ספר שנכתב בעשור הקודם ברוסיה ומתאר את עתידה בעשור הבא, פורש באופן ההולך ומתקרב למציאות עד להדהים את הנעשה בה בעשור הנוכחי ובשנים האחרונות. לרגל רציחתו של אחד ממנהיגי האופוזיציה, בוריס נמצוב, והיעלמותו הזמנית והמיסתורית של מנהיג רוסיה, ולדימיר פוטין, לפניכם רשימה על הספר “יום מחייו של אופריצ’ניק”, אחת מיצירות המופת של הספרות הרוסית העכשווית וספר שלמרות שפורסם בעשור הקודם לא התיישן כלל נהפוך הוא

 

מאת אלי אשד

סקירת הספר “יום מחייו של אופרצ’ניק”, מאת ולדימיר סורוקין (הוצאת “מחברות לספרות”, 2010), תרגם מרוסית: פיודור מקרוב, ערכה: דינה מרקון,  212 עמודים

ככל שחולף הזמן מתגלה הנשיא ולדימיר פוטין, ששולט ברוסיה מזה למעלה מחמש-עשרה שנה, כרודן מסוכן המשמש כאיום גובר על אוקראינה השכנה. על פי דיווחים פוטין הוא כיום האדם העשיר ביותר בעולם − כל זאת הודות לכספים שצבר בתקופת שלטונו הארוכה, הידועה כיום כאכולה בשחיתות ובאלימות נוראה.

על בסיס שלטונו של פוטין ברוסיה יצר בעשור הקודם הסופר הרוסי ולדימיר סורוקין אליגוריה עתידנית על פוטין ועל שלטונו, בספר המתאר את פניה של רוסיה בעשור הבא, בשנת 2027  (או 2028), במקרה ששלטון דמוי השלטון הפוטיני ימשיך להתקיים ולהתחזק שם באין מפריע.

תחזיתו של סורוקין באשר לרוסיה בעשור השלישי של המאה ה-21 נראית הגיונית ומשכנעת ביותר לאור המתרחש ברוסיה בימים אלו.

ה”ילד הרע” של עולם הספרות הרוסית העכשווית

Vladimir sorokin 20060313-2.jpg

בצילום: ולדימיר סורוקין

היוצר ולדימיר סורוקין הוא אחד הסופרים הפופולאריים והמוערכים ביותר ברוסיה העכשווית ואחד השנואים ביותר על המשטר והממסד. הוא ידוע  כ”ילד הרע” של עולם הספרות הרוסית העכשווית ומוגדר לעתים כ”טרוריסט ספרותי”. כעמיתו אדוארד לימונוב (שראיון עמו פורסם ב”יקום תרבות“) הוא מומחה ביצירת שערוריות. הכתיבה שלו בוטה מאוד, ולעתים אף גסה ועוברת את גבול הפורנוגרפיה הקשה. הוא נודע לשמצה כמי שמשלב פורנוגרפיה  קשה ואלימות קשה אף יותר בטקסטים הקשורים, לעתים, לאנשי מפתח בפוליטיקה הסובייטית. בספריו אפשר למצוא מנה נדיבה של תיאורי מין הטרוסקסואלי והומוסקסואלי, לצד עינויים אכזריים, פדופיליה, קניבליזם, הזיות, סמים, וכל מה שהמוח האנושי יכול לדמיין, נוסף על דברים שהוא מתקשה לדמיין.

ספרו הראשון, “התו”, פורסם בשנת 1985 בצרפת − ולא בברית המועצות − בגלל נושאו הנפיץ.  הוא תיאר שורה של אנשים הממתינים בתור בחנות במשך ימים, כל זאת עבור מוצר עלום. הספר מורכב משיחותיהם ומהתרשמויותיהם של הממתינים, ורק בסופו נחשף שכל אותם אנשים ממתינים, בעצם, לכלום.

בספר נוסף בשם “הנורמנה”, שראה אור בשנות התשעים, מתוארים חיי חברה סובייטית מקבילה, שבה האנשים נדרשים לאכול מדי יום צואת אדם − זהו רמז סאטירי לחברה הסובייטית האמיתית ולמה שהאנשים נדרשים לחוות כדי להחזיק בה מעמד.

סורוקין עורר שערורייה גדולה במיוחד בספרו “שומן חזיר כחול”. עלילת הספר, כהרגלו של סורוקין, היא עלילת מדע בדיוני: סופרים רוסים דגולים מן העבר זוכים לשכפול גנטי, על מנת שימשיכו לכתוב. בתהליך כתיבתם רודים מהם המדענים את “השומן הכחול”, מעין חומר קסום, שבו כל אחד רואה את מה שהוא חפץ לראות –  נשק בעל עוצמה אדירה, חומר מרפא, או סוג של אנרגיה מיסטית. בספר מככבים מנהיגי ברית המועצות לשעבר, סטלין וחרושצ’וב − או יותר נכון שיבוטים שלהם − בסצנת מיטה סדו-מזוכיסטית זה עם זה.

כתגובה לספר הזה ולסצנות הקשות שהכיל, “זכה” סורוקין לכבוד העצום שרק מעט מאוד סופרים זכו לו − ספריו הוטבעו באסלת ענק שהוצבה בכיכר מרכזית במוסקבה בידי חברי תנועת נוער המזוהה עם פוטין. אלה האשימו את סורוקין  בזעם בפגיעה בשמם הטוב של סטלין וחרושצ’וב.  נוסף על כך נפתחה נגדו חקירה פלילית באשמת הפצת “פורנוגרפיה”. אך הגינויים שספג סורוקין רק תרמו להפצת שמו ברחבי העולם. ביפן, למשל, מתנהלת סביבו תת-תרבות שלמה של מעריצים יפניים.

מדע בדיוני אפוקליפטי לצד ליברטו לאופרה

אין ספק כי סורוקין מתבלט כסופר מוכשר במיוחד בסוגת המדע הבדיוני. יצירה בולטת נוספת שלו בתחום המדע הבדיוני היא ספרי טרילוגיית “קרח”, המתארת כיצד כתוצאה מנפילת מטאור ענק בסיביר, בשנת 1908, מוקמת ברוסיה כת מתוחכמת ומסוכנת בשם “ילדי האור”. חברי הכת הזאת, שהטרילוגיה עוקבת אחר מעלליה, מאמינים שהם התגלמויות של האור הקדמוני שיצר את היקום וכי תפקידם להחריב את העולם. זאת, על מנת לשחרר את ישויות האור מכלאם ולהשיב ליקום את הסדר, המופרע בידי היצורים החיים בכדור הארץ − אלה מייצגים את חוסר הסדר.

ספרו האחרון של ולדימיר סורוקין, “טלוריה” ראה אור בשנת 2013. עלילתו  מתרחשת בעתיד אפוקליפטי, שבו רוסיה התפרקה למחוזות ולנסיכויות. הוא מתאר את עלייתה לגדולה של “רפובליקת טלוריה”, שקמה באזור מחוז אלטיי בסיביר וצוברת כוח באירופה, בשל כריית משאב טבעי המשמש כסם ממכר.

באירופה, מתאר ספר זה, יש “ימי ביניים” חדשים. המדינות שם התפרקו לנסיכויות קטנות, אשר רובן נשלטות בידי מוסלמים קיצוניים – למעט מחוז אחד בפרובאנס,  שבו הקתוליות עדיין שולטת באמצעות מסדר האבירים הטמפלרים. מסדר זה קם לתחייה ומכריז על מסע צלב חדש נגד התורכים, בזמן שהאבירים רוכבים על רובוטים מעופפים.

סורוקין כתב גם מחזות ותסריטים ואף את הליברטו לאופרה המקורית הראשונה שהוצגה מאז שנות השבעים בידי תיאטרון בולשוי המפורסם −  Children of Rosental  − שהוצגה בשנת 2005.

העורכת ומבקרת הספרות אירינה ורובל-גולובקינה גרובמן, עורכת כתב העת ברוסית “זרקאלו” אומרת על סורוקין:

“לצערנו רוב הספרות הרוסית העכשווית לא תורגמה לעברית בכלל. מתוך הסופרים והמשוררים הרבים שפעילים היום ניתן להצביע על  הסופר הפוסט מודרניסט  ולדימיר סורוקין − אחד מהסופרים הכי חשובים של זמננו. הוא תורגם לכל השפות, אם כי רק ספר אחד שלו קיים גם בעברית (“יום מחייו של אופריצ’ניק”, א”א) וזה חבל מאוד. סורוקין כותב פרוזה אקטואלית וסוציאלית מאוד חשובה, גם מבחינה סגנונית. הוא ללא ספק אחד מהסופרים המרכזיים והמדוברים בספרות הרוסית העכשווית”.

אין ספק כי סורוקין הוא סופר המדע הבדיוני החשוב ביותר הפועל כיום ברוסיה, ויש האומרים שמדובר בסופר הרוסי החשוב והבולט ביותר, בכל סוג וז’אנר, של ראשית המאה ה-21.

רוסיה שלוש-עשרה שנה מהיום על פי סורוקין

 

El día del oprichnik - Vladimir Sorokin

המדע הבדיוני הרוסי כיום עוסק בעיקר בנושאים פנטסטיים הקשורים לכישוף וליצורים על טבעיים. סורוקין, לעומת זאת, לוקח ברצינות רבה את תפקידו הוותיק של הסופר: לדמיין כיצד עלול העתיד הלא רחוק להיראות. הוא מתאר ביצירותיו את עתידה של רוסיה ועוסק במה שמכונה נושאים “דיסטופיים”. יש לראות בו את יורשם המרכזי של זמיאטין, מחבר הדיסטופיה הראשונה “אנחנו”, ושל סופרים כגון בולגקוב בספרות הרוסית העכשווית.

ספרו היחיד של סורוקין שתורגם עד כה לעברית, “יום מחייו של אופריצ’ניק” (פורסם במקור בשנת 2006 וראה אור בארץ בשנת 2010, בתרגום פיודורמקרוב  – בהוצאת “מחברות לספרות”) הוא מותחן עתידני סאטירי המתרחש לכאורה ברוסיה של שנת 2027 − ואולי זאת שנת 2028? בספר עצמו לא ניתן תאריך מדויק ובמהדורות השונות בעברית ובאנגלית נקבע תאריך שונה לעלילה. בכל אופן, מדובר בערך ב-14-13 שנים בעתיד מזמן כתיבת רשימה זאת בשנת 2015.

 

הספר מתאר עתיד שבימים אלו נראה כאפשרי מאוד עבור רוסיה: ברוסיה של 2027 שולט מעין צאר חדש בעזרת טכנולוגיות עתידניות ובסיוע צבא בריונים מרושעים ואכזריים באופן מיוחד המכונים “האופריצ’ניקים”. הצאר הוא למעשה ולדימיר פוטין תחת שם אחר, והוא מחזיר בהדרגה את הארץ הענקית אל ימי הצאר איוון האיום ואל אלימות בלתי מרוסנת של אנשי המשטר כלפי האזרחים.

יודעי דבר, ובהם הסופר סורוקין עצמו, טוענים שחשיבותו של הספר אינה נעוצה בתיאור המציאות העתידנית של שנת 2027 או 2028, אלא בתיאור המשטר של ולדימיר פוטין בעשור הראשון של המאה ה-21. התיאור אמנם מוקצן, אך נשאלת השאלה עד כמה.

בעתיד שאותו מתאר סורוקין, שולט ברוסיה בעשור השלישי של המאה ה-21   מנהיג רודני יחיד, ושלטונו עובר בירושה בנוסח הצארים הקדמונים. המנהיג מחדש את תארי האצולה של תקופת הצארים, וסביבו נמצאים בני משפחתו השולטים תחתיו. לרוסיה של שנת 2027 יש טכנולוגיה גבוהה מסוגים שונים והיא מנתקת את עצמה מהעולם הרחב באמצעות חומה רוסית גדולה. ברם, למעשה היא נמצאת תחת השפעה סינית אדירה − מבחינה תרבותית, כלכלית וטכנולוגית, השפעה הנמצאת בכל מקום, אפילו בלשון הדיבור.

השלטון פועל נגד יריביו באמצעים עברייניים שונים ובהם מעשי אלימות ורצח,  המבוצעים בידי פעילים מיוחדים שזהו תפקידם. לשליט יש גדוד של סוכנים, “אנשי זרוע”, הלוא הם האופריצ’ניקים.

סוכנים כאלה אכן היו לצאר איוון האיום במאה ה-16 (תיאור מפורט של פעילות האופריצ’ניקים המקוריים נמצא ברומן ההיסטורי מאת אלכסי טולסטוי, “נסיך הכסף”, הקיים בתרגום לעברית).

עטיפת “נסיך הכסף ” מאת אלקסי טולסטוי .שם מסו-פר על האופרצ’ניקים של איבאן האיום 

 

האופריצ’ניקים המודרנים כמו קודמיהם במאה ה-16  מענים, אונסים, שורפים ומחסלים בעינויים שונים ומשונים את כל מי שנחשב לאויב השליט, ותוך כך נהנים מחסינות מוחלטת, מעושר רב וגם מסמים יקרים.

תכנית יום העבודה של האופריצ’ניק: קודם לשרוף, אחר כך לאנוס.

סיפור העלילה עצמו מתאר יום עבודה אחד בחייו של אחד האופריצ’ניקים מנאמני השליט, אנדריי קומיאגה, והוא מתואר מפיו בגוף ראשון. זהו יום שני בשבוע המתחיל בהנגאובר קשה לאחר הרבה שתייה והרבה סקס, אך נמשך מכאן ליום עבודה רגיל.  התכנית: לשרוף עד היסוד את ביתו של “בוגד במולדת” − אציל שעורר מסיבה זאת או אחרת את זעמו של השליט − לאנוס את אשתו ולשרוף את אחוזתו.

מכאן ממשיך האופריצ’ניק לטפל ב”לצים ובמוקיונים”, הלוא הם האמנים והיוצרים המעזים לפתוח את הפה ולכתוב שירים נגד המשטר ונגד שעשועי המין של אשת השליט היהודייה למחצה. משם הוא שב למוסקבה, כדי לסעוד בחברת השליט שמוציא  פסק דין נגד חתנו − האחרון, מתברר, איש משטר בכיר, אוהב לאנוס נשים בעת שריפות גדולות שאותן הוא גם מצית. כעונש הוא מסולק כעת מהמעמד העליון.

יש לציין כי זעמו של השליט לא מתעורר עקב האונס, אלא בעיקר משום שחתנו שורף בתים − ובכך פוגע ברכוש המדינה.

בערב יוצא קומיאגה להזיע בבית מרחץ בחברת “אחיו” האופריצ’ניקים ומנהיגם. במקום מתרחשת אורגייה הומוסקסואלית המתוארת בפירוט ומסתיימת בהריגה  קבוצתית של קרוב המשפחה המגורש של השליט, אשר בא לבקש סיוע מהאופריצ’ניקים. לרוע מזלו הגיע האיש אל האנשים הלא נכונים − נאמנותם של האופריצ’ניקים נתונה אך ורק לשליט העליון של רוסיה.

זהו בסך הכול יום רגיל בחייו של אופריצ’ניק. יום הגדוש ברצח, בעינויים ובמעשי אונס הטרוסקסואליים והומוסקסואליים. מחר יזרח יום חדש.

הספר בהחלט אינו מומלץ לבעלי קיבה חלשה, אלא רק לבעלי מערכת עצבים יציבה. עם זאת, הוא מכיל קטעים מצחיקים מאוד, עתירי הומור שחור משחור.

“יום מחייו של אופריצ’ניק” הוא סאטירה פוליטית, שגם אם עלילתה מתרחשת בשנת 2027 (או 2028), היא בוחנת את ההווה הרוסי יותר מאשר את העתיד. זהו הווה שבו הכנסייה הפרוסלבית הנרדפת לשעבר הוחזרה למעמדה החזק מלפני התקופה הקומוניסטית − ומעמד זה רק הולך ומתעצם. השליט, שכאמור אינו אלא גרסה עתידנית של פוטין, שולט בעוצמה השייכת לצארים של העבר הרחוק ולסטאלין בעבר הלא כל כך רחוק.

סורוקין עצמו אומר בראיונות חדשים שמה שתיאר בספר בשנת 2006 קרוב הרבה יותר למה שמתרחש במציאות כמה שנים מאוחר יותר. בעת שכותב שורות אלו ביקר במוסקבה לפני כמה חודשים, הוא קרא בעיתון רוסי באנגלית ראיון עם סורוקין, שבו הזהיר כי משטר פוטין מחזיר את רוסיה לימי איוון האיום.

ממש כפי שמתואר בספר “יום מחייו של אופריצ’ניק”.

האם כאשר שנת 2027 תגיע לבסוף, עדיין יוכל סורוקין − בהנחה שיחיה עד אז − להמשיך ליצור ולבטא את דעתו כפי שהוא עושה עכשיו?

האירועים האחרונים ברוסיה, שבה רק לפני כמה ימים נרצח אחד מראשי האופוזיציה בידי “גורמים בלתי ידועים”, אינם משאירים מקום לאופטימיות רבה בנושא זה.

עטיפת המהדורה האמריקנית של הספר, אשר זכתה לפרס אמנותי

ראו עוד:

יום מחייו של אופרצ’ניק

זוועתון גאוני: מנחם בן על סורוקין

רמי שלהבת על יום מחייו של אופריצ’ניק

מאשה צור גלזמן על הספר

נטשה מוזגוביה מראיינת את סורוקין

ביקורת ב”ניו יורק טיימס”

ההאשמות של סורוקין כפורנוגרף

מה סורוקין חושב  על פוטין

דיסטופיות בספרות הרוסית העכשווית

אלי אשד על העתיד על פי סופרי המדע הבדיוני הרוסיים

 

מהדורה רוסית של הספר

3 תגובות

  1. סופר מדהים, בדיוק מסיים לקרוא את טלוריה, ברוסית כמובן. לדעתי ספר כזה אי אפשר לתרגם לשפות אחרות בכלל בגלל שהסופר “ממציא” מחדש את השפה הרוסית.

  2. בימים אלו באוקטובר 2018 יצא לאור ספר חדש של סורוקין בעברית .קובץ של ארבעה סיפורים בשם “מרק סוס “בתרגום פולינה ברוקמן בהוצאת לוקוס.
    https://www.locusbooks.co.il/he/227/366
    תקציר הספר ”
    “גבר מפתח אובססיה לצפייה באישה מסוימת בעת שהיא אוכלת ומשלם לה כדי שתופיע לפניו פעם בחודש; נסטיה בת השש־עשרה מגיעה יפה ורעננה אל המשתה הנערך לכבוד יום הולדתה; סופר חוזר לביתו הריק שבכפר ומבשל לעצמו ארוחה רוסית לתפארת; ארבע יפניות בקימונו זהה יורדות לשפת הנחל ומתקינות סעודה מהחיים עצמם.

    אלה ארבעה סיפורים מתוך הספר המשתה מאת ולדימיר סורוקין, העוסק כולו במזון ובמקומו בחיינו. בהומור אכזרי ובנימה פרודית סורוקין כותב על רעב, על תשוקה למזון גופני ורוחני, על אוכל בשלל צורותיו, על תרבות הבישול, ומגיש לקורא סעודה ספרותית מהפכת קרביים. ראו הוזהרתם. ובתיאבון!”

  3. עדכון ממרץ 2022:
    עכשיו כבר אפשר לקבוע: לאחר שרוסיה פלשה לאוקראינה כניראה בסיוע כלכלי של סין ונמצאת תחת סנקציות כבדות של המערב.ולאחר שהרשויות סוגרות את הגישה של התושבים לכלי התקשורת המערביים כמו פייסבוק וטויטר וסגרה את כלי התקשורת החופשייםה אחרונים שבמדינה וסילקה את העיתונות המערבית ממנה..נראה שהתחזית של סוראוקין בספרו “יום מחייו של האופרצ’ניק’ של רוסיה כמדינה רודנית מבודדת ובעלת ברית נחותה של סין היא כבר לא תחזית של העתיד הקרוב אלא הווה המיידי ולמעשה התממשה לחלוטין.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש × 5 =