איך הסתיים באמת מרד בר-כוכבא? ומה הקשר של 'הטוב והמטיב' לברכת המזון? מאת מרדכי א' כסלו ואורית שמחוני

מאמר זה עוסק באחד הארועים המכוננים בתולדות עם ישראל בארץ ישראל. מרד בר -כוכבא, שעד היום נחשב כי התחולל בין השנים 132 ל135 לספירת הנצרים, התקבל בהיסטוריוגרפיה היהודית המקובלת כארוע הרה אסון, שפגע מאד, אם לא חיסל את היישוב היהודי באזור יהודה. בבית הספר היסודי נהגו לומר לנו שהגלות התחילה לאחר כשלונו.מאמר זה מנסה קצת ליישב את התמונה ולומר שהדברים שגדלנו אליהם אינם מדויקים. לפי המאמר הזה, סיומו של המרד היה מאוחר יותר מאשר היה מקובל לחשוב עד כה. נוסף לכך ההשלכות לעתיד של המרד לא היו כל כך הרות אסון. הוא מגיע למסקנה זאת בצורה מאלפת מאד, כפי שנראה.

איך הסתיים באמת מרד בר-כוכבא? ומה הקשר של 'הטוב והמטיב' לברכת המזון?

מרדכי א' כסלו

 ואורית שמחוני

המעבדה לבוטניקה ארכאולוגית, הפקולטה למדעי החיים, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן

פורסם בכתב העת האומה, גיליון 183, תשע"ב

 

שרידי מזון שנמצאו במערות המפלט שבהן הסתתרו מורדי בר-כוכבא מעידים שהמרד לא הסתיים בנפילת ביתר בתשעה באב, אלא חודשים ארוכים אחרי כן – בסביבת ל"ג בעומר (כסלו ושמחוני, תש"ע). יתרה מזו, כפי שנראה להלן, המרד לא הסתיים בקיץ שנת 135 עם חורבנה המלא של יהודה והריסת ביתר עם עשרות אלפי הרוגים שהרומאים לא הרשו לקבור, אלא באביב שנת 136 עם ניצולים רבים יותר ממה שציפו, ועם זיק של תקווה.

בחפירות שערך פרופ' חנן אשל ז"ל במערות מפלט במדבר יהודה, ביניהן מערת הר-ישי, מערות הרומח, ונחל ערוגות, התגלה מגוון עשיר של ממצאים אורגניים – שרידי מזון שונים, שנשארו מהארוחות האחרונות שאכלו מורדי בר-כוכבא (אשל, תש"ע). ייחודם של שרידים אלו הוא בכך שהם השתמרו לא בעקבות שריפה והתפחמות, אלא בזכות האקלים היבש ששמר עליהם מריקבון, וכן הימצאותם במערות שהגנו עליהם מגשמים ורטיבות. לאחר החפירה הועברו החומרים האורגניים לבדיקות מעבדה בהם זוהו שאריות המזון.

תוצאות המחקר אפשרו לנו להסביר כמה מדברי חז"ל והגאונים הקשורים למרד בר-כוכבא ולהציע מועד חדש לסיומו. המקורות הדורשים התייחסות במחקר הם:

  1. חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה – בתשעה באב. [...] בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר (משנה, תענית ד, ו).
  2. אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה [...]. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת (בבלי, יבמות סב, ב).
  3. וקבלה ביד הגאונים ז"ל שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה ומתוך כך נוהגים שלא להתענות בו וכן נוהגים מתוך כך שלא לישא אשה מפסח עד אותו זמן (לוין, אוצר הגאונים, יבמות, תשובה שכה).
  4. וכרם גדול היה לו לאדריאנוס, שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמן טבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחד וגזר עליהם וקברום (איכה רבה, פרשה ב, ד"ה ד בלע ה'; ירושלמי, תענית ד, ה [סט, א]).
  5. אמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב – שלא הסריחו, והמטיב – שניתנו לקבורה (בבלי, ברכות מח, ב).

 

א. מתי הסתיים המרד

כאשר משווים את המקורות שהובאו לעיל מתברר שיש בידינו שני תאריכים המסמלים את סיום מרד בר-כוכבא, האחד: בתשעה באב נלכדה ביתר, והשני: ביום ל"ג בעומר תלמידי רבי עקיבא – מורדי בר-כוכבא פסקו למות. ומכאן השאלה: מי מהתאריכים קדם? במחקרים החדשים הולך ומתברר שמרד בר-כוכבא הסתיים חודשים רבים לאחר נפילת ביתר Eck, 1999)). לפיכך, ל"ג בעומר היה לאחר תשעה באב.

לאחר שהרומאים התאוששו מהתבוסה הקשה שנחלו בראשית המרד והחלו לרדוף ולהשמיד את היהודים בחמת זעם, נמלטו פליטים מהערים ומהכפרים לא רק למערות מפלט אלא גם לשדות ולחורשים, לגליל, לעבר הירדן ואף לבבל, וחלקם מצוידים בכלי נשק ומזון למספר שבועות. כשאזל המזון, נאלצו הפליטים לתור אחר אוכל מכל הבא ליד ולהיעזר בתושיית שדה בבחירת צמחי בר מזינים, ואף מינים הנאכלים רק בשעת מצוקה, ולהכין אותם למאכל מבלי להיתפש. ככל הנראה המורדים בישלו את מזונם מחוץ למערות בשיטה מיוחדת של אש ללא עשן, כדי לא למשוך את עיני הרומאים. 
        במערת אביאור, מערת הסנדל, מערות הרומח, מערות צבר והר ישי, מערת הבריכה, מערות נחל ערוגות ומערת המטמון נמצאו שרידי מזון הכוללים חיטה, שעורה, זיתים ותמרים המשמשים את האדם במשך כל השנה. ובנוסף, פֵּרות של אלה אטלנטית, אלונים, גופנן, עוזרר ורימון המבשילים בסתיו ואף בחורף. שרידי גופנן דביק וגופנן המדבר מעידים שהכינו מהפֵּרות דבק. כידוע, מוציאים את ציפת הפרי עם הגלעין לתוך מֵכל, וכאשר מצטברת כמות מספקת, לשים את העיסה עד שהיא נעשית צמיגה, מורחים את העיסה על מקל, מסירים את הגלעינים, מניחים את המקל לייבוש, והדבק דביק במשך חודשים. פֵּרות הגופנן שימשו אפוא ללכידת ציפורים נודדות, שחלפו בהמוניהן בסתיו מאירופה המזרחית ומאסיה המערבית לאורך השבר הסורי אפריקאי לכיוון אפריקה ונחתו למנוחה ליד המעיינות והגֵבים, וכן באביב, בכיוון ההפוך (כסלו והרטמן, תשנ"ט).
      אלון התבור ראוי לציון, כי העצים פזורים במרחבים הים-תיכוניים של הארץ והיבול רב; הבלוטים הגדולים מבשילים בתחילת החורף, בשיאה של עונת המחסור במזון טרי מן הצומח, והכנתם פשוטה – קלייה או בישול. השימוש בבלוטים כמזון אִפשר למורדים לשרוד את החורף וליהנות מהצמיחה הרעננה של האביב. מסקנה זו נתמכת ע"י מגוון עדויות היסטוריות המאריכות את משך המרד בהתאם למחקר זה.

במערות הרומח נמצא שפע של צמחי בר חד-שנתיים יחד עם שרידי המזון, עובדה שהובילה אותנו למסקנה שהחורף האחרון למרד היה מרובה בגשמים (שמחוני וכסלו, תש"ע), שמילאו את הגֵבים במים והקלו על חייהם של הפליטים. אם כן, הפליטים נשארו במערות ובמקומות מסתור במשך החורף. בתום סערות החורף בים התיכון, לאחר שהצבא הרומי סיים את רדיפתו אחרי היהודים והחל לעבור למשימות אחרות ברחבי האימפריה, המשיכו הלגיונות לעזוב את יהודה; אולם צבא גדול כזה נזקק לזמן לא מבוטל של התארגנות להפלגות (מלבד הלגיונות שחזרו דרך היבשה הישר לסוריה, לערביה ולמצריים). ככל שהצבא הרומי התקדם בפינויו מהארץ, כך פחתו החיכוכים עם שארית הפליטה. באותו זמן הגיחו המורדים זה אחר זה מסביבות הכפרים – חורשים, שדות וכרמים; מתחת לאדמה – מערות, בורות, מרתפים וחורבות בתים; מערי הגויים, מהאזורים הסמוכים בארץ ומחוצה לה, מחצי האי ערב, וכן מבבל – מעבר לגבולותיה של האימפריה הרומית. תהליך זה הושלם סביב ל"ג בעומר, שנקבע כיום טוב. יש גם עדויות ההיסטוריות על משך ארוך יותר של המרד, כנראה עד סופו של החורף ועד עזיבת הצבא הרומי(Eck, 1999) .

ב. הסבר חדש לברכת 'הטוב והמטיב'

לאחר שהצבא הרומי סיים את רדיפותיו אחרי היהודים ועבר למשימות אחרות ברחבי האימפריה, הגיחו המורדים 'מתחת לאדמה' במספר רב מעבר לצפוי, ושמרו על הגחלת של עם ישראל בארץ יהודה. לכבוד המאורע המפתיע הזה תיקנו ביבנה תוספת מיוחדת בברכת המזון – "הטוב והמטיב", שמברכים אותה עד היום.
       בגמרא מוסבר שלאחר שהצבא הרומי כבש את ביתר והרג את כל תושביה – גברים, נשים וטף, ולא התיר לקבור אותם, התרחשו שתי תופעות ראויות לציון – מתי ביתר לא הסריחו, ובסופו של דבר ניתנו לקבורה; ולכן הוסיפו את 'הטוב והמטיב' בברכת המזון. אולם בהסבר זה רב הנסתר על הנגלה, כי עוצמת הברכה הרביעית אינה באותו סדר גודל בהשוואה לשלוש הברכות הראשונות. הרי משה תקן לישראל ברכת 'הזן' בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת 'הארץ' כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו 'בונה ירושלים'. דוד תקן 'על ישראל עמך ועל ירושלים עירך', ושלמה תקן 'על הבית הגדול והקדוש', 'הטוב והמטיב' – ביבנה תקנוה, כנגד הרוגי ביתר (בבלי, ברכות מח, ב; ומקבילות). בשילוב דברי חז"ל עם המידע שהצטבר לאחרונה על מלחמת בר-כוכבא, מתברר שלאחר שתי המפלות האיומות שספג עם ישראל במאות הראשונות לספירה, נוספה בברכת המזון ברכת 'הטוב והמטיב', כדי לברך בהצנע על תחושה חדשה של תקווה להישרדות של עם ישראל, שפיעמה בליבותיהם של היהודים באותה תקופה.

  אחד המעשים הראשונים של הניצולים לאחר מותו של הדריאנוס בשנת 138וביטול גזירות השמד היה הסרת החרפה מעל עם ישראל בקבורת הרוגי ביתר. ההסבר לביטוי שהרוגי ביתר לא הסריחו הוא שעברו שנים עד שהובאו לקבורה והם כבר לא הרקיבו ולא גרמו למגפות בקרב היהודים שעסקו בקבורתם, כמו שקרה בהיסטוריה כמה פעמים לאחר הרג המוני. ההסבר של הביטוי השני – 'ניתנו לקבורה', הגוויות נשתמרו בגדר הכרם של הדריאנוס ולא נאכלו ע"י בעלי-חיים. אבל מעשה הקבורה אינו מהווה את הסיבה היחידה לתוספת 'הטוב והמטיב' בברכת המזון. הרי לא מתקבל על הדעת שברכה חשובה זו תציין אירוע נקודתי בלבד, בדומה לאירועים שנזכרים במגילת תענית זוטא שלרובם המכריע אין זכר בימינו. נראה שברכה זו נתקנה גם לכבוד הצלתם של רבים ממורדי בר-כוכבא, שהביאה לשיקומו של עם ישראל, והברכה היוותה שם קוד על מנת שלא להרגיז את הרומאים בברכה שמברכים בה על הטוב. מסקנה זו נבעה ביסודו של דבר מניתוח הממצאים הבוטניים שהתגלו במערות המפלט במדבר יהודה, וכן מהסברה שמערות המפלט היוו חלק זעיר מהמקומות שאליהם ברחו המורדים, ונראה שזו הייתה הסיבה העיקרית להכללתה בברכת המזון.

אמנם הרומאים הרגו יהודים רבים מאלה שברחו לחורשים ולמערות, אבל חלק ניכר מהמורדים הצליח לשרוד גם באזורים אחרים של הארץ ובארצות הסמוכות. קשה להעריך כמה אנשים יצאו מהחורשים, מהמערות, ממקומות המסתור ומהאזורים הסמוכים לאחר נסיגת הרומאים. אנו משערים ששרדו הרבה יותר אנשים ממה שציפו – כדי לקבור כהלכה את כל מתי ביתר. מאורעות אלה היוו את תחילת השיקום של עם ישראל לאחר המרד, שהביא בשנים הבאות לחזרה למבנה החברתי הקודם וללימוד תורת ישראל ברמה גבוהה.     

נראה שברכה זו התפשטה והשתמרה במסורת גם בבבל בגלל ההצלחה ברצף השנים הבאות לשכך את המחלוקות ולאחד את עם ישראל בארץ ישראל ובתפוצות. הרי גזירות הדריאנוס התבטלו עם מותו בשנת 138, ורבן שמעון בן גמליאל (השני) ישב באושא כראש הסנהדרין ופעל לאחד את האומה. ובימי בנו – רבי יהודה הנשיא עורך המשנה שישב בבית שערים ובציפורי, חזרה העטרה לישנה, ומכאן חשיבות הברכה לדורות. למעשה, הביטוי 'הטוב והמטיב' מתפרש היטב מנוסח הברכה עצמו: הטוב והמטיב – בכל יום ויום המלך גומלנו חן וחסד ורחמים וכל טוב.

 

 

מקורות

  • אשל, ח' (תש"ע). על המחקר החדש במערות המפלט במדבר יהודה ובהרי יהודה, בתוך: ח' אשל ור' פורת (עורכים). מערות המפלט מתקופת מרד בר-כוכבא, קובץ שני, (עמ' 9-1) ירושלים: החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ומכון יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה.
  • כסלו, מ' והרטמן, ע' (תשנ"ט). שרידי מזון של יושבי מערות כתף יריחו בסופו של מרד בר-כוכבא, בתוך: ח' אשל וד' עמית (עורכים). מערות המפלט מתקופת מרד בר-כוכבא. (עמ' 168-153) תל-אביב: החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, המכללה האקדמית יהודה ושומרון ופרסומי פרויקט ירושלים.
  • כסלו, מ', ושמחוני, א' (תש"ע, א). מזונם של שוכני מערת הר-ישי, בתוך: ח' אשל ור' פורת (עורכים). מערות המפלט מתקופת מרד בר-כוכבא, קובץ שני, (עמ' 253-239). ירושלים: החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ומכון יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה.
  • לוין, ב"מ (תרצ"ו). אוצר הגאונים, כרך ז: מסכת יבמות. ירושלים: אוצר הגאונים.
  • שמחוני, א' וכסלו, מ"א (תש"ע). שרידי מזון של יושבי מערות הרומח בסופו של מרד בר-כוכבא, בתוך: ח' אשל ור' פורת (עורכים). מערות המפלט מתקופת מרד בר-כוכבא, קובץ שני, (עמ' 127-108). ירושלים: החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ומכון יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה.
  • Eck, W. (1999). The Bar Kokhba revolt: the Roman point of view, JRS, 89, 76-89.

 הערות

1. הדברים המובאים כאן הם בעקבות הרצאה שניתנה לפני כארבעה חודשים בכנס מחקרי יו"ש ה-21 של המו"פ האזורי שומרון ובקעת הירדן במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפוסט הזה פורסם בתאריך היסטוריה וחקר התנ"ך עם התגים , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*