ד"ר אלי אשד, עורך יקום תרבות, ממליץ
על הספר "קריאתו של קת׳ולהו | האבן השחורה" בהוצאת "קתרזיס"
אני חוזר משבוע הספר בסינמטק תל אביב עם מגוון ספרים בהוצאות שונות באמתחתי, ומקוה לסקור את רובם כבר בקרוב.
אבל בלי להזכיר את הוצאת "קתרזיס" כבר עכשיו אי אפשר.
אתמול, ה-11 ביוני, מלאו תשעים שנה לעזיבתו את העולם בהתאבדות, בגיל 30 בלבד, של סופר ההרפתקאות המפורסם רוברט אי. הווארד, יוצרו של קונאן הברבארי. הוא היה סופר כמעט לא ידוע בזמנו, אם כי פורה מאוד. היום הוא אחד מסופרי ההרפתקאות המפורסמים ביותר. כל יצירותיו המרובות פורסמו שוב ושוב, ונעשו מהן עיבודים לחוברות קומיקס וגם לסרטים. יש עליו אפילו כנסים מחקריים.
שמחתי לראות שהוצאת קתרזיס פירסמו, בסדרת "אטלנטיס" המופלאה שלהם של סיפורי אימה ופנטזיה קלאסיים שבקלאסיים, סיפור אימה לא כל כך ידוע שלו בשם "האבן השחורה", בקובץ אחד עם סיפור אימה ידוע הרבה יותר, "קריאתו של קת'ולהו", של סופר האימה המפורסם לא פחות לאבקראפט. את שניהם תירגם המו"ל יואב גלבוע.
זהו כבר הסיפור השלישי של הווארד שההוצאה מתרגמת, לאחר "יונים מהשאול" ו-"היצור עם הפרסות". הסיפור הוא על מונולית ענק שמחבר בין עולמות שונים, וכבר קראתי את כולו בנסיעה האיטית באוטובוס מהסינמטק לראשון.
האם הסיפור מפחיד באמת היום? לא כל כך. אבל הוא מן הסתם היה מצמרר עבור הקוראים בשנות השלושים באווירה הזרה והמוזרה שהסופר יוצר בה. הווארד באמת הבין איך צריך לכתוב סיפור אימה.
בסיפור מוזכרת פואמה בדיונית בשם "אנשי המונולית" של משורר אמריקני בשם ג'סטין ג'פרי שביקר את המונולית. הווארד לא טרח לכתוגב את הפואמה הזאת מתוך הנחה שזה מיותר בסיפור האימה שלו. הוא רק איזכר את קיומה.
מישהו צריך לכתוב את הפואמה הזאת, ואולי לפרסם אותה ב"קתרזיס" שהוציאה הרבה ספרי שירה.
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט "חיים פנטסטיים"
"חיים פנטסטיים" הוא סרטו של מת'יו שיר, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי, שביים את הסרט וכתב לו תסריט אוטוביוגרפי במידה רבה.
שיר גם משחק בו את התפקיד הראשי של סאם סטיין, צעיר יהודי שסובל מהתקפי חרדה, ממחשבות טורדניות בנושא יהדותו, נפלט מלימודים, מעבודה, מטופל אצל פסיכיאטר יהודי. וכשמצבו בשפל הזה, הוא מקבל הצעה מאשתו של הפסיכיאטר, שעובדת במרפאה, "לשמרטף" על 3 הנכדות. סאם מתפלא על ההצעה – האם הוא מסוגל לעשות זאת? האמון, והצעת העבודה שהוא מקבל, הם התרופה הטובה ביותר למצבו הנוירוטי.
הסרט נטוע במרחב יהודי – הדמויות וגם השחקנים הם יהודים. לצידו של מת'יו שיר מככבת אמנדה פיט בתפקיד של דיאן, אם הבנות. דיאן היא בת 51, שחקנית כושלת, שלא קיבלה תפקיד כבר 10 שנים. הפרט הזה ריאליסטי להפליא. זהו גילה של השחקנית אמנדה פיט, וגם היא, לפי הפילמוגרפיה שבערך הויקיפדיה, לא שיחקה בסרט קולנוע מאז 2015. נושא הקולנוע מרכזי ב"חיים פנטסטיים": בני המשפחה מרבים לצפות בסרטי קולנוע בטלוויזיה, בפרט ב"אי. טי" – כמחווה לסטיבן ספילברג, שבדיוק חזר לסוגת המדע הבדיוני בסרטו החדש "התגלית"; סאם מדבר רבות על סרטים בכיכובה של דיאן; מצלם אותה בסרטון אודישן.
הנושא של בריאות הנפש מקבל בסרט התייחסות חיובית: הסבא של המשפחה הוא פסיכיאטר, שמטפל בסאם; בסצינה מרכזית דיאן מבקרת אצל פסיכיאטרית, ופורשת בפניה ובפני הצופים סקירה של מצבה הנפשי לאורך השנים; הפרעות נפש מטופלות, והאנשים מתפקדים.
עלילת הסרט מאוד ריאליסטית, ומה שפנטסטי הוא עצם השיפור שחל במצבו של סאם. הוא מצליח להתחבב על הילדות, מתאהב באימא שלהן, מקבל יחס מכבד ואוהד מהמשפחה, ולאחר שנה של שהייה בקרבה, יוצא מחוזק לחיים עצמאיים ומוצא זוגיות.
צפו בקדימון:
