טל סלוצקר הלך לצפות בתערוכה של אמנות ישראלית עכשווית בגלריה רוטשילד בתל אביב. והנה התרשמויותיו.
המערכת
זהו מאמר הסוקר כמה מאמני גלריה רוטשילד אמנות אבל לא את כולם. רק כמה מהם שאתן להם יחס הפעם.
הגלריה היא לאמנות ריאליסטית. הציור והפיסול הריאליסטיים בארץ הם כיום "נישה" מיוחדת בפני עצמה, וניתן לומר שנמצאים יותר בפינה מאשר בפיסגה.
בגלריה שבדרום העיר הגדולה מוצגת כעת תערוכתו של צוקי גרביאן, אמן מעניין המחובר לנעשה כעת באמנות העכשווית.
צוקי גרביאן רושם כבר שנים רישומי פחם של צילומי רנטגן שמופקים מתוך ציורי אולד מאסטרס, וכעת מציג ציורי שמן שלו שחלקם גדולים מאוד בממדיהם ומעניינים למבט.
התקדמותו של גרביאן מעוררת עניין לא רק בעבודתו הנוכחית אלא גם במה שיקרה בהמשך במקוריותו בהצבת קומפוזיציה מורכבת. עמדותיו בעל פה באמנות עכשווית מעניינות והוא ממקימי "גלריית חנינה" המכובדת, שהיא גם קבוצת אמנים המציגים יחד.
גלריה רוטשילד אמנות כוללת באתר האינטרנט גם את עבודותיו של ירדן וולפסון, שחי כיום בארצות הברית בה נולד. זהו צייר מאוד אינדיבידואלי המצייר ציורים בגווני אדמה, בירוקים, ובכחולים. זכורים לי לטובה שיעורים שלימד בירושלים בבית הספר של ישראל הירשברג, הפעיל גם כיום, כשירדן וולפסון חי בארץ באותה התקופה בתחילת שנות האלפיים.
אן בן אור היא ציירת נפלאה שמציירת באמצעות דגמים, וכוללת ביצירותיה דמויות נשים, שלעתים מדגמנת להן בתה, גם היא אמנית מעניינת, ושמה כרמל בן אור. בציוריה של האם בעלי חיים, יחסים בין דמויות מופשטות למחצה, והשפעת ציור אירופאי מתקופות זמן קודמות. מבטה מגיע גם לציורי הרנסנס הפלמי עם ציור מחווה לרוג'ר וואן דר ויידן עם רקע זהב.
אורי בלייר הוא צייר נופים שמצייר את נופי המדבר הישראלי, את לבנון, ואת אירלנד. זהו אחד מציירי הנוף הטובים ביותר שיצאו ממדינת ישראל בתקופת חיינו והוא מקבל הכרה, למרות שתחום ציור הנוף מקבל פחות תשומת לב, פרט לאמנים כמו אורי רייזמן המוזכר כל הזמן, ולודוויג בלום, ועוד מספר אמנים שכבר אינם עימנו.
אפשר לומר שבלייר איננו חושש לצאת לחוץ, לצייר בתנאים פיזיים פחות נוחים מאשר אלו שבסטודיו. הוא יוצא בתעוזה לעבר הטבע, וחווה חוויה שעבורו היא מציאות של התמודדות מול איתני מזג האוויר. הגישה הזאת מזכירה את הצייר האנגלי טרנר, ואת קלוד מונה והציירים האימפרסיוניסטים בכלל, וגם את הציירים שקדמו להם מאסכולת ברביזון.
הוא למד אצל הצייר האמריקאי לנארד אנדרסון, והוא גם תלמידו של הצייר ישראל הירשברג עוד בתקופה בה לימד במכון אבני. בלייר איננו רק צייר מעניין אלא גם אדם יוצא דופן ונעים.
הציירים באוסף זה של אמנים מתייחסים זה לזה הרבה מאוד, אבל במרחק, דרך יחסם לאמנים אצלם למדו, ולתולדות האמנות אליה הם חשופים, בין אם זו הישראלית ובין אם הבינלאומית, האירופאית או האמריקאית.
בועז לוונטל, אמן נוסף בגלריה, צויר למשל פעמים רבות על ידי רן טננבאום, שהוא אמן מדובר מאוד שהופעת עבודותיו בפייסבוק יכולה לעורר בצופה שוק. לוונטל דווקא עובד בבדידות ואיננו מרבה לפגוש את הקולגות שלו. ציוריו נראים ברשת כדימויים של אירועים על טבעיים.
כדאי שהקוראים יהיו מודעים, פעם נוספת, לסצינת הציור הריאליסטי בארץ – שמקיימת דיאלוג בין מסורת הציור לעולם העכשווי של ציור ופיסול בו כל אחד מהאמנים מביא לידי ביטוי את שאיפותיו ואת האמביציות שלו באופן שמחבר אותו אל החומר, אל הנראה, וגם אל ראייה יוצאת מגדר הרגיל שהיא ראייתו של הצייר הישראלי.
בקבוצת אמנים זאת ציירים וציירות שלא הבאתי את כולם משום ריבוי האמנים, ויש גם מאמרים נוספים שלי בנושא באתר יקום תרבות, אותם תוכלו לקרוא על ידי
חיפוש שמי באתר ופתיחת המאמרים, כל זאת כדי להגביר את הידע על אמנות ריאליסטית.
לסיכום, מי שרוצים לדעת יותר על אמנות ישראלית טובה – לכו לתערוכה בגלריה רוטשילד.
ראו גם
אתר גלריה רוטשילד תל אביב
