כרזת הסרט ״מים שקטים״
כרזת הסרט ״מים שקטים״

מים שקטים״ Stillwater הוא סרטו החדש של טום מקארתי, שזכה באוסקר על התסריט של ״ספוטלייט״ משנת 2016.

מאט דיימון עושה בסרט תפקיד ראשי מצוין של ביל בייקר, אמריקאי ממעמד הפועלים, מהעיירה Stillwater באוקלהומה, שעובד במשרות מזדמנות של בניין והריסה. הוא מגיע לצרפת לבקר את בתו אליסון, שהייתה סטודנטית באוניברסיטה במרסיי, ויושבת כבר 5 שנים בכלא באשמת רצח, כמחצית מתקופת העונש. הבת, שטוענת לחפותה, מבקשת מאביה למסור מכתב לעורכת הדין שלה, עם ראיות חדשות העשויות להביא למשפט חוזר ולזיכויה. כשעורכת הדין דוחה את הבקשה, ביל, על אף מחסום השפה, יוצא למשימת בילוש וחקירה בעצמו, בעזרת ידידיו הצרפתים החדשים, דוברי אנגלית במידה כזאת או אחרת.

זהו סרט מתח בלשי, אשר עלילתו מתפתחת במתינות, בקצב ההרהור של ביל, שזו לו הפעם הראשונה של חקר האמת. אריכותו של הסרט – שעתיים וחצי – מתקבלת כהולמת את מהלכו, לוכדת את הצופה, מערבת אותו, הופכת אותו לשותף להחלטות הגיבור, להצלחותיו, לכישלונותיו. בנוסף למתח ולעניין של החקירה הבלשית, הסרט עשיר בהיבטים ערכיים, מוסריים, כלל אנושיים, הגותיים, אשר מטופלים בצורה טבעית בתוך העלילה, ומוגשים בצורה מופלאה ממש: בדיאלוגים קולעים, שנונים, תמציתיים ומדויקים, שמעלים תובנות ומעוררים רגש.

אפרוש כאן מספר תובנות, שנוגעות לשכל ולרגש.

יחסי אב/בת. ביל היה אב מרוחק, כמעט נעדר, לבתו, שלאחר מות האם גדלה בארצות הברית אצל סבתה. כאן, בצרפת, בזמן ביקורו, האב הוא בן משפחה יחיד, והבת מתחננת לעזרה. האב הופך להיות פעיל, אמפטי, ודואג. זאת גם בזכותה של הילדה המקומית מאיה, בת תערובת שחומה עם שיער שחור מקורזל, שבאורח פלא מעוררת בביל אהבה אבהית. זאת ילדה בעלת אופי ונוכחות, שמגלגלת כדור, אוהדת קבוצת כדורגל, מתלווה לביל בעבודות השיפוץ ובמחסן הכלים. ילדה שמסתבכת בבית הספר, ובכך מזכירה לביל את ימי בית הספר שלו עצמו. לביל קל לאהוב את מאיה, והוא רואה בכך תיקון לאהבה האבהית המוחמצת שלו כלפי בתו אליסון. אך בסרט אין פתרונות קלים. מאיה, שנכנסת לחייו של ביל סמוך לתחילת הסרט, ומחוללת בו שינוי מבורך, יוצאת מחייו לקראת סוף הסרט. ביל נשאר עם בתו הביולוגית, אותה עליו ללמוד לאהוב.

יחסי אם/בת. וירג’יני, אמה של מאיה, מקנאה באהבתו של ביל לבתה. אף אחרי ההתקרבות הרומנטית בין השניים, ביל עדיין משתף את הבת בסודותיו “מאחורי גבה” של האם. זעמה של האם כלפי ביל על הדחתה של הבת לדבר שקר חריף מדי ולא מידתי, ובעצם הוא ביטוי לקנאתה. הגירוש הזה מחייהן של האם והבת הצרפתיות מקרב את ביל אל בתו אליסון: שניהם אבדו את אהובותיהם.

וירג׳יני וביל בסרט ״מים שקטים״. תמונת יח״צ
וירג׳יני וביל בסרט ״מים שקטים״. תמונת יח״צ

השקרים מיותרים. הם מתגלים מהר מאוד. ביל משקר לבתו, שעורכת הדין הסכימה לנהל חקירה חוזרת, הוא גם מבקש מהילדה מאיה לשקר לשוטרים. גם וירג’יני, אמה של מאיה, שרואה את בקשתו זאת בחומרה, ומגרשת את ביל מחייהן, התחילה את היכרותה עם ביל בכך ששיקרה שאינה יודעת אנגלית.

פוליטיקה. הסרט מעמיד זה מול זה את העולם החדש, אמריקה, ואת העולם הישן, אירופה. נכון לעכשיו, אין לדמוקרטיה האמריקאית, שבחרה בטראמפ, ומונעת זכות בחירה מבעלי רישום פלילי, כל יתרון על אירופה, שהתקדמה מאוד מבחינה הומניטארית. ביל, שקרוב לוודאי הוא תומך טראמפ, בעל דעות קדומות נגד מהגרים, מוסלמים, שחורים, להט”בים, לומד במהלך החקירה הבלשית להתייחס לבני קבוצות אלו בכבוד, ואף להיעזר בהם. אבל זה נכון גם בכיוון השני: אנחנו, הצופים הנאורים, הרגישים לסבלם של המיעוטים הנרדפים, אך בזים לתומכי טראמפ הנבערים לכאורה, אל לנו לנהוג כך, בשם אותה קבלת הזולת. לסרט אמירה אופטימית של אמונה באדם: גם שמרן צר אופקים בגיל מבוגר יכול להשתנות, לפתוח את עיניו, ולהרחיב את אופקיו.
ועוד הבדל בין האמריקאים לאירופאים: הקלות של קבלת רישיון, אף לבעלי עבר פלילי. ביל אומר שברשותו אקדח ואפילו שניים, והדבר מעורר תמיהה בבני שיחו הצרפתים. לאקדחים גם פן ארוטי מעורר, והם עולים בשיחה בסצינת המיטה היחידה בסרט, שהיא מגוחכת (אולי כביקורת מרומזת): לפי צו הפוריטניות העכשווית, בני הזוג נשארים בה בבגדים תחתונים.

עבודת כפיים. ביל הוא פועל פשוט. “גיבור מעמד הפועלים”, כפי שמכנה אותו יאיר רוה בביקורתו ב”כלכליסט”. ביל אינו איש תרבות, אינו דובר שפות, ודווקא בזכות עבודתו הפיזית הוא מוצא פרנסה בכל מקום: כולם צריכים שיפוצניק, והתקלה מדברת בעד עצמה ללא צורך במילים.

הביולוגיה. ה-DNA משחק תפקיד מרכזי בעלילה. על מנת להשיג ראיות לפתיחת משפט חוזר לבת, האב תוקף את החשוד, לוקח ממנו קווצת שער מוכתמת בדם, ובהמשך כולא אותו במרתף וחוקר את מידת מעורבותו ברצח. גם דמיון ה-DNA, התורשה, בין האב לבתו, מתבטא בהורשת תכונות אופי בין האב לבתו, ועולה בסרט. הבת אומרת על אביה בשפתה הישירה “הוא דפוק כמוני, אני דפוקה כמוהו”. כפועל יוצא מקשר הדם והתורשה הזה אין להתפלא שבתו של אב שהורשע בפלילים, תהיה מעורבת בפשע גם היא. כתובת ה- DNA היתה על הקיר.

ביל ואליסון מתוך ״מים שקטים״. תמונת יח״צ.
ביל ואליסון מתוך ״מים שקטים״. תמונת יח״צ.

המשפט והצדק. היחס למערכת המשפט מאוזן: היא כן עשתה את עבודתה, אם כי באופן חלקי, כי נזקקה למעורבותו הפעילה של האב. עורכת הדין, שסירבה תחילה לפתוח את התיק, השתכנעה כשהגיעו ראיות DNA חד משמעיות. תנאי הכליאה של הבת היו סבירים, והיא אף שאבה עידוד מהאסירות: למדה לסלוח לעצמה ולהגיע להשלמה ושלוות נפש, בזכות מושג ה”מַכּתוּבּ” של האסלאם. כמאמר “על ראש הגנב בוער הכובע”, הצורך של הפושע הלא-מועד, שסרח בפעם הראשונה, להתוודות על מעשיו הוא חזק מאוד, ממש בלתי מרוסן. הבת סיפרה על חלקה ברצח ברצף של וידויים מרגשים. הבחור, שביצע אותו, התוודה בדמעות של הקלה בפני ביל. אפשר לומר שהצדק נעשה, והאשמים באו על עונשם: הבת ריצתה את מחצית תקופת המאסר, כמידת אשמתה; הבחור שביצע את הרצח שהוזמן על ידה, הוכה, נכלא במרתף, ונחקר ע”י ביל; וגם ביל, שהתנהל באלימות, הוכה, ואף נזקק לטיפול רפואי.

היחס לדת. ביל הוא נוצרי מאמין. דתיותו מתבטאת בברכת המזון, אותה הוא עושה בצורה שיתופית עם הסועדים אתו ע”י השמעת תפילה אישית והחזקת ידיים מעגלית. הסועדים, הלא דתיים, משתפים פעולה, אם כי בהסתייגות קלה. האם אמונתו הדתית של ביל תרמה להצלחת משימתו? האמונה של האסירות המוסלמיות עזרה לבת להגיע לשלוות נפש.

הסרט מצטיין בסגירת קצוות. הכדור שהילדה מאיה מגלגלת בהיתקלות הראשונה בינה לבין ביל, מוביל את השניים למשחק כדורגל, בו ביל מוצא את הבחור, אותו חיפש עד אז בדרכים שונות. מתח קל בין אם לבתה על לבו של הגבר, “מתפוצץ” בניתוק מוחלט.

ביל ומאיה מתוך הסרט ״מיים שקטים״. צילום יח״צ
ביל ומאיה מתוך הסרט ״מיים שקטים״. צילום יח״צ

חוסר העניין של ביל בתיאטרון, אותו הוא מביע בצורה חיננית ומשכנעת (הפגנת משחק נפלאה!) בשיחה עם וירג’יני, השחקנית המתחילה, מסביר את אדישותו של ביל כלפי קריאת הספר של הסבתא בתחילת הסרט. Stillwater, שהוא שם הסרט ושם העיירה, עובר כחוט השני לאורך הסרט. זו המילה שעל תליון על שרשרת זהב, אותו נתן ביל כמזכרת לבתו, ושמשחק תפקיד מרכזי בפתרון החידה הבלשית. משמעות השם, “מים שקטים”, מתכתבת עם אופיו של ביל: הוא מאופק, לא מוחצן, לא מסגיר את רגשותיו, אך בדרכו החבויה והמתמדת, מגיע למטרה.

האמת הכואבת ותפקיד האב. הבת יוצאת נשכרת מהתהליך שעברה: היא מזוכית במשפט ומגיעה להשלמה עם עצמה. לעומתה, עולמו של האב עבר טלטלה כתוצאה מחקר האמת, כמאמר “הציץ ונפגע”. על האב, שהיה בטוח בחפותה של הבת, לחיות מעתה עם בתו הפושעת. הנטל המוסרי עבר מהבת לאב. והרי זהו תפקידם של ההורים: להקל על סבלם של ילדיהם, אף מתוך הקרבה, במיוחד כשמדובר בפגם מוסרי משותף.

בסצנת הסיום המעולה של הסרט, כשהשניים יושבים במרפסת ביתם בעיירה Stillwater, הבת אומרת בהקלה ובשמחה גלויה “כלום לא השתנה”. האב, שעבר במהלך החקירה בצרפת מהפך משמעותי, אומר עתה את המשפט החותך “life is brutal” (החיים אכזריים), אותו אמרה הבת בנקודת השפל של שהותה בכלא, ומוסיף מתוך צער עמוק על מידה של תום שאבדה לו “הכול השתנה”.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שש עשרה + תשע =