המנהרה” לברנרד קלרמן, עברית מ.טמקין, ספריית תרבות הוצאת מצפה: תרפ”ט , 1929

פורסם לראשונה במוסף “תרבות וספרות” של עיתון “הארץ” ביום 27.7.1973, לפני 46 שנים.

הסופר הגרמני ברנרד קלרמן (נולד ב-1879) החל את דרכו בכתיבת סיפורים ליריים רומאנטיים, קרובים ברוחם לכתיבתו של קנוט האמסון. הראשון שבהם, “אינגבורג” (1906), סיפור רומנטי ומרגש על אהבתו של נסיך לנערה מסתורית החיה ביער, גם הוא תורגם לעברית בידי דוד צמח, והופיע בהוצאת שטיבל בווארשה בשנת תרע”ט ,1919.

עטיפת הספר “אינגבורג” ספרו הראשון של ברנרד קלרמן והראשון שתורגם לעברית.

הסופר י.ח. ברנר כתב אז על קלרמן :

“לא כל הנוצץ הוא זהב, ולא כל מי שמספר על מרחבי שדות ויער, על אנשי שדה ויער, על גברים מוזרים, נסיכים מאניאקים, ופייטנים רחבי-התכונות, והעיקר, על אהבה פלאית יערית-קוסמית לאישה פלאית-קוסמית – הוא האמסון. נוצצת היא אינגבורג למדי, וברוח הרומאן הזה והרצאתו יש ודאי נקודות-דימוי עם שירת האימפרסיוניסטן הנורבגי, אבל יש גם הבדל, והוא ההבדל שבין אמת ולא-אמת, שבין הפנינה הדלויה ממעמקי-הים ופנינת-הזכוכית הנעשית בידי בעל-מלאכה. האמסון בעל ההתרשמות המרפרפת, לכאורה, נותן מבלי משים, טיפוסים ריאליים של אנשים וחייהם. וקלרמן – בכוונה מוטעמת ומודגשת – רק עמודים, שאומרים: דקלמונו. שאיפת משוררים כהאמסון היא להוליך שבי את נשמת האדם בקסמים הידועים להם לבדם, ושאיפת רומאניסטים כקלרמן (בעל ה”מנהרה”!) היא להוציא לשוק סחורה שירבו הקופצים עליה. ולשניהם ניתן מה שביקשו.” (כל כתבי י. ח. ברנר, הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת דביר, כרך שני, תשכ”א, 1960. עמ’ 410).

ברנרד קלרמן 1909 ויקיפדיה

ספר נוסף של קלרמן שתורגם אז לעברית באותה ההוצאה בוורשה בשלושה כרכים היה :
האויל: רומן, בתרגום יוסף הפטמן. ורשה: א. י. שטיבל, תר”ף-תרפ”ב 1920-1922.

שבע שנים לאחר “אינגבורג” (עליו כתבתי במדור זה ב-8.1.1971) פירסם קלרמן את “המנהרה” (1913), ובו זנח לחלוטין את הסגנון הלירי והרומאנטי של “אינגבורג” (על רקע היער האירופי וחולמים מוזרים בו), ופנה לאוטופיה בסגנון נטוראליסטי על רקע העולם החדש. ממש קשה להאמין שאותו סופר כתב את שני הספרים. ב-1931 התפרסם הרומאן המהפכני שלו “התשעה בנובמבר” (אשר לא תורגם לעברית), ואף על פי כן, כך קראתי באחד המקומות, נספח בסוף ימיו אל הנאצים. (זאת כנראה טעות – א.א.)

המהדורה הגרמנית המקורית של “המנהרה” משנת 1913

“המנהרה” של קלרמן הוא ספר המזכיר מאוד ומקדים בנושאו את “כמעיין המתגבר” ו”מרד הנפילים” של איין ראנד, וכנראה שכמו ספריה היה אף הוא רב-מכר בתקופתו.

גיבור הספר הוא מהנדס בשם מק אלן, בן למשפחת כורי פחם באמריקה, שעבד בנעוריו כסייס מוביל פחם במעמקי המכרה. אסון מפולת במכרה מגלה את טבעו ואת גודל עקשנותו של הנער. היחיד מבין כל פועלי המכרה, הוא מצליח בהתמדה ובכושר-התמצאות לחפור לעצמו נקיק לניקבה סמוכה ולהציל בכך את חייו.

מעשה-גבורתו מתפרסם בכל אמריקה, הוא מקבל תמיכה לשם השלמת חינוכו מאישה עשירה, שגורלו נגע לליבה, ונעשה מהנדס מכרות ומתכת. הוא ממציא פלדה חדשה בעלת דרגת-קושי כשל יהלום, האלאניט, ומתמכר לתוכנית-ענק: כריית מנהרה למעבר רכבות מאמריקה לאירופה מתחת לאוקיינוס האטלאנטי. בכך הוא כמו מגשים תאוות-פחדים שנולדה בקירבו, מתחפר במו-ידיו, נחנק ומתעלף, כדי להציל את נפשו מן המכרה שהתמוטט.

מאחר שהרומאן נכתב לפני למעלה משישים שנים, אין התחבורה האווירית תופסת מקום בחזונו של המחבר: “האווירונים אינם באים בחשבון בשביל מסע של רבים, וזולת זה הרי הצליחו עד היום לעבור את האטלנטיק רק שני אווירונים בלבד.” (“המנהרה”. עמ’ פ”ג).

מהדורה גרמנית מודרנית של “המנהרה”

כריית מנהרה תחת האוקיינוס נראית בעינינו כיום רעיון מיושן ולא כדאי משום בחינה, ואילו בספרו של קלרמן מקבל המפעל מימדים של טיסת האדם אל הירח, בהבדל אחד, בימינו כמעט אין גיבור יחיד, ואפילו היחס אל האסטרונאוטים אינו כאל גאונים ובני-אדם עליונים, אלא כאל הנהגים או הטייסים הטובים ביותר, שהביאו לגמר השלמתה של משימה שהשתתפו בתיכנונה ובביצועה מאות ואלפי אנשים. ואילו “המנהרה”, ממש כמו בספריה של איין ראנד, עומד בסימן מפעלו של הגאון היחיד, הבודד, העומד במאבק איתנים עם החברה ואיתני הטבע, כדי להגשים את תוכניתו הגראנדיוזית. לא מקרה הוא שמידות של רומאנטיקה ושנאת הדמוקראטיה מצויות בהשקפת-עולמה של איין ראנד, וכנראה לא ניקה גם קלרמן מנטייה זו, כאשר השלים עם המשטר הנאצי.

ואמנם מתנודדת עמדתו של קלרמן ב”המנהרה” בין הערצת כוח-התמדתו של מק אלן, לבין ידיעת המחיר הנורא של הגשמת תוכניתו. המושגים על העבודה הטכנית של חפירת מנהרה כזו היו עדיין פרימיטיביים למדי בתקופה שבה כתב את האוטופיה, ומשום כך חלק גדול מן העבודה, כמו למשל העמסת הסלעים אחרי פיצוצם, נעשה בעבודת-כפיים בידיהם של אלפי פועלים, אשר למען המשכורת הגבוהה-יחסית השתעבדו למפעל הענק.

אסון גדול בתוך קרקע הים גורם למפולת, לשריפה נוראה בלב המנהרה, ולמותם של מאות פועלים. קלרמן כאילו צופה את המשבר הכלכלי הגדול של שנות העשרים. תוכנית המנהרה משכה אליה מאות אלפי משקיעים קטנים אשר קיוו להתעשר עם עליית ערך מניותיה. אך ההתמוטטות של הסינדיקאט הבונה את המנהרה, בעקבות שביתות פועלים והתנפלות בעלי המניות הקטנים, מביאה עימה משבר כלכלי בקנה-מידה עולמי. האנושות, אומר קלרמן, זקוקה למפעלים טכניים רבי-היקף המניעים את כלכלתה, ובנפילתם היא נסוגה לאחור עשרות בשנים. וכך, האכזריות אשר בהגשמת תוכניתו של מק אלן היא פחותה מן הקאטאסטרופה אשר באבטלה ובשיתוק הפוקדים את העולם לאחר השביתה הגדולה של פועלי המנהרה.

במהומות הפועלים לאחר אסון המנהרה נהרגות אשתו ובתו הקטנה של מק אלן, והוא עצמו נאסר ונשפט לתקופת מאסר, משום שהוכח כי לא היה יסוד מוצק להבטחתו לסיים את עבודת המנהרה בחמש-עשרה שנה.

התמוטטות הסינדיקאט הבונה את המנהרה נגרמת לא רק בשל אסון-הטבע ושביתות הפועלים, אלא באשמתו של יהודי הונגרי, ס. וולף, אשר נולד בשם שמואל וולפזאהן לאביו הקברן בעיירה סצנטס בהונגריה. כשם שחפירתו להצלת חייו בעודנו נער מסמלת את כל החיובי שבתשוקת מק אלן לחפור את המנהרה הטראנס-אטלאנטית – כך מהותו של ס. וולף היא לקבור. הוא אשף כלכלי שעלה מאשפתות, אדם מכוער האחוז תשוקת-זימה לנשים צעירות, בלונדיות, וכמובן לא-יהודיות, שאותן הוא קונה בכסף, ושאיפתו הגדולה להיעשות מנהל הבנק של המיליארדר האמריקאי לויד, ומשם לניהול הסינדיקאט.

וולף, שאינו מסוגל לשום יצירה חיובית, אלא “כדרכם של יהודים”, סוד כוחו הוא בעסקי ספסרות ממון, מקנא קינאה נוראה במק אלן, הבהיר ואיש-הפעולה, וזומם לאסוף כסף רב בחשאי, על-ידי סיפסור בכספי הסינדיקאט, וברגע משבר להיות בעל-המניות העיקרי ושליטהּ של המנהרה. הוא נכשל במניפולציות שלו, כי תאוותיו לנשים ולממון מעבירות אותו על דעתו. בהתגלות צפונותיו למק אלן הישר, זה מסרב לחפות על וולף, אף-על-פי שהוא יודע כי נפילתו של וולף תביא לפשיטת-הרגל של סינדיקאט המנהרה.

וולף מתאבד, או נדחף למוות באמצעות בלשיו של מק אלן. ואולם, באורח פאראדוכסאלי, ממש כמו בסרט הנאצי “היהודי זיס”, נעשית דמותו של וולף אנושית ונוגעת ללב בטראגיות שלה יותר מן הדמות השלמה, הבהירה, הקשוחה, הישרה, וחסרת-הלב של מק אלן.

סוף טוב הכל טוב. לא איתני הטבע ולא ספסר יהודי הונגרי, שעלה לגדולה, יכולים לעמוד למכשול לעוז-רצונו של איש-פעולה חיובי מן הגזע הנכון, ובייחוד כאשר אחד מעוזריו הוא גרמני שבא מן האיזור הבאלטי, ושטרום שמו.

אתל לויד, בתו היחידה של המיליארדר, משכנעת את אביה שישוב לעזור למק אלן, ותמורת זאת הוא ניאות לשאתה לאישה. כי מהי אישה לא-אהובה בעיני אדם המקדיש את כל חייו למפעל-אדירים. עבודת המנהרה מסתיימת במועדה. המסע הראשון עושה דרכו מאמריקה לאירופה בזמן-שיא של עשרים ושמונה שעות!

דומה שברנר, אשר קרא את “המנהרה” אך לא כתב עליה, משום שעדיין לא תורגמה אז לעברית, היתה לו סיבה טובה שלא לאהוב את קלרמן, ואולי גם הרגיש בחוש כי לא טובה רבה יביא סופר זה באחריתו.

תוספת מאת אלי אשד:

על פי ערך הויקיפדיה על קלרמן הוא דווקא לא היה נאצי ואחד מספריו אף נשרף על ידי הנאצים, אם כי הוא בהחלט נשאר בגרמניה בזמן הנאצים. עד כמה אכן תמך בהם אין זה ברור, אבל הוא הפך לקומוניסט לאחר המלחמה, וחי ומת במזרח גרמניה כפעיל באירגון הסופרים המזרח גרמני.

על פי “המנהרה” נוצרו שלוש גרסאות קולנועיות. שתיים גרמניות ואחת אנגלית.

המנהרה” תורגמה לעברית שוב לאחר הפרסום המקורי של מאמרו של בן עזר, בתרגום צבי ארד בהוצאת זמורה ביתן ב-1986

עטיפת המהדורה העברית החדשה של “המנהרה” בתרגום צבי ארד בהוצאת זמורה ביתן
פוסטר הסרט “מנהרה טרנס אטלנטית ” משנת 1935 על פי המנהרה של ברנרד קלרמן

צפו במקדימון לסרט “מנהרה טרנס אטלנטית” על פי ברנרד קלרמן

צפו בגרסת הסרט של “המנהרה” משנת 1935

קראו על אחת הגירסאות הקולנועיות של “המנהרה” ושחזורה

ברנרד קלרמן ב-1949. ויקיפדיה


הפוסט הקודםהמלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 6-7 דצמבר 2019
הפוסט הבאThe Anime Kill La Kill Part 2: Is Kill-La-Kill misogynist?
אהוד בן-עזר
נולד בפתח-תקוה בי' בניסן תרצ"ו, 2 באפריל 1936. בן לאחת המשפחות שיסדו את המושבה הראשונה בשנת תרל"ח (1878). סבו, יהודה ראב (בן-עזר), היה ממייסדי המושבה, ודודתו, אסתר ראב, היתה המשוררת הארצישראלית הראשונה. אהוד למד בגימנסיה המקומית 'אחד העם', ולאחר שגורש מבית הספר סיים את לימודיו התיכוניים ב'תיכון חדש' בתל-אביב. שירותו הצבאי עשה בנח"ל והיה מראשוני קיבוץ עין גדי (1955 עד 1958). למד פילוסופיה כללית ועברית, וקבלה, באוניברסיטה העברית בירושלים. כן היה מדריך ומורה ביישובי עולים בנגב ובסביבות ירושלים. מ-1966 מתגורר בתל-אביב. נשוי ואב לבן. ב-1976 וב-1991 זכה בפרס היצירה ע"ש לוי אשכול מטעם ראש-הממשלה. טיפל בעזבונה הספרותי של דודתו, המשוררת אסתר ראב. בפברואר 2005 ייסד עיתון אישי המופץ למנויים "חדשות בן עזר - מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח".
אלי אשד
סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ("בבל", 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ("מודן", 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן