חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה

על ההצגה "6 שיעורי ריקוד ב-6 שבועות" ב"הבימה"

כרזת ההצגה ״שישה שיעורי ריקוד״
כרזת ההצגה ״שישה שיעורי ריקוד״

תיאטרון הבימה מעלה את ההצגה "6 שיעורי ריקוד ב-6 שבועות" מאת המחזאי האמריקאי ריצ'רד אלפיירי, בתרגומו של ארז דריגס, ובבימויו של משה קפטן.

לילי, בגילומה של סנדרה שדה, היא אישה מבוגרת, ששוכרת את שירותיו של מייקל, מורה לריקוד- יחזקאל לזרוב, רקדן, כוריאוגרף, במאי – אשר בא לביתה אחת לשבוע ומלמד אותה ריקודים סלוניים שונים: סווינג; טנגו; ואלס; פוקסטרוט; צ'ה-צ'ה-צ'ה; וריקוד מודרני.

המורה והתלמידה בהצגה ״6 שיעורים״
המורה והתלמידה בהצגה ״6 שיעורים״

צלצול בדלת, לילי ניגשת לעינית, מבררת מי נמצא מהעבר השני, המורה פורץ פנימה, לבוש בססגוניות, בהתאם לריקוד שנלמד, והשיעור מתחיל. מבנה ההצגה הבהיר, ההנדסי, מתמלא בתוכן אנושי עשיר. מערכת היחסים בין השניים מתפתחת משיעור לשיעור, והיא רצופה בוויכוחים, עקיצות, עלבונות הדדיים, כמעט "פיצוצים", כשהמורה הנפגע מאיים לעזוב. המורה והתלמידה מתקרבים, מגלים חיבה חמה, תומכים זה בזה.

תוך כדי שיחות אישיות חושפניות, מייקל מספר על תולדות הריקוד, מלמד את לילי את הצעדים העיקריים, ובסיומו של כל שיעור פורצים לבמה זוג רקדנים צעירים, מקצועיים – ענבר לובלסקי ורוי גורביץ – משתתפי התוכנית "רוקדים עם כוכבים" 2024, ובתאורה מתאימה ובתלבושות מרהיבות מדגימים את הריקוד במלוא תפארתו.

הרקדנים המקצועיים בהצגה ״6 שיעורים״
הרקדנים המקצועיים בהצגה ״6 שיעורים״

הדינמיקה בין סנדרה שדה ויחזקאל לזרוב נמרצת, סוחפת, אמינה. הכוריאוגרפיה של חיים פרשטיין, שרקד עם כוכבים בשנת 2023, מחמיאה לשחקנים. העברית בתרגומו של ארז דריגס חיה, רבת משלבים, בוטה במידה, גמישה, מעדן של ממש. הצופה מתחבר לדמויות, מתמכר לנוכחות שלהן, סקרן לראות את שלבי ההתפתחות של היחסים ביניהם, נהנה אין-קץ מהמופע של הרקדנים, סופר את השיעורים – 4, 5, סוף הקסם מתקרב, רוצה לנצור עוד רגע מהחוויה הרב-חושית, לה זכה.

תוך כדי כתיבת ההמלצה הנלהבת הזאת, אני מקבלת מארז דריגס את המחזה בתרגומו, קוראת בהנאה ומגלה – הרקדנים אינם כתובים בו! מסתבר, ששילוב הרקדנים בסיום סצינות השיעורים הוא רעיון מקורי של משה קפטן הבמאי.

זה לא פחות מגאוני! הרקדנים המקצועיים מעשירים את חוויית הצפייה ביופי של גופים בתנועה, בגדים, מוזיקה, ומשתלבים נהדר עם המחזה הכתוב. בסצינה הראשונה ההפתעה גמורה, ולאחר מכן מתפתחת ציפייה ליופי הזה. השחקנים והרקדנים אינם מודעים, לכאורה, אלה לקיומם של אלה, עד שבאחד הריקודים לקראת סוף ההצגה נוצר קשר של "חילופי זוגות" ביניהם.

האתנחתא הריקודית יוצרת מתח לקראת התפתחות העלילה, מדמה את השבוע שעובר, ומדגישה את חשיבות הטקסט של הסצינות, כי הרי את הריקוד במלוא הדרו נקבל בסיומן. הצופה קשוב לחוכמת החיים שבפיהן של הדמויות, ולביטויים הוירטואוזיים של ארז דריגס – ריקוד המחשבה והשפה. הנה, לדוגמה, ציטוט מסוף המחזה, שמבטא את תחושת הצופים בסוף ההצגה. לילי אומרת על השקיעה: "בדיוק כשאתה חושב שזה נגמר, השמש זורקת את כל הצבעים הכי חזקים שלה על השמיים.", ומרחיבה את המבט: "הכל הופך יותר יקר ערך כשהוא הולך ואוזל לנו."

ההצגה מעניקה חוויה תיאטרלית רבת פנים, אותה מתחשק לעבור שוב ושוב, כדי לקלוט דקויות נוספות של העלילה והתגלמותה בעברית העכשווית.

הצגת הבכורה התקיימה ב-5.7.2024 באולם מסקין בתיאטרון הבימה. אני ראיתי אותה ב-8.2.2025 בתיאטרון חיפה, ביום הולדתו של יחזקאל לזרוב, אשר זכה למחווה של עוגת יום הולדת עם נרות דולקים בתום ההצגה. עוד קודם לכן, ב-12.1.2025, הוענק ליחזקאל לזרוב פרס השחקן המצטיין לשנת 2024 מטעם קרן רבינוביץ על תפקידו בהצגה הזאת.

צפו בקדימון להצגה:

חבר יקום תרבות יואב ויכסלפיש ממליץ

על הספר "ויקו-פדיה"

כריכת ״ויקו-פדיה״ של ויקו חדד
כריכת ״ויקו-פדיה״ של ויקו חדד

מאמן הכדורגל הוותיק ויקטור "ויקו" חדד, שהתפרסם בעיקר כמאמן הפועל באר-שבע בשנות ה-90 של המאה הקודמת, הוציא לאחרונה ספר המגולל את סיפור חייו, שהחלו בשכונה ד' הענייה בבאר שבע של שנות ה-60.

באר שבע, לדבריו, הייתה אז "שטח מדברי עם כביש אחד בלבד – הכביש לתל אביב". חדד מתאר את התבגרותו ככדורגלן, בתחילה בליגת הנערים המיתולוגית של "בן יעקב" (תושב העיר), ממנה הגיע למחלקת הנוער של "הפועל" המקומי. ההישגים הובילו לנסיעת פרס לרומניה הקומוניסטית בקיץ 1976, וחדד מזכיר ש"עבור ילדים כמונו, שלא היו להם טלוויזיה וטלפון בבית, טיסה לחו"ל הייתה כמו לטוס לחלל", ומרחיב על האירוע המשמח.

תאונת דרכים בגיל 18 הובילה לכך שחדד לא המשיך לקבוצה הבוגרת, ומאז התרכז באימון, תחילה בנוער ולאחר מכן בבוגרים, וגם סיים תואר שני בחינוך גופני. הקריירה שלו על הקווים החלה בבית"ר באר שבע והפועל דימונה, ונמשכה בליגה הבכירה בהפועל באר שבע, מכבי נתניה, הפועל חיפה, עירוני ראשל"צ, ובני יהודה. היא הסתיימה מעשית בסוף שנות ה-90 כאשר חדד קיבל החלטה לעבור לכדורגל אולמות, ולאמן באוניברסיטת באר שבע.

בהמשך הוא הפך למאמן נבחרת ישראל בכדורגל אולמות, ויועץ מקצועי במחלקת הנוער של הפועל באר שבע, בעידן החדש בבעלות אלונה ברקת, וגם הספיק לחזור לקבוצה כמאמן חירום ב-2010. החל מ-2013 הוא יו"ר איגוד אס"א.

הישג השיא שלו היה הצלת הפועל חיפה מירידה, וההעפלה לגמר הגביע של 1995 (הפסידה למכבי חיפה 2:0). חדד גם זכה להיות המאמן היחיד שקבוצתו התמודדה נגד ברצלונה הספרדית במסגרת רשמית (תבוסה מיתולוגית באיצטדיון "וסרמיל" 7:0 בשנת 1995).

הספר שופע אנקדוטות משנות ה-80 וה-90 ועידן הטרום-סלולר, וכן הסברים מנקודת מבטו על הרצוי והמצוי באימון וניהול קבוצה, אשר מיועדים לסייע לקוראים המעוניינים לעסוק בתחומים אלה.

הוצאת "רסיס נהרה" 182 עמודים

הפוסט הקודםשובו של הנוספראטו – ביקורת סרט על ערפד מטרנסילבניה
הפוסט הבאהשיר השבועי עם אילן ברקוביץ' – "לא הביט לאחור" של חנן סבח טייכר
בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב, ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים. למדה בסדנאות לשירה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. פרסמה חמישה ספרי שירה: "השקת ספינת צפייה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016), "כח משיכה" (2020); ״הרחבת המבט״ (2024). מתרגמת שירים מרוסית ומאנגלית, מפרסמת רשימות ביקורת על ספרי שירה, על סרטים, ועל הצגות תיאטרון. יוזמת ומנחה אירועי שירה.
יליד 1974. בעל תואר שני בפילוסופיה. עיתונאי ספורט ועורך. חובב קולנוע ישראלי.
תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה. בתחילת המאה ה-21 גיליתי מחדש את הקומיקס, ובפרט את המנגה והאנימה. קיבלתי תואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה, אך מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שהתמחה בעתידנות. אני בין מקימי עמותת ״יקום תרבות״, וחבר ועד מאז הקמתה, והעורך הלשוני בפועל של אתר העמותה מאז 2019.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

תשע עשרה − שבע =