רחל אשד ממליצה על
סדרת הטלויזיה הישראלית "מי שמע על חווה ונאווה?"
הסדרה "מי שמע על חווה ונאווה" משודרת ב yes, יוצרות ותסריטאיות גלית חוגי ונועה ארנברג, בימוי גורי אלפי אהרון.
ראיתי והתמוגגתי משמונת פרקי העונה הראשונה של הסדרה.
כמעט אין אשה בגילי, תחום גילן של חווה (בגילומה של קרן מור) ונאווה (חנה לסלאו), שלא חוותה בשלב כזה או אחר בחייה, בדרך-כלל בצבאנו המהולל הגדוש טסטוסטרון, מישהו נפוח מחשיבות עצמית, הניזונה מפקודים מפוחדים ודרגה מתנפנפת, המנצל את רום מעמדו לתקיפה/הטרדה מינית/אונס של חיילת צעירה צייתנית ומפוחדת.
בדור שלא ידע מה זו קצינת ת"ש, זמנים בהם דברים נעשו ולא דובר בהם, ואם דובר, העניין הוצנע והושתק, בעלי הדרגה היו בעלי הבית. כן, גם של החיילות.
בסדרה השנה היא 1974. בעל סמכות משתקת, שנערה צעירה סומכת עליו שיידע טוב ממנה אם יש לה כישרון וכמה, מכבה סתם כך, רק מפני שהוא יכול, את אישיותה, וכבדרך אגב רומס ברגל גסה את נפשה, וממית בברוטליות משהו בתוכה. המעשה כה גורף וטראומטי, עד כי דעתה השלילית על עצמה, ותפיסתה המנמיכה את ערכה, יהפכו לנרטיב הפנימי שלה. היא תדע בביטחון שאין עליו עוררין, שאינה שווה/מוכשרת/חכמה/יפה (מחק/י את המיותר). כל בחירה עתידית שתיעשה אח"כ, מקצועית או אישית, כולל בחירת בן זוג לא ראוי לחיים, תהיה נגזרת של האירוע המודחק, אירוע מכונן ונשכח שהפך אותה לאישה מחוקה.
לתסריט ולבימוי המדויקים, ולעריכה המהוקצעת, מתווסף אומץ הלב של שתי שחקניות אדירות, קרן מור וחנה לסלאו, שנחשפות בצילומי תקריב במערומי שיער השיבה הלא מטופח, הגבות האפורות הלא-מעוצבות, הקמטים, והסרבול הנשי נעדר החמידות המתחנפת.
בלי ספוילר – איזה סיום מרהיב בפרק השמיני, נקמה מתוקה נעדרת בומבסטיות הוליוודית, שגם בה נשמרת הגולמניות המהוססת הצ'פלינית המאפיינת את שתי החברות, מה שמכפיל את התענוג מהניצחון של הרוח הנשית המוחלשת.
אני מחכה בקוצר רוח לעונה השנייה, להמשך חגיגת העצמה נשית בהשראת #metoo.
צפו בפרק הראשון של הסדרה.
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על "עם הרוח הזאת"
יעל מסנר היא שחקנית, בוגרת סטודיו למשחק ניסן נתיב בירושלים, שלמדה פיתוח קול במסגרות שונות. יעל עולה על במת "קפה תיאטרון" של הקאמרי במופע-יחיד תיאטרלי מוזיקלי ומרתקת את הקהל במשך למעלה משעה. ליעל מסנר ניסיון מצטבר במופעי יחיד. בשנת 2016 היא שיחקה בהצגת היחיד "תמות, אהובי" על במת תיאטרון הסמטה ביפו העתיקה, שעליה המלצתי כאן.
במופע "עם הרוח הזאת" החדש יעל מגישה את לאה גולדברג – שירים ופרקי יומן. ליעל קשר רב-שנים ייחודי עם יצירתה של לאה גולדברג, שנוצר כשיעל, בהיותה בת 14, שמעה לראשונה את אחיה הגדול, יובל מסנר, מוזיקאי מחונן, מלחין ושר את שיריה של לאה גולדברג בבית משפחתם. הלחנים של יובל מסנר לא כונסו באלבום כלשהו. בשנת 2020 עלה הרעיון של מופע משותף של אח ואחות לבית מסנר, שיתבסס על שיריה של לאה גולדברג בהלחנתו של יובל. לאחר מותו בטרם עת של יובל מסנר באוקטובר 2021, החליטה יעל להעלות את המופע בליווי נגינת פסנתר של נדב ויקינסקי. "עם הרוח הזאת" כולל שירים של לאה גולדברג בהלחנתו המקורית של יובל מסנר, וכן לחנים ידועים של שלמה יידוב, יוני רכטר, חיים ברקני, ומוזיקאים אחרים, כאשר שם המופע לקוח מהשיר "עם הלילה הזה":
הלחן של יובל לשיר הזה, אותו הקהל שומע לראשונה, נעים וקליט, גם בזכות הביצוע התיאטרלי של יעל. היא שרה את השירים באופן בוטח ונוכח, בהדרכה קולית של דוקי עצמון, ומשחקת אותם בתנועות עדינות ובשימוש באביזרים אחדים, בליווי אמנותי של אודי רצין. יעל שוזרת בחן לתוך המופע סיפורים משפחתים על הוריה ואחיה, וקוראת קטעים מהפרק הראשון "ילדות ובחרות א'" של הספר "יומני לאה גולדברג", שפורסם בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2005. כאן מתגלה עוד קשר אישי בין יעל ללאה: גם יעל כתבה יומן בהיותה נערה, יומן סודי, אותו הקפידה להסתיר ואף לנעול באמצעות המנעול המצורף אליו, ואילו לאה כתבה את יומנה בליטא, בשפה העברית אותה למדה בכוחות עצמה, וכך שיכללה את ידיעת השפה, ושמרה על סודיות היומן, הבלתי קריא ע"י בני משפחתה. יעל קראה את תחילת היומן מראשית אוקטובר 1921, ראש השנה תרפ"ב, כשלאה בת 10 וארבע חודשים בלבד, ועוד מספר קטעים משנים עוקבות, ויכולנו להתרשם מההתפתחות השפתית וההגותית של לאה הנערה, המייעדת את עצמה לתפקיד של סופרת-משוררת עבריה. יעל קוראת את קטעי היומן בדיקציה מעולה, בנימה הומוריסטית-אוהדת, ואף מתוך הזדהות.
בתחילת המופע אמרה יעל שמתוך המגוון הרחב של פעילותה הספרותית של לאה גולדברג, לכל אחד לאה משלו: לאחדים היא משוררת, לאחרים סופרת, או מתרגמת, או מורה, או מרצה באוניברסיטה העברית כראש החוג לספרות כללית והשוואתית. בעקבות ההקשבה לפרקי היומן של לאה גולדברג בקריאתה של יעל מסנר, אני רואה שיומניה יכולים להוות מקור השראה והזדהות לנערות מתבגרות, ואף לעזור להן במתן תשובות בגיל הרגיש הזה של שאלות רבות.
בסיום המופע, שכולו, בעצם, לזכרו של יובל מסנר, אחיה, יעל הקדישה לו שיר כואב ואוהב בהלחנתו:
