כרזת "לרוץ על החול"
כרזת “לרוץ על החול”

צפו במקדימון הסרט:


לרוץ על החול הוא סרט חדש בבימויו של אדר שפרן, שמדבר על סוגיות חשובות ונפיצות בחברה, כמו גזענות ומצב הפליטים האפריקאים בישראל. בסרט יש ניסיון למתן את הנושאים הקשים הללו, ולחבר אותם עם נושאים קלילים כמו קומדיה וכדורגל. כך הסרט הופך לדרמה קומית, ולא רק סרט דרמה, ומציב ברגעיו החשובים
מראה ביקורתית מול הקהל הישראלי. בנוסף לאמירות הפוליטיות יש בו גם רגעים קלילים, ודמויות שאתה רוצה לראות איך מתקדמת העלילה שלהן. יש חשיבות גדולה בהצגה של רגעים כאלו, שמאפשרים לקהל גם לצחוק ולהיות עם תחושות יותר קלילות, במיוחד בתקופה האחרונה והקשה שעוברת על המדינה.

הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל חיפה, היה מועמד ב-4 קטגוריות בפרס אופיר, וזכה ב-2 פרסים.

הסרט מנסה להגיע לקבוצות שונות של החברה, ולהציג אותן בצורה הומוריסטית וקלילה, כך ששאר החברה תוכל לראות ולהבין את קשיים שלהם. הוא נפתח בדמותו של אומארי, פליט אריתראי, בגילומו של שון שונסולה מונגוזה. אומארי מוצג כשהוא רץ, מנסה לברוח מהרדיפות במדינה שלו. הוא מגיע לישראל, ובמשך 5 שנים עובד בתור מנקה באולם אירועים עם חברו הטוב נייג’ל, פליט סודני, בגילומו של מייקל קביה אהרוני. יום אחד הם חוזרים הביתה מיום עבודה ואז מתרחשת עליהם בבית פשיטה של שוטרי ההגירה, ואומארי נתפס, ונשלח יחד עם שאר העובדים זרים הלא חוקיים לשדה התעופה כדי להשלח לאוגנדה. אומארי מצליח להתחמק בשדה התעופה, והוא פוגש שם את שימי קמינסקי ובתו נטע קמינסקי, בגילומם של צביקה הדר וקים אור אזולאי. השניים חושבים שהוא שחקן הרכש החדש לקבוצה שלהם, מכבי רמי לוי נתניה, ג’ימי מיקל.

מטרתו של אומארי להרוויח מספיק כסף כדי לברוח לגרמניה עם נייג’ל, ועם אחיו שהוא מחכה שיגיע מאתיופיה, מבלי שיעצרו אותו על התחזות ועל שהייה בלתי חוקית בארץ.

הסרט מצליח להציג בצורה הטובה ביותר את הקשיים של חיי הפליטים בארץ. אומארי ונייג’ל הם פליטים, ואם יחזרו למדינה שלהם יהרגו אותם. למרות זאת לביורוקרטיה ורשויות המדינה זה לא משנה. משום שהם לא עומדים בתנאים של שהייה חוקית ישלחו אותם למדינה אחרת, ואם יעבירו אותם למדינה שבה רודפים אחריהם והם ימותו זה כבר לא אחריות מדינת ישראל, זה אחריותם. כמובן זה מראה על אטימות החוק והעלמת העין מסבלם של אנשים נזקקים.

בנוסף לזה הסרט מצליח להציג גזענות בחיי היום יום, למשל כשמעירים בסרט שבגלל שהוא אתיופי זה בגנים שלו לרוץ, למרות שהודגש שבשבילו אם הוא יפסיק לרוץ ויעצור זה יהיה הסוף שלו. ובמיוחד הגזענות מופיעה ביחס של העובדים באולם האירועים, שאומארי עבד בו 5 שנים, וחשב שיהיה להם אכפת ממנו, אבל ברגע שהוא כבר לא שם הם לא זוכרים אותו, כי מבחינתם הוא נראה כמו כל אדם שחור.

עם כל ההיבטים החשובים שהסרט מציג כמראה לחברה הוא גם מנסה לא להכביד יותר מדי ולגרום לקהל לפספס את מה שהוא מנסה להציג. לכן מופיעים בסרט היחסים בין נטע לאביה שימי, בעלי הקבוצה. שימי לא חושב על אף אחד, אלא רק על מה שאנשים יגידו על הקבוצה שלו או עליו, ופוגע מבלי לשים לב באנשים שאוהבים אותו.

בנוסף יש את היחסים של אומארי ונטע. היחס של נטע לאומארי מתפתח מהרגשה שרימה אותה בכך שהתחזה למישהו שהוא לא, והוא מסכן את השם שלהם אם ידעו על הטעות הזאת, להבנה שהוא בן אדם בפני עצמו, ושיש ביניהם קשר טוב. זה גורם לכך שהיא רוצה בטובתו וגם מנסה לעזור לו.

אבל היחסים המעניינים ביותר בסרט הם בין נייג’ל לאומארי. במערכת היחסים הזאת לא משנה מה יקרה הם ידאגו אחד לשני. נייג’ל עושה מה שחבר אמיתי עושה, הוא אומר לאומארי את האמת ומנסה לעזור לו לא להיכנס לסכנה יותר מדי עמוקה בגלל הקושי שיהיה לו להשתחרר ולהנצל ממנה. הוא יגיד את האמת וידאג לו גם אם זה משהו שאומארי לא רוצה לשמוע.

לדעתי “לרוץ על החול” הוא אחד הסרטים החשובים בקולנוע הישראלי של השנים האחרונות, בגלל האמירות החברתיות שהוא מציג, בביקורת במינון הנכון על החברה הישראלית. יחד עם זאת, ועם כל המסרים בסרט, העלילה מעניינת, והדמויות הן כאלו שאתה רוצה לראות את ההמשך שלהן. בסרט לא מורגשת “דחיפה” של מסרים פוליטים על חשבון העלילה או בניית הדמויות. אדר שפרן מצליח להשיג בסרטו הגדול הראשון סרט שיהיה רלוונטי למשך הרבה שנים, ותמיד יוכל ללמד אותנו שיש צורך בשינוי באופן שבו אנחנו רואים אנשים אחרים, בעיקר זרים, וגם במערכות היחסים שלנו עם אנשים קרובים, ושתמיד נוכל להשתנות ולשנות דרך ראייה כמו הדמויות.

צפו במאחורי הקלעים של הסרט:

קראו גם

את ביקורתו של יואב ויכסלפיש על הסרט

ואת הביקורת ב”ynet”

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

14 − 1 =