חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על ההצגה "להיות ג'ובאני"
"להיות ג'ובאני" זאת הצגה חדשה בבימויו של קיריל לבמן, העולה על במת תיאטרון ניקו ניתאי בניהולה האמנותי של דורית ניתאי נאמן.
היצירה היא עיבוד לשני שחקנים של המחזה המקורי, עם בסיס אוטוביוגרפי, של שאול קונטיני, פסיכותרפיסט, מומחה לטיפול בוויסות רגשי ב-CBT ובאוריינטציה של DBT.
שמוליק, בחור צעיר, חייל משוחרר, נחוש להיות זמר אופרה. הוא מכיר את הרמן, זמר אופרה ידוע, ישראלי לשעבר, המתגורר באיטליה. שמוליק נוסע ללמוד אצל הרמן במילאנו, ונשאר להתגורר אתו כעשר שנים. בין השניים מתפתחת מערכת יחסים מורכבת. הרמן המבוגר מתגלה כמורה קשוח, אפילו אכזרי. הוא משפיל את תלמידו הצעיר בשפה בוטה, ציטוט: "כשאני שואל אותך אם אתה דופק או לא זה לא באמת מעניין אותי. תעשה מה שאתה רוצה, אני מצפצף. אתה יכול לעשות ביד, ללכת לזונות, אפילו לקבל בתחת".
האם שמוליק יהפוך להיות זמר אופרה?
משאת נפשו של שמוליק היא לשיר את התפקיד הראשי באופרה "דון ג'ובאני" – האופרה המהוללת של מוצרט, אחת האופרות המפורסמות בעולם.
בעקבות הצפייה בהצגה קראתי על האופרה, ובפרט את רשימתו המופלאה של אריאל הירשפלד על הביצוע הקונצרטנטי של האופרה בהיכל התרבות בתל אביב בפברואר 2009 בניצוחו של זובין מהטה.
הצגת התיאטרון "להיות ג'ובאני" מערבת אמנויות נוספות: היא מלווה במוזיקה כלית; אריות מן האופרה; וכוללת עבודת וידאו ארט של אש גיהינום שוצפת וקוצפת, המוקרנת על רצף של מסכים.
ראויות לציון התלבושות הדינמיות. מיכאל לרנר בתפקיד הרמן ואבי שוורצמן בתפקיד שמוליק לובשים חליפת בסיס – חולצה ומכנסיים לבנים, עליהם הם מוסיפים צעיפים וגלימות צבעוניים במהלך ההצגה, מתוך המלתחה המוצבת באופן קבוע על הבמה. לכל אחד מהשנים, שמוליק והרמן, מבחר גלימות משלו, שמאפיין אותו. לקראת הסוף שמוליק עוטה במפתיע גלימה, שקודם הייתה על כתפיו של הרמן. זהו רמז מסוגנן לכריעתו של שמוליק תחת כובד השפעתו של הרמן.
בזמן לימודי האופרה באיטליה, שמוליק השלים תואר בפסיכולוגיה. המחזה נכתב כהרצאתו של שמוליק בנושא של פוסט טראומה, בה הוא מגולל את הסיפור של מערכת היחסים הטראומטית שלו עם הרמן המנטור. ציטוט מתחילת ההרצאה של שמוליק: "אחד מהסימפטומים המרכזיים של פוסט טראומה הוא קיומם של פלשבקים. פלשבק נחווה כמאיים על החיים, והוא פורץ לתודעה באופן לא רצוני ולא מודע. אותם החושים – ראייה, ריח, שמיעה ומגע – מעוררים אותו ומקושרים לזיכרונות לא טובים".
בהצגה, כנאמר כבר, 2 שחקנים. כהד להיותו של המחזה מונודרמה, בסצינות אחדות בהצגה שמוליק מדבר בשמו של הרמן, בהחזיקו מיקרופון בידו. ציטוט: "אבל אתה לא מרוכז. אני מאבד אותך. אני לא שונא אותך אבל אתה חושב רק על הטכניקה ולא יוצא שום דבר. טכניקה, טכניקה, טכניקה. מה זה הטכניקה? אין טכניקה. אין כזה דבר. שכח מזה. אתה לא נותן לי פה מתח, מתח, חשמל. הקהל צריך להיות כאן מחושמל. ואתה – כמו איזה זקן".
הרובד המוסרי משותף לאופרה "דון ג'ובאני" ולהצגה "להיות ג'ובאני", העוטפת אותה.
מרכזיות העיסוק בשאלות מוסר מעלה את היצירה בסולם החשיבות, מעבר להנאה מהאמנות-אמנויות שבה.
