ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של יקום תרבות, ממליץ על

הספר “עלמה בפריחה וסיפורים אחרים”

כריכת עלמה בפריחה ועוד סיפורים של טטיאנה טולסטיה
כריכת ״עלמה בפריחה ועוד סיפורים״ של טטיאנה טולסטיה

השבוע אני רוצה להמליץ לכם על הספר “עלמה בפריחה וסיפורים אחרים” של טטיאנה טולסטיה בהוצאת “עם עובד” (תרגמה מרוסית: סיון בסקין). מי שמכיר אותי יודע שאני אוהב ספרות רוסית ושאני אוהב סיפורים קצרים. מעין שילוב בטוח של איכות של ספרות עם המיומנות הגבוהה ביותר של הכתיבה, משום שסיפור קצר היא המלאכה הקשה ביותר לדידי. סיפור קצר חייב להיות ממוקד, אבל מספיק מעניין, חד כמו סכין, ועדיין מענג, ישיר כמו אגרוף בבטן, ועדיין שומר מקום לעדינות מחשבתית. בגלל זה צ’כוב הוא גאון הגאונים בעיניי. הוא יודע לטוות את כל אותם הקשרים האנושיים הבנאליים של החיים למשהו מופתי, וכבר כתבתי על כך בהקשר של הספר שיצא בהוצאת עם עובד “פריחה שנתאחרה“.

לכן, כמה כיף לגלות שיש המשך למסורת הנפלאה הזו, והנה ישנה הזדמנות לקהל הישראלי לקרוא קול מקורי בפרוזה הרוסית העכשווית. קול  מיוחד במינו קול שאי אפשר לטעות בו מרגע שאתה נתקל בו ולא לשכוח אותו  את הקול של טטאינה טולסטיה.

יש כאן בספר מבחר מקיף ראשון בעברית ממיטב יצירתה של הסופרת שלא הייתה ידועה כלל בעברית .אבל היא באה ממשפחת סופרים ידועה ברוסיה. היא נכדתו של סופר ידוע אלכסי טולסטוי מחבר הספר “פטר הגדול”.

“עלמה בפריחה וסיפורים אחרים” מאגד יחדיו שמונה-עשר סיפורים פרי עטה של טולסטיה. אלו סיפורים חדים ונוקבים  ספציפיים מאוד ובו בזמן אוניברסליים, שמתאפיינים בסרקזם אירוני. הסיפורים רובם, אבל לא כולם, מספרים על החיים ברוסיה בעשורים האחרונים דהיינו סיפורים על העולם בו חייה וממנו באה המספרת. 

עם אלה נמנים, בין השאר, “עלמה בפריחה”, “חלומות זרים”, ו”יום האשה”.

הסיפור הראשון, המעולה בעיני, מסופר בגוף ראשון. הוא מגולל את התקופה בה עבדה בדואר כמחלקת מכתבים. הביורוקרטיה הרוסית הידועה לשמצה מקופלת בסיפור השנון והמריר הזה, שעוסק בנושאים שיכולים למלא כרכים שלמים, אבל מכסה ומתאר את כל מה שאנו צריכים לדעת רק בכמה עמודים.

הסיפור השני, הנדמה תחילה כתיאור ״פואטי״ תיירותי שיגרתי של העיר סנט פטרסבורג (העיר השנייה בחשיבותה ברוסיה, שבה גדלה המחברת), הופך לתיאור כמו סיוטי, המתאר את האומללות של הדמויות בעיר גדולה אך מרקיבה ומצמררת זאת.

הסיפור השלישי, המצוין, מתאר ברגש עז את החינוך לאחידות שחוותה המחברת  כילדה. חינוך שכמובן כל השנים היה מקובל ברוסיה, זאת הצארית וזאת הקומוניסטית, ומתברר שגם רוסיה הפוסט קומוניסטית.

זהו סיפור מרגש מאוד שהדהד לי זיכרונות ילדות רבים בחברה הדתית שגדלתי בה.

שני הסיפורים החותמים את הספר – “עשן וצל” ו”עולמות שמימיים” – מתרחשים בארצות הברית, שם חייתה המחברת בשנות התשעים כמרצה לספרות ותרבות רוסית, במשך כמה שנים. בסיפורים אלו היא דנה בפערים תרבותיים בין התרבות הרוסית והתרבות האמריקנית, שאמנם אינן שונות כל כך כפי ששני העמים אולי היו מעדיפים לחשוב.

סיפור חברתי וביקורתי שמאוד אהבתי, הדן בתמה של יחסים, הוא “ציד הממותה”, המספר על אשה המתחתנת עם גבר שהיא מתעבת, רק כדי שתוכל להפסיק להעמיד פנים שהוא מעניין אותה. 

הסיפור הזה הטריד אותי. האם יכול להיות שבעולם היום, שבו יש שפע אפשרויות לנשים ולגברים, הם יעדיפו להישאר עם גברים או נשים שמאמללים אותם במקום להמשיך הלאה לחפש מישהו, משהו, טוב יותר?

הסיפורים האלו, שמציגים ארץ שונה משלנו – רוסיה, הם חזקים מאוד גם בגלל שהם מראים שלמרות כל השוני יש גם דמיון גדול מאוד למה שאנו מכירים.

שווה לקרוא. 

 

יואב ויכסלפיש ממליץ על

הספר ״טכנו.אנושי״ של אורי וינהבר

כריכת הספר טכנו.אנושי של אורי וינהבר
כריכת הספר טכנו.אנושי של אורי וינהבר

התקדמות טכנולוגית זוהתה בעבר עם קידמה ושיפור איכות החיים של המשתמשים בה, אבל בשנים האחרונות הולכת וגוברת ההכרה בכך שמדובר בחרב פיפיות. הרשתות החברתיות הפכו בימינו לכר פורה להפצת שקרים ומניפולציות באמצעות “התאמה אישית”. השיח האלים ברשתות נחשב לעתים כגולת הכותרת של מחיר הקידמה הטכנולוגית, אבל לאובדן הפרטיות יש גם היבטים נוספים ומטרידים לא פחות. החוקר ניל פוסטמן טבע את המונח “טכנופולין” – כלומר המונופול שיצרו הפתרונות הטכנולוגיים, שהפכו ל”תכלית החיים. היעילות הופכת מאמצעי למטרה, השקפות העולם הופכות מאמצעי למטרה, והתרבות משרתת את הטכנולוגיה”.
ד”ר אורי וינהבר בוחן בספרו שלוש סוגיות מרכזיות ביחסי חברה-טכנולוגיה, אשר נוגעות לחיי היומיום של רוב האוכלוסייה. הסוגיה הראשונה נוגעת להופעת ה״עוגיות״ (cookies) שמאפשרות מעקב דיגיטלי, שמשמשות לעקוב אחרי הגולש באתרים שונים כדי להרכיב לו פרופיל לצורך משלוח פרסומות אשר מטרתן להוביל לרכישת מוצרים. המצאת הקוקיז נחשבת לנקודת מפנה בהיסטוריה של המחשוב, מאחר שהמטרה הראשונית היתה למנוע סרבול בגלישה חוזרת לאתר מסוים, אבל האפקט האמיתי הפך את המשתמשים למטרות להפצת תוכן שיווקי בלתי פוסק, ומידע עליהם נשמר במנועי החיפוש השונים. סוגיה זו הובילה לנסיונות הסדרה, אבל הבעיה לא נעלמה ורק לבשה צורות חדשות. דברים דומים כותב וינהבר בעניין דואר זבל – ספאם המופץ ללא אפשרות לבקרה של המשתמשים הפרטיים – וכן בוטים ונסיונות להתגבר עליהם. הסוגיה האחרונה נוגעת להשגחה ההורית וסינון תכנים באינטרנט.
המסקנה העיקרית העולה מהקריאה היא שנסיונות ההסדרה והחקיקה הינם בעלי אפקטיביות מוגבלת מאוד ביחס לקצב התפתחויות הטכנולוגיות, ולכן תפקידו של כל אחד מאיתנו הוא לנסות להסדיר את יחסיו עם מגוון האפשרויות, ולהיזהר מתלות מוחלטת, חומרית ורגשית, באמצעים שמחיר ההסתייעות בהם עלול להיות כבד מהמשוער.
הוצאת רסלינג, 272 עמ’

2 תגובות

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

16 − 12 =