חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
ההצגה "אמדאוס" בתיאטרון בית ליסין
תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר מעלה את ההצגה "אמדאוס" על פי המחזה של פיטר לוין שאפר, מחזאי יהודי בריטי עטור פרסים.
המחזה "אמדאוס", שהוצג לראשונה באנגליה בנובמבר 1979, מגיש ביוגרפיה בדיונית של המלחין המפורסם וולפגנג אמדאוס מוצרט, תוך התמקדות ביריבות בינו לבין המלחין האיטלקי אנטוניו סליירי, שהיה פעיל בווינה בתקופת חייו של מוצרט. המחזה של שאפר מתבסס על המחזה "מוצרט וסליירי", אותו כתב אלכסנדר פושקין בשנת 1830.
מיתוס היריבות בין שני המלחינים המפורסמים של תקופתם התקבע בתודעה הציבורית גם בזכות הסרט "אמדאוס" מאת מילוש פורמן, משנת 1984, זוכה 8 פרסי אוסקר, עבורו כתב פיטר שאפר את התסריט.
המחזה "אמדאוס" הוצג בארץ 3 פעמים בעבר. ההפקה העכשווית של בית ליסין היא בבימויה של רוני ברודצקי, לפי התרגום והעריכה המוזיקלית של דורי פרנס.
זכות גדולה לגלם את שני התפקידים הראשיים, ובה זכו ליאור אשכנזי, כסליירי התככן, הקנאי, המיוסר, וטל גרושקה, כמוצרט הגאון הנמרץ, הילדותי, התזזיתי.
ההצגה תוססת, מרהיבה בצבעוניות התלבושות הראוותניות בעיצובה של שירה וייז, וכמובן מוזיקלית – משלבת קטעים מיצירותיו הנודעות של מוצרט בנגינת פסנתר, וקטעי אופרות בקולה של זמרת הסופרן אלינור זון.
טל גרושקה מצטיין בנגינת פסנתר, בפעלולי השתטות, באנרגיות התעלות ובמפגני אומללות. מותו של מוצרט בגיל 35 מוחשי ומצער כל פעם מחדש.
בית ליסין הבטיח 50 הצגות של "אמדאוס". לפני המלחמה הנוכחית, משביתת התרבות, התקיימו הצגות אחדות. זה אומר שצפויות עוד הזדמנויות רבות לראות את ההצגה המלהיבה, לכשנחזור לחיק התיאטרון.
צפו בקדימון:
יואב ויכסלפיש, חבר יקום תרבות, ממליץ על
הספר "מעשה אומנות או מעשה יום-יום" של נורית אורן אבישר
הרוק הפך בשנות ה-70 של המאה שעברה לז'אנר דומיננטי במוזיקה המקומית, והביא לידי ביטוי תופעות סוציולוגיות מוכרות כמו חילופי דורות, כרסום באתוס הקולקטיבי של החברה הישראלית, ופתיחות כלפי המערב ומאבקי שנות ה-60 (זכויות אזרח, פמיניזם, ועוד).
הגיטרה והתופים החליפו את האקורדיון והמפוחית, ויוצאי הלהקות הצבאיות הקימו ב-1973 את "כוורת" ושרו טקסטים מקוריים, רובם מאת דני סנדרסון, שעסקו בין השאר בטיפוסים מוזרים ("המגפיים של ברוך") ודיכאוניים ("ילד מזדקן"), והתרחקו מזמר מגויס לטובת פופ, הומור, אבסורד, וערעור על תפיסות חברתיות מקובלות ("מדינה קטנה").
כוורת התפרקה כעבור שלוש שנים, ו"תמוז" בהנהגת הקיבוצניקים ממשמרות, שלום חנוך ומאיר אריאל, ניסתה בימיה הקצרים ללמד את הישראלים כיצד נראית הופעת רוק כמו בחו"ל. "תיסלם" ו"משינה" מייצגות את הרוק של שנות ה-80, "מוניקס סקס" ו"המכשפות" את שנות ה-90, ו"הדג נחש" והראפר "טונה" את המאה ה-21.
הכותבת, עורכת לשון ומורה לספרות ולשון, התבגרה בשנות ה-80 וה-90 המוקדמות לצלילי הז'אנר, והיא מנתחת את התמורות שחלו בשפת הפזמונים (הכוונה לשירים מולחנים) הפופולריים, מימי הזמר העברי של תקופת היישוב ועד ימינו.
היא עושה זאת בעזרת שימוש בתיאוריות בלשניות והסברים סוציולוגיים והיסטוריים, ומדגישה שראוי להבין את הפזמונים כיצירות אותנטיות המבטאות את רוח התקופה. לכן, אין ליוצרים בני ימינו צורך בהלחנת שירי משוררים, או שימוש בעברית גבוהה משובצת במראי מקום מספרי הקודש, כפי שהיה מקובל בעבר ("הכניסיני תחת כנפך"). המאה ה-21 העניקה לגיטימציה גם לז'אנרים היפ-הופ וראפ, וכתוצאה מכך לדיבור יומיומי כחלק בלתי נפרד מהטקסטים המולחנים ("שירת הסטיקר" של הדג נחש).
הוצאת רסלינג, 229 עמודים.
