התחבולות של יגאל אלון

התחבולות של יגאל אלון

מאת אלי אשד

השבוע  של פרסום מאמר זה  הוא של יום העצמאות 2012 , וברקע הויכוח האם לתקוף או לא לתקוף את איראן שעלולה כבר בקרוב מאוד להיהפך למדינה גרעינית.דעתי היא שלתקוף  ישירות מדינה חזקה  שמצפה ומוכנה למתקפה  ישירה ואף רוצה בכך,אינו רעיון חכם. אסור לתת לאויב את מה שהוא מצפה לו.אבל זה לא אומר כלל שאין אמצעים אחרים חוץ ממתקפה ישירה….דהיינו לדעתי יש להשתמש כנגד איראן בתחבולות  ובלוחמה פסיכולוגית מסוגים שונים.

וזה  ביום העצמאות מזכיר לי יותר מכל דבר אחר  את  אחד  המפקדים הישראלים הבולטים ביותר במלחמת העצמאות  ,אולי הבולט מכולם  ( עם כי על כך יש ויכוח סוער שמן הסתם לא יוכרע  לעולם ) ,מפקד הפלמ"ח יגאל אלון.האיש שהוא הוא המודל בעיני לשימוש בתחבולנות ובלוחמה פסיכולוגית מסוגים שונים. אחד מספריו הידועים נקרא ולא בכדי "בתחבולות מלחמה" מה שמראה את הדגש הרב שהוא הציב על נושא זה.

.

המאמר נכתב בעקבות קריאת ספרה של אניטה שפירה על חיי יגאל אלון "אביב חלדו " ספר שמתאר את הקריירה של אלון   שהוא ללא ספק הספר המקיף ביותר שנכתב על חייו של אלון.עם זאת ספרה של שפירה עוצר בתיאור המפורט של חייו של אלון מסיבות שמוסברות בספרה בתקופה שלאחר מלחמת העצמאות ולאחר מכן היא מתארת את חייו של אלון רק בקצרה. מדוע ? משום שחייו של אלון לאחר מלחמת העצמאות הם בגדר הבטחה שלא קויימה ואם נרצה כישלון מתמשך.

.הספר של שפירא גרם לי להרהורים :מה היה קורה אם אלון כן היה מצליח לממש את ההבטחה שהייתה גלומה בו ולהיהפך לראש ממשלה כפי שציפו רבים וכפי שאירע עם פיקודו במלחמת העצמאות יצחק רבין ?ומדוע בעצם הקריירה של התחבולן הגדול לא היגיעה לדרג הבכיר ביותר כפי שציפו כל מכריו ומקורביו ?

להלן סקירה על הקריירה הצבאית של יגאל אלון וגם נסיון להבין מדוע נכשלה הקריירה הצבאית –פוליטית  שלו כפי שנכשלה.

הפלמ"ח

יצחק שדה מייסד הפלמ"ח מחבק את יגאל אלון ואת משה דיין.

הפלמ"ח – ראשי התיבות של "פלוגות המח"ץ היה זרוע של אירגון "ההגנה"  בשנים 1941 -1948, הוא נבדל משאר כוחות ההגנה ומשאר גופי המחתרת שפעלו אז בארץ ישראל בכלל  שאנשיו לרבות נשים היו מגוייסים גיוס קבע במסגרת יחידות קרביות סדירות ומוכנים לפעולה מיידית. בכל מקום שבו נדרשו.   בסיסיהם העיקריים  של יחידות הפלמ"ח היו קיבוצים ומשקים והן חילקו את זמנן בין אימונים ועבודה.

מתוקף היות הפלמ"ח הכוח הצבאי הלוחם היעיל ביותר שעמד לרשות "ההגנה " נשלחו יחידותיו במהלך מלחמת העצמאות למוקדי המלחמה הקשים ביותר המסוכנים והחיוניים ביותר :אלו היו מרחב ירושלים רבתי , מרחב הנגב והגליל העליון המזרחי.

וכתוצאה מצא הפלמ"ח את עצמו מרכז את יחידותיו בעיקר בשלושת הזירות המבצעיות האלו הקשות והחשובות מכול .בתוכן איגד את פלוגותיו לגדודים טקטיים קרביים ואת גדודיו לשלוש חטיבות לוחמות שהיו שלוש מתוך 12 החטיבות הלוחמות של ההגנה ואחר כך של צה"ל .

עד לאפריל 1948 עת הוחל בביצוע תכנית ד' נשא הפלמ"ח בעיקר הנטל של פעילות התקפית במלחמת העצמאות.

והפלמ"ח נודע והתפרסם בשיטות ההפתעה והתחבולה שלו שהתבססו לעיתים קרובות על אילתור בשטח בהתאם לתנאים משתנים.מפקדו הראשון היה יצחק שדה. מפקדו הבולט ביותר היה יגאל אלון.

יגאל אלון  -

יגאל אלון (פייקוביץ) היה מפקד הפלמ"ח בתקופת מלחמת השחרור וכנראה המפקד הצבאי החשוב ביותר  של ישראל לצד הרמטכ"ל יגאל ידין.

הוא היה בן למשפחת איכרים בכפר תבור ב-1937 סיים את בית הספר החקלאי כדורי ליד כפר תבור.באותה השנה הצטרף לקיבוץ גינוסר ולפלוגות השדה בפיקודו של יצחק שדה. ב1941 היה אלון ממייסדי הפלמ"ח.

ב-1942 נקרא להיות ראש מבצעי של התוכנית הסורית שמטרתה הייתה  לארגן מתוך שיתוף פעולה עם הצבא הבריטי מחתרת שתפקידה לחבל בדרכים ובמתקנים בעלי ערך צבאי במקרה של התקדמות גרמנית בסוריה לשם מילוי תפקיד זה ישב אלון כמה חודשים בסוריה.

בשנת 1943 התמנה אלון לסגן מפקד הפלמ"ח והשתתף בתיכנון פעולותיו. בשנים 1945 -1948 היה מפקד הפלמ"ח .עם הקמתו של צה"ל נתמנה בו אלון כאלוף ועם פירוק הפלמ"ח באוגוסט 1948 נתמנה כמפקד חזית הדרום .אלון הנלחם בכל חלקי הארץ בכל צבאות הערבים (הצבא הסורי הלגיון הערבי של ירדן והצבא המצרי ) וכן השתמש בשיטות מלחמה שונות ומגוונות  – מלחמה זעירה בגליל העליון המזרחי, מלחמה סדירה  באיזור המרכז  ומלחמה בחזית רחבה נגד כוחות גדולים של המצרים. כשהסתיימה ההתקפה שהביאה את צבא ישראל אל האדמת האוייב במיבצע של כיבוש דרום הנגב ואילת הצליח אלון לנתק את  האויב עוד קודם שפרצו הקרבות  העיקריים ממקורות כוחות ואספקתו ולהכריעו על ידי תנועות איגוף.

הקרבות של יגאל אלון

ישנם שלושה קרבות ידועים  במיוחד שהתקיימו תחת פיקודו של יגאל אלון. כאן  נציג  את הרקע לקרב, תוכנית הפעולה ומהלכי הקרב. ננתח את אופן מימוש עקרון המלחמה – תחבולה (כמובן שאף פעם אי אפשר לנתח את עקרון התחבולה ללא ניתוח של חלק מעקרונות המלחמה הנוספים כמו דבקות במשימה או ריכוז המאמץ)

אלו הם :

מבצע יפתח,

מבצע דני,

מבצע חורב

תחבולות מבצע יפתח

מבצע יפתח ( 28 באפריל 1948 עד 29 במאי 1948 ) היה מבצע צבאי שנערך  בגליל המזרחי, על ידי  (2 גדודי פלמ"ח  וגדוד חי"ש  בפיקודו של אלון שקרא לו על שמו המחתרתי .

מטרות המבצע היו:

  • כיבוש  הגליל העליון המזרחי  כולל העיר צפת.
  • חסימת האפשרות להעביר תגבורת לערביי צפת.
  • טיהור שטחי הגליל מהכוחות הערביים השונים שפלשו לשטח ישראל. [2]

במבצע יפתח השתתפו הגדוד הראשון והגדוד השלישי של הפלמ"ח וכן גדוד חי"ש.מבצע יפתח השתלב במסגרת תוכנית ד' של ההגנה שהייתה אמורה לתבוע עם הפינוי הבריטי השתלטות על שטחי ארץ ישראל שנועדו למדינה היהודית קודם הפלישה הערבית הצפוייה.יגאל אלון כתב על מבצע זה לימים ש"נחרט בזכרוני 'מבצע יפתח' כמיוחד במינו דווקא בשל הצורך באמצעים מיוחדים במינים בסיטואציות במיוחדות במינן "

במבצע זה  קיים אלון  שילוב  של לוחמה פסיכולוגית ותחבולות עורמה ייחודיות למען השגת הניצחון :  הימים הראשונים של "יפתח"  עברו בציפייה מתוחה להתפנות הבריטים ממשטרת ראש פינה וממחנה חיל הספר הסמוך אליה מבצע יפתח עצמו החל ב28 באפריל בכיבוש מצודת המשטרה בראש פינה והמחנה הצבאי הבריטי הקרוב בידי הפלמ"ח. שני הצדדים היריבים ערבים כיהודים מיהרו להשתלט על תחנות המשטרה ועל מחנות הצבא המפונים או לסלק מהן את כוחות האוייב.

אולם כל אלה היו רק הקדמה להתקפה  על העיר צפת עיר מעורבת בעלת חשיבות אסטרטגית ניכרת. צפת מנתה כאלף וחמש מאות תושבים יהודים ועשרת אלפים עד שנים עשר אלף תושבים ערבים שנודעו בהתנכלויותיהם האלימות בעבר לישוב היהודי המקומי. הבריטים פינו את העיר ב16 באפריל ובתוך מסרו לידי הערבים שני אתרים שולטים את המצודה שעל הפסגה בלב העיר ואת משטרת טגרט  הגדולה שבהר כנען ממזרח לעיר . אותו לילה תקפו הערבים את הרובע היהודי. המיליציה הערבית המקומית שמנתה כ-200 לוחמים תוגברה ביותר מ-200 חיילי צבא הצלה ובמתנדבים ירדנים. אל כוח הגנה שמנה כ-200  חיילי צבא ההצלה ובמתנדבים ירדנים אל כוח "ההגנה " שמנה כ-200 איש ואישה, צורפה מחלקת פלמ"ח מתוגברת. היהודים הדפו את ההתקפה הערבית והמיליציות הערביות החלו להתפורר.

ב-1 במאי כבשו  לוחמי הגדוד השלישי של הפלמ"ח בתת מבצע נפרד שני כפרים ערביים מצפון לצפת ביריא ועין א זאתון ומכוח זה ניתקו את העיר ממערב חבלני הפלמ"ח החלו לפוצץ את בתי שני הכפרים לעיני ערביי צפת שצפו במחזה. רוב לוחמי הגדוד השלישי נכנסו עתה אל הרובע היהודי והפגיזו במרגמות את הרבעים הערביים.

אלון עשה הכל כדי שהבריטים והערבים לא יבחינו בתוספת הכוחות שהוא שולח לשטח, הוא הציב מערבים קבועים. אלון מספר שלשטח היגיע רק כוח קטן אך שיוו לו איכות אחרת בריכוזו אך גם בריכוז זה היה פיזור גדול.  במקביל למערכה הצבאית השגרתית ניהל אלון מערכה פסיכולוגית נגד  הכפריים  וכפי שכתב "רציתי להתחיל קודם כל בשבירה פסיכולוגית של ערביי המקום שהם מהעזים והמחוצפים ביותר".ולכן יחידת פלמ"ח הועלתה לאזור בקול תרועה גדולה על מנת להפחיד את הערבים.גדוד פלמ"ח הופנה אל הגליל. כדי לגייס כלי תחבורה להעלאת הגדוד יעץ אלון לאנשי הגדוד  להעמיד מחסום על כביש יקנעם ולהחרים משאיות על נהגיהן.

לצורך ההבטחה של העלאת הגדוד לגליל המזרחי השתלטו חוליות הפלמ"ח על משלטי הדרך מטבריה ועד ראש פינה.  לאחר מכן הגדוד עלה בגלוי, לאור היום, על נשקו, שיירה ארוכה שהתפרשה על פני קילומטרים  ונראתה היטב היטב בעיני הכפריים הערביים.ונראתה לכאורה כמייצגת צבא אדיר.

במקביל לפעולה זאת החלו פעולות באיזור צפת שנועדו לפרוץ את המצור על הרובע היהודי וליצור רצף טריטוריאלי בין הכוח שישב בעיר לבין הכוח שישב בהר כנען, נכבשו הכפרים עין זיתון וביריה. עין זיתון היה כפר גדול וחזק והתחולל  שם קרב של ממש. במשך יום תמים פוצצו הכובשים את בתי הכפר לעיני ערביי צפת שצפו בנעשה וידם קצרה מלהושיע.

עוד שלב במערכה של הלוחמה  הפסיכולוגית.

אלון האמין שנקיטת יוזמה עקבית סופה לערער את תוכניות האויב ולחזק אותו להתגוננות.קור הרוח וההחלטה לדבוק בתוכנית המקורית ולא לרקוד לפי חלילו  וציפיותיו של האויב הוכיחו את עצמם.

המאמץ של יפתח נעשה בשני צירים עיקריים: פתיחת הכביש לטבריה ראש פינה וכיבוש צפת מזה ואף בקעת גנוסר הירדן והחולה משני עברי הכביש ישבו אלפי בדווים.

גם כאן הפעיל אלון לוחמה פסיכולוגית:  הוא ניצל את קשריו עם מוכתרי הסביבה והטיל על כל אחד מהם ללחוש על באוזני ערבי נכבד ממיודעיו: "הנה הגיעו כוחות אדירים והיהודים הולכים למחוץ את ערביי החולה .טוב תעשה  אם תעזוב את המקום ".

כדי להעצים "לחש " זה או  מבצע זה של לוחמה פסיכולוגית הפיצו לוחמיו של אלון כרוזים שיעצו למי שחפצים להימנע מפגיעה לעזוב "יחד עם נשותיהם וילדיהם"התכסיס הצליח :תוך יממה פינו את איזור החולה אלפי ערבים כמעט ללא יריה. וכפי שאלון מתאר זאת "השמועה פשטה ברחבי החולה כי עת לנוס . המנוסה הקיפה רבבות התכסיס השיג את מטרתו במלואו… השטחים הנרחבים טוהרו הורחקה הסכנה מעורקי התחבורה וניתן לנו לערוך לעצמנו ללקראת הפולשים לאורך הגבולות מבלי לחשוש מעורפנו"

תכסיס אחר היה לאחר כיבוש צפת ותפיסת שני משוריינים של הבריטים . אלון החל אז  להקים יחידה משוריינת עם הטכנולוגיות החדשות שנפלו לרשותו. .  עם יחידה חדשה זאת הוא החל בכיבוש מחדש של צומת מלכיה.וכרגיל  עם תחבולה חדשה:

הערבים כבר הסכינו לכך שמזמן  לזמן הישראלים מעלים שיירה של אספקה למנרה בשלוש או ארבע או חמש מכוניות.  בזה לא היה חידוש. לרוב הם היו יורים על השיירה. אחרי הסרת המצור על רמות נפתלי החליט אלון להעביר את השיירה המשוריינת  שלו בהסוואה של שיירת אספקה למנרה ולרכז שם חלק מהגדוד הראשון .כדי שהערבים יבינו שאכן מדובר "רק "  בשיירת אספקה היה צורך  להעביר שיירה גדולה קצת יותר כדי שחלק מכלי הרכב יוכל לחזור בלילה עם פנסים דלוקים כדי שיהיה ברור למודיעין האויב ש"השיירה חזרה" . אלון ניצל מפעם לפעם את תנועת השיירות והפנסים הדולקים כדי ליצור רושם של ריכוז כוחות מצידו. כך, למשל, המכוניות היו נוסעות באורות גדולים לכיוון כפר גלעדי והסורים שהיו בתצפית התרשמו מכך בנתיים שיירת ההספקה כביכול עלתה והיגיעה למנרה והרכב המשוריין נשאר במקום והוסווה.

עם חשיכה החלה תנועת המכוניות עם הקבינות המשוריינות לעבור לקדיס ומלכיה כדי ליצור  רושם שהם עולים להתקפה על מלכיה בדרך ה"שגרתית".  הרכב שנע באורות מלאים מנבי יושע לכיוון קדיס חטף  אש הגונה, האנשים שאלון ריכז שם והם היו מעטים במספר פתחו גם הם באש והראו סימני תנועה לעבר משלטי קדיס ומלכיה תשומת הלב של מפקדת האוייב הייתה מופנית עתה להתקפה החדשה על שני היעדים ובכך למעשה בלעו את הפיתיון שהוטל לקראתם.

באותו הזמן עצמו שהתקיימה התקפת ההסחה הוציא  אלון ממנרה ממארב  מאנשי המקום אל הכביש המחבר את מלחיה.  השירה המשוריינת נסעה בטריטוריה לבנונית ובדרכה חצתה שני כפרים שתשומת לב מגיניהם הייתה לחלוטין בהתקפות ההסחה של אלון שנוהלו אז מבלי שיעלו בדעתם את כוונות הישראלים.

כשהיגיע הכוח צפונה ממלכיה הוא נתקל בתגבורת ערבית אליה.  אלה  כלל לא ידעו שאלה כוחות ישראלים והופתעו לחלוטין . הישראלים  ניצחו את התגבורת הלבנונית. לאחר מכן השאירו אחריהם מחסומים  ועלו על מלכיה. עם בוקר מלכיה הייתה בידיו של אלון.

כאן עם כך היה שימוש וירטואזי בהתקפות הסחה כדי להסוות את המהלכים האמיתיים.

תחבולות מבצע דני

מבצע דני"  נקרא על שם דני מס, מי שהיה מפקד שיירת הל"ה.הוא נערך בתום ההפוגה הראשונה של מלחמת העצמאות, החל מ-9 ביולי עד ל-19 ביולי 1948. במבצע ,השתתפו חטיבות אחדות וביניהן החטיבה המשוריינת בפיקודו של יצחק שדה. יעדי הכיבוש היו ארבעה: לרל"ר – לוד, רמלה, לטרון ורמאללה.

הוא נועד לטהר את כל הגזרות לאורך כביש תל אביב –ירושלים שנותרו בידי הערבים ואת רכס הגבעות המתמשך מלטרון ועד רמללה ושולט על הכביש מצפון לו. פירושו של דבר היה לחימה בלגיון.עיקר המאמץ של צבאות ישראל בתקופת עשרה הימים של ההפוגה כוון נגד הכוחות של הלגיון שהיו מרוכזים בטריז לוד רמלה.

צה"ל שנהנה כעת מעליונות במספר  חיילים ובעוצמת אש ריכז לצורך המבצע כוח גדול יותר  מבכל מבצע קודם. שתי חטיבות פלמ"ח הראל ויפתח (סך הכול חמישה גדודים) חטיבה שמונה וכמה גדודי רגלים משל חטיבת קרייתי וחטיבת אלכסנדרוני. הכוח הסתייע בשלושים קני ארטילריה.

במבצע זה השתתפו שלוש חטיבות. אחת מהן חטיבת שריון שכללה גם גדוד של טנקים. הטור הדרומי שכלל את חטיבת יפתח כבש את גמזו עינבה ודניאל ב-11.7.1948 וחילץ את כפר בן שמן. הטור הצפוני – חטיבת שריון שכללה גדוד של טנקים גדוד פשיטה ושני גדודי חיל הרגלים – כבש את שדה התעופה של לוד  לאחר שהתגבר על קשיי קרקע ולא התנגדות של הלגיון הערבי באיזור בית נבאלה. הגיע אף הוא לבית שמן. גדוד השיטה פרץ בו ביום ללוד כשהוא מקדים את לוחו הזמנים ופנה לרמלה. לאחר שנתקל בהתנגדות כבדה במשטרת רמלה שהוחזקה על ידי הלגיון חזר לבן שמן. בו בליל נכבשה לוד שרוחם של  מגיניה נפלה בעקבות הפשיטה  על ידי כוחות הרגלים של הטור הדרומי .למחרת נכנעה רמלה לכוחות "קריתי" ללא קרב. בין החמש עשרה לשמונה עשרה ליוני התקדמו הכוחות של מבצע "דני" לעבר כביש לטרון ראמללה ועמדו בהתקפות נגד' כבדות שערך עליהם הלגיון. כדי למנוע את ניתוקה הגמור של לטרון הצורך להעביר כוחות במבצע דני לחזית הדרום והנגב מנע את השגת אחת ממטרותיו של מבצע זה כיבוש לטרון.

מבצע דני הסתיים בהשגי שטח נכבדים, אבל לא הישיג את יעדו האיסטרטגי העיקרי. לוד ורמלה והשטח הכפרי העורפי ממזרח שלהן היו עתה בידי ישראל. אבל אתר המפתח של מצודת לטרון נשאר בידי הלגיון שלא לדבר על רמאללה.

במבצע דני נתגלו מעלותיו וחסרונותיו של אלון כמפקד גייסות גדולים. עצם התופעה שבחור צעיר שהקורס המתקדם ביותר שאי פעם השתתף בו היה קורס מפקדי מחלקות של ההגנה מסתגל תוך זמן קצר למורכבות של עוצבה בעת ארבעה חטיבות ועוד כוחותיו  מסייעים, תוך כדי לחימה למד אלון את הצורך לתאם בין הזרועות השונות:רגלים וחיל אוויר וארטילריה ושריון. במבצע דני התפקיד של חיל האוויר ושל הארטילריה היה בטל לעומת זאת בפעם הראשונה הופעלה חטיבת שריון, שנשאה בעיקר הנטל של המתקפה בזרוע הצפונית.

כוחו של אלון היה בתכנון המוקדם של המבצע כאן היה השילוב ביינו לבין יצחק רבין אידיאלי .מה שחשוב לא פחות אלון הצטיין ביכולת האלתור והשינוי של התוכניות.דווקא הנסיונות הכושלים של השלב השני במבצע מראים את תכונתו של אלון להפיק לקח מהכישלון  ולא ליתפס ליאוש. ולתכנון בזריזות את המערכה הבאה. [

יותר משהיו במבצע נצחונות מפוארים בשדה הקרב היו בו כיבושים שהושגו תוך חיכוך מינימאלי עם האויב. לא היו אלו קרבות שנועדו לכתוש את האויב.

כאן בא כשרונו של אלון לאתר את נקודות התורפה בקרב האויב, ולשלוח לשם את כוחותיו, לקבוע דרכם  נקודות שליטה בשטח תוך שימוש בהפתעה ובתחבולה.

. ההגעה המוקדמת למשלטים שולטים אפשרה לחיילי יפתח והראל להילחם בקרב הגנה שבו היו בעלי יתרון ולהימנע מהתקפות חזיתיות שלצורך ניהולם נדרשו שיריון וארטילריה שהיו חסרים להם. עם זאת היתרון של הצבע הירדני המקצועי על הצבא הישראלי הצעיר היה ברור שרק בדרך התמרון האיגוף וההפתעה והעורמה הצליח אלון לבטל באופן חלקי את יתרונות הלגיון.

אחת "התחבולות" שבהן  השתמש אלון במבצע היה גירוש תושבים ולימים הסביר כי הדרכים העמוסות פליטים חסרי כל שירתו את מטרותיה האסטרטגיות של ישראל בכך שפקקו את הצירים העיקריים בפני התקדמות אפשרית של הליגיון מערבה. אפשר להתווכח על המוסריות של "תחבולה " כזאת,  ומאיר יערי אכן מתח עליה ביקורת אולם אין ספק באפקטיביות המעשית שלה מבחינתו של צבא שמגדיר את עצמו כחלש יותר ומאומן פחות מצבא האוייב חוסם בפניו את דרכו באמצעים פשוטים יחסית.

מבצע "חורב" -  22 בדצמבר 1948 ועד 7 בינואר 1949

המבצע נקרא חורב על שמו האחר של הר-סיני וכונה גם בשם מבצע "עין" על-שם המטרות שהוצבו לו: עזה , עריש, עגילה, עסלוג' וכד'מטרת המבצע הייתה למגר את הצבא המצרי שבנוסף לחטיבה הנצורה בכיס פלוג'ה היו לו עוד ארבע חטיבות באזור שבין אבו עגילה ואל עריש וברצועת עזה. המטרה הייתה לאלץ את המצרים לבקש שלום.במהלך המבצע נכבשה ניצנה, וטוהר כביש באר- שבע- עסלוג'- ניצנה. כוחות צה"ל פרצו לתוך סיני כבשו את עבו-עגילה, את שדה התעופה באל-עריש ואיימו לנתק את הכוחות המצריים ברצועת עזה.

מבצע חורב - שהיה הגדול במבצעי צה"ל משולב כוחות ים, יבשה ואוויר ונועד לסלק כליל את הצבא המצרי, המבצע החל ב-22 בדצמבר 1948 והסתיים ב-7 בינואר 1949. משימת כיבוש כיס פלוג'ה שהוטלה על חטיבה 3 (אלכסנדרוני), נכשלה. חטיבה 1 ("גולני") ביצעה התקפות הסחה על רצועת-עזה במשך שלוש יממות והקלה על חטיבות 8, 12 ("הנגב") ו-10 ("הראל") לכבוש את כל הזרוע המזרחית המצרית עד 27 בדצמבר.
למחרת חדרה חטיבת הנגב אל סיני, כבשה את אבו-עגילה והחלה בפשיטות ובהתקפות הטרדה על העורף המצרי בכוונה לכפות על המצרים להעתיק כוחות מרצועת-עזה אל סיני. זאת כדי להקל על הכוחות האחרים של חזית הדרום לכבוש את רפיח, לנתק את רצועת-עזה מחצי-האי סיני, אחר-כך להחזיר את חטיבת הנגב ארצה דרך ניצנה.ממול ישראל עמדו ארבעה חטיבות מצריות חטיבה 2, ולה שלושה גדודי רגלים וכוח עזר של שריון וארטילריה, שהיו פרושים בקו מזרח מערב בין ביר אסלוג' לאבו עגילה בסיני דרך עוג'א אל חפיר חטיבות 3 וארבע שלרשותן עמדו יותר מעשרה גדודים שהתפרסו מעזה ועד אל עריש . ומרפיח עד עוג'א אל חפיר ובפאלוג'ה מפקדת חטיבה 9 ושני גדודים מספר יחידות שריון וארטילריה וכמה מאות לוחמים לא סדירים. כל אלה, יחד עם גדודים סעודיים וסודאניים מנו סך הכל כעשרים אלף איש.

במהלך המבצע ביצע חיל האוויר הישראלי כ-250 גיחות מעל מוצבים מצריים, התחוללו 3 קרבות אוויר שבמהלכם הפילו מטוסי ה"ספיטפייר" הישראלים 4 מטוסי "פיאט" מצריים. האו"ם הורה לישראל לסגת מסיני ובריטניה הציגה אולטימאטום לישראל לסגת מסיני. הדבר גרם לתקרית צבאית בין ישראל לבריטניה. 5 מטוסי "ספיטפייר" בריטים נשלחו כדי לוודא שישראל מבצעת את האולטימאטום. בהיות המטוסים מעל נירים הוזנקו לעברם מטוסים ישראלים ובקרב האווירי הופלו 4 מטוסים בריטים ואחד הופל מאש נ"מ. בעקבות פרשת המטוסים התגלה שישראל לא נסוגה והיא נאלצה להוציא את כוחותיה מסיני.

תחבולות מבצע חורב

תחבולה אחרת הייתה במסגרת מבצע חורב מתקפה רחבת היקף של צה"ל כנגד חיל המשלוח המצרי בנגב ובמזרח סיני, במסגרת שלביה האחרונים של מלחמת העצמאות. המבצע החל ב- ב-22 בדצמבר 1948  אלון אנשיו שקלו איך אפשר להשתלט על מתחם המשרפה  בשבטה שבו שכנו המצרים מכיוון שלא היה להם סיוע ארטילרי או אוויר מספיק  הם חיפשו תחליפים.

המודיעין הביא דו"ח מפורט עם תרשימים מפורטים של המערך שלהם. הם ידעו שההר עצמו אינו מוחזק ברציפות בכל שעות היממה אבל לעומת זאת הם מחזיקים מוצבי תצפית החוצצים בין יריביהם ובין המשרפה והמשלט עצמו ייתפס על ידי כוחותיהם ברגע של הזעקה.

דהיינו  אלון היה צריך למצוא דרך לתפוס את המשלט בהפתעה  לפני שתינתן אות האזעקה.הוא הוציא מחלקה של קומנדקרים מבאר שבע בתנועת איגוף עמוקה. נשמרה דממת אלחוט מוחלטת כדי שהיא לא תתגלה בידי האוייב והקשר נשמר עימה רק בעזרת יוני דואר. תפקידם היה להגיע עד מרחק מתקבל על הדעת  מהיעד.בשעות הערב שלח אלון מחלקה שתפקידה  היה להסתנן לחפירות הריקות של המצרים ולתת משם  סימן באלחוט שהם התבססו ורק אז קרוב לחצות פתחו כוחותיו של אלון

פעולה זאת הייתה מוצלחת כי הייתה בלתי צפויה לחלוטין. מוצבי התצפית של המצרים שהיו מכוונים כלפי רביבים וחלוצה לא דאגו לעורפם. המחלקה הצליחה להגיע בחשאי עד למוצב התבססה בו החיילים גילו את קו הטלפון של המצרים, צותתו לשיחות והעבירו לאלון את המידע. המצרים היו מופתעים לחלוטין וכאשר מיהרו להגיע לעמדותיהם הם נלכדו במארבים שלנו. אלון לכד את המשרפה.

עוד תחבולה שבה השתמש אלון  הייתה בזמן מאבק  של שני גדודי רגלים סדירים פלוס גדוד קרטן משוריין, כנגד 16 גדודים מצריים שאותם היו אמורים לתקוף. בכך היה סיכון גדול בעליל. אולם ההנחה הייתה  שהמצרים יחשבו שהמדובר בכוח גדול בהרבה  וימנעו ממחשבות על התקפה על מרכז הנגב ,וזה גם יאלץ אותם להזעיק כוח נוסף מהמזרח מניצנה למערב וכך להחליש עוד יותר את הגיזרה שם.

התוכנית הישיגה את מלוא ההצלחה :הכל היו בטוחים שהישראלים הולכים מערבה וזה איפשר להם "להפקיר " את נגב המערבי בעוד שבמציאות הם הפנו את את נקודת הכובד לכיוון הזרוע המצרית המזרחית.

הרעיון היה מבריק, אולם לחץ מצד נשיא ארה"ב טרומן, בגיבוי איום צבאי בריטי, שכנע את בן-גוריון להורות על פינוי מיידי של צה"ל מסיני. ניסיון צה"ל לכבוש את רפיח ללא המהלך העוקף והמבלבל בעומק סיני, נכשל, ורצועת-עזה נותרה בידי מצרים עד מלחמת ששת הימים.

תוצאות:

המבצע השיג את המשימה העיקרית והוא גירוש כל הכוחות המצריים מהנגב והשמדת חלק מהם. המבצע אילץ את המצרים להסכים להפסקת אש, והיא הייתה המדינה הערבית הראשונה שהסכימה לשבת עם ישראל לשיחות על הסכמי שביתת הנשק. במבצע לא הושגה את המטרה של ניתוק רצועת עזה מסיני והיא נשארה בתחומי השלטון המצרי וכן נאלצה ישראל לסגת מהשטחים שכבשה בסיני בלחץ המעצמות.

מטרת  המבצע הייתה למגר את הצבא המצרי ולגרשו מארץ ישראל. חטיבות פלמ"ח - הנגב והראל, בת שריון 8 וחטיבת גולני נלחמו מול הצבא המצרי ויכלו לו. הצלחת המבצע הביאה את יציאת צבא מצרים מהמלחמה.

יגאל אלון כתחבולן

יצחק שדה ויגאל אלון כמפקדים בצה"ל.

נשאלת השאלה  האם  ההילה שיצאה לפלמ"ח כארגון  ולמפקדו יגאל אלון כמי שתמיד נקטו בשיטות תחבולניות בקרבות היא נכונה?

נראה בניתוח הקרבות שבהם דנו אכן היה שימוש רב בתחבולה ובהפתעה והמפקדים שמו על כך דגש רב. וזאת לדעתי משום שיגאל אלון   ידע שצבא הפלמ"ח אינו צבא מקצועי  עם כל זאת שללא ספק כבר צעד כברת דרך גדולה מיחידות הגרילה שעימן התחיל כמה שנים קודם לכן והיו להם ספקות עד כמה הוא מיומן ומאורגן לעומת יריביו שאומנו בידי הבריטים המצרים והירדנים. הם העדיפו להתמודד עם יריבים כאלה עד כמה שאפשר בשיטות של הסחה והטעיה .בהתמודדויות שלהם על הערבים המקומיים שוב שמו דגש על שיטות שונות של הטעיה גם בגלל המחסור בלוחמים שאותם שמרו להתמודדות עם הצבאות הערביים המאורגנים.גישתו של אלון הייתה תמיד שכוחותיו הם חלשים מכדי להשאיר את היזמה בידי הערבים.נראה לי שצבא שמרגיש את עצמו חלש יותר הוא זה שמרבה יותר להשתמש בתחבולות ובהפתעות מאשר צבא חזק ובטוח בעצמו היטב שאין לו בעיה לנקוט בהתקפות ישירות.

בתור השוואה  רק כאשר הצבא הסובייטי עוד הרגיש את עצמו חלש מיריבו הנאצי  בקרבות סטלינגרד וקורסק  רק אז הוא נקט בתחבולות מתוחכמות. לאחר מכן כשהם הרגישו את עצמם חזקים מספיק ,הם רק שלחו אנשים קדימה כנגד הנאצים ולעזאזל המחיר בקרבנות.

אצל אנשי הפלמ"ח של אלון.תחושתם הקבועה הייתה שהם חלשים יותר מיריבים הצבאות הערביים ( אם כי אולי לא דווקא בהשוואה לכנופיות השל תושבי הארץ הערביים )  מבחינת  כלי הנשק שלם ומבחינת מספרי הלוחמים  . מחקרים מאוחרים יותר הראו שלא תמיד היו לתחושות אלו יסוד[1,וכי מעשית לא פעם השתווה מספרם של הלוחמים העבריים לאלו של לוחמי מדינות ערב וכי לפעמים חימושם היה משופר יותר.  אבל הן בהחלט היו קיימות ובוודאי ובודאי  זמן קצר כל כך לאחר השואה.

עיון בספריו של אלון מראה על תודעה עצומה לגבי חשיבותה של התחבולה וההפתעה על פני ההתקפה החזיתית ובודאי עבור יחידות צבא צעירות עניות וחסרות נשק. אלון עוסק בכך בקפדנות ובדקדקנות וזה אומר שעבורו היה זה דבר חשוב ,  אולי מרכזי,מן הסתם גם לאנשי צבאו.

האם יגאל אלון אכן  הצליח כמפקד צבאי תחבלני ?

במידה רבה כן. עצם גאוותו על תחבולותיו והשגיו כתוצאה מתחבולות והפתעות המשתקפת בספרו מראה שמבחינתו הן היו הצלחה. אולם נראה שלא הכל התרשמו משיטות המלחמה הספונטניות האלו ואולי לא חשבו שהן מתאימות לצבא של מדינה מודרנית ומסודרת נראה שבין האנשים האלה היה ראש הממשלה  בן גוריון.

דוד בן גוריון עם יגאל אלון.

בסופו של דבר פורק הפלמ"ח בידי בן גוריון ממגוון של סיבות גם משום שחשב שאינו כוח נאמן דיו למפלגה שבראשה עמד מאחר שהיו בו יותר מידי אנשים בולטים שהיו קשורים לחוגים רעיוניים קרובים  למפלגה היריבה של מפ"ם , [אבל גם משיקולים צבאיים בן גוריון ראה בפלמ"ח צבא פרטיזאנים ואנשי גרילה במהותו שאינו מסוגל לאמץ . אורח מלחמה שיטתי וסדיר.

מן הסתם זה אומר שההתמקדות של  אלון והפלמ"ח בהפתעה בתחבולה ובאילתור רק הוסיפה לרושם הזה שבעצם אין לו תוכניות מסודרות היטב ולכן אינו יכול להיקרא צבא  יעיל באמת למרות כל הצלחותיו בשטח.

קרוב לסוף המלחמה הודח למעשה יגאל  אלון בידי דוד בן גוריון.  הפלמ"ח פורק ולעולם לא קם יותר שוב. ועימו חוסלה גם מנהיגותו הצבאית  של אלון.הוא לא חזר יותר לשרת בתפקידים ביטחוניים בכירים.

הסופר נובה שהפכה לחור שחור

אחרי המלחמה נראה היה שסלולה דרכו של אלון לצמרת אולם הוא מעולם לא הצליח להשיג  הישגים גדולים כל כך כמו במלחמת העצמאות.  כאילו היגיעו חייו לשיאם רק במחציתם והוא רק הלך והפך מאז לדמות אפרורית ולא מרשימה שלא באמת מיצתה את הפוטנציאל שלה. הוא היה שר קליטה חינוך חוץ ועבודה ויצר את תוכנית אלון לאחר מלחמת ששת הימים אולם מעולם לא ה יגיע לדרגה הפוליטית הבכירה שהכל חזו לו . ואף היגיע סוג של שפל פוליטי כאשר האיש שהחל את הקריירה שלו כבן טיפוחיו יצחק רבין והפך לראש ממשלה ,הפגין את בוזו כלפיו ליד שולחן הממשלה שם אלון שירת תחתיו כשר החוץ. אניטה שפירא מעלה  בספרה על אלון את האפשרות שאלון בלימודיו בחו"ל הפך להיות "מערבי מידי " ואיבד את המחוספסות שכהשהייתה בסיס לקסמו האישי בתקופת הפלמ"ח הוא רכש גינונים חברתיים ידע להתהלך עם נכבדים  ולדבר במליצות אך ספק עם זה באמת הואיל לו במאבקיו הפוליטיים.

נראה שהישגו הגדול ביותר  של יגאל אלון  לאחר מלחמת העצמאות היה "תוכנית אלון" שגיבש לאחר מלחמת ששת הימים ובה היציע תוכנית מדינית מפורטת של מה לעשות עם השטחים שנכבשו .התוכנית הזאת לא נתקבלה רשמית לעולם ולבסוף נזנחה גם הקריירה הפוליטית של אלון לא התקדמה מעבר לתפקיד שר החוץ שבו לא זכה להצלחה ובו זכה לזילזול מראש הממשלה ופיקודו לשעבר יצחק רבין. בסופו של דבר ברור היה שאלון נכשל במירוץ להנהגה והוא לא ינהיג את המדינה בניגוד למה שציפו לו הכל לאחר הצלחותיו הגדולות במלחמת העצמאות.

התחבולן שכשל

נשאלת השאלה אם היה אלון תחבולן ומצביא מוצלח כל כך  מדוע לא הצליח להשתלב בצבא הישראלי לאחר קום המדינה כפי שהשתלבו בו עמיתו משה דיין ופיקודו יצחק רבין  שהפכו לדמויות בכירות ומרכזיות כמעט ויותר מכמעט אגדתיות  בחברה הישראליות ? דבר שאלון  למרות בכירותו עליהם במלחמת העצמאות מעולם לא הצליח בו ?

הוא נראה כצבר המושלם ,יפה תואר נועז גיבור חייל ומתוחכם מאין כמוהו.המשורר משה דור ראה בו את התגשמות הארץ ישראליות "הוא היה ארץ ישראל ,בחינת תבנית –נוף המולדת שהיא היא האדם .הוא היה הצבר היפה ,בן משפחת האדמה ,שצמח מבין סלעי הגליל הקשים ".

יגאל אלון אמנם הפך לדמות בולטת בפוליטיקה הישראלית בתנועת העבודה אבל לא דווקא בדברים שהיו קשורים בצבא וביטחון שבהם התבלט ונחשב למומחה  ,אלא נושאים כמו עבודה וחינוך וחוץ.

הוא מעולם לא הפך לסמכות  ביטחונית כפי שהיו דיין ורבין למרות שאלו החלו את הקריירה שלהם כפיקודיו וכמי שהיו חשובים פחות ממנו ולמעשה קודמו על ידיו. ולאחר מכן האפילו עליו לחלוטין.לאחר מלחמת ששת הימים שאלון לא היה מעורב בה כלל מעטים זכרו את הקריירה הצבאית של יגאל אלון. הוא מעולם לא היה בתפקידים שחשק בהם יותר מכל כרמטכ"ל וכשר ביטחון וכראש ממשלה.

הוא נראה כ"דינוזאור הגווע לאיטו ". הוא איכזב את כל חבריו שציפו שיהפך לראש/ ממשלה כנציג האולטימטיבי והאותנטי ביותר של "דור הפלמ"ח". היו שהשוו אותו לשאול המלך שנכשל לעומת דוד דווקא משום שהיה טהור מכל דופי כולל מתאוות השלטון  ולכן לא מסוגל באמת להתמודד עם תככים  ו"דריכה על גויות "שנדרשים בקריירה פוליטית.( דבר שאמנם נראה שלא היה נכון הן לגבי שאול המלך שלא היסס לעסוק במעשי טבח  בעיר הכוהנים נוב  והן לגבי אלון).

נטען עליו שהוא התייחד בהיעדרן של צביעות והעמדת פנים תכונות חיוניות בפוליטיקה. לעומת זאת  נטען שהוא הקרין טוב לב ותום תכונות שהן מסוכנות בפוליטיקה העכשווית.

עמוס קינן אמר על יגאל אלון ""יגאל אלון היה ילד טוב "ומשום כך לא ידע לתבוע את מקומות מחת לשמש" הוא   נורה מפני שלא ידע לרצוח. רק המהפכן והמרדן רק הם יודעים גם לרצוח.על כן הוא התהלך בארץ נוד ואות הבל  על מצחו". "סיפורו  של אלון בעיניו " סיפור הכוכב הזוהר הסופר נובה שהתפוצץ והפיץ להט עז ואור מסנוור וקרס אל עצמו והיה לחור שחור".

אלון הותיר דימוי של מפסידן הכושל תמיד בדרך לדרגים הבכירים באמת.הוא היגיע לשיא חייו בזמן מלחמת העצמאות וכפי שאומרת אניטה שפירה "כל חייו מאז היו בבחינת מבוא מתמשך לפרק הבא שמעולם לא היגיע".

בנימין גלאי הגדיר אותו בצורה  הפשוטה יותר :הוא היה "האיש שרץ ולא היגיע, נפל במעלה ההר".

אך עובדה היא שבמשך כעשור אלון היה בכל הצמתים המרכזיים לה מדינה גם אם לא היגיע לדרגת ראש ממשלה.

אילו היה  יגאל אלון ראש הממשלה....

מה היה קורא אילו יגאל אלון ולא יצחק רבין  או שמעון פרס היה זוכה במאבק על ראשות  מפלגת המערך והופך להיות ראש ממשלת ישראל ?

כי אז סביר מאוד להניח שהוא היה מיישם את תוכנית אלון שלו ומחזיר לפחות חלק משטחי הפלסטינאים עוד בשנות השבעים .התנחלויות מן הסתם לא היו מוקמות תחת שלטונו באיזורי יהודה ושומרון.

סיכומו של אלון

נשאלת השאלה מדוע התעלמו בצבא ובמערכות הביטחון  מיגאל אלון לאחר 1948?

ייתכן שזה אומר שהדוקטורינה שאכן הייתה לו על חשיבותה של התחבולות ומרכזיותה של הפתעת האויב  שוב לא נראתה  למתכננים של צה"ל החדש שרצו לבנות צבע מקצועי ומאורגן והגישה של אלון נראתה  להם כלא מתאימה לצבא החדש שרצו ליצור ובו עצמו ראו כמי שמחזיק ברעיונות ובתפיסות מיושנות .

בכל אופן  יש לזכור  שבמלחמת ששת הימים כאשר ישראל תקפה במפתיע את חיל האוויר של נאצר ובכך הכריעה את המלחמה בתוך כמה שעות  ניתן לראות בכך הליכה  בעקבות רעיונותיו של  יגאל אלון על החשיבות של התחבולה  וההפתעה.

אבל כמדומה שמאז צה"ל כצבא החזק יותר בשטח מעדיף להסתמך על תחומים אחרים כמו כלי נשק חדשים וטובים יותר ופחות על הפתעה ותחבולה , שהרי הפריבילגיה בזאת שמורה תמיד לצבאות החלשים יותר.

אלא שלי נראה שכנגד אוייב מוכן ומצפה למתקפה אווירית  כמו הרפובליקה האיסלאמית של איראן היגיע הזמן להשתמש מחדש בטקטיקות של יגאל אלון.

במאזן הכוחות בין איראן וישראל המאזן הוא לטובת איראן שהיא מעצמה איזורית. כמעט בגדר מעצמת על. וזוהי מדינה מתוחכמת באופן יחסי עם מודיעין מתוחכם.סביר מאוד להניח,למעשה זה בגדר וודאות , שכבר יש להם תוכנית פעולה מפורטת ומתוחכמת למקרה של התקפה אווירית מצד ישראל.הם מוכנים.

נשיא איראן אחמדינג'אד.

עדיף להשתמש כנגד מדינה כזאת  בשיטת יגאל אלון בתחבולות מאשר במתקפה ישירה. איראן מצפה למתקפת מטוסים ישירה כנגדה.  היא מחכה לה ולהערכתי גם רוצה בה. להערכתי הצהרותיה  החוזרות ונשנות שישראל וארה"ב"לא יעיזו " לתקוף אותה מהווה כעין לוחמה פסיכולוגית שמתפקידה לשכנע את ישראל לתקוף אותה למרות הכל כפי שרוצה איראן בזמן ובמקום המתאימים לה.לא צריך לתקוף את איראן בזמן ובמקום המתאימים לה ואלו שהיא מצפה להם.

עם יגאל אלון היה היום בחיים אין לי כל ספק שהוא היה מסכים עימי.

ביבליוגרפיה

ספרים מאת יגאל אלון

מערכות פלמ"ח :   מגמות ומעש /    (תל-אביב) :   הקיבוץ המאוחד,   תשכ"ו 1965.

קשת לוחמים /    ירושלים :   ויידנפלד וניקולסון,   תשל"ב 1972

תוצאת תמונה עבור יגאל אלון כלים שלובים

כלים שלובים /    תל-אביב :   הקיבוץ המאוחד,   תש"ם

בחתירה לשלום / יגאל אלון

בחתירה לשלום /   ערך צביקה דרור ; הביאה לדפוס - רזיה ירחי.    [תל-אביב] :   הקיבוץ המאוחד,   .1989.

בתחבולות מלחמה :   סוגיות בענייני בטחו  -אביב] :   הקיבוץ המאוחד,   1990.

ספרים על יגאל אלון

,,אריה חשביה  פלמ"ח –יפתח, הקיבוץ המאוחד, תשל"ח 1978

מאיר פעיל   "פלמ"ח יחודו הצבאי " בתוך "פלמ"ח שתי שיבולים וחרב " עורך יחיעם וייץ

מאיר   פעיל  מן ה"הגנה" לצבא ההגנה /    תל-אביב :   זמורה, ביתן, מודן,   תש"מ, 1979.

יגאל /  אלבום זכרון ליגאל אלון [עורכים - חיים חפר, שבתאי טל ; עורך גרפי - יקי מולכו ; תחקירנים - רונית קידר תל-אביב] : הקיבוץ המאוחד, [1984

מאיר ,פעיל  התפתחות כוח המגן העברי :   1907-1948,    תל-אביב :   משרד הבטחון - ההוצאה לאור,   תשמ"ז 1987

תמר  לוי    אלון בארץ :   סיפורו של יגאל אלון מפיו ומפי חבריו /    גינוסר :   בית יגאל אלון,   [1989].

אניטה  שפירא    יגאל אלון :   אביב חלדו :   ביוגרפיה, בני-ברק :   הקיבוץ   המאוחד,   תשס"ד2004

בני, מוריס  1948 –תולדות המלחמה הערבית –הישראלית הראשונה,  תל-אביב, עם עובד 2010

וראו גם

יגאל אלון בויקיפדיה

אתר בית יגאל אלון

ועוד מפקדים צבאיים

הלוחם הנועז אריק:על אריאל שרון

הוא הלך בשדות על רפול

ועוד על הפלמ"ח :

אלי אשד על הפזמון הפלמ"חי "מסביב למדורה"

אלי אשד על קיסמים במדורה :פוצ'ו והפלמ"ח


אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ארץ ישראל, היסטוריה וחקר התנ"ך עם התגים , , , , . קישור קבוע.

3 תגובות על התחבולות של יגאל אלון

  1. פינגבאק: יגאל אלון כתחבולן « המולטי יקום של אלי אשד

  2. מאת זאב:‏

    צה"ל התנוון כבר מזמן, צבא גדול וטפש שעובד על פי הספר שמנהיגיו האמיתיים הם משפטנים ויחצ"נים

  3. מאת אלי אשד:‏

    מה היה קורה אילו יגאל אלון לא היה הולך לעולמו בגיל 61 אלא היה חי עוד עשרים שנה? ד"ר אודי מנור, מחברו של הספר "יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית 1980-1949", מנסה לשרטט ולנתח את האירועים שהיו עשויים להתרחש היום, לו היה חי עמנו.

    יגאל אלון ומורשתו :כלים שלובים
    http://www.yekum.org/2016/07/%D7%99%D7%92%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%A9%D7%AA%D7%95-%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D/

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*