מלכת האנוסים, “השקר הקדוש”, הרומן של יצחק גורן, עוסק בחייה של דונה גרציה, בת למשפחת אנוסים שחזרה ליהדות, וחלמה להחזיר את העם היהודי לציון ועל הקמת מלכות טבריה הרבה לפני הציונות.
ירון אביטוב סוקר את הספר
ירון אביטוב הוא סופר ומבקר, עורך ואנתולוג, תסריטאי ובמאי. מספריו: הסתכלות, אדון הסליחות, פתק מאמא, האורות של מיאמי, הומלס. הוא מחזיק בזכויות להקרנת סרטיו התיעודיים “השבט האבוד של לוחה” ו”נפש עברי”, העוסקים שניהם בתולדות האנוסים באמריקה הלטינית
מאמר נוסף של אלי אשד שהוא תגובה למאמר זה לטענותיו של מחברו יש כאן :
יצחק גורמזאנו גורן, השקר הקדוש, הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 342 עמ’
מלכת האנוסים
מאת
ירון אביטוב
1527. האינקוויזיציה בפורטוגל מאלצת את הצעיר צמח בנבנישתי להתנצר. הוא ממיר את שמו לפרנסיסקו מנדס, עושה חיל רב בעסקיו והופך לאיש העשיר בפורטוגל. אבל משהו תמיד חסר לו – היהדות. כל חייו הוא חי לכאורה כנוצרי, אבל ביום מותו, הוא מצליח להערים על הכומר המוודה, מעמיד פני גוסס, ולאחר שההגמון מסתלק, הוא מבקש מאשתו גרסיה שתסייע לו להתפלל “שמע ישראל”, כדי שהוא יוכל לנפוח את נשמתו כיהודי ולא כקתולי. “לא רק חיינו היו כפולים, גם מותנו!” (עמ’ 212).
בנבנישתי-מנדס היה רבם של האנוסים בפורטוגל במאה ה-16. אותם אנוסים פורטוגלים, שקומץ מצאצאי צאצאיהם חוזרים כיום לאמונה היהודית (חלקם אף עשה גיור כהלכה). הרב-האנוס בנבנישתי-מנדס דגל במשנה הבאה: “עקרון הזהב שלי היה, שנוצריותנו חייבת להיראות. ככל שנרבה להתקשט בסממניה החיצוניים, נהיה חופשיים להתפנות אל יהדותנו” (עמ’ 81). את חייו הכפולים, שבין הקתוליות שנכפתה עליו לבין היהדות שאיתה גדל, הנחיל הסוחר הנוצרי-יהודי גם לגרסיה, אשתו הצעירה ממנו בשנים רבות. הוא הוריש לה את הונו העצום, אבל גם את כמיהתו לחיות חיים יהודיים מלאים. הרצון הזה גרם לדונה גרסיה לתכנן את בריחתה מהאינקוויזיציה ומפורטוגל.
בלילה שלפני בריחתה מפורטוגל, גילתה דונה גרסיה, בת אנוסים בעצמה שהפכה בזכות הירושה של בעלה ובזכות כישרונה העסקי לאשפית הפיננסים של המאה ה-16, את הסוד השמור ביותר של בעלה המנוח. מנדס הקים לו מאחורי ארון הספרים סליק פרטי של ספרי תורה ודת יהודיים, סליק ששימש אותו כבית כנסת פרטי, שבו הוא התפלל במניין של איש אחד.
הסופר והמחזאי יצחק גומרזאנו גורן חוקר כבר שנים רבות את סיפור חייה של דונה גרסיה, המוכרת יותר כדונה גרציה, אשתו של פרנסיסקו מנדס, שחלמה על הקמת בית יהודי בארץ ישראל הרבה לפני התנועה הציונית, ואף חכרה את אדמות מהסולטן על מנת להקים את “מלכות טבריה”. בתקופה שבה נשים נחבאו אל הכלים, גרסיה רבת התושייה והערמומית ידעה למנף את עסקיה חובקי העולם, להתדיין עם מלכים ורוזנים, ואף להתעמת איתם בעת הצורך. חלומה הגדול היה להציל את היהודים והאנוסים מציפורני האינקוויזיציה, וכדי להבריחם מפורטוגל השתמשה בצי האוניות שלה.
הרומן מבוסס על עובדות היסטוריות, שעליהן נבנו קומות של דמיון יצירתי של גורן. זה העמיד רומן היסטורי מרתק ברובו, הפותח צוהר לסיפורה של התקופה, לסיפורם של האנוסים, וכן לסיפורה המרתק של גרסיה מנדס (1569-1510), שהקדימה, כאמור, בהרבה את תקופתה. הרומן מסופר מפי הגיבורה, המגוללת את קורותיה בצל מה שמכנה גורן “השקר הקדוש” – השקר איתו נאלצו האנוסים לחיות. השקר של הדת, השקר החברתי והשקר בחייהם הפרטיים.
ההומאז’ הספרותי שכתב גורן, ורואה אור לרגל 500 שנה להולדתה של דונה גרסיה, מצדיק את המיתולוגיות שצמחו סביב דמותה של מי שכונתה “לה סניורה”. באמצעות המקרה כמשל של דונה גרסיה, שהוטבלה לנצרות בשם ביאטריס דה לונה, מצליח גורן להוכיח שהאנוסים שמרו בכל דרך, ותוך הסתכנות רבה, על יהדותם, על אף שהאינקוויזיציה והכנסייה רדפו אותם עד חורמה. האנוסים נאלצו להיות ממולחים אף יותר מהיהודים. במסחר, בחייהם האישיים והחברתיים, לדעת להסוות את אמונתם האמיתית, ולהתחמק מגזרות רבות שהטילו עליהם. כמו זו,למשל, שהטיל מלך פורטוגל על דונה גרסיה, כשרצה לכפות עליה את האפוטרופסות שלו על בתה היחידה, וכל זאת על מנת להשתלט בבוא העת על הונה העצום. וכך היתה דונה גרסיה אנוסה לא רק בדתה, אלא גם ברכושה ובאימהותה.
גורן מיטיב לתאר כיצד גרסיה רבת התושייה והערמומית הצליחה בסופו של דבר לחמוק מגזרות המלך, למלט את מרבית רכושה החוצה, ובסופו של דבר גם את עצמה ואת כל בני משפחתה.
“השקר הקדוש” הוא רומן היסטורי מוצלח, אבל הפרקים הטובים ביותר שלו בעיניי היו דווקא אלה שבהם הצליח גורן להגביה בכמה קומות מעל דפי ההיסטוריה כדי לכתוב דפי ספרות ולא אלה שבהם הוא נצמד מדי לאירועים. בפרקים אלה, חוקר גורן את צפונות לבה ונפשה של הגיבורה המרתקת שלו, שאליה הוא מתייחס לא רק כמלכת האנוסים אלא גם כמלכת היהודים.
מאמר זה התפרסם בנוסחים שונים בעיתון זמן ירושלים וכן בגיליון מאזניים, כסלו 2010, בעריכת ציפי שחרור.
האי מייל של ירון אביטוב :
וראו עוד קישורים על דונה גרציה מנדס
יצחק גורמזאנו -גורן על “השכחתה” כביכול של גרציה מנדס
ישראל גודוביץ על “השקר הקדוש ”
וראו את תגובתו של אלי אשד למאמר זה :