והם מתעקשים איתו הוא ממשיך לסרב).
      הוא מסביר שעל ישראל לדמם מעט על מנת שתהיה מוכנה לשבת לשולחן המשא ומתן.
      הוא דואג במהלך המלחמה שהתוצאות לא יפגמו – רכבת אווירית לישראל הוא מאשר רק כאשר המצב באמת חמור וגם אז המטוסים אמורים לנחות בלילה בהחבא (בגלל עיכוב בדרך נחתו במהלך היום ולא היה אפשר להסתיר).
      וכאשר יש חשש שמתקפת הנגד של ישראל תגיע לקהיר – הוא ממהר לתבוע הפסקת אש כיוון ואם ישראל מנצחת משפילה שוב את מצרים – מטרות המלחמה לא הושגו מבחינתו.
      בתום המלחמה הוא מנהל יחד עם הסעודים את חרם הנפט ודואג שאירופה ויפן יפגעו בעוד הפגיעה בארהב היא בעיקר תדמיתית כיוון והסעודים ממשיכים כל העת להזרים לאמריקאים נפט בנפרד.

      מכל תאוריות הקונספירציה – דווקא זו של מלחמת יום הכיפורים מחזיקה הכי הרבה מים.
      והיהודי החם קיסינגר – נכמעין מקיוואלי מודרני – עומד במרכזה.

  11. מאת טקסטולוג:‏

    תיאוריות קונספירציה צריך תמיד לקבל באותו ספק וחשדנות בריאה בהם מקבלים את הגרסה הרשמית לאירועים

  12. פינגבאק: מיטב הספרות היפה על מלחמת יום הכיפורים | המולטי יקום של אלי אשד

  13. מאת קופרמן מאוריסיו:‏

    למר אלי אשד שלום רב
    נתבקשתי להיכנס לבלוג זה ,תבורכו על היוזמה
    האמת שונה לחלוטין !!
    בבוא הזמן אנחנו נפרט בפרוטרוט
    לידיעתך
    קופרמן מאוריסיו

  14. מאת ארבם:‏

    "קנוניה בין גולדה למצרים – מדוע ששני הצדדים ישתפו פעולה בביצוע מהלך ששניהם אינם מעוניינים בו?"
    בוא אני אעזור לך פרופסור כי מרוב שאתה מבלה באוניברסיטה עינך טחו מלראות:
    ראשית מה שחשוב הוא שהאמריקאים רצו במלחמה – וישראל היא בת חסות של ארהב.
    לדיין ככל הנראה הובטח תפקיד רוהמ הבא (זה שיזכר כעושה השלום עם מצרים – רק שבגלל המלחמה בגין גנב לו את התפקיד ההיסטורי).
    ועוד קצת סיוע לפרופסור – מדוע האמריקאים רצו במלחמה:
    1. העברת מצרים לשליטה אמריקאית במקום סובייטית.
    זו גם אחת העדויות התומכות הכי חזקות בנכונות תאוריית הקונספירציה – אם המצרים הצליחו בזכות עצמם ועם נשק ויועצים סובייטים להגיע להשג מול ישראל החזקה – מדוע לעזעזאל החליפו צד מיד בתום המלחמה?
    2. עצירת האיום של מצרים החילונית על בעלת הברית הוואהבית של ארצות הברית (סעודיה).
    3. תמיכה בדולר הנחלש – קצת לפני המלחמה נותק הדולר מהזהב סופית – היה צורך לתמוך בו פן המטבע יחלש ויאבד את מעמדו כמטבע הבסיס העולמי. כיוון שקונים נפט בדולרים עלייה של עשרות אחוזים במחיר הנפט משמעותה ביקושים גואים לדולר.

    אני יודע שקשה להאמין שגולדה ודיין יעשו דבר כזה – אבל זה נובע אך ורק מהמנטליות של הכבשה בה רוב בני האדם חיים את חייהם – האמת שמקיוואלי הסביר לכולם איך דברים עובדים באמת כבר לפני 500 שנה – השאלה רק אם רוצים ומעזים להקשיב – או שמעדיפים לזרום עם שאר הדגים במורד הזרם ולהאמין שבגדי המלך החדשים הם באמת נהדרים.

  15. פינגבאק: שיחה מטרידה עם אלי זעירא על המודיעין הישראלי ועל מלחמת יום הכיפורים. | המולטי יקום של אלי אשד

  16. מאת א.נ:‏

    איני יודע על קונספירציה כל שהיא אבל כמי שהיה תורן ברפידים ב 3 השבועות לפני המלחמה אין לי ספק שמי שהיה צריך לדעת ידע גם ידע על התאריך ועל טווח השעות שבה תתחיל המלחמה

  17. פינגבאק: תולדות העולם על פי ברי חמיש | המולטי יקום של אלי אשד

  18. מאת ניר קלנר:‏

    בשנת 1983 הוציא הירחון "מערכות" גליון מיוחד לרגל 10 שנים למלחמה בשם "מלחמת יום הכיפורים בעיני הערבים".
    במבוא לגליון ציינו העורכים שהצגת מידע ממקורות ערביים גלויים פוטר אותם מצנזורה כלשהי, וכך נחשפו פרטים רבים הרבה לפני שהחל מבול הספרים הישראליים.
    קראתי את הדברים בזמנם והכתוב להלן מבוסס על זכרוני לאחר 33 שנה..!
    באחד המאמרים, מתוארת תיאוריית קונספירציה/איוולת שונה מהמוזכרות לעיל, שלא כוללת גורמים ישראליים. לפיה, תככים והונאות בין סאדאת, אסאד והסובייטים הביאו לתוצאה העגומה מבחינת כל הצדדים.
    סאדאת היה מעוניין בכיבוש הגדה המזרחית של התעלה ותו לא, וגם לזה הרמטכ"ל א-שאזלי הסכים בקושי. בוודאי שלא להתקדם יותר מ-10 ק"מ מהתעלה, היכן שחיפוי הארטילריה והמטוסים אינו אפקטיבי וסוללות נ"מ חדשות סובייטיות עדיין לא הגיעו (זהו אחד מפרטי "הקונספציה", לפיה המצרים לא יתקפו טרם קיבלו את הנ"מ החדש).
    אסאד היה מעוניין בכיבוש הרמה כולה, ולא הסכים לתוכנית המצרית המצומצמת אלא דרש שהמצרים יכבשו חלקים נרחבים מסיני כדי להעסיק את צה"ל בעוד הסורים כובשים את הרמה. סאדאת החליט להונות את אסאד והבטיח לו להעסיק את צה"ל כפי שדרש. במציאות, המצרים עצרו אחרי 10 ק"מ כמתוכנן למרות ההצלחה לה זכו בצליחה. ההימנעות מניצול ההצלחה נומקה בין השאר בחשש המצרי מכך שישראל הכינה להם מלכודת בעומק סיני.
    כאשר גילה שהמצרים נעצרו ולאחר שהמשיכו "לערבב" אותו, הזעיק אסאד את ראש הממשלה הסובייטי קוסיגין לאזור והלה כפה על סאדאת להמשיך ולהתקדם צפונה, למורת רוחו של א-שאזלי, ומה שהוביל בסופו של דבר להסתבכות המצרים והתמוטטות אחיזתם במזרח התעלה.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*