פרופסור מאיר בר-אילן בוחן ״בשורה״ לא ידועה של ישו וחושף כמו בסיפור בלשי את מקורה האמיתי ואת האמת על מי שכתב אותה בזמנים מודרניים.

המערכת

szekely אדמונד בורדו סקיי
.szekely אדמונד בורדו סקיי

את שמו של אדמונד בורדו סֶקֶיִי (Szekely) מעודי לא שמעתי עד אשר, בכנס מקצועי באוקספורד ב-2015, פגשתי בכומר קנדי בשם ג’ים קולינס, והוא אשר סיפר לי על ‘הבשורה האיסיית אשר ליוחנן’. לא, לא שמעתי גם עליה, אך הכומר ההוא סיפר לי כי מדובר בתגלית חשובה, והיה ברור לו שמדובר בתגלית אמיתית. למרות שפקפקתי בדבריו, נמשך הקשר בינינו, והוא אף הואיל לשלוח אלי את הטקסט המכונה ‘הבשורה האיסיית אשר ליוחנן’ מבלי שזכר או ידע כיצד היא הגיעה לעולם. אבל, הוא היה בטוח שמדובר בטקסט אותנטי. לקח לי פחות מעשרים דקות עד שהתחוור לי בוודאות כי מדובר בממצא מזויף, אך לאחר מכן המשכתי בהרבה שעות מחקר כדי לברר כיצד הגיע המסמך לעולם. כך התגלה לי שממציא הטקסט היה אדם בשם סֶקֶיִי, וזו היתה רק ראשיתה של הרפתקה ספרותית אשר הלכה וגדלה עד אשר הגיעה לעיצובה הסופי בדברים המסוכמים להלן.

ובכן, אדמונד בורדו סֶקֶיִי (1905 – 1979), נולד בהונגריה, היגר לארה”ב, ולאחר מכן המשיך למקסיקו, והעיקר לעניננו הוא שהוא סיפר שהוא גילה בספריית הוותיקן כתב-יד עתיק של ספר בלתי מוכר אותו הוא פרסם. לסקיי מוקדש ערך בויקיפדיה האנגלית, ערך מושקע, והסיפור המפורט בו הוא על אציל הונגרי, בן למשפחה פרוטסטנטית, אשר התגלגל לאמריקה, והפך בה לסוג של גורו לבריאות הוליסטית ואורגאנית. סֶקֶיִי ייסד את החברה הביוגנית הבינלאומית, ובנוסף לכך היה מחבר פורה, אשר חלק מיצירתו תידון להלן. במקסיקו, ממש סמוך לגבולה של ארה”ב, ייסד סקיי חוות בריאות הקיימת עד היום ושמה Rancho la Puerta, וסביר להניח שהערך של סֶקֶיִי בויקיפדיה מתוחזק על ידי אותו גורם המקדם את האתר של חוות בריאות זו. סֶקֶיִי פיתח תורה שלימה המכונה אנתרופותראפיה (רפואת האדם), סוג של נטורופתיה (הרגשה טבעית), גישה בריאותית בעלת אופי של פולחן דתי. בעברית מודרנית (ומכובסת), קוראים לזה פשוט: רפואה אלטרנטיבית. רק במעומעם ניתן לדעת מה בדיוק קורה בחווה זו, אך מן העובדה שהחווה פעילה מזה עשרות שנים, ועד היום הזה, ניכר כי היא מוצלחת. לפי עדות אשתו, תושבי החווה, ובהם פליטים מאירופה, פיתחו תורה בריאותית של אוכל בריא וטבעי, ואכלו אוכל אורגני, כלומר ירקות ופירות שגודלו ללא מדבירי חרקים. סֶקֶיִי עמד בקשרים עם ג’רום רודייל, האיש אשר קידם את האוכל האורגני בארה”ב בשנות השלושים של המאה ה-20.
לפי הכתוב בויקיפדיה האנגלית נולד סֶקֶיִי כנכד לבישוף אוניטארי (זרם בנצרות המכחיש את אלוהותו של ישו) מצד האבא, וכבן לאם קתולית ממוצא צרפתי. הוא למד באוניברסיטאות פריס, וינה, לייפציג, וקלוז’ (בהונגריה), וזכה בתואר דוקטור (כך בנוסח ההונגרי של ויקיפדיה). סֶקֶיִי למד שפות עתיקות וידע לדבר בעשר שפות מודרניות, ואף אם קשה לאשר זאת, בכל זאת חייבים להודות שתושבי מרכז אירופה בכלל, ואזור טרנסילבניה בפרט, שלטו בזמנו בכמה שפות ובהן: גרמנית, צ’כית, רומנית, והונגרית. תלמידו הנאמן של סֶקֶיִי, האחראי על תרגום דברי מורו לאנגלית והפצתם, כותב כי סֶקֶיִי ידע גם סנסקריט, פאהלוי, ארמית, לטינית, ויוונית. לפי הכתוב באנציקלופדיה, סבו של אדמונד היה מלומד הונגרי בשם סנדור סֶקֶיִי, ואם כך, הרי שסֶקֶיִי היה תפוח שלא נפל הרחק מן העץ. בחווה שלו, אגב, הוא היה קרוי פרופסור.

לפני שנעיין בטקסט אשר נטען לגביו כי הוא עתיק, ראוי להעיר כי עד כה לא נדונה עבודתו של סֶקֶיִי במחקר האקדמי, כגון בין חוקרי קומראן, ולו מן הטעם כי עולם המחקר אינו מתייחס, דרך כלל, לפרסום שאינו אקדמי. סֶקֶיִי לא היה מקושר למוסד אקדמי כלשהו, ודרכו של עולם המדע היא להתעלם ממי שאינו מוכר כמדען. כך, לדוגמה, עולם המחקר כמעט ולא טרח לדחות את ‘מחקריו’ של וליקובסקי משום שדבריו נראו מופרכים על פניהם, ולפנינו מקרה דומה. מכל מקום, סֶקֶיִי פרסם עשרות רבות של ספרונים, מעין ספרוני-כיס בני פחות מ-50 עמוד, ובהם פרסם את תורתו העיונית משולבת בפרשנות לתנ”ך ולברית החדשה. סביר להניח כי ספרונים אלו היו מחולקים לאורחים של חוות הבריאות, ובכל מקרה סקיי מתגלה בהם כאדם פורה מבחינה ספרותית, ומקורי. מלבד מדריך ליופי ובריאות, או דרך החיים הביוגנית של האיסיים, הוציא סקיי לאור ספרון המוקדש לפירוש האיסיי לספר בראשית, אשר לפיו, טען סֶקֶיִי, החזיקו האיסיים ברשותם ספר בראשית סודי שהכנסייה הקתולית ראתה בו ספר אפוקריפי. מי שמכיר את המחקר ביחס לאיסיים לא יוכל לאשר דברים אלו. לפנינו דוגמה של בדייה מודרנית, אשר בדוחק תיקרא בדייה אקדמית. מוטב: פסאודו-מדע.

בהקדמתו ל- Essene Gospel of John (מהדורה ראשונה ב-1937, מהדורה חמישית ב-1945), מבהיר סקיי את חשיבותם של האיסיים, עליהם נודע לעולם מכתביו של יוספוס, ועוד כמה מאבות הכנסייה, ואת חשיבותם של התיראפוייטים שחיו ליד אלכסנדריה, עליהם אנו יודעים מכתביו של פילון האלכסנדרוני. סֶקֶיִי כתב דבריו לפני שנמצאו כתבי קומראן, וסביר להניח שרוב קוראי דבריו של סֶקֶיִי נתקלו בשם איסיים בספרון זה לראשונה. קודם שנמשיך בתיאור מפעלו של סֶקֶיִי כדאי להעיר כי חוקרי הנצרות סברו כי היה קשר כלשהו בין ישו לבין האיסיים (באמצעות יוחנן המטביל), וקשר משוער זה נחקר לעומקו לאחר גילויי קומראן. בנוסף, כדאי לדעת שהמלה ‘איסיים’ מוכרת לנו רק מתוך כתביו של יוספוס, וכיום רוב החוקרים סבורים כי מקורה של מלה זו הוא בשורש אס”א הארמי, שהוראתו לרפא. והנה, פילון תיאר את התראפוייטים, ששמם מבוסס על השורש היווני לרפא, והיו שסברו כי יוספוס ופילון תיארו, למעשה, שתי כתות דומות, אם לא זהות, אשר חיו במקומות שונים. על כל פנים, לדעתו של סֶקֶיִי היו האיסיים לא רק גדולי החקלאים בעולם אלא גם גדולי הרופאים בעולם. חוקרי קומראן לא יוכלו לאשר את השערותיו של סקיי, אך לעניננו אין זה משנה כלל, אלא אם כן באים אנו למנות כרוכל את בדיותיו של סקיי. סֶקֶיִי מוסיף כי האיסיים יצרו סינתיזה בין הדתות השונות, הפילוסופיות, המדעים, תוך מיזוג של תרבויות ישראל, מצרים, יוון, פרס, בבל, והודו, וגם דבריו אלו נעדרי ביסוס, קרי: מופרכים. ברור שסֶקֶיִי ראה באיסיים דמויות-מופת שהוא ומטופליו אמורים לחקות. לפי הנטען בתיאור מפעלו של סקיי הרי שהוא אמר דבריו שנים רבות לפני שהתגלו מגילות קומראן, שרוב החוקרים רואה בהם כתבים איסיים, אך אין כל יסוד היסטורי, ארכיאולוגי, או היסטורי, היכול לאשר את הרהורי-ליבו של סֶקֶיִי. סֶקֶיִי כתב על האיסיים, וניתן לומר שהתאהב בהם. האמת ההיסטורית כלל לא חשובה.

והנה, בהקדמה לאותו ספרון מספר סֶקֶיִי, בשנת 1937, כי דבריו של ישו נאמרו במקורם בארמית, וכי את דבריו לתלמידו יוחנן (בן זבדי), תרגם סֶקֶיִי ישירות מן הארמית, מתוך טקסט שנותר, לערך שמינית מן הספר המקורי, כקטע בארמית שנמצא בספריית הוותיקן, וכן בספרייה המלכותית ההאבסבורגית בוינה. קטעים אלו, לדבריו, הגיעו באמצעות כמרים נסטוריאנים אשר תחת לחצו של ג’נגיס חאן נאלצו לברוח מן המזרח מערבה והביאו איתם את ספריהם. סֶקֶיִי ממשיך כי הארמית מתוארכת למאה הראשונה לספירה בעוד קטע בסלאבית הוא תרגום מן הארמית. סֶקֶיִי אינו יודע כיצד הגיעו טקסטים אלו מן הנוצרים-האיסיים, ובכך מתאר סֶקֶיִי את נוצרים הקדמונים כאיסיים. סֶקֶיִי מספר כי הוא עובד על הוצאה לאור של הטקסט הארמי, עם כל ההפניות והפירושים הנצרכים, ולא נותר אלא להמתין להופעת הטקסט.

כריכת אחד מספריו של סקיי the gospel of peace
כריכת אחד מספריו של סקיי The gospel of peace


בינתיים חלפו כמה שנים, היתה מלחמת-עולם, ומאוחר יותר, ב-1947, התגלו כתבי קומראן המיוחסים לאיסיים, אשר אט-אט החלו להתפרסם. והנה, רק ב-1974 הוציא סֶקֶיִי לאור את הבשורה האיסיית אשר ליוחנן, שהיה אחד מהשליחים שהפיצו את הנצרות בראשיתה. אף כי סֶקֶיִי הבטיח בעבר להציג את הטקסט הארמי המקורי, התברר עתה לקורא כי מדובר בטקסט עברי, ואין צורך לעסוק ב’זוטות’ כמו השאלה האם שפת המקור של הטקסט היא עברית או ארמית. על כל פנים, אם משווים את הטקסט העברי לטקסט האנגלי שראה אור קרוב ל-30 שנה קודם לכן, מתברר כי הטקסט האנגלי אינו אלא תרגום של הטקסט העברי ‘החדש’, הוא הטקסט אשר יעמוד עתה במרכז עיוננו.

מדובר במסמך עברי בן לערך 6000 מלה, המחולקים ל-33 פרקים (במהדורה האנגלית), חיבור אשר כולו מוקדש לשיחות בין ישו (המופיע בטקסט בשם ישוע), לבין תלמידיו, ומבנהו הספרותי מזכיר במידת-מה קטעים מהברית החדשה. ישו מורה לתלמידיו כיצד לחיות חיים נכונים ולהשתחרר מן השטן. תלמידי ישו מביעים את הערצתם למורה שלהם, והוא מלמד אותם כיצד לחיות חיים בריאים. ישו, אשר חלקו כמרפא-חולים ידוע היטב מן הברית החדשה, מתואר במסמך זה גם כמומחה למלאכים, מדבר במשלים, וממליץ לשומעיו על הדרכים הרפואיות בהן יש ללכת כדי לחיות כהלכה. ישו הורה לחולים לצום על מנת להירפא מחולייהם, והראה לשומעיו כיצד הוא מגרש את השטן מגופו של אחד החולים הקשים. ישו מורה לתלמידיו שלא לאכול בשר, כלומר להיות צמחונים, ובנוסף הורה להם שלא לאכול יותר מאשר פעמיים ביום, ומוטב רק פעם אחת ביום. ואגב, היום השביעי הוא יום קדוש, וביום זה אין לאכול כלל.
והנה, בפרק ז’ (נוסח עברי בעמ’ 109), בא מלאך המים – מינוח שאינו מוכר מן המקורות ההיסטוריים – ומלמד את התלמידים כי אין די בטיהור הגוף באמצעות טבילת הגוף במים, שכן אז נטהר הגוף רק מבחוץ. המלאך מורה לתלמידים כי עליהם לנקות את גופם מבפנים באמצעות החדרת מים אל גופם דרך פי הטבעת, ולאחר מכן עליהם לחזור כמה פעמים על פעולה זו ולהתפלל לאל שיסלח להם על חטאיהם, וכך להיוולד לחיים חדשים. בטקסט מתואר כיצד אנשים חולים וטמאים פשטו את בגדיהם ‘ויפקירו גופם בידי מלאכי האוויר, המים, ואור השמש’. מדובר, אפוא, במסמך הנושא אופי דתי מצד אחד, והנהגה בריאותית מצד שני, וניתן לראות בו מסמך מכונן של כת בריאותית-דתית הנושאת את שמו של ישו כמייסד של רפואה טבעית המבוססת על המעטה באוכל, צמחונות, ושטיפת המעיים במים לצורך ‘ניקוי-רעלים’. לשונה העברית של ‘הבשורה האיסיית אשר ליוחנן’ היא ללא רבב, ולא נותר עתה אלא לבחון את האותנטיות שלו.

כתב היד המקורי מעולם לא הוצג בפני הציבור, והוותיקן הכחיש את הטענה של סֶקֶיִי כאילו מוצאה של מגילה זו הוא בוותיקן. אמנם, יש סיבה לחשוד במידת האמת המצויה בהודעות של הוותיקן בשל יותר מסיבה אחת. לדוגמה, קיים מיתוס מודרני לפיו הוותיקן מסתיר באוצרותיו כתבי יד שונים, אך אין שמץ של אמת בטענה זו, ולא מפני שהוותיקן מכחיש זאת, אלא מפני שבמשך השנים שהו כמה ביבליוגרפים יהודים במקום, ובהם נ’ בן-מנחם, ואלו יכולים היו לבחון כל כתב-יד עברי אותו ביקשו, או כך לפחות נטען (לדעת מאמיני הקונספירציה, יש בוותיקן כתבי-יד מוסתרים אשר אינם רשומים בשום מקום).
ללא תלות בטענת סקיי ביחס לאותנטיות של הטקסט, ולטענת הוותיקן כי אין לו כל קשר לטקסט הנדון, הרי שהפרכת אותנטיות של טקסט אמורה להיעשות מכוח של עיון בטקסט עצמו, ולא במה שנאמר ביחס אליו. לצורך כך נעיין בפן הלשוני תחילה, שכן הבלשנות היא מצרך-יסוד בדיון במסמך מעין זה, ולפנינו יישום היסטורי של הפילולוגיה. ובכן, בעמ’ 119 כתוב כך: ‘ובסעדכם על שולחנה (של אמא אדמה) לא תבשלון ואף לא תערבבון מין בשאינו מינו למען לא יהפכו מעיכם צמג מהביל, כי באמת אני אומר לכם: לתועבה היא בעיני ה”. בהנחייה רפואית זו מעניינת במיוחד היא המלה ‘צמג’, ויש לשים לב שעוד קודם לכן (עמ’ 108) מופיע השורש צמ”ג באזהרת ישוע את תלמידיו כי אם יחטאו הדם שלהם יתעבה ויבאיש ‘כמימי המדמנה עד שהוא נצמג ומשחיר כאפלת שאול’. מי שכתב את הטקסט הזה, קרוב לוודאי שלא ידע את דעת רב נטרונאי גאון (במאה ה-9 לספירה) הקובע כי המלה ‘צמג’ היא מלה ערבית. לפנינו, אפוא, הוכחה פילולוגית חד-משמעית שטקסט זה, שנטען לגביו כי הוא בן המאה הראשונה לספירה – איננו כזה. לשון אחרת, מדובר בטקסט מודרני שממציאו השתמש במלה צמ”ג, ושימוש זה מעיד על אנכרוניזם (שאינו תואם את זמן החיבור).
כאשר מפריכים אותנטיות של מסמך המתיימר להיות קדום קיימים מספר טיעונים בידיו של המפריך, ואחד מהם הוא פילולוגי, אך חובה לזכור שלא תמיד כך הוא הדבר. במקרה של המגילה האיסיית, כמובן, צריך להוסיף שהמקור כלל לא הוצג בציבור (בדומה לירושלמי קדשים של פרידלנדר), ובנוסף על כך חובה לשים לב לתוכן הבריאותי של הטקסט התואם את השקפותיו של מפיץ המסמך, ולא זו בלבד, אלא שניתן לקבוע את זמנן של התיאוריות הבריאותיות המופיעות במסמך. כך, למשל, הרעיון לפיו יש לנקות את הגוף מרעלים באמצעות קולון-הידרותרפיה, המינוח המקצועי לניקוי הגוף באמצעות מים כפי שמתואר במסמך, הוא רעיון שהתפתח במאה ה-19 ומוצאו מאירופה. ממציא השיטה היה וינסנץ פרייסניץ (1799 – 1851), יליד האימפריה האוסטרו-הונגרית, שהתפרסם בטיפוליו במים, ובה בשעה הואשם על ידי הרופאים בנוכלות. האשמות אלו לא מנעו את הצלחתו הכלכלית, והוא הפך למודל של חיקוי. ההסתמכות על ישוע והאיסיים כמי שעסקו בקולון-הידרותרפיה נועדה להקנות ממד של הילה דתית (דת חדשה, כבר אמרתי?) מלווה בקדמוניות כאמצעי-שכנוע קהל לקוחות להיפרד מכספו ולעבור טיפולי-בריאות בחוות הבריאות שפתח סֶקֶיִי.

ברור, אפוא, כי במקרה שלפנינו נקל לקבוע שהמגילה האיסיית היא מזויפת, ולא היו דברים מעולם, אלא שבכך הפרשה שלנו אינה מסתיימת, וחובה להבין כיצד הגיעה מגילה זו לעולם, והפעם בהתבוננות מחודשת אל תולדות חייו של האציל ההונגרי שבדה את תולדותיו מליבו. מוצאו ההונגרי של סֶקֶיִי מודגש הן בחוברות הקטנות שהוציא לאור תלמידו, והן בויקיפדיה, אך לויקיפדיה יש תכונות של התפתחות והתווספות שאין לטקסט שנדפס בלונדון לפני יותר משבעים שנה. כידוע, אנציקלופדיית ויקיפדיה היא ‘שיתופית’, כינוי שמשמעו הוא שהיא נכתבת לא על ידי אדם אחד כי אם על ידי כמה אנשים אשר התנדבו, בזמן ולעתים אף בממון, לחקור ולתאר את מושא כתיבתם, ולהפיץ את המידע ברשות הציבור. במקרה זה, אין צורך בחוקר דגול כדי שיסיק כי הנתונים המובאים בערך של סֶקֶיִי באנציקלופדיה לא סופקו על ידי אדם אחד, ולכך יש יתרון מובנה כפי שיתברר מייד להלן.

ובכן, לערך העוסק בסֶקֶיִי בויקיפדיה האנגלית הוסיף מאן-דהו קישוריות לראיון עיתונאי שנתנה אשתו של סֶקֶיִי ב-2004, ומתוך הריאיון עולה עובדה חדשה הסותרת את האמור עד כה. באותו ראיון סיפרה אשתו של סֶקֶיִי, דבורה לבית שיינמן, כי בעלה היה יהודי, ובכך היא מכחישה את מה שסיפר סֶקֶיִי על עצמו. דבורה לבית שיינמן היתה אשה מרשימה בפני עצמה, אשר גדלה בניו יורק לאב צמחוני. מדבריה עולה כי היא התחתנה עם גבר מבוגר ממנה ב-11 שנה בהיותה בת 17, וניכר מתוך דבריה, גם אם המדברת היא אשה זקנה בת 90, שמלבד דם נזל בעורקיה גם נוזל של מרדנות מאז היתה צעירה. הגברת כבר לא היתה אשת-סֶקֶיִי, שכן הוא גירשה והחליף את אשתו באסיסטנטית שלו, שהיתה, כך משתמע, לא רק צעירה יותר, אלא גם לא-יהודיה. לכאורה, גב’ סֶקֶיִי רצתה להתנקם בבעלה ולספר את האמת על אודותיו, אך מתוך דבריה בראיון עולה תמונה אחרת לגמרי, של מי שמסיח לפי תומו. כלומר, לפתע פתאום מתגלה המציאות אותה ניסו להסתיר: האציל ההונגרי המיוחס מזרע נוצרי אינו אלא יהודי הונגרי. לפי הכתוב על גב’ סֶקֶיִי, בעלה היה עריק מהצבא הרומני, ובשל חשש שמא יוסגר על ידי ארצות הברית לרומניה הוא עבר למקסיקו. ברור, אפוא, שיש לקבל את עדותה של הגב’ סֶקֶיִי על מוצאו היהודי של בעלה, ואין אלא להיזכר בר’ משה די-ליאון אשר אשתו העידה עליו כי הוא שחיבר את ספר הזוהר, מבלי שהיה לו כתב-יד קדום כפי שטען. לאמור, כאשר מתגלה פער ביחס לעבר, בין איש לאשתו, ועדות הבעל חשודה בכל מקרה, כי אז יש לקבל את עדות האשה.

לפי ויקיפדיה היה סֶקֶיִי יליד סיגט שבחבל מרמורש, עיר שנודעה ביהודיה, ומוצאו של סֶקֶיִי, כך נדמה, היא העובדה האותנטית היחידה בביוגרפיה אותה המציא לעצמו. במאגר השמות של יד-ושם רשומים כאלף איש בשם סֶקֶיִי מרומניה והונגריה, ובהחלט אפשר כי סֶקֶיִי נולד בשם זה, אלא שעם התנצרותו הוא ‘אימץ’ את סנדור סֶקֶיִי בתור סבא. בתנאי החיים של אז ניתן להבין את סֶקֶיִי על כי העלים את מוצאו. על כל פנים, עתה נפתרה תעלומה שקודם לא הוער עליה והיא: כיצד זה אציל הונגרי ידע עברית כה משובחת? והתשובה לכך היא שכלל אין מדובר באציל הונגרי, אלא ביהודי שבחינת כל מה שידוע עליו ומה שמשוער ביחס אליו מוליך למחשבה כי הוא בא ממשפחה יהודית עשירה בסיגט, זכה לחינוך יהודי בראשית דרכו, ובהמשך איפשר לו מעמדה הכלכלי של משפחתו להיכנס לאוניברסיטה ולרכוש השכלה גבוהה (אף אם ספק בעיני אם זכה לתואר דוקטור). תעודת הכניסה שלו לאוניברסיטה היתה מלווה, כך מסתבר, גם בהמרת-דת, ואין להבין את אזכוריו המרובים של ישו בכתביו של סֶקֶיִי אלא כמשקפים אדם המאמין במעמדו המיוחד של אותו האיש, במיוחד לאור חוות הבריאות שפתחו סקיי ואשתו, כאשר ישו הפך להיות למורה הדת והבריאות של הבאים בשערי החווה. ואולם, השאלה הנשאלת עתה היא: כיצד הגיע סֶקֶיִי לשליטה בעברית כמו זו המופגנת בטקסט שהוצג על ידיו?

ד”ר מנחם קרן-קרץ תיאר בפירוט את הרקע התרבותי, הספרותי, והעיתונאי, של יהודי סיגט בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה, ועמד על הפעילות העיתונאית הענפה שייחדה את מרמורש בכלל ואת סיגט בפרט. הוא כותב כי ‘במהלך שבעים השנים 1944-1874 יצאו לאור במרמורש כארבעים עיתונים וכתבי-עת יהודיים’, והיתה זו תופעה יוצאת-דופן בהונגריה. לא מן הנמנע כי סֶקֶיִי קיבל את חינוכו העברי בבית הספר בסיגט, שהקים ד”ר אליהו בלנק (1955-1887), שהיה ציוני ואיש-ספר. היה זה בית ספר עברי בו לימדו בעברית, ומן הסתם שם רכש סֶקֶיִי, בשמו העברי כמובן, את ידיעותיו בעברית. אפשר שסֶקֶיִי שכלל את ידיעותיו בעברית בהיותו כתב בעיתונות המקומית, בין בעברית ובין באידיש, ולא מן הנמנע שכתב אף בהונגרית, ומכאן העברית היפה שלו. אם נתעלם מתוכנה הנוצרי של ‘הבשורה האיסיית’, מגמתה האידיאולוגית למען רפואה טבעית, והתיימרותה להיות מגילה עתיקה, נגלה עברית יפה מאד של אדם השולט בעברית היטב.

עתה, משעמדנו על טיבו של הטקסט שהומצא וזויף על ידי סֶקֶיִי, ולאחר שהתבררו כמה פרטים מתולדות חייו של סֶקֶיִי עליהם לא ניתן לקרוא בויקיפדיה, שומה עלינו לשוב ולעיין במקצועו של סֶקֶיִי, שכן אין לך יצירה היוצאת לאוויר העולם ללא סביבה תרבותית, ועיון במקצועו של סֶקֶיִי עשוי אף הוא ללמד דבר-מה. כאמור לעיל, סֶקֶיִי פתח חוות-בריאות במקסיקו, אלא שניתן להציג את האמת בכמה צורות, והמונח ‘חוות בריאות’ סובל כמה הסברים. במקרה של סֶקֶיִי אין מדובר רק ב’רפואה טבעית’, אלא בסוג של דת, דת הבריאות. סֶקֶיִי פיתח תורה אותה הוא כינה ‘ביוגנית’ והגדיר את עיקריה במונח Credo, ולא tenet, שהיא מלה יותר חילונית. כלומר, עיקרי אמונה של ‘הדת’ החדשה שייסד, אשר לחלק מטיפוליה נחשף הקורא לעיל. בדרך הכללה קרויה שיטת-טיפול זו בשם רפואה אלטרנטיבית, וכאן המקום להבהיר את טיבה. מרטין גרדנר, אשר חקר את כל סוגי הפסאודו-מדענים ואת תורותיהם (ואף הקדיש בספרו פרק לד”ר עמנואל וליקובסקי), כותב שמבין כל תחומי המדע, התחום הרפואי הוא התחום המצטיין במדעני-שווא למיניהן, ותורתו של סֶקֶיִי המתיימרת לרפא באמצעות קולות, צבעים, וריחות, מייצגת נאמנה תורת-שווא ומדע-מדומה. פעם אולי היו קוראים לסֶקֶיִי רופא-אליל, והמשטרה אולי היתה עוצרת אותו בעוון נוכלות והונאה, אך בתקופתנו, הכפופה לתקינות פוליטית, דומה כי ניתן לתאר את סֶקֶיִי כממציא גישה בריאותית אלטרנטיבית, תחום שמדע הרפואה אינו יכול לסמוך את ידיו עליו, ולכאורה אין לו מה לומר עליו כי הוא המתחרה שלו.
והנה, כדאי להבהיר משהו נוסף מעולמו של סֶקֶיִי, ועתה יש לפנות אל מיקומה של חוות הבריאות במקסיקו, במרחק כ-2 מייל מהגבול האמריקאי, מיקום האומר דרשני. מיקום זה משקף את הרצון ליהנות מהלקוחות האמריקאים, העשירים יחסית, אך יחד עם זאת להישאר במקסיקו. מן הסתם חשש סֶקֶיִי שאם יפעל בארה”ב יצטרך להראות תעודות שונות, ומקסיקו שלפני מלחמה העולם השנייה, וגם הרבה אחר כך, היתה ארץ קצת פחות מסודרת מארה”ב, ורשויות החוק שם לא היו ידועות באכיפת החוקים כמו משטרת ארה”ב (מבלי להזכיר, חס ושלום, את המלה שוחד). רשויות הבריאות של ארה”ב היו פותחות בחקירה ביחס לתעודות הרשמיות של סֶקֶיִי או באשר לשמועות כי הטיפולים במקום כוללים סמים, ואם זה היה קורה היה מפעלו של סֶקֶיִי יורד לטמיון. כך, למשל, אדם בשם בנדיקט לאסט, הנחשב לדמות החשובה ביותר בנטורופתיה בארה”ב, נעצר לא פחות מ-16 פעם על ידי רשות הסמים. ברור, שרשויות החוק בארה”ב לא יכלו לעשות מאומה למי שיושב במקסיקו. ודרך אגב, נעלה מכל ספק שקהל לקוחותיו של סֶקֶיִי לא בא ממקסיקו כי אם מארה”ב, ומסתבר על כן שמיקום חוות הבריאות שלו סמוך לגבול ארה”ב איפשר לו ליהנות משני העולמות: קהל עשיר ושבע מארה”ב הבא לטיפולי בריאות, במקום בו רשויות החוק אינן אוכפות את ידן יתר על המידה בכל הנוגע לרישיונות, תעודות, וכיוצא בזה.

דרך אגב, גם היום, עשרות שנים לאחר שסֶקֶיִי הקים את חוות הבריאות שלו במקסיקו, באים חולים מארה”ב למקסיקו לצורך טיפולים הוליסטיים ולרפואה אלטרנטיבית. לדוגמה, אנשים הסובלים מקצרת ובעיות בסינוסים עוברים את הגבול לטיחואנה ומקבלים טיפול באמצעות החדרת טפילים מסוג תולעי-וו לגופם, טיפול שהוא אסור בארה”ב. אחרים מטופלים באמצעות עלוקות, ונעזרים במשככי-כאבים מן הטבע שהרפואה המערבית אינה מכירה בהם. יש לזכור כי לא-מעט אנשים סובלים ממחלות שהרפואה הקונבנציונלית אינה מסוגלת לרפא, וכתוצאה מכך גדול מספר האנשים אשר יעשו כל מאמץ כדי לרפא את חולייהם, בין בכסף ובין בטיפול הנחשב לבלתי-חוקי בארץ מגוריהם. ארה”ב, כידוע, היא ארץ מערבית, אך ביחס למקסיקו, זו כבר שאלה אחרת, ודומה שסֶקֶיִי התפרנס יפה – אם לשפוט לפי החווה שהותיר אחריו – כתוצאה מפער-תרבותי זה, פער אותו ניתן לחצות בנקל בנסיעה קצרה מעבר לגבול הנמשכת מעט זמן.

סֶקֶיִי האדיר את שמו לאחר שבדה מליבו כי ישו היה הראשון להורות על הטיפולים אותם אימץ בחווה שלו, ובכך הקנה לעצמו הילה דתית. ישו הוא לא רק דמות דתית בספרונים של סֶקֶיִי אלא אף גורו של בריאות, ממש כמו סֶקֶיִי. סֶקֶיִי המציא עבר מדומיין, כמו חלק מהזייפנים האחרים, אשר רצו לאשש את ההווה באמצעות עבר שהמציאו. הוא לא רק המציא ספר בדוי, אלא אף המציא לעצמו תולדות-חיים בדויים, והיהודי מסיגט שהמיר את דתו, תיאר את עצמו כצאצא של פילולוג מטרנסילבניה, צאצא של אחת המשפחות העתיקות בכל אירופה. ואולם סֶקֶיִי לא היה נכדו של פילולוג הונגרי ידוע כי אם נכדו של (רב) יהודי, שכן באזור מרמורש גרו לא-מעט יהודים בשם סֶקֶיִי. אם שם המשפחה המקורי לא היה סֶקֶיִי, ולפי שעה קשה לדעת, כי אז ניתן להניח שהיהודי המומר אימץ את השם סֶקֶיִי כאות-הערכה לכומר שהטיף עליו מים. ברם, סֶקֶיִי לא נעצר בנצרות כמפלט מצרותיו, כמאמין נוצרי תמים, אלא קידם את האמונה הנוצרית תוך הסתייעות בשיטתם של המורים לרפואה אלטרנטיבית, כמו טיפול טבעי במים, בדרך של התחזות רפואית (לפעמים, די בחלוק לבן כדי להביע זאת).

לסיכום, בחיפוש אחר מקורו של טקסט מזויף, התגלה נוצרי מזויף, והתגלתה רפואה מזויפת, הכל פרי תוצרת של אותה מעבדה. על כך לא ניתן לקרוא בויקיפדיה: לא שהיה יהודי, לא שהיה זייפן, ואף לא על יתר “הישגיו” כיהודי שהמיר את דתו לנצרות והפך להיות נביא-שקר של פסאודו-מדע. כמדומה שסֶקֶיִי היה שקרן פתולוגי, שכן זייפנים, דרך כלל, משקרים רק בהקשר של הזיוף שלהם, בעוד שביתר התחומים הם מגלים חיים נורמטיביים. לעומת זאת, במקרה של סֶקֶיִי ניכרת ההתכחשות לאמת לאורך כל הדרך, ומנקודת ראותו של סֶקֶיִי לא היתה אמת אחת. בקיצור נמרץ: נוכל ושקרן המתהדר בהישגי-שווא, וחי חיים של כזב. אבל, וזה אבל גדול, הוא צחק על הדרך אל הבנק. זה הצליח לו, ובגדול.

Post Scriptum


לאחר שכבר נערכה החקירה ותוצאותיה נכתבו (לערך ב-2017), יצרתי קשר עם חוות הבריאות של סֶקֶיִי וביקשתי סיוע ביחס למייסד החווה. למעלה מחודש חלף עד אשר ענה לי אדם מטעם החווה. הכותב הציג את עצמו בפני כפרופסור דוקטור לודוויג פישר, פרופסור לספרות גרמנית בארה”ב, וכמי שמקורב לבתו של סֶקֶיִי. הוא כתב כי הוא מודע לכך שחלק מדבריו של סֶקֶיִי הם אמת וחלק בדייה, וכי סֶקֶיִי הושפע מדת זורואסטר (הפרסית, שיש בה פולחן של יסודות הטבע). עוד כתב לי פישר כי הוא ישמח לסייע בידי. בקיצור נמרץ, וללא נימוק, כתבתי לו כי בניגוד לכל מה שהתפרסם ביחס לסֶקֶיִי, הרי שהוא יהודי. פישר מייד ענה לי והודה כי סֶקֶיִי נולד כיהודי, אך בקשתי לקבל פרטים על שמו היהודי לא נענתה. בתו של סֶקֶיִי אמרה לפישר כי היא לא יודעת מה היה שמו היהודי של אביה, אף כי היא יכולה להוכיח שהוא היה יהודי. לדעתי כבר אין צורך בהוכחה שלה, וייתכן כי עוד יימצא קרוב של סֶקֶיִי בישראל שיוכל להוסיף פרטים נוספים על קרוב משפחתו שנטש את עמו ונעלם באמריקה.
דרך אגב, ג’ים קולינס, הכומר שדיבר אתי לראשונה על הבשורה האיסיית, עדיין בטוח כי מדובר בטקסט אותנטי. הוא הודה בפני שידיעותיו בעברית קלושות, ולא ניסיתי להוכיח לו, או לפישר, כי הטקסט נבע ממוחו הקודח של סֶקֶיִי, שהיה כנראה דמות כריזמאטית, בדומה למה שנטען ביחס לזייפנים נוספים בהיסטוריה.


לקריאה נוספת


אדמונד בורדו סקיי בויקיפדיה

מנחם קרן-קרץ, מרמורש סיגט, ירושלים תשע”ד.


Martin Gardner, Fads and Fallacies in the Name of Science, New York: Dover Publications, 1957, p. 340.


Ralph J. Coffman, ‘Historical Jesus the Healer: Cultural Interpretations of the Healing Cults of the Greco-Roman World as Basis for Jesus Movements’, E. H. Lovering (ed.), Society of Biblical Literature: 1993 Seminar Papers, Atlanta, Georgia, 1993, pp. 412-443.

למאמר זה מצורף הטקסט: ‘הבשורה האיסיית אשר ליוחנן’. מקורו הביבליוגרפי לא ידוע.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה עשרה − חמש עשרה =