מאת אלי אשד

 מוקדש לזכרו של בארי חמיש, חוקר עב"מים בישראל, שנפטר לפני ימים ספורים

בספרה “לעיניהם בלבד: עיסוק בעב”מים ובחוצנים בחברה הישראלית” (“רסלינג”,2015) בדקה החוקרת ד”ר תחיה עשת את תופעת חקר החייזרים בישראל בשנות התשעים.

ד”ר עשת מעניקה סקירה מפורטת של אנשים שחקרו את התחום הזה, בזמן שהיא מצטטת מדבריהם ומתמקדת בתופעות אקזוטיות במיוחד של “טיפולים רפואיים עם סיוע של חוצנים”, הקשורות למהנדס ולחוקר החוצנים אדריאן דביר, שהתפרסם במיוחד בתחום זה.

ד”ר עשת רואה בכך תופעה אנתרופולוגית, שיותר משהיא יכולה ללמד על נושא המחקר – היא מלמדת על האנשים שעוסקים בו. כמי שהתעניין בנושא וכתב על הנושא מאז שנות השמונים, (שמי אף מופיע בביבליוגרפיה של הספר) אני יכול לקבוע שחלק מהטענות בנושא היו מוזרות ביותר אפילו עבורי (למשל תופעת הטיפול הרפואי בעזרת החוצנים שזוכה לדיון מפורט בספר). ובכל זאת, את חלקן אי אפשר לדחותן על הסף בזלזול בלי לבדוק אותן ביסודיות.

הדבר דומה למי שהולך לכנס של פיזיקאים, מקשיב בחוסר עניין להרצאות בנושאים המלומדים, ולאחר מכן מתחיל לחקור ביסודיות מי היו המרצים, מהן האידאולוגיות שלהם, כיצד גדלו, מה הם חשבים על בני שיחם ומועדוניהם וכו’. ובכל הזמן הזה הוא נותר אדיש לחלוטין לנושאים שעליהם דיברו.

וכך גם חוקרי העב”מים בספר זה, המתוארים כחבורה מוזרה ביותר, קוריוז שמן הראוי להביאו לתשומת לב חובבי הקוריוזים. ד”ר עשת בודקת אותם כמו שאנתרופולוגים חוקרים שבט של מכשפים בגינאה החדשה.

השאלה היא אם ייתכן שיש ולו פיסת מידע, ידע אמיתי שאפשר להפיק ממחקריהם ומחקירותיהם של כמה מהם לפחות. האם ייתכן שהם באמת בדרך לשנות את המציאות הידועה לכול, דבר שאינו זוכה לדיון רציני בספר?

מבחינתה של ד”ר עשת, כל “חוקרי החוצנים” הם אנשים מוזרים שעוסקים בדברים מוזרים על רקע “הניו איג'” המודרני, וכל התיאוריות שלהם הן אין ואפס – ומלבד האנתרפולוגים, איש לא יכול למצוא בהן עניין.

נקודה לרעתו של הספר: ד”ר עשת מתמקדת בשנות התשעים של המאה הקודמת, כנראה בהתבסס על עבודת המחקר המקורית שלה לאוניברסיטה. במחקרה היא מתעסקת בעיקר ב”מרכז הישראלי לחקר עב”מים”, שבראשו עמד אבי גרייף, קבוצה ששוב אינה קיימת מזה שנים ושהעומד בראשה נפטר (אתר של המרכז עדיין קיים ברשת: http://ufoisrael.org/ אבל נראה שהוא הפסיק להתעדכן ב-2012). ד”ר עשת  לא ניסתה לעדכן כלל את המחקר באשר למה שהתרחש בעשור הראשון ובראשית העשור השני של המאה הנוכחית.

אילו הייתה עושה זאת, מן הראוי היה לציין שיש כיום עמותה העוסקת בחקר העב”מים, “העמותה הישראלית לחקר עב”מים וחיים חוץ ארציים”, שיש לה דף פייסבוק פעיל ביותר:https://www.facebook.com/groups/59433340944/10153932336490945/?notif_t=like&notif_id=1472021870299540

כמו כן, בספר אין התייחסות לחוקרי עב”מים רציניים יותר, כמו חיים מזר, שמנסים ברצינות לבדוק תופעות שנראה שאין להם הסבר מדעי הגיוני (גילוי נאות: רוב מאמריו של חיים מזר התפרסמו בקביעות כאן, ב”יקום תרבות”).

בסך הכול, הספר מיועד לאנתרופולוגים בינינו, אבל לשאלה האם ייתכן שיש משהו מאחורי תופעת העב”מים הוא איננו תורם דבר. המסקנה הסופית של המחברת היא שהעניין בעב”מים ובחוצנים הוא רק חלק מעיסוק רחב בתחומי העידן החדש על נגזרותיהם, ואין לו קיום בפני עצמו. נראה שהמחברת מסכימה שחוקרי התופעה הם “עבמים” בפני עצמם.

אבל למי שמנסה לפתור את השאלה אם אכן היו תופעות שהמדע אינו יכול להסבירן – למשל ביקורים של כלי טיס מוזרים שייתכן שאינם מהעולם שלנו – ספר זה אינו מיועד לו.

תחיה עשת

ד”ר תחיה עשת

ראו גם:

פרק מהספר

ראיון עם  ד”ר עשת: החייזר מתחיל בתוכי

ינאי ספיר על עלייתה ונפילתה של העב”מולוגיה בארץ

מישהו שומע אותי? אריאל אוקסהורן על הספר

וראו גם:

אלי אשד על חוקרי החוצנים

תגובה אחת

  1. תגובת חנן סבט מהעמודה הישראלית לחקר עב”מים וחיים חוץ ארציים “:
    “לצערי רכשתי את הספר הזה לפני כחצי שנה. לא רק שהשלכתי את כספי, אלא שטרחתי לבזבז דקות חשובות מחיי, כדי לקרוא את הנאמר שם. וכמי שלומד לקראת תואר MA בתחום לימודי התרבות, הרמתי גבה לגבי הקשר בין הנאמר בספר לבין מחקר, אמינות מדעית ועובדתית וכיו”ב. הבנתי בזמנו (יתכן ואני טועה), שהמחקר היה חלק מעבודת הדוקטוראט של גב’ עשת. אם אכן הדבר כך, אני תמה מי בכלל טרח לבחון את מהימנות המידע המופיע בו והקשר בינו לבין מחקר מדעי שנעשה בשיטה מדעית ומהימנה?
    אקצר, מאחר וכבר פירטתי בכמה מקומות את דעתי: מדובר בבליל של מידע, שרובו ככולו סלט אחד גדול של אירועים שהתערבבו זה בזה, מקומות ואנשים שעורבבו זה בזה ובקיצור – סלט לא אכיל של טעויות עובדתיות מתחילתו ועד לסופו…
    עשת חקרה כמה מאנשי הניו-אייג’, המיסטיקנים ומעט חוקרי עב”מים שפעלו בישראל בשנות התשעים, אלא שהתוצאה לא רק שאיננה מהימנה, אלא שעולות תמיהות מה בין הנאמר בספר לבין המציאות.
    פנינו לא אחת לד”ר עשת מרצוננו הטוב, על-מנת לנסות ולתקן שגיאות, מקומות, אירועים וכ”ד בבסיס הספר, אך לא נענינו גם לאחר מספר פניות. חבל. התוצר הסופי איננו מחקר ואיננו עוסק באנתרופולוגיה, אלא מדובר ברומן דמיוני ברובו, שמתובל בשבבים של אירועים שהתרחשו ומידע כזה או אחר על אנשים כאלו ואחרים וכל זאת בערבובייה לא אכילה ולא עובדתית…

    אכזבה !”

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה − שמונה =