חיים גורי (יחצ)

מאת יואב איתמר

– מה כואב לך בארץ הזאת?

“מה שכואב לי זה הפער החברתי של הארץ. יש עניים מרודים שאין להם שום סיכוי להגיע לדירה, ליד מיליארדרים. זה פער חברתי כזה שהוא מכוער, לא צודק ואי אפשר להמשיך איתו. אי אפשר לחיות ככה, כשאנשים עומדים בתור לבקש אוכל לפסח, בהם ניצולי שואה. זה קיום שהנפש מתקוממת נגדו. זה מבייש אותי בתור אזרח ישראלי. יש דברים שאני לא יכול לסלוח עליהם. הדבר הראשון הוא החרמת השירות בצה”ל. כשאומר לי בחור ישיבה, שזה שהוא לומד תורה זה שווה לחטיבת צנחנים, אז גם בורשה היו בלי סוף יהודים שהתפללו וזה לא עזר להם לא במידאנק ולא באושוויץ. הדבר השני הוא ישראלי על תנאי, אם יהיה כך וכך אז אסע לברלין או לאמריקה. מאות אלפי ישראלים נטשו את הארץ. ואני לא יכול לשאת ישראלים על תנאי”.

(מתוך ריאיון ב”וואלה” עם שגיא בן נון, 22.5.15)

Image result for ‫מאזניים חיים גורי‬‎

חיים גורי סיפר פעם שקרא בשנות ה-50 שתי שורות של יהודה עמיחי, “אני רואה אותך מוציאה דבר מן המקרר,/ מוארת מתוכו באור שמעולם אחר”, ואז הבין שעידן אחד בשירה נגמר ואחר מתחיל. אלתרמן, הוא כותב, היה מאיר אותה באור הנר; הוא, גורי, היה מאיר אותה “באש המדורה הפלמ”חאית, חטאנו ופשענו”; אם אצל עמיחי היא מוארת “באורה הענייני והשקט של נורת המקרר הביתי, הזעיר בורגני כמעט” – התחילה בשירה העברית ספרה אחרת.

***

בשירתו של חיים גורי היו אספקטים של דור הפלמ”ח האבוד. כך כתב בשיר מלך, בספרו איומה מ-1979:

מֶלֶךְ – חיים גורי

אֲנִי־עֲקִיבָא כִּמְעַט הָיִיתִי רֶבַע מֶלֶךְ בְּחַרְת־אֶל־טַאנַק.
“כֻּל דִּיק עַלָּא מַזְבָּלָתוּ סַיָּאח”.
מִן הַנִּרְאִים וּמִן הַנֶּחְשָׁבִים הָיִיתִי, אַבּוּ-עַלִּי!
עָשׂוּי מִן הֶחֳמָרִים הַמְּצוּיִים בַּסְּבִיבָה.
הָיְתָה בִּי מְהוּמָה רַבָּה וְהַגְזָמָה מְרֻבָּה וְ”רֶכֶב אֵשׁ בַּשָּׁמַיִם”.
פִּרְחֵי נֵר-הַלַּיְלָה וְצִפּוֹר מְשֻׁגַּעַת.
אֲנִי-עֲקִיבָא כִּמְעַט הָיִיתִי רֶבַע מֶלֶךְ, שָׁם נִמְשַׁחְתִּי
בֵּין מִגְרָשִׁי גְּרוּטָאוֹת וּבִנְיָנִים בִּלְתִּי גְּמוּרִים.
“שָׁם בִּשְׂדוֹת הַקָּמָה שָׁם שָׁכְבָה בַּחוּרָה”, לְשָׁם הָלַכְתִּי,
רוֹאֶה שְׂמָלוֹת מִתְרוֹמְמוֹת מִתַּחַת לַשִּׁקְמִים.
מֵעוֹלָם לֹא דָּרַכְתִּי עַל סַף בֵּית כְּנֶסֶת, לֹא שָׁם הִתְפַּלַּלְתִּי.
הָיִיתִי חַלָּשׁ בַּחֶשְׁבּוֹן וּבְאַנְגְּלִית.
אֲנִי-עֲקִיבָא כִּמְעַט הָיִיתִי רֶבַע מֶלֶךְ, כִּי לֻקַּחְתִּי
מִן הַכֻּרְכָּר וּמִן הַקִּיקָיוֹן וּמִן הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹדֶדֶת הַצְּבָעִים.
אִמִּי הָיְתָה חוֹלָה מֵרַחֲמִים יוֹמָם וָלַיְלָה.
אָבִי הָיָה צַדִּיק גָּדוֹל, לְצַעֲרִי.

פעם פירש לי את השיר יהורם בן מאיר (פיצ’י) שרצה שאקרא את השיר לכבודו באירוע שערך ב-2006. אני מצטט מהבלוג שלי ומהזיכרון:

“זהו שיר אוטוביוגרפי. עקיבא זה מין יורם כזה. חרת-אל-טאנק זה שכונת הפחים, ששם הוא גדל.
כל דיק עלא מזבלתו סיאח – זה ביטוי של הפלמ”ח, כל תרנגול על ערימת הזבל שלו – מלך. תשאל את אבא שלך איך מבטאים את זה. “אבו עלי” זה טיפוס כזה מרחף – יורם, אסטרונאוט. פרחי נר הלילה, פעם כל החוף של תל-אביב היה מכוסה בפרחים האלה והוא גדל ליד הים…
– אני יודע איך הם נראים. גם ליד בית ינאי יש את זה, אצבעות ירוקות שפרושות על פני כל השטח.
-“שם בשדות הקמה שם שכבה בחורה” זה חלק משיר גס של העליה השלישית. גם אבא שלי היה תמיד מפזם את השורה הזאת. היא הייתה בתודעה של אנשי הפלמ”ח, הם ינקו אותה עם חלב אמם.
מעולם לא דרכתי על סף בית כנסת – אני יודע שזה נכון בקשר אליו, כמו גם הייתי חלש בחשבון ובאנגלית.
הכורכר, הקיקיון, השמש שודדת הצבעים, כולם אופייניים לארץ ישראל.
אמי הייתה חולה מרחמים יומם ולילה. זה נכון בקשר אליה, היא תמיד דאגה לעניים והייתה פצפיסטית. לא הסתדר לה זה שבנה לחם כמעט בכל מערכות ישראל. אבי היה צדיק גדול לצערי זה גם נכון, אביו היה ישראל גורי, ח”כ ויו”ר ועדת הכספים הרבה שנים ולא לקח שום שוחד, היום כבר לא עושים אנשים כאלה לצערי. חיים גורי היה פעם סופר אורח בבתי ספר, ותמיד הצטער שהשיר הזה היה לא מובן. הוא תמיד היה צריך להסביר את ההקשר”.

כשחיברתי רשימה זו מצאתי עוד כמה ארמזים:

אני עקיבא מתייחס למונולוג של הצ’יזבטרון על החייל הנכון לכל משימה. חרת-אל-טאנק היא שכונת הפחים בתל אביב בגבול מנשיה. רכב אש בשמיים מתייחס כנראה לעליית אליהו השמיימה “רכב אש וסוסי אש” (מל”ב ב’ יא) או לפרשת חיפוש אלישע בדותן – סוסים ורכב אש” (מל”ב ו’ יז). מן הכורכר – המצוק לחוף ימה של תל אביב, עצי הקיקיון הנפוצים במישור החוף, והשמש שודדת הצבעים – אין צורך להסביר.
***
ספרו השני של חיים גורי “עד עלות השחר” המכיל את חוויותיו ממלחמת השחרור צונזר עד שהושמטו מנו קטעים שלא היו נוחים לשלטונות, דבר המזכיר את פרשת ספרו של אורי אבנרי, “הצד השני של המטבע” שגם הוא רווי מסרים אנטי מלחמתיים. לא מן הנמנע שבגלל תחושה זו, לאחר גלות בצרפת, החליט לחיות בשכונת טלביה בירושלים יחד עם בת זוגו. אני רוצה להראות איך הטראומה של המלחמה ליוותה אותו בשירים רבים כמו בשיר שנמצא בקאנון של בית הספר, מעשה ביונה (אשר הלחן בקישור עומד בסתירה לתוכן המילים):
(מתוך אתר “פיוט” של דרור גרין)

מובן שעיר החסד והרחמים זו ירושלים והיונה יכולה לקבל אין ספור משמעויות סימבוליות ובהן גם מותה בשורה האחרונה של השיר. נושא העקדה והקורבן על כל צורותיו חוזר שוב ושוב בשירתו של גורי, כמו למשל בשיר הבא:

יְרֻשָּׁה / חיים גורי

הָאַיִל בָּא אַחֲרוֹן.

וְלֹא יָדַע אַבְרָהָם כִּי הוּא

מֵשִׁיב לִשְׁאֵלַת הַיֶּלֶד,

רֵאשִׁית-אוֹנוֹ בְּעֵת יוֹמוֹ עֶרֶב.

נָשָׂא רֹאשׁוֹ הַשָּׂב.

בִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא חָלַם חֲלוֹם

וְהַמַּלְאָךְ נִצָּב –

נָשְׁרָה הַמַּאֲכֶלֶת מִיָּדוֹ.

הַיֶּלֶד שֶׁהֻתַּר מֵאֲסוּרָיו

רָאָה אֶת גַּב אָבִיו.

יִצְחָק, כַּמְּסֻפָּר, לֹא הֹעֲלָה קָרְבָּן.

הוּא חַי יָמִים רַבִּים,

רָאָה בַּטּוֹב, עַד אוֹר עֵינָיו כָּהָה.

אֲבָל אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא הוֹרִישׁ לְצֶאֱצָאָיו.

הֵם נוֹלָדִים

וּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם.

גורי נשלח אל מחנות העקורים מיד עם תום המלחמה. דבר שבוודאי הוביל אותו לסדרת הכתבות “אל מול תא הזכוכית” ולטרילוגיה של “המכה ה-81” (שהיה מועמד לאוסקר לפרס הסרט התיעודי על אף שיוצרו היה חסר ניסיון קולנועי כלשהו). הים האחרון ופני המרד. יצירת טרילוגיה זו הביאה אותו לחבר את הטקסט הקאנוני הבא:


התנגד מי שהבריח כיכר לחם

התנגד מי שלימד בחשאי

התנגד מי שכתב והפיץ עלון מחתרתי, שהזהיר וקרע אשליות

התנגד מי שהגניב ספר תורה

התנגד מי שזייף תעודות “אריות”, שהעניקו חיים

התנגד מי שהבריח נרדפים מארץ לארץ

התנגד מי שכתב את הקורות וטמן בחול

התנגד מי שהושיט עזרה לראוי לה ממנו

התנגד מי שאמר מילים שקרבו את קצו

התנגד מי שקם בידיים ריקות על הורגיו

התנגד מי שקישר בין הנצורים והבריח הוראות ומספר כלי נשק

התנגד מי ששרד התנגד מי שלחם עם נשק ביד ברחובה של עיר, בהרים וביער

התנגד מי שהתקומם במחנות המוות

התנגד מי שמרד בגטאות, בין קירות נופלים, במרד הנואש ביותר, שידע עם המורד מעודו.

עוד תרומה חשובה של גורי בעיני הוא הסירוב לקבל את הפרס על ספרו “אף שרציתי קצת עוד” לדבריו:

“זה פרס ציונות. אני ציוני מיום שנולדתי ואמות ציוני וכל חיי לחמתי למען הציונות, אבל לא נראה לי שהספר הזה ראוי לפרס הזה. הספר חורג מהמרחב הזה אבל הודיתי לשופטים שבחרו בו, שרצו לעשות משהו טוב ולכבד אותי, וביקשתי שיעניקו ליוצרים צעירים בתחילת דרכם”.

הלוואי ויותר משוררים הייתה בהם את רחבות הלב הזו לציין כי פרסי שירה צריכים להגיע למי שהכי זקוקים להם.

עוד משפט שנתפסתי אליו בריאיון מ2015:

תל אביב היא עיר מולדתי ואני מאוד קשור אליה. יחד עם זה, מגיל אחרי הפלמ”ח באתי בעקבות רעייתי לירושלים. נולדתי בתל אביב בהיותה בת 14 ובבוא יומי בוודאי אטמן בירושלים, עיר של אלפי שנים. אני מאוד קשור במקום הזה. והארץ כואבת לי נורא”.

***

חיים גורי חי מספיק זמן כדי להפוך להיות זקן השבט. משורר שלא אנקוב בשמו פעם השתמש בו אף כסמל לכל מה שזקן ורע בשירה האשכנזית. אני חושב שבימים אלה אפשר לומר שגורי אכן ניצח ונכנס לד.נ.א של הספרות והיצירה הישראלית והוא אף ידע זאת מראש:

וְדַע לְךָ שֶהַזְמַן וְהָאויְבִים, הָרוּחַ וְהַמַּיִם

לֹא יִמְחַקוּ אוֹתְךָ

אַתָּה תִמָּשֵך עָשוּי מֵאוֹתִיוֹת

זֶה לֹא מְעַט

מַשֶהוּ בְּכָל זֹאת יִשָּׁאֵר  מִמְּךָ

חיים גורי / אף שרציתי עד קצת עוד / 2015)

נוח בשלום על משכבך.

ראו עוד על חיים גורי ב”יקום תרבות”:

“הנה מוטלות גופותינו”: שבעים שנה לפרסום השיר

3 תגובות

  1. מחווה יפה לחיים גורי ז”ל. שירה אשכנזית? כמעט ולא היה משורר ישראלי ממנו.

    אהבתי במיוחד את האבחנה שלו על חילופי הדורות בשירה, כשקרא בשנות ה-50 שתי שורות של יהודה עמיחי, “אני רואה אותך מוציאה דבר מן המקרר,/ מוארת מתוכו באור שמעולם אחר”. אף שיהודה עמיחי היה צעיר ממנו בשנה אחת בלבד הם היו שייכים לדורות שונים בשירה. יחד עם זאת כמשורר גדול הוא ידע להתחדש. “על החוף” (הפותח ב”ללכת לאיבוד בעכו”) הוא אחד השירים היפים שנכתבו בעשור האחרון ע”י משוררים בכל הגילים ובכל הזרמים.

  2. לרגל פטירתו של המשורר חיים גורי, לפניכם לראשונה הסיפור המרגש של תרגום שירו המפורסם “הנה מוטלות גופותינו” לערבית לצורכי מפגש יחיד מסוגו של הלוחמים השראלים והירדנים בגבעת התחמושת בשנת 1967
    “הנה מוטלות גופותינו ” סיפורו של התרגום לערבית :
    https://www.yekum.org/2018/02/%D7%94%D7%A0%D7%94-%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%AA-

  3. לפניכם מילות השיר המפורסם של המשורר המנוח חיים גורי, “תפילה”, טקסט שהפך לחלק בלתי נפרד מטקסי יום הזיכרון ויום העצמאות. אנו מביאים אותו כאן גם בתרגומים לאנגלית ולספרדית ועם הפרסום המוקדם ביותר שלו הידוע ב”משמר לילדים” ” מ-1949.אבל היה פרסום קודם שלו בעברית איפה שהוא שעדיין לא התגלה.
    ראו :

    ברך נשקם שלא יחטיא
    https://www.yekum.org/2018/02/%D7%91%D6%BC%D6%B8%D7%A8%D6%B5%D7%9A-%D7%A0%D6%B4%D7%A9%D7%81%D6%B0%D7%A7%D6%B8%D7%9D-%D7%9C%D6%B0%D7%91%D6%B7%D7%9C-%D7%99%D6%B7%D7%97%D6%B2%D7%98%D6%B4%D7%99%D7%90-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94/

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

2 + שש עשרה =