אבי פצצת האטום: על הסרט אופנהיימר

אוהד שרון בביקורת על הסרט “אופנהיימר”, סרט ביוגרפי ודרמטי מאין כמוהו על חייו ומשפטו כבוגד של אבי פצצת האטום.

המערכת

בימינו, כשסרטים בקולנוע לא מנסים להביא רעיונות חדשים, והולכים על ההצלחה המוכרת של גיבורי על, או סרטי המשך של זיכיונות קיימים, פתאום כאילו משום-מקום הגיע הסרט “אופנהיימר” למסך הגדול, והוא מציג דמויות ואירועים היסטוריים גדולים. הסרט הוא דרמה ביוגרפית בסגנון שונה ממה שמוצג בקולנוע, וכיום בדרך כלל מוצג בסדרות טלוויזיה תיעודיות. האם הסגנון הזה עובד כסרט, שמספר על העבר ומציג אירועים אמיתיים, גם אם בתוספת עלילה בדיונית שמקשרת בין המציאות לדמיון?

“אופנהיימר” מציג את חייו האישיים של אבי פצצת האטום רוברט אופנהיימר. מהתחלה של הרעיון לפצצה, דרך הפגישות עם עמיתיו, שעזרו או השפיעו על עבודתו שבשיאה הביאה ליצירת פצצת האטום.

דמותו של אופנהיימר מוצגת עם רבדים שונים מתחילת הסרט עד לסופו. אנו צופים בשינוי של המדען, שבתחילת דרכו רק רצה לגלות את סודות היקום, למדען שהמציא את הפצצה שקיווה שתסיים את מלחמת העולם השנייה, ועד האיש עם ייסורי המצפון מההרס והמוות שההמצאה שלו גרמה להם.

הסרט מנסה להציג לנו כבר מההתחלה את ההקשר הגדול. עוד מתחילת ימיו של אופנהיימר בתור סטודנט שמנסה לדמיין דברים חדשים, תוך שברקע שומעים ורואים חלקיקי אטום מתנגשים ואת הרעש של הפיצוץ. מכיוון שהסרט מבוסס על אירועים היסטוריים הוא לא מנסה להישאר עם קו עלילה אחד, וקופץ בין תקופות זמן שונות בחייו של אופנהיימר, שעליהן הוא מספר בשימוע שלו על חידוש הסיווג הביטחוני. הקפיצות בין הרגעים השונים בחייו גורמות לפעמים לבלבול, והצופה מתקשה לעכל מה קורה עכשיו על המסך. העלילה עוברת אל העתיד וחוזרת אל העבר, וכך אפשר ללכת לאיבוד בהבנה העלילתית, בעיקר בתחילת הסרט, שבה מוצג הבסיס לשני הסיפורים העיקריים בסרט.

קו העלילה הראשון הוא השימוע של דוקטור רוברט אופנהיימר. מה היו הסיבות לשלילת הסיווג הבטחוני של אחד מהאנשים החשובים ביותר בארצות הברית, ואחד מגיבורי מלחמת העולם השנייה. קו העלילה השני הוא ההצבעה על כניסת לואיס סטראוס לקבינט, והקשר שלו לדוקטור אופנהיימר. בנוסף לשתי קווי העלילה המרכזיים, הסרט מזכיר אירועים משמעותיים שקרו בחייהן של הדמויות, כמוטיבים להתנהלותם בסרט.

את דמותו של אופנהיימר משחק קיליאן מרפי, שמציג משחק נפלא, הוא מאפשר לנו להבין איך דמות יכולה לשנות את דעותיה ואת התנהגות שלה, לאורך זמן במציאות, אבל בשביל הצופה תוך 3 שעות. מרפי מצליח לגרום לנו להרגיש שזה פרק זמן באורך נכון והגיוני לשינויים האלה, מראה לנו את הייסורים ונקיפות המצפון של הדמויות, וגורם לנו להרגיש סימפתיה אליהן.

בנוסף המשחק והקשרים לשאר הדמויות היו מרתקים. ביניהם לואיס סטראוס שמשחק רוברט דאוני ג’וניור, ונותן משחק מרתק, במיוחד בסוף הסרט כשהסרט מציג לנו את קו העלילה השני, ומאפשר לנו לראות כיצד ההתחלה והאמצע של הסרט מתקשרים לסוף.

בסרט יש עוד שלוש דמויות מרכזיות בחייו של אופנהיימר, והם אשתו קתרין אופנהיימר (אמילי בלאנט) שמופיעה בסרט מהרגעים הראשונים כדמות צדדית בשימוע, ונשארת לצידו עד הסוף. גנרל לסלי גרובס (מאט דיימון) המפקד הצבאי של פרויקט מנהטן, שהאמין באופנהיימר, למרות העבר הבעייתי שלו, ונתן לו את המושכות לפרוייקט, שהצליח. האחרונה היא ג’ן טאטלוק (פלורנס פיו), המאהבת של אופנהיימר בתחילת דרכו בתור מדען ואחת הסיבות להקשר הבעייתי שלו לקומוניזם. שלושת הדמויות משפיעות על דמותו ומסלול חייו יותר מהכל.

בתחילת הסרט מסופר סיפורו של פרומיתיאוס, שגנב את האש מהאלים ומסר אותה לאדם. הרעיון הזה מציג התפתחות טכנולוגית שהאדם עדיין לא מוכן אליה, ושהשימוש בה יגרום ליותר נזק מתועלת. כמובן שהנמשל היא פצצת האטום, נשק שיכול להשמיד את העולם, ובני האדם עדיין לא מוכנים לו ולהשלכות שלו.

הסרט מסופר לנו כזיכרון של אופנהיימר. גם אם נותנים לנו להבין שאולי האירועים לא בדיוק התרחשו כמו שהוא תיאר, כך הוא פירש את האירועים. בסוף הוא מנסה לצייר את עצמו כדמות מסכנה שצריכים להעניק לה סימפטיה, למרות ההמצאה שלו.

הסרט מייצג סוג שונה ומרענן של סרטים שכדאי שיוצגו בקולנוע, סרטים על אירועים היסטוריים ומעניינים עם טוויסט עלילתי כדי להתאימם לקולנוע.

צפו במקדימון של “אופנהיימר” כאן:

קראו גם

על רוברט אופנהיימר האמיתי בויקיפדיה