מאת אלי אשד

לרגל כנס  ספרות הריגול והלוחמה שמארגן “יקום תרבות”, לפניכם ריאיון עם מישקה בן-דוד, אחד מהמשתתפים מסופרי הריגול הידועים ביותר של ישראל ואיש מוסד בכיר בעברו. הריאיון עוסק בספרו האחרון, שהוא אולי המרתק בספריו עד כה, “הכריש”, ( הוצאת תכלת, נובמבר 2017) שמתרחש בשנת 2022 ומתאר כיצד צעידה המונית עזתית לישראל יוצאת מכלל שליטה וכיצד אנשי יחידת המנהרות של החמאס פורצים לישובים באזור הרצועה, והחזבאללה מצטרף אליהם מלבנון בירי טילים לישראל ובפלישה רגלית. תגובה ישראלית סוחפת את המזרח התיכון למלחמה כוללת, ולמתקפה ערבית מאורגנת מצדדים שונים על מדינת ישראל. אל זאת מצטרפת רוסיה, ומתואר כיצד ישראל מגיעה לקונפליקט גרעיני עם איראן.

ספר זה, המתאר צעידה פלסטינית המונית, מתממש בשבועות האחרונים ומתגלה כנבואי…

מישקה בן-דוד שירת באירגון המוסד שתים-עשרה שנים כראש מחלקת המודיעין באגף המבצעים, תפקיד  בכיר ביותר. מבצע הניסיון לחיסול משעל שימש כמקור השראה לספרו “דואט בביירות”.

הנה אפוא הראיון שערכתי עמו על אודות ספריו, ובמיוחד על “הכריש”

אלי: איך הגעת לכתיבת ספרי ריגול?

מישקה: בתחילת דרכי כסופר כתבתי רומנים “רגילים”. אחרי חמישה ספרים (ודוקטורט בספרות שעסק בספרות היפה המבוססת על מלחמת העצמאות) התגייסתי למוסד ושירתי בו שתים-עשרה שנים, מבלי יכולת לכתוב ולפרסם. כשחזרתי לכתוב עם שחרורי, באופן טבעי חלק מהספרים שכתבתי (חמישה מתוך עשרה שכתבתי מאז שחרורי) עסקו במוסד. גם כשהעלילה עסקה בהתמוטטות נישואים או באהבה של פרק ב’ (כמו בספרי “אהבה אסורה בפטרבורג”) או ביחסי הורים ניצולי שואה וילדיהם (כמו בספרי “ביקור אחרון במוסקבה”) היה לי נוח יותר לטעת את העלילה בתוך עולם הריגול, המוכר לי יותר מעולמות אחרים.

אלי: כמי ששירת עשר שנים באגף המבצעים בתפקידי מודיעין ומבצעים ושימש כראש מחלקת המודיעין באגף המבצעים, האם אתה יכול לחשוף על כך משהו מעניין?

מישקה: הייתי מעורב בפרשת משעל – הניסיון לחסל את ראש החמס משעל בירדן. באותה תקופה הייתי ראש מחלקת המודיעין של אגף המבצעים. הייתי בירדן בעת המבצע, בניתוק מהלוחם-המבצעים. משהמבצע הסתבך, שני לוחמים נתפסו והוחלט ע”י ראש הממשלה וראש המוסד להשיג את שחרורם תמורת הצלת חייו של משעל, שלו הוזרק חומר קטלני שהיה אמור להביא לחיסולו. קיבלתי הוראה לתת את הנוגדן (שהיה אצלי למקרה שאחד הלוחמים ייפגע מהחומר) – לירדנים.

Image result for ‫דואט בביירות‬‎ Image result for ‫דואט בביירות‬‎

הכשלון במבצע זה נמצא בבסיס ספרי “דואט בביירות”. (כתר, 2002) הזירה הועברה לביירות, והעלילה בדיונית – למעט האלמנט של הכשלון וחלק מפרטיו. עיקר העלילה עוסקת בלוחם שהודח בעקבות הכישלון (דבר שלא היה) וחזר לביירות על מנת להשלים את המשימה (גם זה כמובן לא היה).

אלי: האם היו לך פעם בעיות עם הצנזורה לגבי ספר בדיוני שכתבת?

מישקה: כל ספר שלי עובר צנזורה, ועדת שרים לפרסום בידי עובדי ציבור, ואז אני מעבירו גם לבדיקה של המוסד, מרצוני. פעם אחת המוסד ביקש ממני לשנות סוג וצבע של רכב שתיארתי, כי הם התחילו להשתמש ברכב כזה. בספרי “תחנה סופית אלג’יר” התחנה הסופית היתה בירה ערבית אחרת, שהצנזורה התנגדה לה, ואחרי פגישה וסקירה של הבירות השונות בארצות ערב סיכמנו על אלג’יר.

אלי: האם ידוע לך על סופרים אחרים שהיו להם בעיות עם הצנזורה לגבי ספר “בדיוני” שכתבו?

מישקה: לא.

(אבל היו דווקא כמה כאלו… א”א)

אלי: מבין ספרי הריגול שלך על איזה אתה ממליץ במיוחד?

Image result for ‫מישקה בן דוד אהבה אסורה בפטרבורג‬‎

מישקה: “אהבה אסורה בפטרבורג” – כי ספר זה משלב בחלקו הראשון מגוון של פעילויות מבצעיות יחד עם הקשיים המשפחתיים הנובעים מעבודת הבעל, וחלקו השני – אהבה של “פרק ב'” שנתקלת בקשיים מצד המוסד והקג”ב, ומעמידה איש מוסד ואשת קגב מאוהבים במלחמה מול המערכת הגדולה. קשיי הנישואים והאהבה מתעצמים לנוכח הנסיבות של עולם הריגול ולדעתי מקבלים נופך ייחודי.

אלי: מבין ספרי ריגול ישראליים של אחרים, על איזה ספר אתה ממליץ במיוחד?

Image result for ‫דרומית לאנטארקטיקה‬‎

מישקה: “דרומית לאנטארטיקה” של ראובן מירן. הספר נכתב על ידי אדם שיודע דבר או שניים על עולם הריגול, ומציג אותו בצורה מסתורית ומרתקת.

אלי: בוא נעבור לספרך החדש ביותר, “הכריש”. הוא יוצא דופן מרוב הספרים שלך, שבהם אתה מתאר פעולות ריגול עכשוויות, בכך שהוא מתאר תרחיש של מלחמה עתידנית בעתיד הקרוב בעת הכתיבה, שנת 2022. זה יוצא דופן בכתיבתך. למה בחרת הפעם בז’אנר הזה?

מישקה: כתבתי מעל עשרה ספרים שאינם ספרי ריגול, כך ש”הכריש” אינו יוצא דופן, אלא שייך לקטגוריות האחרות. לא מדובר במדע בדיוני אלא בהתרחשות שיכולה לפרוץ בכל רגע, והמיקום שלה בעוד שנים אחדות נועד לאפשר לי לתאר כמה שינויים גלובליים שיתמכו בתרחיש אפוקליפטי, כמו למשל חזרה של “האחים המוסלמים” לשלטון במצרים. כמו כן רציתי לתאר צוללת שלא קיימת עדיין ויכולות שאולי לא קיימות עדיין. אגב, בעת שהתחלתי לכתוב את “הכריש” בהחלט לא ידעתי ולא העליתי על דעתי את פרשת הצוללות שהתפרצה מאז…

אלי: האם קיבלת השראה מיוצרים ויצירות אחרות?

Image result for ‫מישקה בן דודהבריחה האחרונה‬‎

מישקה: שאבתי השראה בעיקר מספר שלי שחיברתי לפני למעלה משלושים שנה, בשם “הבריחה האחרונה”, שתיאר התרחשות אפוקליפטית בקהילה יהודית אמריקאית…

בן-דוד מתכוון ל”הבריחה האחרונה – תסריט פוליטי” (ספריית מעריב, 1984) שלגמרי לא במקרה כנראה יצא בשנה הדיסטופית 1984 שבה הופיעו עוד ספרים אפוקליפטיים כמו “הדרך לעין חרוד” של עמוס קינן, “פונדקו של ירמיהו” של בנימין תמוז ו”היהודי האחרון” של יורם קניוק. הוא תיאר עתיד קרוב שבו יהודי ארה”ב סובלים מגל גובר והולך של אנטישמיות מצד המדינה ובעיקר מצד הקהילה השחורה, שמתגלה כעוינת באופן קיצוני ליהודים. לבסוף רבים מיהודי ארה”ב נאלצים לברוח לישראל.

אציין שההתפתחויות בשנים האחרונות ממש במדינות כמו צרפת וגם ארה”ב, שבהן מתעצם הימין הקיצוני האנטישמי, הופכות את הספר הזה לרלוונטי ביותר.

אלי: איזה תחקיר עשית עבור “הכריש”?

מישקה: עשיתי תחקיר נרחב ביותר על צוללות, דרכי הפעלתן, טילים והאפשרות לירי שלהם מצוללת, וגרעין בכלל. לא ידעתי דבר על התחומים האלה, וקראתי הרבה ספרים ומאמרים וראיתי הרבה סרטים – כולל דוקומנטריים, באינטרנט – עד שהתמונה התבהרה לי. כמו כן נסעתי לאורך כל גבולותינו לצורך תיאור האירועים המתרחשים בגבול הרצועה, בגבול הצפון וגם בריכוזים הערביים בארת ובשטחים. למשל, המקום שבו נפתחת המנהרה של החמאס נבחר על ידי ותואר במדוייק בעת סיור בכפר עזה.

אלי: בספר אתה מציע תוכנית שלום לישראל והפלסטינים. האם היא מבוססת על תוכנית אמיתית? מהם לדעתך סיכוייה במציאות?

מישקה: תוכנית השלום המפורטת בספר היא תכנית שלום מקורית שלי, שגיבשתי בתחילת שנות האלפיים ופרסמתי בכמה מאמרים בידיעות, הארץ ומעריב ב-2002-2003. היא מבוססת על הנחות היסוד שאי אפשר לעקור מאות אלפי מתנחלים, מאות אלפים מערביי ישראל אינם מעוניינים לחיות תחת הגמוניה יהודית, וחייבים להיפרד כדי לשמור על אופיה היהודי של המדינה. התוכנית מציעה חלוקה לשתי מדינות, כשבכל מדינה יהיו קנטונים עצמאיים על בסיס הפיזור הדמוגרפי, ובית עליון שבו יהייה לכל קנטון ייצוג שווה. כך למשל, במדינת ישראל יהיו כעשרים קנטונים יהודיים וכחמישה קנטונים ערביים (המשולש; בקעת סכנין-ערבה, איזור נצרת, המשולש הבדואי בנגב). במדינת פלסטין יהיו קנטונים יהודיים במקומות שאי אפשר לספח בשל ריחוקם (למשל קרית ארבע, גוש בית-אל, הבקעה). לכל קנטון תהייה אוטונומיה ניהולית ותרבותית. מכיוון שהייצוג של כל קנטון בבית העליון יהייה קבוע (למשל, חמישה נציגים) בלי קשר לגודלו או למספר אוכלוסיו, הייצוג בבית העליון בישראל יבטיח רוב יהודי בישראל, והייצוג בבית העליון בפלסטין יבטיח רוב ערבי בפלסטין. כדי להקטין את מוקדי החיכוך, קנטונים הסמוכים לגבול יוכלו להסתפח למדינת לאום שלהם (למשל, המשולש – לפלסטין, וגוש עציון – לישראל).

חוקה תאפשר שקנטון שירצה לפרוש ממדינת האם שלו ולהסתפח למדינת הלאום, יוכל לעשות זאת אם יתבצע בו משאל עם שידרוש זאת ואם תהייה הסכמה של רוב הקנטונים אחרים בבית העליון ושל הבית התחתון. כך ניתן יהייה גם לאפשר  הצטרפות של גוש ערבי בישראל – לפלסטין וגוש יהודי בפלסטין – לישראל (כ”מובלעת”), אם התנאים יבשילו לכך. התכנית מונעת הזזת אוכלוסיות, מאפשרת לכל האוכלוסיות אוטונומיה תרבותית – אך יוצרת בעיות בטחוניות, שיכולות להתעורר למשל אם פלסטינים יפגעו בישוב היהודי בקרית ארבע, או אם תתעורר לאומנות טרוריסטית בקנטון ערבי בארץ. היישום יתקל גם בקשיים של סימון גבולותיו של כל קנטון, אך העיקרון יהייה, שסך השטחים של כל מדינה יהייה כשטחה ערב מלחמת 67, וזה יהייה העיקרון שינחה גם את גדלי הקנטונים.

אלי: הספר עבר בדיקת צנזור. האם תוכל לפרט איזה שינויים התבקשת להכניס?

מישקה: היו תיקונים קלים שנגעו למבנה הצוללת ולאתרי השיגור. ככלל, בגלל שהספר עתידני ואני לא בא מהתחומים המתוארים בו, לצנזורה לא הייתה הרבה בעיה לאשר אותו.

הצעדה הפלסטינית

אלי: כרגע, בסוף מרץ 2018 מתוכננת צעידה פלסטינית מעזה לשטחי ישראל המעוררת חשש שתסתיים בשפיכות דמים, בדומה לצעידה המתוארת בספר “הכריש “. נשאלת השאלה האם מישהו בעזה קרא את “הכריש” וקיבל ממנו השראה לצעד שיכול להביך ואף לפגוע ואף קשות בישראל כפי שמתואר בספר?

מישקה: אחד מקוראיי כתב לי שקרא בספרו של עזר וייצמן “לך שמים לך ארץ” שכבר בשנת 1951 הייתה צעדה כזו, וייצמן הרים מטוס שירה לעברם והם התפזרו. אני לא מכיר את המקרה, אבל בעיני זו הייתה אפשרות הגיונית. שם הקוד הוא הרי “שיבה” – הם רוצים לשוב למקומות שהיו שלהם. ולכן הגיוני שירצו להתארגן לצעדת שיבה. לא חושב שהם היו צריכים אותי ואת רעיונותיי.

אלי: בספרך ישראל לא מצליחה להתמודד עם הצעדה, והניסיון לדכאה מביא לקונפליקט אלים ביותר עם המדינות הערביות מחד ועם הרוסים הסמוכים אלינו בסוריה מאידך. מה לדעתך על ישראל לעשות בהנחה שאכן מדובר כמו בספרך בגלים של נחילי אדם שיתקפו את הגבולות שלנו בעזה ואולי גם במקומות אחרים?

מישקה: אני לא חושב שישראל יכולה לפתוח באש מהאויר כמו ב-1951 (אם הסיפור נכון) וגם לא להעלות מסוקים, כפי שמוצע בספרי. מעמדה של ישראל בעולם בכי רע והיא לא יכולה לנקוט בצעדים כאלה. בטווח המיידי ההתארגנות תצטרך להיות עם כמויות עצומות של אמצעים לפיזור הפגנות וכוחות גדולים שיפעילו אותם – ולדעתי הצבא נערך לכך. בטווח הרחוק – מחוייבת פעילות מדינית. גם זה נאמר בספרי, שכל כולו מראה את תוצאותיה ההרסניות של קריסת תהליך שלום.

עד כאן  מישקה בן -דוד. בעת פרסום שורות אלו איננו יכולים לדעת כיצד יסתיים אירוע הצעידה הפלסטינית . יש לקוות שזה לא יתרחש באופן אפוקליפטי כמו בספר “הכריש”, המגיע עד למלחמה גרעינית עם איראן ולחורבנה של טהרן.

ראו גם:

פרק מתוך “הכריש”

כנס ספרות הריגול הלוחמה הראשון בישראל

מישקה בן דוד בויקיפדיה

מישקה בן דוד בלקסיקון הסופרים

מלחמה לפי הספר – המלחמה הבאה בין ישראל ואיראן

המרגלים כאייקונים תרבותיים

7 תגובות

  1. אציין שאני לא מסכים עם ההשערה של מישקה בן דוד שרעיון הצעדה העזתית לא לקוח מספרו .הקרבה בין פרסום הספר והצעדה היא חשודה ומחשידה ביותר . זהו רעיון שספק עם עלה על דעתם של אנשי החמאס אי פעם אבל מרגע שאיש “מוסד ” בכיר לשעבר תיאר אותו בספרו ותיאר את הנזקים שהוא יכול לגרום לישראל ,סביר להניח שהוא הדליק אצלהם נורה אדומה והם החליטו ליישם אותו הלכה למעשה.
    האם הם אכן קראו את “הכריש” בעזה? יש אצלהם קוראי עברית . אמנם סביר הרבה יותר שהם קראו את הכתבות על הספר שהופיעו בתקשורת הישראלית וזה היה מקור ההשראה הישיר.

  2. על פרשת הניסיון לחסל את בכיר החמאס משעל נכתב לא רק מותחן של מישקה בן דוד שהתבסס על הפרשה “דואט בבירות ” אלא גם רומן גראפי דהיינו חוברת קומיקס בשם “שם קוד קארו -קאן” שכתב דב טיכי וצייר אלעד טיכי שהוא גם המו”ל.

    וראו עליה כאן
    סודי ביותר :שם קוד קארו -קאן
    https://www.no-666.com/2006/02/23/%D7%A1%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%A9%D7%9D-%D7%A7%D7%95%D7%93-%D7%A7%D7%90%D7%A8%D7%95-%D7%A7%D7%90%D7%9F/

  3. דן אלבו מציע:
    בקשר לאיום של חמאס ותושבי עזה לצעוד לעבר גדר ההפרדה בין עזה וישראל באלפיהם או במאות אלפים ביום שישי הקרוב. אלה דברים המאיימים על חיי חיילינו-בנינו ועל חיי הצועדים. במטרה לחסוך בחיי אדם, של ישראלים ופלסטינים כאחד, ולמנוע טבח רב נפגעים, ניתן להמנע משימוש באש חיה, באמצעות שימוש באמצעי רך שלא יגרום פגיעה גופנית לאיש: פצצות סירחון. לדעתי האמצעי המועיל ביותר לעצור מצעד של מאות אלפי איש לעבר גדר ההפרדה, הוא, השלכת פצצות סירחון בכמויות גדולות לתוך קהל הצועדים. ריח של צואה, יכול להיות מאוד מרתיע. ממליץ להתייעץ עם מומחה הריח הישראלי, פרופ’ מל רוזנברג, המומחה מספר אחד בעולם, בחקר ריחות. עדיף לעשות שימוש באש חיה כאמצעי אחרון בלבד, במצב של חוסר ברירה, למשל, אם אותם מאות אלפים פלסטינים יצליחו לחצות את הגדר ולהסתער על אחד מיישובינו (נחל-עוז, ניר-עם, מפלסים, כפר-עזה, שדרות ועוד) לאורך הגבול הבינלאומי, בין ישראל ורצועת עזה.

  4. יש לי רק הערכה למישקה בן דוד, אבל דווקא הוא ״יוצא שמאלן״ במובן הרע של הביטוי, זה שאליו מתכוון הימין הקיצוני. אני בעד נסיגה מהשטחים, מדינה פלסטינית, וכל שאר עמדות השמאל הקלאסיות, ועם זאת חושב שזכותה של מדינה להגן על עצמה גוברת על כל דבר אחר. אם אכן מאות אלפי פלסטינאים יצעדו במטרה לפלוש לישראל, לא כל שכן אם בתוכם מסתתרים חמושים (כפי המתואר ב״הכריש״ ובניגוד למה שחמאס טוענים שמתוכנן), זכותה של ישראל לפתוח באש. איש לא יעז לבקר אותנו. בודאי לא בעידן שבו אלפים טובעים כל שנה בנסיון להגיע לאירופה, ובארה״ב עורכים ״ציד מקסיקנים״ שעוברים את הגבול. רצוי כמובן לנסות להפחית באבדות, להשתמש בכלים שעושים רעש רב ומפחידים, לירות באוויר פצצות תאורה, וכיוצא בכך. אבל אם כלו כל הקיצין – צה״ל צריך להערך לירות. לירות ממש, לתוך ההמון, וגם אם מדובר בהרג של אלפים ואפילו יותר. הכשלון המדהים שאיפשר רק אתמול מעבר של 3 פלסטינאים לישראל, שנתפסו רק לאחר שהלכו 20 ק״מ בתוך ישראל, מראה לנו בהחלט מה עלול לקרות אם יעברו את הגבול לא 3 אלא 3000, ואפילו הם חמושים ״רק״ ב״רימונים תוצרת בית״ ובסכינים. מה לדעתכם יעשו אפילו 100 פלסטינאים חמושים ״רק״ בסכינים לישוב קטן? ברואנדה לא היה צורך ביותר ממצ׳טות כדי לבצע רצח עם שכנראה רק עכשיו סוריה משתווה אליו (לפי מקורות שונים נרצחו ברואנדה אולי עד 500 אלף אנשים). תפקידו של צה״ל להגן על אזרחי ישראל. ואם זה אומר שצריך לירות ב-10 אלפים פלסטינאים – אז דמם של הפלסטינאים בראשם.

  5. הכריש – סיכום תחזיות מה-31 במאי 2022
    חודש מאי 2022 הסתיים וזה זמן טוב לסכם את התחזיות שבספר “הכריש” של מישקה בן דוד מ-2017 שמתרחש במהלך חודש זה.
    בן דוד מתאר מלחמה גרעינית שפורצת בין ישראל ואיראן כתוצאה מצעדת מחאה ענקית בעזה שמביאה להצתת האיזור.
    במציאות : צעדות מחאה כאלו היו בעזה ואולי באמת בהשראת הספר של בן דוד שיצא לאור לפניהן.
    אבל לא דווקא השנה יכול להיות שחמאס החליט שהצעדות האלו מיצו את תפקידן .ואולי עוד יחזור אליהן בעתיד.
    חמאס כמובן ממשיך לאיים על ישראל ושוב בעקבות צעדת הדגלים אבל נראה שכרגע לא יפתח בקונפליקט אלים חדש.
    כמובן זה יכול להשתנות בתוך כמה חודשים.
    עם איראן לא היגענו למלחמה גרעינית.
    במציאות : נראה שאנחנו מתקרבים לשלב חדש בקונפליקט עימה.
    מקורות זרים טענו שישראל אחראית למותו של בכיר איראני ואיראן מאיימת כעת ברציחת אנשי עסקים ישראליים.
    איום פומבי כזה הוא דבר חדש אם כי נראה שהיא אכן ניסתה זאת גם בעבר.
    סך הכל בן דוד טעה בפרטים לגבי ההתרחשויות במאי 2022 אבל קלט היטב את הרוח הכללית של המגמות של הקצנה גוברת

  6. לצערנו ..באוקטובר 2023 התחזית של מישקה בן דוד בספרו “הכריש” התממשה וצבא הטרור של חמאס פלש לישראל כשהוא מבצע טבח המוני.
    והנה מאמר של מישקה בן דויד מדצמבר 2023 שבו הוא משווה בין המתואר בספרו ובין המציאות הקשה:
    הכריש וקונספציות אחרות .
    https://www.yekum.org/2023/12/%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%a9-%d7%95%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%a1%d7%a4%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%92%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa/

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש עשרה + 16 =