חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על ההצגה "נרות יום הולדת"
ההצגה "נרות יום הולדת" מוצגת על במת התיאטרון הקאמרי מאז דצמבר 2022.
המחזה המקורי נכתב ע"י נח היידל האמריקני, תורגם לעברית בידי אלי ביז'אווי ומבוים ע"י רוני ברודצקי.
ההצגה עוקבת במשך 90 דקות אחרי ארנסטין, הדמות הראשית, לאורך 90 שנות חייה מגיל 17 עד 107. בסצנה הראשונה אליס, אמה של ארנסטין, מלמדת את בתה בת ה-17 לאפות עוגת יום הולדת מסורתית, שעוברת לאורך הדורות מאם לבת. זאת עוגה מהמרכיבים הכי פשוטים: קמח, ביצים, חמאה, סוכר. אך מי שמסתכל עמוק יותר יכול לראות את הסיפור של היקום כולו. ארנסטין היא תלמידת תיכון נמרצת, קופצנית, מלאת שאיפות, המכריזה: "אני הולכת למרוד ביקום. להיאבק בכל מה שהוא יומיומי. אני הולכת להפתיע את אלוהים!". ארנסטין מבקשת מאמה לעזור לה בהכנה לאודישן לתפקיד של המלכה ליר בעיבוד פמיניסטי של "המלך ליר".
החיים ממשיכים, השנים עוברות, ארנסטין מתחתנת, נולדים לה ילדים, אחר כך באים נכדים, ועוד דור. אנחנו פוגשים את ארנסטין בימי הולדתה במהלך אפיית העוגה המסורתית. כל ההצגה מתרחשת במטבח, הנמצא במרכז הבמה ומוגבה מעל לסביבתו. המטבח מאובזר בארונות, מדפים, כיור, תנור אפיה, ואף פסנתר. המטבח מסתובב, כשעון, ומפנה לקהל את צידו האחר, לפי ההקשר. הדמויות מזדקנות על הבמה, ועושות זאת בצורה משכנעת ובחן. אולה שור-סלקטר, כוכבת ההצגה, המגלמת את ארנסטין, מחליפה בגדים, נעלים, ופאות מבלי לרדת מהבמה. 6 שחקנים מגלמים 12 דמויות, והריבוי הזה מסקרן, ומתקבל בהתלהבות ע"י הקהל. כנרת לימוני מגלמת בתנופה רבה ובגיוון מרשים 3 דמויות: את אליס, אמה הרכה והמנחה של ארנסטין, את ג'ואן החרדתית, כלתה של ארנסטין, ואת אלכס, בתה הדעתנית של ג'ואן.
ארנסטין מאריכה חיים, אך בני משפחתה מתים בזה אחר זה. יפה הבימוי של הדמויות המתות: הן ניצבות מחוץ למטבח, מתחתיו, על רצפת הבמה, נופלת עליהן נשורת כוכבים למשמע אותו שיר אבל, בהלחנתה של מאיה בלזיצמן.
אהבתי את עבודותיה של רוני ברודצקי הבמאית כמנהלת האמנותית של קבוצת הצעירים של תיאטרון חיפה, בשנים 2019-2016, וכתבתי על ההצגות בבימויה "אקווריום" ו-"איך לקום מכיסא".
ארנסטין שומרת על חיוניות ועל מידה של אופטימיות. מידי מסיבת יום הולדת היא מדקלמת: "הקסם של מסיבה זה שהיא נותנת לנו הפסקה מהמטלה הגדולה של האנושות לצלוח כל יום מחדש, זה לבחור לעצמנו רגע, רגע מסוים ולהחליט לציין אותו".
הדמויות מעניינות ומגולמות בכישרון ע"י השחקנים, נוצרת אווירה קיומית-מאוזנת, והקהל יוצא בהרגשה טובה.
אבל, אחרי ההצגה, כשמתפוגג קסמה, עולה התמרמרות על המחזה.
"נרות יום הולדת" נכתב בשנת 2017. סימן שהגברת ארנסטין, שהגיעה לגיל 107, ליוותה במרוצת חייה את המאה ה-20 הסוערת. הדי העולם החיצון, ובפרט מלחמותיו, לא נשמעים במטבח המהווה את לב לבו של בית המשפחה. הבחירה של המחזאי לבודד את ארנסטין וצאצאיה על אי מחוץ לזרם ההיסטוריה, לא מתקבלת על הדעת.
מקומם אף יותר עיצובה השמרני של ארנסטין, הגיבורה המודרנית, כעקרת בית נטולת נוכחות ציבורית. ניצוצות הפמיניזם של הנערה בת ה-17 בשנות ה-20 של המאה ה-20, שהתבטאו באופן מובלט בעיבוד הפמיניסטי של "המלכה ליר", כבו כליל, באופן מחפיר. כשארנסטין נשאלת ע"י אחד מצאצאיה מה קרה לאש מרדנות הנעורים שלה, ללהט ההגשמה העצמית, ולסקרנותה החקרנית, הוא עונה, באופן מקומם, שהקימה משפחה. והרי בסיס השוויון בין המינים היא יכולתה של האישה להקים משפחה וגם, כבעלה, לרכוש השכלה גבוהה, ולנהל קריירה משמעותית. קונדיטוריית "קינוחי ארנסטין", אותה מעניק המחזאי לגיבורה שלו בזקנתה, זה מעט מדי ומאוחר מדי.
ובכל זאת, תיאטרון הוא יותר מתוכן המחזה. אני נזכרת בהנאה ביפי העיצוב של המטבח הרב-תכליתי, במשחק המרהיב, ובעברית היצירתית, המשמחת, של אלי ביז'אווי המתרגם, בשיתוף עם השחקנים המוכשרים, העולה על המקור האנגלי, לפחות בשלישיות של תיאורי הלקים המגניבים:
הצגה סוחפת ומדגישה את הזמן היקר שלנו בחיים אלה, ועוד יותר מודגש כאשר כל דקה בזמן ההצגה שווה לשנה של חיי ארנסטין.