זכרון על זכרונות: סקירה על הספר “חוטא וצדיק” של בוריס פינקלשטיין (הוצאת כתב, 2019) מאת ד”ר דימיטריו דרוזובסקי

סקירה על הספר “חוטא וצדיק”, הוצאת כתב, 2019

בוריס פינקלשטיין הוא צאצא למגורשי ספרד. משפחתו נדדה בצרפת, באיטליה, בגרמניה, בפולין, באוקראינה, בחצי האי קרים – ולבסוף, חזרה לספרד. כמו כל אבותיו, הוא חי חיים מורכבים ומסוכנים. הוא היה אקדמאי, איש צבא, מהנדס, מדען, איש עסקים, בנקאי, וסופר. פינקלשטיין הוא דוקטור לכלכלה, חבר האקדמיה האוקראינית לטכנולוגיה, חבר איגוד הסופרים האוקראיני, וחבר האיגוד הבינלאומי של הסופרים (לונדון). עד 2014, כיהן בתפקיד נשיא האיגוד האוקראיני של סופרי קרים. הוא פרסם כעשרים ספרים במגוון שפות: רוסית, אוקראינית, טטרית, צרפתית, אנגלית, וספרדית (בספרד ובצ’ילה). זהו ספרו הראשון המתורגם לעברית. במהלך חייו הארוכים והפעילים עסק במתמטיקה, בהיסטוריה, באגרוף, בטניס, ברכיבה, בטיפוס הרים, בסקי, ובאספנות. כיום הוא גר בברצלונה.

ד”ר דימיטריו דרוזובסקי הוא עמית אקדמי במכון שבצ’נקו של המועצה הלאומית למדעים–אוקראינה, מבקר ספרות, מתרגם, והעורך הראשי של המגזין האוקראיני של ספרות העולם “יקום” (“VSESVIT”), וחבר באגודת הסופרים של אוקראינה.

“חוטא וצדיק”, מאת בוריס פינקלשטיין, הוא אחד הספרים הראשונים והבודדים שתורגמו לעברית מהשפה האוקראינית, הוא ספר על זיכרון, הצלחה, והתפכחות מאשליות של בני אדם. הסיפורים הקצרים שמהם מורכב הספר יוצרים השפעה חזקה על הקורא, משום שהם מורכבים מזכרונות. ספר זה הוא אוטוביוגרפיה שבה יש שילוב בין דימיון ומציאות, והוא מעשיר את הגישה הריאליסטית בספרות המאה ה-21.

יש בספר סוג ייחודי של ריאליזם בספרות העולמית. הריאליזם המסורתי של לב טולסטוי ואיוון בונין נקשרים להבנה הפסיכולוגית העמוקה של הדמויות. כל סמל בפרוזה הוא חשוב על מנת להבין את מהות הסיפורים. בספר זה העבר קובע את ההווה והעתיד. סיפורים קצרים אלה מטילים ספק בשאלה האם לאדם יכול להיות גורל שנקבע מראש, או שהכל צפוי והרשות נתונה והכל מתוכנת לפי ישות עליונה/אלוהים/קוסמוס?

בוריס פינקלשטין עוקב אחר התיאוריה המיסטית שלפיה אדם החי בהווה יכול לספוג את כל הזכרונות של כל אבותיו. ספר זה מבוסס על פגישות רגילות ואקראיות של הדמויות, ונסיבות מיסטיות מגוונות. מיסטיקה וריאליזם, יישומים פסיכולוגיים וחזיונות קבליים, ומציאות רגילה של יומיום עם ההתפכחות מהאשליות וצחיחות המציאות – אלה הם מרכיבי המפתח בספר זה.

בנוסף לכך, ספרו של פינקלשטיין “חוטא וצדיק” הוא ספר של זיכרון על זכרונות. בוריס פינקלשטיין, באמצעות האלטר-אגו שלו – המספר – כותב על הניסיון שרכש, וחולק את הרעיון שאדם יכול לספוג מזכרונות אבותיו ומדורות קודמים. דמותו עוברת מבחנים שונים, וסופגת את הניסיונות של אנשים שונים שהדמות פוגשת בצמתי החיים.

למשל הסיפור על נמל התעופה בטורקיה, שם נפגשים שני אנשים בגיל מבוגר דומה. סיפור זה מביא את הדמויות והקוראים לפגישה עם היחסים הבינלאומיים של ברית המועצות, ועם אירועים שמתרחשים בזימבבווה (שאז נקראה רודזיה). הוא מציג עימותים פוליטיים, קונפליקט צבאי, ואת גורלו של אדם שאת שמו איננו יודעים בוודאות: האם שמו ויקטור או שמא זהו רק שם בדוי?

“חוטא וצדיק” מספק הרבה עובדות היסטוריות נכונות, שהתקשורת מסוגלת לאמת באחד הימים, ומצויים בארכיונים אלקטרוניים ישנים של עיתונים ומגזינים, צילומי וידיאו של נאומים שונים, וצילומים. אבל בעת ההיא, בני האדם העריכו את הזיכרון כמשאב הכי אמין. בעידן הנוכחי זה כבר לא נכון.

מה יכול להרוס את הזיכרון? עיתונים עשויים לתעתע, הם יכולים להישכח, והמידע בהם יכול להיערך ולהימחק.

המספר בספר “חוטא וצדיק” מטיל ספק במידע גם במובן האונטולוגי וגם במובן המטאפיזי. הוא מאמין שיש סוג של מחשב ביקום (ברמת המאקרו), שמכיל מידע של כל מה שיכול להתרחש בעולם, שהתרחש פעם, או שיקרה בעתיד. לאורך הזמן, האנושות מגלה תאים שונים בעולם מידע זה, אבל הרבה דברים נותרים סתומים. הזיכרון מקושר למחשב מידע זה – המידע מועבר מדור לדור באופן גנטי, ומשודר לא רק לאינדיבידואל אלא גם לניסיון המשפחתי. משהו הולך לאיבוד – אדם רוכש טכנולוגיות חדשות, ושוכח את המנהגים הבסיסיים שהם חשובים ליצירת מיומנויות החיים. זו הסיבה שהזיכרון בספר זה מכיל צבע וריח. סיפוריו של בוריס פינקלשטיין מכילים הרבה “זיכרון עם טעמים אמיתיים” שאינם רק הזיכרון של העבר, אלא גם מלאות חושית חשובה.

הזיכרון משדר מחדש סיטואציות מוזרות ומצבים קומיים, כמו למשל מהילדות, כאשר המחבר מצליח להציל חיי תרנגולת בעודו שותה ביצה חיה של תרנגולת. הגיבור נדהם מגילוי העולם – ואנו בעקבותיו. בספר יש דיאלוג חי בין המציאות והבדיון. הגיבור משתמש בניסיונו עם אנשים אמיתיים לדמויות ספרותיות, אשר אינן פחות אמיתיות. לבוריס פינקלשטיין יש כישרון מיוחד לסיפור סיפורים, ויצירה של טקסטים ויזואליים שמחיים את תיאורי העבר, ומשלבים את החוכמה והילדות, שמיוצגת על ידי נכדו של המספר.

המחבר מצליח לפתח ספרות, תוך שהוא הולך בעקבות הדרך ששרטט אומברטו אקו: למשל, על מנת להתקרב לחלון, פרק הזמן שלוקח לגיבור להתקרב הוא בדיוק באורך הזמן שנדרש לקורא לקרוא את המשפט בסיפור בסיטואציה בה הגיבור נמצא (מתקרב לחלון). מובן שהמחבר משחק עם הזמן, שהוא נצחי, ואיננו ממהר. בני אדם ודורות יכולים להימחות – אבל לא הזמן. בסיפורים אלה, מיוצג דיאלקט האחדות והסתירות בין היחיד והטיפוסי. ניתן למצוא בעיה זו בספרות העתיקה, למשל בטרגדיות של אייסכילוס, אולם גם בטקסטים יהודיים. בספרו של בוריס פינקלשטיין, המשפחה מגולמת בזכרונו של אדם אחד, וכל דור מזהה את עצמו עם היחידים שחייבים לספר את סיפוריהם על מנת להשאיר את הניסיון מאחור. התיאור של התפתחותו מחדש של הגיבור באודסה מודגם באמצעות פלירטוט רגשי מיוחד: אנו רואים את הזיכרונות, כאשר הזיכרונות צוברים טעם וצבע, והיחיד הזה הוא בלתי ניתן להריסה משום ערכו המוחלט. עוד דבר שיש לו ערך והוא אינו זמני אלא מוחלט כאן ועכשיו לאינדיבידואל – ולקוראי הספר.

פינקלשטיין מציג תיאוריה חדשה של דימיון אנושי – נוכחות הדימיון הולכת ומתפתחת. מה שכותבים יכולים לדמיין איננו המצאתי בהכרח, אלא דחף לקידום ולפיתוח האנושות. כל הטכנולוגיות, כל החידושים הטכנולוגיים מן השורה הראשונה, בשלבים השונים של ההתפתחות האנושית, קודמו על פי רוב תודות לאמנים, וייצוגם בספרות המדע הבידיוני. על כן הספרות היא חלק מהמגמה לקידום ולפיתוח האנושות. בוריס פינקלשטיין מפתח  תפיסה הגליאנית פילוסופית של גייסט (רוח העולם), ומדגים כיצד היא משתלבת במציאות.

המרחב והזמן של הספר מתפתחים בהתאם לשני דפוסים: הקו הדינמי של מקרים אקראיים והתנגשויות, והזמן המעגלי שבאמצעותו האנושות מתפתחת דרך מספר שלבים, אלא שבסוף אנו חוזרים לעולם שעבר קטסטרופה אפוקליפטית וספג את הידע של כל האבות מן העבר. גישה זו טוענת שהתפתחות הידע והטכנולוגיה הפכו את העולם הוירטואלי לחלל טרנצנדנטי, שהוא למעשה ספר.

הספר “חוטא וצדיק” מכיל סיפורים  מופלאים בהם כל דמות היא חלק מהכותב, והכותב וזיכרונותיו משתקף בכל אחד מגיבוריו.