הגיבור מלקרת והמערה הצידונית בבית גוברין -מרשה

    

    

המערה הצידונית.בית גוברין   

מהם משמעות הציורים המוזרים של בעלי החיים המסתוריים במערת הקבורה המפורסמת מכל של ארץ ישראל "המערה הצידונית "בבית גוברין ?    

לא מן הנמנע שציורים אלו מתארים מסע קוסמי בעולם שלאחר המוות בעקבות הגיבור הצידוני המפורסם מלקרת הלא הוא הרקלס היווני.    

 לפני כמה ימים ביקרתי עם חבורת ידידים חובבי סודות ומיסתורין  במערה הצידונית באתר הלאומי "בית גוברין מרשה ".מערה זאת היא אולי מערת הקבורה  המרשימה  ויוצאת הדופן ביותר שנמצאת בארץ ישראל.התמקמנו לנו במערה בין כל התמונות  הצטלמנו ושם השמעתי לחברים הרצאה שנוסח מורחב שלה תקראו כאן והחלפנו בינינו רעיונות והצעות  על משמעות הציורים המוזרים במערה.   

והנה כמה פרטים על המקום ותיאוריה אישית שלי לגבי משמעות הציורים שנמצאים במערה הצידונית בבית גוברין     

מרשה    

   

בית גוברין משמעותו "בית הגיבור ".   

   

מלקרת    

לאיזה גיבור הכוונה זה לא בדיוק ברור אך לדעתי המדובר במלקרת הגיבור המפורסם של צור שהוא כנראה "הבעל" שבו נלחם אליהו הנביא והוא הבסיס לדמות של הגיבור היווני המפורסם מכל הראקלס ( הרקולס הרומאי ).   

עם אכן כך היה כי אז את השם "בית הגיבור "נתנו הפיניקים שהם היו מעריציו הגדולים ביותר של  מלקרת.ומן הסתם במקום היה מקדש גדול ומרכזי מאוד של מלקרת שעל שמו נקרא הישוב.   

  המקום היה בימי קדם חלק מהעיר מרשה שהייתה  דוגמה מעניינת ביותר  לעירוב של גזעים שחיו בה, אדומים ,פיניקים, יונים ,מצרים ( ואולי גם יהודים ?)  שחיו תחת השפעה יונית הלניסטית חזקה. התל שבו נמצאים שריד העיר מרשה נמצא ליד אזור בית גוברין בקו גבול בין השפלההגבוהה והשפילה הנמוכה . שמו הערבי של המקום הוא תל סנדחנה ,שהוא כנראה שיבוש של השם "סנטה אנה " שיבוש של שם כנסיה צלבנית מהמאה ה12. נראה שבתקופת המקרא. נקראה העיר מלבד מרשה גם מורשת. בתקופה ההלניסטית נקראה מריסה.   

 אין זה ידוע מתי בדיוק נוסדה מרשה בתקופה הכנענית , אך ידוע לנו שהייתה קיימת כבר בימי פרעה אחנאתון במאה ה14 לפני הספירה שכן העיר מוזכרת ( אזכורה הראשון במקום כל שהוא ) באיגרות תל אל עמרנה מתקופתו בקשר לכיבושה על ידי אנשי לכיש מידי המצרים.   

לאחר מכן מוזכרת  העיר מספר פעמים במקרא. היא נזכרת בין ערי שבט יהודה (יהושע טו ,מב-מד ) . בתקופה זאת הייתה מרשה קשורה למשפחות כלב וירחמיאל  ( כפי שמתואר ברשימות היוחסין בדברי הימים א', ב נב ) כלומר לדעת כמה חוקרים למשפחות שהיו ממוצא מעורב ישראלי ואדומי ואוכלוסייתה הייתה אמורה להיות חלק מהאוכלוסייה ה"אחות " של יהודה שהצטרפה אליה בשעה שגורמת מסורת השיתוף על מסורת הפירוד אך יש חוקרים המתנגדים לתפיסה זאת ומדגישים את האופי המעורב לחלוטין של אוכלוסיית  מרשה בתקופות המאוחרות יותר.   

פרטים נוספים שנמסרים על מרשה בתנ"ך שהיא הייתה אחת הערים שבוצרו בידי מלך יהודה הראשון רחבעם בן שלמה והגנו על יהודה מצד דרום -מערב כנראה כנגד הפרעה שישק או כתוצאה מהתקפתו  ( דברי הימים א' יא ,ח).   

 מצפון למרשה נערכה מלחמה בין מלך יהודה השלישי אסא ובין זרח הכושי שהובס  בקרב "בגיא צפתה למרשה " (דברי הימים ב' יד  ח-ט).   

לאחר חורבן בית ראשון וממלכת יהודה , חדרו האדומים שגורשו משטחיהם המסורתיים באדום כתוצאה  מהתקדמות הערבים הנבטים  לאזור שפילת יהודה כשהם מנצלים את החלל שנוצר כתוצאה מחיסולו של השלטון המרכזי ביהודה  ומרשה הפכה לעיר  הראשית של מחוזם  אידומיאה  (להבדיל מאדום אשר בעבר הירדן המזרחי ).   

 הפיניקים של מרשה      

 לפי כמה חוקרים היה זה בתקופה הפרסית במאה החמישית והרביעית  לפה"ס  כאשר  נכנס לאזור גורם אתני חשוב נוסף :הפיניקים  דהיינו תושבי ערי החוף הכנעניות צור   ,צידון ואחיותיהן. הפיניקים קבלו לדעתם עידוד להתיישבותם בידי השלטון הפרסי בארץ    שהיה מעוניין בכישוריהם המסחריים    ונתן להם את ערי החוף של ארץ ישראל תמורת שירותי הצי הפיניקי במלחמת הפרסים עם היונים. יש  ויכוח עם  הפיניקים היגיעו למקום עוד  בתקופה הפרסית  או  רק בתקופה ההלניסטית.   

 קהילה חשובה שלהם התיישבה גם במרשה לצד האדומים שכבר שכנו שם.כאן יש לציין שיש ויכוח בין החוקרים מי היו הפיניקים של מרשה האם היו רק צידונים  כלומר פיניקים מסביבות צור וצידון ( דהיינו כנענים במשמעות המצומצמת של המילה )או שמה כללו גם כנענים מחלקים אחרים של הארץ. לדעת צ'ריקובר לא כל חברי  ה"מושבה הצידונית " של מרשה היו ממוצא פיניקי וחלקם בודאי נמנו על האוכלוסייה השמית של ארץ ישראל וזאת על סמך הקבלה לתעודה מימי אנטיוכוס אפיפנס שבה קוראים לעצמם השומרונים "הצידונים משכם "  והכוונה היא כנראה למובן הרחב של המושג כלל הכנענים בארץ. מכל מקום נראה שצידונים במרשה היוו את הגורם שנשא את התרבות ההלניסטית  במרשה.   

בתקופה התלמיית כאשר שלטה בארץ השושלת התלמיית המצרית הייתה מרשה עיר חשובה בירת פרובינצית אדומיאה ומרכז כלכלי חשוב במסגרת המנהל המצרי ,  ויש החושבים כאמור כי רק אז התיישבו שם הצידונים כסוחרים ששאפו לקחת חלק בסחר  העירני שהתנהל במרכז זה של השלטון. אמנם יש חוקרים שטענו כי הצידונים יושבוכחיילים בידי התלמיים אך נראה שדעה זאת היא שגויה והם היגיעו למקום מרצונם החופשי כסוחרים. דומה שהסקרים הארכיאולוגיים תומכים בתפיסה זאת שלפיה הצידונים התיישבו בעיר רק בראשית המאה השלישית לפה"ס ולא קודם לכן.   

אינפורמציה חשובה על העיר באותה תקופה אנו לומדים מהפפירוסים של זינון, ביורוקרט תלמיי שביקר במסגרת עיסוקיו בארץ באמצע במאה השלישית לפני הספירה והרשימות היבשות שלו הם מקור עיקרי להכרת התקופה.מהפפירוסים שלו אפשר להבין שמרשה הייתה בתקופתו עיר אדומית כמעט טהורה שהתחולל בה סחר עבדים ערני .   

לפי זה אפשר להבין את התיאוריה שמושבת הצידונים במרשה מקורה רק במאה השלישיתלפני הספירה שקמה רק לאחר שאותו זנון ביקר בעיר !    

החוקר ונסאו אף דייק והיציע  שהמושבה הפיניקית של מרשה נוסדה בדיוק ב257 לפה"ס בידי אדם ושמו אפולופונס אשר בואו ממצרים לצידון נזכר באחד מן  הפפירוסים של זנון.  החוקר ונסאו אף שיער כי אפולופנאס ( שעליו ראו בהמשך )   היה נציג השלטון התלמיי באידומיאה   

 אך נראה שלתיאוריה זאת אין בסיס עובדתי. שכן השם אפולופנאס היה נפוץ באותה  התקופה ואין דבר שיקשר בין אפולופנאס שהגיע לצידון לבין אותו אפולופנאס שנקבר  במרשה וכתובת עליו שרדה לזמנינו ( ובה נדון בפירוט בהמשך ) מלבד הפרט הבלתי  חשוב שאותו אפולופאנאס שהה זמן מה בצידון.   

יש כל סיבה לחשוב שהפיניקים של העיר צור הביאו עימם את פולחן האל הראשי של צור "מלקרת " שבו נדון בפירוט בהמשך.    יתכן מאוד שבתקופה זאת התיישבו בעיר גם בעלי מוצא יווני ו\או מוקדוני שחיזקו את תהליך ההלניזציה של העיר , אם כי נראה שמעולם לא היו המרכיב הדומיננטי  בעיר. בעת השלטון התלמיי אם כך הייתה מרשה ( או מריסה ביוונית ) מקור יצוא מסחרי חשוב למצרים.   

מרשה מוזכרת שוב במקורות ההיסטוריים בנוגע למרד החשמונאים  כאשר אנשי מרשה בעלי התרבות ההלניסטית שיתפו פעולה עם הצבא הסורי במאבק נגד כוחותיו  של יהודה המכבי  שלחו מיליציות מאנשיהם לעזרתו ועזרו רבות למפקדיו כתוצאה מהשינאה שהייתה בינם ובין היהודים.   

יש חוקרים הטוענים שמוצא חלק מהבדותות האנטישמיות שנוצרו על היהודים בעולם האנטישמי ( כמו שהם עובדים לפסל חמור וכו' ) מקורם באופן ספציפי  אצל תושבי ערים כמו מרשה שחיו עם היהודים כשכנים עוינים מימים ימימה , הסתכסכו איתם רבות ובימי החשמונאים היו שרויים איתם במלחמה. אנשים   

אלה כאשר עברו לערים כמו אלכסנדריה הפיצו שם בדותות שונות על היהודים שבהם נאחזו הסופרים ההלניסטיים כמוצאי שלל רב ופיתחו אותם בהתאם    לדמיונם העשיר , אך גרעינם המקורי יכול היה להיווצר רק אצל אנשים כמו תושבי מרשה שהיו שרויים במאבק תרבותי מתמיד עם היהודים וכתוצאה התפתחה  בקרבם שנאה עזה כלפיהם.   

המאבק בין הערים ההלניסטיות ובהן מרשה ובין השליטים החשמונאים של היהודיםהיה ארוך ואכזרי ולבסוף היא נכבשה בידי השליט החשמונאי יוחנן הורקנוס. כנראה היה זה בשנת 112 לפה"ס  לפי הממצאים הארכיאולוגיים כ-15 שנה מאוחר יותר ממה שהיה מקובל בין ההיסטוריונים בסמוך לסוף שלטונו של יוחנן הורקנוס ולא בראשיתו כפי שהיה מקובל עד כה. .   

החפירות מראות שבעיר היה תהליך של חורבן לאחר כיבושה ולאחר מכן נשארה בידיהחשמונאים . ידוע לנו שרבים מתושביה התגיירו אם כי כיום יש ויכוח בשאלה אם  היה זה גיור בכוח כפי שניתן להבין מכמה מהמקורות או שמה התושבים האדומיים לפחותהתגיירו מרצונם אם זאת נראה שמי שלא התגייר עזב את המקום. .    

מרשה נשארה כעיר יהודיה עד סוף תקופת השלטון החשמונאי עד שכבש הרומאי פומפיוס את הארץ . הוא ניתק את מרשה מיהודה והחזירה לחוג הערים הנוכריות של  מישור החוף . העיר שוקמה בידי יורשו של פומפיוס הנציב הרומאי גביניוס.   

   

המלך הורדוס ,בנה המפורסם ביותר של העיר מרשה.   

אז עלה לדרגת השפעה ביהודה בנה המפורסם ביותר של מרשה ,הורדוס ( אם כי לפי מסורת אחרת נולד דווקא באשקלון ) לעתיד מלך יהודה. היא נמסרה לשליטתו ביחד עם כל אידומיאה המערבית בשנת 40 לפה"ס . אך באותה השנה פלשו לארץ הפרתיים בשיתוף פעולה עם השליט החשמונאי האחרון  אנטיגונוס בניסיון לחסל את השליטה הרומאית באזור ולהקים כאן אימפריה משלהם.  הם הובסו לבסוף בידי כוחות הרומאים בעזרתו של הורדוס , אך הם הספיקו להחריב את העיר  סופית  ( לאחר הנזק הכבד שספגה העיר בידי הכיבוש החשמונאי )ובית גוברין ירשה את מקומה כבירת המחוז. לפי יוסף בן   

 מתתיהו העיר לא שוקמה יותר אף בחפירות נחשפו שרידים מאוחרים יותר עד למאה השניה לספירה שמראים שהעיר עדיין הייתה מיושבת עד אז.   

העיר הייתה אם כך רוב שנותיה עיר הלניסטית.     

לפי השמות בעיר ( כפי שהם מופיעים בכתובות הקברים של מרשה שפורסמו עד כה) נמצאש103 השמות שנמצאו עד כה נחלקים מבחינת שייכותם האתנית כך :59 שמות יווניים ,12 שמות שמיים כלליים ,10 שמות אדומיים , 8 שמות כנענים-פיניקיים ,4 שמות מצריים ,3 שמות מוקדוניים ו7 שמות הם ממוצא בלתי ידוע.) בין השמות היוניים רבים השמות הכוללים בתוכם את המרכיב אפולו ,כנראה בגלל הזיהוי המקובל באותה תקופה של האל הכנעני רשף ושל האל האדומי קוס עם אפולו. זה מביא למסקנה שיתכן מאוד שלפחות חלק ( ואולי אף מרבית ?) מנושאי השמות היוונים מוקדוניים היו למעשה ממוצא שמי אדומי או כנעני ששינוי את שמם כדי להתאים את עצמם ל"זמנים החדשים".   

אם זאת אין זה מן הנמנע שלפחות חלק מנושאי השמות האלה אכן היו יוונים מוקדונייםכרגע אין בידינו להכריע בדבר. בכל אופן אין ספק שהכמות הגדולה של שמות יווניים מראה לכל הפחות על הלניזציה מסוימת ואולי אף עמוקה של האוכלוסיה.כך למשלבאחד הכתובות הידועות במקום מופיע שמו של "אפולופאנאס " ראש הצידונים אשר  במרשה " הנקרא כבר בשם יווני בעוד שאביו נקרא עדיין בשם פיניקי.   

 מאידך יש לציין שהשימוש בשמות לא יוונים נמשך לאורך כל תקופת השימוש בקברים מה שמראה שמה שהייתה מידת ההלניזציה במקום היא מעולם לא הצליחה לדחות את התרבות המקומית באופן מוחלט שמות פיניקיים טיפוסים וכן שמות אדומיים לא מעטים  מופיעים לאורך כל התקופות.    

משפחת אפולופוניוס     

   

נושא אחר שמימנו אפשר ללמוד על תרבות התושבים הוא מהחומר הכתוב  שהתגלה במרשה.   

רוב החומר הכתוב שהתגלה במקום נמצא במערכת הקברים במרשה שככל הנראה נחצבו  במאה השלישית לפה"ס דהיינו במהלך התקופה ההלניסטית.   

במקום נמצאו כתובות רבות. במה שנקרא "קבר מס' 1" למשל  נמצאו 35 כתובות וב"קבר מס' 2" נמצאו 12 כתובות . כולן ללא יוצא מן הכלל בשפה היוונית והן שופכות אור רב על תולדות המקום והקהילה ששכנה בו. הכתובת החשובה ביותר נמצאה חקוקה מעל חדר הקבורה הדרומי שבקצה האולם הראשי של קבר 1 וזו לשונה : " אפולופאנאס בן ססמיוס ראש הצידונים במרשה משך שלושים ושלוש שנים ראש עדת הצידונים  במרשה עושה טוב ואוהב עמו מכל בני זמנו. הוא מת בגיל שבעים וארבע". הייתה זאת כתובת זאת שהוכיחה כי המקום הוא אכן מרשה הקדומה וכי הייתה בה קהילה צידונית מאורגנת.   

במערה נקברו 4 דורות של בני משפחת אפולפאנאס בן ססמיוס  ששם אביו הוא פיניקי זוהי תופעה נפוצה למצוא שמות בנים יווניים ושמות אבותיהם שמיים , הדבר מראהעל התחזקות ההלניזציה באזור הן בקרב התושבים הפיניקיים והן בקרב התושבים  האדומיים.מאידך יש מקרה של שמות אדומיים ( כגון באבאס ושמות הכוללים את שם האלוהות האדומית קוס ) בקרב משפחה צידונית דווקא מה שמעיד על השתלבותה  התרבותית בקרב האוכלוסייה האדומית הגדולה.   

רוב הכתובות הן כתובות קבורה המנדבות רק את שם הנפטר ושם משפחתו. אך יש גם כתובות המנדבות אינפורמציה רבה יותר.   

 אחת מהן היא יוצאת דופן ועניינה פניה פיוטית בת שלוש שורות מעין שיר או מכתב  של אישה אל מאהבה שלו היא  מחכה. יש מחלוקת בין החוקרים לגבי טיבה של כתובת זאת. יש החושבים שזהו שיר ארוטי מן הסוג הידוע כ"שיר לוקרי " אשר בו מתרברבת היצאנית כלפי מקבל   

חסדיה שאותו שאותו שילחה מעל פניה כאשר היא משאירה את מעילו כמשכון לפי הנוהג הכנעני . יתכן ששירים אלה היו מקובלים בקרב הפיניקים אך מאידך הוא מדגים את ההלניזציה המתקדמת של לפחות חלק מתושבי העיר שהיגיעה לשלבשבו שירי רחוב נכתבו ביונית רהוטה. מאידך יש הטוענים שהמדובר במכתב של  אישה אמיתית למאהבה ולא שיר ספרותי ומייחסים את הכתובת לאישה בשם קליפסוהנזכרת לצד כהן אחר בשם מירון בכתובת אחרת במערה. לדעתם הכתובת היא הודעהשל אישה נשואה המצפה שאהובה אשר אינו בעלה החוקי יצור איתה קשר.   

יהיה אשר יהיה יש לציין שאם כי כל הכתובות הן אכן ביוונית הן בדרך כלל קצרותויש בהן שיבושים בדקדוק היווני דבר המעיד על שטחיות מסוימת בהלניזציה. 

 כתובות אלה אינן החומר הכתוב החשוב היחיד שהתגלה במרשה . התגלוגם שברי חרס שעליהם נמצא מסמך נישואין אדומי משנת 176 לפה"ס המקביל  לכתובה העברית ויש בינם אלמנטים משותפים שכנראה מקורם במקור משותף השפעה מצריח ( ולא דווקא הלניסטית ) שהיא מקור כללים רבים בכתובות של שני  העמים.   

ציורי הקיר.   

    

מאפיין בולט וחשוב ביותר להשפעה ההלניסטית במרשה הם ציורי הקיר שהתגלו במערה מס' 1 ואשר מקורם כנראה בתקופה הראשונה של השימוש במערה . ציורים אלה שניזוקו רבות בידי קנאים מוסלמיים בראשית המאה , וקנאים יהודיים בימינו מתארים בין השאר אפריז של חיות בזמן ציד ומתארים את מסע הצייד  והריגת בעלי החיים. אמנם האמן שצייר את בעלי החיים לא התמצא בזואולוגיה ואין פרופורציה בין בעלי החיים וצורתם לא תמיד דומה למציאות. אך למרות זאת  מגוון גדול כל כך של בעלי חיים המצויירים בקבר אחד הוא תופעה יחידה במינה.   

ליתר ביטחון הצייר אף הוסיף ליד תיאור בעלי החיים את שמותיהם (דבר שבהחלט יש בו צורך שכן לא תמיד דומה החיה שאותה צייר האמן לחיה המציאותית ).   

ניראה שציורים רבים ומגוונים אלה ( אם גם לא בהכרך בעלי רמה אמנותית גבוהה )מוצאם בסגנון הציור ההלניסטי במצרים של בית תלמי. ידוע שאלכסנדריה היה לשליטים התלמיים גן חיות שנכללו בו מגוון של בעלי חיים כמו אריות נמרים פרים ונחשים וכו'.בעלי חיים אלה שימשו כמודל ציורים מצריים קבוצתיים של בעלי חיים . ודומה  שהתמונות במרשה השתמשו במודל זה . כמו גם במודלים אחרים כמו של חיות בעלות פני אדם שנראה שהתגלגלו לכאן מן המיתולוגיה האשורית יצורי כלאיים בעלי גוף אריה כנפי נשר ופני אדם . מאידך יש אלמנטים יווניים טהורים כמו דמויות מנגנים ,תרנגולים ודמותו של הכלב מפלצתי קרברוס. כן מתאר האמן יצורים דמיוניים כמו דגים בעלי פני פיל ופני קרנף לקוחים כנראה מתיאורי מסעות דמיוניים שהיו נפוצים מאוד בספרות ההלניסטית כמו מסעותיו של הנוסע קטסיאס בהודו שם פגש יצורים מוזרים ומפלצתיים כיד הדמיון הטובה עליו ומתבססים על סברת המלומדים היווניים כי יש התאמה בין יצורי הים ויצורי היבשה.  בכל אופן ברור שרוב החיות בציורים בין אם מציאותיות ובין אם דמיוניות אופייניות או קשורות לעולם החי של אפריקה יותר מאשר זה של אסיה.וזה מראה שהסיגנון הושפע מהסגנון ההלניסטי באלכסנדריה של אותם הזמנים.   

אפריז החיות הזה הוא ייחודי בעולם ההלניסטי. רק בפסיפסים רומאיים ניכרות השפעותיו של אותו ספר דגמים מצי הלניסטי שממנו שאב האמן ללא ספק את  את נושאיו. לפחות בנושא זה יש דרגה מתקדמת למדי של הלניזציה . אך יש להדגיש שלצד המוטיבים היוניים הלניסטיים עדיין ניתן להבחין גם במוטיבים שמיים מקומיים.   

מרשה הייתה מעין עיר בת כלאיים . מחד גיסא היו בה השפעות הלניסטיות חזקות שעוד התחזקו במשך השנים ושניכרו בכך שאנשים  ממוצא צידוני ואדומי  הקפידו לשנות  את שמותיהם השמיים לשמות יוניים בזמן שהוריהם שמרו על השמות האסייתים המקוריים.   

בעיר הייתה כנראה גם ידיעה נרחבת של השפה היוונית , ידיעה שהתבטאה בכתובות שכולן ביוונית והיית הכרה עמוקה של הישגי התרבות היוונית שהתבטאה בחיקוי  של ז'אנר ציורים אלכסנדרוני שלא התפתח רבות מחוץ לאלכסנדריה פרט למרשה ולעולם הרומאי.   

    

מלקארת והמערה הצידונית    

   

מטבע עם פני האל מלקרת   

אז מי היה אותו גיבור שעל שמו נקראה "בית גוברין " ? לדעתי  כאמור למעלה המדובר בגיבור הצורי מלקרת שהוא הבסיס לדמותו של הרקלס  הגיבור היווני המפורסם.   

ולדעתי ציורי המערה הצידונית קשורים באופן ספציפי למסעותיו של מלקרת  כפי שתוארו במקדשו במרשה.   

 . באגדות היווניות יש  מחזור סיפורים על משימות הראקלס " סדרת משימות שניתנה לו בידי מלך מיקנה .על מנת לבצע משימות אלו הראקלס נאלץ לבקר בפינות שונות בעולם הידוע והלא ידוע בתקופתו ולהיאבק במפלצות שונות ומשונות . המשימה הסופית והקשה מכל דרשה שהרקלס יבקר בעולם המתים   ששם הוא נאבק בכלב קרברוס בעל שלושת הראשים השומר על המתים  וחטף אותו לעולם העליון.   

 תמונה של קרברוס יש גם במערה הצדונית .לצד חיות רבות אחרות שכולן לדעתי לקוחים מהסיפורים הצידוניים על מלקארת והרפתקאותיו במקומות שונים ומשונים.  לדעתי יש קשר בין הציורים של המערה והטקסים המיסטיים של התקופה בכך שהיא תיארה את מסעו של מלקארת לעולם התחתון שם הוא פוגש את קרברוס.  לדעתי לציורים יש משמעות מיסטית.   

   

.הציורים מתארים יצורים שונים שאותם פוגש המת  הנוסע בשלבים שונים בהתפתחותו.עד לשלב הסופי של המסע שבו הנוסע כמו הגיבור מלקרת לפניו פוגש בעולם המתים בכלב קרברוס וגובר עליו כפי שגבר על הכלב לפניו מלקרת.   

ומשם הנוסע ממשיך לשלב הבא במסעו בעולם הבא… .   

אני תמה אם הורדוס הצעיר  שגדל במרשה ראה את הציורים האלו בצעירותו ?לא מן הנמנע .מי יודע אולי ראה במלקרת גיבורם מודל לחיקוי וזאת הייתה אחת הסיבות שהביאה לקריירה המופלאה של הורדוס כמלך וכגדול הבונים בארץ ישראל שבין השאר בנה מחדש את הבית השני.   

ביבליוגרפיה למאמר   

   

. אשל, אסתר ועמוס קלונר " אוסטרקון ארמי ובו מסמך נישואין אדומי ממרשה משנת 176 לפנה"ס וזיקתו לכתובה היהודית " תרביץ  שנה סג חוב' א' ,תשנ"ד ע' 485-502 .   

 בן-אריה, יהושע.   המערות באזור בית-גוברין..   In: ארץ בראי עברה, (תשסא) 83-100, 101-117
   

. הורוביץ ,גבריאל "בינוי ערים במרשה ההלניסטית " בתוך נופים : עיונים בידיעת  הארץ -2  ת"א, 1975, ע'  45-65.   

. כשר, אריה אדום ערב וישראל : יהודים ועממי הספר בתקופה ההלניסטית והרומאית ירושלים, 1988   

. כשר, אריה כנען ,פלשת ,יוון וישראל : יהודים והערים ההלניסטיות בתקופת הבית השני ירושלים, 1988.   

. פוקס, גדעון  יוון בארץ ישראל : בית שאן (סקיטופוליס ) בתקופה ההלניסטית והרומאית ירושלים, תשמ"ג   

. צ'ריקובר ,א'  היהודים והיוונים בתקופה ההלניסטית  ת"א ,תשכ"ג .   

. קלונר, עמוס "מרשה " בתוך קדמוניות 95-96 תשנ"ב , ע' 70-85.   

. קלונר ,עמוס "מרשה -מערכת 61 " נקרות צורים -כתב עת לחקר מערות מס' 19  נובמבר   

 1993, ע' 97-110.   

. קלונר ,עמוס  מרשה  ירושלים, 1996.   

. קלונר, עמוס ,ידין רומן ויעקב שקולניק " משפחת אפולופאנאס בן ססמיוס ממרשה "ארץ סתו 1993  ע' 11-16.   

. רונן ,ישראל " האדומים בתקופה ההלניסטית " בתוך "מערות מרישה ו"מערכות המסתור "בעריכת יגאל טפר ויובל שחר ,ת"א 1988, ע' 117-154

 Avni, Gideon; Dahari, Uzi; Kloner, Amos The Necropolis of Bet Guvrin-Eleutheropolis..   In: The Necropolis of Bet Guvrin-Eleutheropolis, (2008) 
    

   

 

 

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ארץ ישראל, היסטוריה וחקר התנ"ך עם התגים , , , , . קישור קבוע.

6 תגובות על הגיבור מלקרת והמערה הצידונית בבית גוברין -מרשה

  1. פינגבאק: מסעות מלקרת בבית גוברין « המולטי יקום של אלי אשד

  2. הנזק העיקרי לציורים נגדם מחשיפה לאור בשל איכות הצבעים הירודה. מה שרואים כיום הנו שחזור.
    מראשה היתה עיר מערי יהודה עד חורבנה בשנת 701 בידי סנחריב, יחד עם לכיש ועזקה. חורבן בית ראשון לא אפשר את שיקומה כעיר יהודית. הכתובות החשובות מהאזור הן "כתובת הליודורוס" (ראה ערך בשם זה) ושם אין זכר לקשר עם דמות מיתולוגית מסוימת.
    ציורים בולטים במיוחד הם נשרים ואמפורות, אלה מופיעים גם בבתי כנסת עתיקים ואין צורך לקשור אותם להרקלס דווקא, גם בע"ח מופיעים הרבה באמנות הלניסטית, רומית וביזנטית והקשר עם הרקלס דחוק מאד – אם הרקלס הייתי מצפה למצוא קודם לכל אריות (הרקלס לבש את עור האריה הנמאי שהרג).

  3. מאת אלי אשד:‏

    הקישור עם מלקרת -הרקלס הוא בגלל התמונה של הכלב קרברוס בעל כמה הראשים שהוא שומר השאול במיתולוגיה היוונית ,והסיפור המפורסם על הראקלס הוא כיצד נשלח לשאול כדי ללכוד אותו.
    ההשערה שלי היא שהתמונות האחרות קשורות גם הן למעשי מלקרת -הרקלס .
    אבל כמו שאתה אומר אין שם תמונה של אריה.

  4. תוכל לשפוך קצת אור לגבי הטוניקות או הבגדים שלובשים האנשים בתמונה?

  5. מאת רוני:‏

    אלי מאמר מרתק ומעניין ומעורר רצון לידע נוסף בנושא זה . חשוב לגלות שארץ ישראל הייתה כר נרחב להתפתחותן של מגוון תרבויות וכתחנת עגינה לעמים רבים ממש 'האמריקה' של אז. אפשר וכדאי ללמוד רבות מהעבר על ימינו אנו ועל יחסינו עם שכננו . ( אולי בעצם ללמוד מה לא לעשות ) תודה

  6. מאת יוסף וייס:‏

    מטבע עם הדמות אגריפס ולא הורדוס. מטבע שני דמות אלה ולא הרקולס

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*