חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים, ממליצה על

“הקול שקורא לי”

רונה קינן היא זמרת יוצרת, מלחינה שירי משוררים, וכן שירים פרי עטה.
הקול שקורא לי” הוא המופע של רונה קינן, בו היא שרה בליווי גיטרה. המופע שבו צפיתי התקיים ביום חמישי 7.9.2017 ברחבה של מוזיאון ראלי בקיסריה. אורי הולנדר – משורר, חוקר ספרות, ופסנתרן –  התארח במופע, הנחה אותו, התייחס בהרחבה למילות השירים, וליווה אחדים מביצועיה של רונה בנגינת פסנתר. המופע במוזאון ראלי התקיים בפני כ-600 שוחרי שירה ומוזיקה, שכניסתם הייתה חופשית, מותנית ברישום מראש.

ראוי להכרה ולהערכה מפעלו של הארי רקנאטי, איש עסקים, יליד 1919, אשר הקים, מכר, וקנה בנקים, ובשנת 1969, במסגרת ניהול פעילותו הבנקאית באמריקה הלטינית, הכיר את האמנות המקומית והתרשם ממנה עמוקות. הארי רקנאטי רכש יצירות מהאמנים המקומיים, והקים חמישה מוזיאוני ראלי ברחבי העולם, שניים מהם בקיסריה.

החל משנת 1980 התמסר רקנאטי לפעילות בשטחי האמנות, וייסד את קרן הארי רקנאטי, במטרה להבטיח את קיום המוזיאונים למשך דורות. המוזיאונים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום, כדי לאפשר לכולם את שמחת האמנות.

רונה קינן למדה בבית הספר לאמנויות תלמה ילין. כשהייתה בכיתה י”א, הלחינה, לפי בקשתו של ערן צור, את השיר “קסיוס” של יונה וולך, והשתתפה ב- “אתה חברה שלי”, מופע שיריה המולחנים של וולך.
“לנשום בספירה לאחור”, אלבומה הראשון של רונה קינן, יצא בשנת 2004, והאלבום “עיניים זרות”, יצא בשנת 2007. הרוב המוחלט של שירי שניהם נכתבו והולחנו ע”י רונה עצמה. היא שרה את “בתוך אגם קפוא“, וכן את השיר “הריקוד המוזר של הלב“, אותו כתבה עבור גידי גוב.

רונה קינן סיפרה בהרחבה על אלבומה השלישי – “שירים ליואל”, שהוא אלבום קונספט, המספר ביוגרפיה חלופית של אביה של קינן, הסופר והעיתונאי עמוס קינן. באלבום משולבים ציטוטים משירי זמר, וניכרת בו השפעת ספר שיריו של עמוס קינן “קץ עידן הזוחלים”. על כך אמר אורי הולנדר, שציטוטים והדהודים מצויים ביצירותיהם של מיטב המשוררים, והביא כדוגמא את הפואמה “The Wasteland” (ארץ הישימון) של טי אס אליוט, השופע ציטוטים מתרבויות העולם.
רונה אמרה שהיא אוהבת את שיריה של לאה גולדברג ומרבה לקרוא בהם. לאה גולדברג היא המשוררת המולחנת ביותר עם 100 שירים מולחנים, כשהשני אחריה הוא נתן אלתרמן. “תרשו לעצכם להקשיב למוזיקה של אחרים, תהיו ספוגים”, אומרת רונה קינן לתלמידיה ולנו, ושרה את “ערב עירוני” מאת נתן אלתרמן עם לחנו של יוני רכטר. רונה קוראת את השיר “עמוק בטל” של לאה גולדברג, ואורי הולנדר קורא את שירי קאמינגס בתרגומו – רומנטיים, ומצטיינים בשימוש מיוחד בשפה.
לרונה קינן קצב טוב, קול חזק, ודיקציה מעולה – כל מילה נשמעה בבירור מוחלט. השיחה בין רונה קינן ואורי הולנדר הייתה ריקוד יפה של הלב מתוך אהבת האמנות.
המופע הזה לא יחזור, אבל יהיו עוד רבים וטובים, כפי שניתן לראות בתכניית אירועי מוזיאוני ראלי המצורפת.

חגית ממליצה גם על

הסרט געגוע

זה סרטו החדש של שבי גביזון, יוצרם של הסרטים המוערכים “שורו” ו”חולה אהבה משיכון ג'” משנות התשעים. “געגוע” השתתף בפסטיבל ירושלים לקולנוע בחודש יולי 2017, וזכה בפרס חביב הקהל, ובפרס התסריט. הסרט מועמד ב-13 קטגוריות בפרס אופיר ובטקס ביום ג’ 19.9.2017 נראה בכמה פרסים יזכה.

גיבור הסרט, המגולם ע”י שי אביבי, עובר שינוי עצום במהלך הסרט. אריאל, איש עסקים תל אביבי חסר משפחה, ענייני, וחסר מעורבות רגשית, נוסע לעכו לזמן בלתי מוגבל, זונח את ניהול המפעל, ומפתח רגשות כלפי משפחות לא שלו, כלפי אדם, בנו המת אותו לא הכיר מעולם, ואף מתקרב לאמונות מיסטיות לגבי עולמם של המתים.
אריאל מקבל קטעי מידע שונים, ואף סותרים, על אדם, מאנשים שהכירו אותו, וכך בפני האב ובפני הצופים נבנית דמותו המורכבת של הנער בן ה-19 ונשאלת השאלה “האם הגנטיקה עובדת?”. באיזו מידה רואה אריאל את עצמו בבנו?
גם הדמויות האחרות בסרט, רונית (אסי לוי) אמו של אדם, אלי (שמעון מימרן) בעלה, יעל (נטע ריסקין), ועוד נוספים, מקבלות עיצוב מלא וברור ע”י שבי גביזון, ומשוחקות מעולה.
הסרט מצטיין בעלילה מתפתחת, שהולכת דרך ארוכה מהקצה הרציונלי העסקי של הקיום האנושי, עד למעבר לקצה השני – למיסטיקה של עולם המתים. העלילה כוללת סיפור של אהבות כפייתיות, המוגש בשפה מדויקת מילולית ותמונתית. שתי הסצנות החשובות – אלו של הפתיחה ושל הסיום – מוצלחות, נחרתות בזיכרון, אוחזות את הסרט, ומלכדות אותו ליצירה שלמה.

תגובה אחת

  1. תודה לך, חגית, על ההמלצות היפות. בזכותך אלך לראות את הסרט ואולי גם את המופע.
    תודה גם ליקום תרבות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

3 + 4 =