“יואב עזרא”| יואב עזרא (הוצאת “הבה לאור” מבית “הבה להבא”, 2015)
ככל שנדע יותר יואב עזרא כך נמות פחות!
(ססמה על חולצה בערב שירה כלשהו)
מאת אלי אשד
יואב עזרא הוא דמות ידועה בקרב קהילת המשוררים והמבקרים, אך לא מחוצה לה. אפשר לומר עליו שהוא אניגמה, שכן הוא חי בכמה עולמות בעת ובעונה אחת.
במקצועו יואב משמש כמנהל בנק, אך עבורו היצירה היא תכלית חייו, ולא המעמד הכלכלי או החברתי שהם בהישג ידו. הוא משורר פורה שכתב אלפי שירים, ולמרות זאת הוא ממעט לפרסם.
בשנים האחרונות הפך לדמות פולחן בחוגים אוונגרדיים במיוחד של השירה העברית – לא אלו המתעניינים בשאלות מגדר ועדה ולא אלו העוסקים בספרות הקלאסית, מהומרוס עד ביאליק ואלתרמן, אלא אלו המתעניינים ברעיונות, באפשרויות עתידניות במסע לחלל ובחיי האלמוות ברוח הרעיונות של התנועה הטרנסהומניסטית.
ספרו הראשון “שירים עד תם” (“הוצאת” עשן), שכיום הוא בגדר בלתי ידוע לחלוטין ובלתי ניתן להשגה, יצא לאור בידי גבריאל מוקד לפני 31 שנה ב- 1978. הספר אינו נמצא כיום אפילו ברשותו של עזרא עצמו, ולכל האנשים שמסר להם אותו, אבד הספר באופן מסתורי. לא מצאתי אפילו ספרייה אחת שמחזיקה עותק ממנו, כך שאם למי מכם יש עותק ממנו – הוא מתבקש לפנות אליי.
מאז פרסם עזרא עוד שני ספרים נוספים, נגישים יותר, “הנגן של עולם המתים” (סדרת מחזורי שירה; קונטרס מס’ 3 תעשיות פלונית, 2008)
ספרו החדש ביותר והמפואר למדי “יואב עזרא”, מציג את מבחר יצירתו של עזרא בפורמט מהודר ביותר.
הציגו אותו בביקורות כ”משורר מצורע” השואף למלא תפקיד מרכזי יותר, אבל זוהי באמת אי הבנה מוחלטת של תפקידו ומעמדו בעולם הספרות שהוא בולט הרבה יותר מהנראה לעין, לפחות זו הבלתי ספרותית.
במשך שנים, משנות השמונים של המאה הקודמת, היה יואב עזרא מבאי שולחנו הספרותי של עורך כתב העת לספרות “עכשיו” גבריאל מוקד. כמו כן, היה מעורב עמוקות בפוליטיקה הספרותית הקטנה של התקופה.
הוא היה מיוזמי וממקימי כתב העת הספרותי “עמדה”.
עזרא גם היה מיוזמי ופעילי כתב העת המודפס “הבה להבא”, המבטא רעיונות ספרותיים אוונגרדיים כמו גם רעיונות טרנס-הומניסטים, ואף יזם פרס ספרותי מיוחד, “פרס אלפא קנטאורי על שם יואב עזרא לשירה קוסמית“. פרס זה נועד ליצור בעברית ז’אנר של שירה מטפיזית הנוגעת לקונספטים ולרעיונות הגרנדיוזיים ביותר האפשריים הרחק הרחק מקיומנו העלוב כאן, כתולעים על כדור הארץ.
פרס זה הוא המפתח להבנת יצירתו של עזרא, שהיא ברובה שירה קוסמית המרוחקת מהכאן ועכשיו ומנסה לא להבין את הקיום (המשורר יודע שזה בלתי אפשרי), אלא לתהות ולהרהר על מקומנו ועל מעמדו של האדם הבודד הקטן במרחבי היקום הנשגב והלכאורה העמוק מחקר. את זאת הבינו גם עורכיו, עודד כרמלי וג’רמי פוגל שציינו שעזרא הוא “משורר קודש מובהק”, ולכן ערכו את ספר שיריו כמעין “סידור פואטי” לחובב השירה המודרני החילוני, שאינו בהכרח מאמין בקיומו של אלוהים אבל תוהה על מסתרי האדם והיקום. לאדם זה מגיעה שירתו של עזרא המורכבת הן משירים והן מאפוריזמים ומשפטים קצרים, כמים לנפש צמאה, המזכירים משפטי זן.
למשל:
לָאַלִּימוּת אֵין גְּבוּלוֹת אֲבָל הֶחָלָל זֶה הַשָּׁלוֹם הַנִּצְחִי
[12] הַפִּתְרוֹן לַכִּבּוּשׁ הוּא כִּבּוּשׁ הֶחָלָל/ הָלְאָה הָלְאָה/ הַחוּצָה/ מֵהַגְּבוּלוֹת הַצָּרִים [13].
כפי שהוא אומר במקום אחר:
כִּי עָפָר כּוֹכָבִים אַתָּה וְאֶל עָפָר כּוֹכָבִים תָּשׁוּב [21].
עזרא תוהה על משמעות הקיום האנושי: אִם לֹא הָיִיתָ נוֹלָד/ הַאִם עֲדַיִן הָיִיתָ/ מָה שֶׁהָיִיתָ/ אִם/ לֹא/ הָיָה/ יוֹאָב/ הַאִם/ עֲדַיִן/ הָיָה/ יוֹאָב/ וְכָל הַזְּמַן הַזֶּה שֶׁלֹּא הָיִיתָ/ הַאִם עֲדַיִן הָיִיתָ [22].
עזרא מבין שמטרת הקיום האנושי אינה נמצאת כאן למטה בחיי היום יום האפורים והמרוקנים מכל משמעות, אלא שם למעלה במרחבי הקוסמוס. דבר זה הופך אותו למקביל חילוני פילוסופי למשוררי הפיוטים והתפילות הקדומות ששאפו בכל מאודם להיפגש עם האל ולהבינו. וכך גם יואב עזרא חותר אל הנשגב והאינסופי שהאדם יכול וחייב להתמודד עמו בעיניו.
כמה מהשירים של עזרא מרשימים בחידתיותם הקצרה והקשוחה, וברמיזות שהם נותנים לנו על האינסוף.
עם זאת, קיימות בעיות חמורות עם עריכת הקובץ הזה, הגורמות לתהות אם אכן העורכים כרמלי ושותפו היו האנשים הנכונים להביא את יצירתו של עזרא בפני הציבור.
העיצוב החיצוני הוא לכאורה מרשים ביותר כפי שרק ספרי שירה מועטים זכו לו, סוג של סידור מודרני, אך כאמור קיימות בו בעיות בלתי מבוטלות בעליל:
השם שבו בחרו העורכים מסיבות שמובנות רק לעצמם, “יואב עזרא”, הוא שם עלוב מעין כמוהו, היוצר את הרושם שזהו ספר נרקיסיסטי-גרפומני שבו המחבר עוסק רק בעצמו, בזמן שההפך הגמור הוא הנכון.
אפשר היה לקרוא לספר “חזיונותיו של יואב עזרא” או “הספר של יואב עזרא” וכו’, בשם הנוכחי אין דבר כדי לעורר את עניין הקורא.
עורכי הספר המפואר לכאורה הזה לא טרחו לומר דבר כהקדמה או כאחרית דבר – מיהו ומהו יואב עזרא – ולא ניסו להעמיד לפני הציבור מפתחות לפרשנות יצירתו החידתית. זהו פגם חמור ביותר. גם ציורי השלדים בסוף הספר אינם תורמים דבר להבנתנו ולהנאתנו מיצירתו של יואב עזרא, שבניגוד למה שאפשר להבין מהציורים אינה מתמקדת במוות ובקשור אליו. בחירת העורכים היא לחלוטין אקראית וחסרת הקשר לשירים, ועדיף היה לוותר עליהם.
לסיכום, חלק מהשירים מרשימים ביותר, אולם העריכה הייתה גרועה ואינה עושה צדק ליצירה.
ראו עוד על יואב עזרא:
ראיון של המשורר ואיש המסתורין יואב עזרא שבו הוא חושף לראשונה למה הוא מטשטש את זהותו, איך השירה פוגעת בחיי המשפחה, ומדוע הוא לא חושש ממלחמת אזרחים בין רמת גן לגבעתיים.
http://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=3090