ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של “יקום תרבות” ממליץ על
הסרט “בציר ראשון” של הבמאי ז’רום לה-מר
אני אוהב יין טוב ונופים מאלפים. מהבחינה הזו, הסרט היה מושלם עבורי, משום שיש בו נופים קסומים כל כך, עד שמיד אחרי הסרט אמרתי לעצמי שאני חייב לנסוע לבורגון לטיול כרמים. הסרט מספר את סיפורו של שארלי, שבצעירותו עזב את הכרם המשפחתי בבורגון והתכחש למורשת אביו, ומתפרסם כמבקר יין אנין עם קהל מעריצים בינלאומי. כשאביו עומד לאבד את הכרם, הוא חוזר הביתה, ומגלה שכדי לייצר את היין הטוב ביותר, ולהציל את מורשת משפחתו, עליו להתחבר לאדמה, למשפחה, ולאהבות ישנות. נושא המורשת בסרט הוא מהותי. מדובר באזור המאוכלס ומעובד זה מאות שנים, מימי הרומאים. הכורמים בדרך-כלל עומדים בראש יקבים משפחתיים קטנים, ואינם בעלי אחוזות גדולות. למצוא מי שייטול על עצמו את ניהולו של יקב הוא אתגר של ממש בשביל הכורם בן-בורגונדי, ורעיון המורשת חיוני ממש. מהבחינה הזו הסרט לא עוסק ביין או בהפקתו, אלא בנושאים כמו אדמה, המשפחה, והמורשת. סיפור הסרט מדיף אפוא ניחוח כמעט שקספירי: יחסי אב-בן, תחרות בין שתי משפחות, וסיפור האהבה בין הילדים משני צדי המתרס.
יש גם בסרט אהבת ילדות וסיפור עם נשים: סיפור עם אמו של שארלי, וסיפור עם ילדה שגדלה איתו בשם בלאנש. במיוחד בולט הסיפור של אדית, אמה של בלאנש, שהיא האנטי תזה לאביו של שארלי (ויש הפתעה מרתקת ביניהם). מדובר ב”בוסית” של ממש, שהצליחה במהלך השנים לטפס עד לתפקידי ניהול של היקבים היוקרתיים. כך שלצד השבטי והמשפחתי של הסרט יש ממד טראגי. הוא נוכח מאוד בבורגונדי, וההיסטוריה של האזור משופעת בסיפורי יריבויות משפחתיות.
לכו לראות. מומלץ.
חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים ממליצה על
סדרת האוניברסיטה המשודרת
האוניברסיטה המשודרת היא סדרת הרצאות בתחומי הדעת השונים, הניתנות על ידי חברי הסגל האקדמי של האוניברסיטאות בישראל. הקורסים, במתכונת סמסטריאלית (כ-13 הרצאות), משודרים בגלי צה”ל משנת 1977. תרצה יובל ערכה והפיקה את התוכנית מראשיתה, ומאז פטירתה בשנת 2000, הסדרה נקראת על שמה. מאז מרץ 2015 במקום הרצאה מתנהלת שיחה בין מגיש לאיש אקדמיה. מגישי הסדרה הם ליעד מודריק, בן שני וקובי מידן.
הקורסים המשודרים יוצאים לאור גם כספר בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, בשיתוף עם הוצאת מודן. השקת הספר “מהפכות”, בעריכתו של יובל גלעד, המאגד את ההרצאות בשם זה מהסמסטר הראשון של תשע”ז, התקיימה ביום חמישי, 1 ביוני, בטוקהאוס בנמל תל אביב, בהנחייתו של בן שני, וכללה שלוש הרצאות והופעה של אמנים.
פרופסור עילם גרוס, בהרצאתו על מהפכת היחסות הפרטית של איינשטיין, סיפר על 1905 – שנת הפלאות של הפיזיקה, שבה פרסם אלברט איינשטיין בן ה-26, פקיד במשרד הפטנטים הממשלתי בעיר ברן שבשוויץ, ארבעה מאמרים מהפכניים בפיזיקה. עילם גרוס התמקד בהרצאתו בנוסחה “E=mc²”, המבטאת את התלות של המסה בתכולת האנרגיה, שהפכה לאחת הנוסחאות הפיזיקליות המפורסמות ביותר בהיסטוריה.
ד”ר דייויד גרייבס דיבר על מהפכת מוזיקת הרוק, שהתרחשה בעולם המערבי מאמצע שנות החמישים עד סוף שנות השישים, אך השפעתה נמשכת עד היום בעולם כולו. מוקד המהפכה היה בארצות הברית, כשהרבה בני נוער לבנים Baby boomers התחילו לפקפק בסמלים של התרבות המערבית, ובפרט של המוזיקה הקלאסית, התחילו להאזין למוזיקה שחורה, ובהמשך יצרו בהשפעתה. להקת החיפושיות פרסמה את הרוק האירופאי. בנושא הקשר בין המילים למוזיקה בשירי רוק, דייויד גרייבס סיפר על המפגש המיתולוגי בין בוב דילן לבין ג’ון לנון, שבעקבותיו ג’ון לנון התחיל לכתוב טקסטים חברתיים יותר.
את ההרצאה השלישית העניק ניר אביאלי, אנתרופולוג של אוכל. בהרצאתו על מהפכת הסוכר סקר את תולדות הסוכר והשפעתו על החברה והתעשייה. הסוכר הגיע לאירופה ממזרח אסיה בדרך המשי רק במאה השש-עשרה והיה נדיר ויקר, אך מאז הפך למרכיב בסיסי במטבחי כל התרבויות בעולם, ולמקור קלוריות זמין וחשוב. יש העדפה אוניברסלית לאוכל מתוק ושמן, ושאר העדפות האוכל נרכשות במהלך חִבְרוּת. מתברר שהתשוקה לסוכר השפיעה על התפתחות התרבות. במסעו השני לאמריקה ב-1496 קולומבוס הביא קני סוכר, גילה שאזור האיים הקריביים מתאים לגידולם, והצורך בכוח אדם רב לשם כך גרם להבאת עבדים מאפריקה. בתקופת המהפכה התעשייתית, הסוכר הווה את המרכיב העיקרי במזונם של הפועלים באנגליה. הסוכר, אם כן, היה הדלק לגילוי וכיבוש של העולם החדש, וגם לתופעת העבדות בו, לתיעוש החקלאות, למהפכה התעשייתית ולתרבות הצריכה.
המוזיקאית איה זהבי פייגלין שרה בליווי גיטרה מספר שירים וביניהם
Talking about the revolution
פדרו גראס – שחקן תיאטרון ואמן שירה דבוּרה – קרא את השיר הארוך
The Revolution Will Not Be Televised
מאת Gil Scott-Heron משנת 1970, שנשמע עכשווי בתרגומו היצירתי לעברית.
חגית מוסיפה גם אנטי-המלצה על
הסרט ״וונדר וומן״ Wonder Woman
הסרט של DC קומיקס ארוך מדי, נראה קרעים-קרעים, טלאים-טלאים, חתיכות עלילה לא מתחברות. אהבתי את “שומרי הגלקסיה” – סרט גיבורי העל מבית מארוול קומיקס משנת 2014 – ובמיוחד את ההומאז’ים המבודחים לסרטים אחרים. גם ב-“וונדר וומן” ישנם אזכורים של סצנות מסרטים, אך הם חסרי אותה ההשראה, ונראים כמו חיקויים מגושמים.
הנה כמה דוגמאות:
1. להתנעת העלילה דיאנה פרינס (וונדר וומן) מביטה בתמונה ישנה בשחור-לבן, שצולמה במהלך מלחמת העולם הראשונה, והדבר דומה, אך פחות דרמטי, לתמונתה של שרה קונור, אמו של ג’ון המנהיג, שצולמה בסוף “שליחות קטלנית” לפני המלחמה הגדולה של האנושות נגד המכונות.
2. לטייס-מרגל סטיב טרבור מתלווה קבוצת תימהונים שלומיאלים, שמחקים את החבורה העליזה של “שומרי הגלקסיה”, ויתר על כן, לתפקיד של סטיב המהוסס לוהק כריס פיין, שדומה חיצונית לכריס המקורי בשם משפחה פראט – הגיבור הרענן והשנון של חבורת שומרי הגלקסיה.
3. דיאנה מצילה גבר נאה מטביעה, משכיבה אותו על החוף ורוכנת מעליו, ראינו זאת ב”בת הים הקטנה”.
4. המזכירה של סטיב טרבור, שאף “מריצה” לאחר מכן את המבצע – היא חיקוי חסר חן של M – המנהלת האגדית של ג’יימס בונד.
5. השיטוט של דיאנה ברחובות מתכתב עם החניכה התרבותית של אלייזה דוליטל מ”גבירתי הנאווה”.
6. מדידת הבגדים של דיאנה היא חקיינית וסתמית לעומת הראוותנות החגיגית של ג’וליה רוברטס ב”אישה יפה”
7. בסצנת הסיום דיאנה יוצאת למשימה הבאה של הצלת האנושות – כמו בטמן בסיום הסרט “בטמן נגד סופרמן” – הדבר מיותר בשני הסרטים.
על תולדות דמותה של “וונדר וומן”, אשת חיל בגרסה בעברית, מאז המצאתה בשנת 1941 מומלץ לקרוא בסקירתו המקיפה של אלי אשד.
מה אני יכולה לומר על הופעתה של גל גדות בתפקיד הראשי? סבירה, לא מעוררת נוגדנים. לעומתה הילדה, שגילמה את דיאנה הצעירה באי האמזונות – לא יפה, לא דומה לדיאנה הבוגרת, ובכלל האימונים שלה לא מעניינים, מעכבים את העלילה ומאריכים את הסרט.
ובכל זאת יש קטעים חביבים: לאסו זוהר, שבנוסף לשימושיו המקובלים, גורם ל-“קורבן” לומר את האמת, וההצגה הלמדנית המשעשעת של היחסים בין המינים ושל מוסד הנישואים בשיחה של גבר ואישה צעירים ויפים בסירה אחת.
תודה לניסים ולחגית על ההמלצות ןעל האנטי גם… תודה גם ליקום תרבות.
הסרט וונדר וומן הוא סרט מקומם בגלל האג’נדה שהוא מייצג. תוקפנות נשית אינוודואלית. אגרסיבית. הנעה בסתמיות ופועלת בסתמיות. אין בכך טעם. התוקפנות הזו לא מייצגת מהות בעלת ערך או שינוי. מכיוון שממילא לא מדובר בדמות של גיבורת על בעלת חולשות
גיבורת על טובה חייבת שיהיו לה חולשות ודעת והיא צריכה לדעת לעבוד בצוות ובאינטרקציות מטיבות עם כולם גיבורי על ואחרים
סקירה מצוינת ודיעה נכונה על הסרט כפי שכתבה חגית בת אליעזר