קדימה בלי לעצור: תרומתה של הוצאת ביתן לתרבות העברית – שיחה עם אייל ליאני

אלי אשד מראיין את המו"ל והסופר אייל ליאני, הבעלים של הוצאת ביתן שהיא חלק מההיסטוריה של עולם התרבות הישראלית, ובו בזמן פורצת דרכים חדשות.

המערכת

פתיח

אחת ההוצאות הידועות לאורך השנים, וגם כיום, בעולם המו"לות הישראלית היא הוצאת "ביתן", שנוסדה בידי אשר ביתן, והוציאה עד היום 3500 כותרים של, בין היתר, הסופרים: בלזק; יהודה עמיחי; פלובר; בולגקוב; דן בן אמוץ. בין הספרים של "ביתן": "מילכוד 22"; "אודיסאה בחלל"; "לא שם זין". מאז 2006, הבעלים של ההוצאה הוא אייל ליאני, והדגש שלו הוא "איכות לפני מסחריות".

ההוצאה נמצאת היום בעיצומו של עידן פירסום חדש, לאחר הפסקה של כמה שנים, והנה ראיון עם המו"ל, הסופר, האמן, ויזם התרבות אייל ליאני.

אלי: מה גרם לך, עורך דין ידוע ופעיל תרבות מוכר, לשנות את תחום עיסוקך, לעבור לעסוק בתחום המו"לות ולקחת לידיך את הוצאת ביתן?

אייל: סיימתי תואר במשפטים בהצטיינות באוניברסיטת בר-אילן, התמחיתי בפרקליטות מחוז תל אביב, שימשתי תובע משטרתי והשלמתי תואר שני בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב עם לימודי כימיה אורגנית. שלחתי את כתב היד של ספרי הראשון "מכתמים" להוצאות, ולמזלי הוא עבר את הסינון הספרותי של אשר ביתן ז"ל מזמורה-ביתן. הוא הכריז עליי כעל "דן בן אמוץ הבא". עשיתי הסבה מקצועית להיות מו"ל.וזה מה שאני היום ואני מקווה לנצח.

אלי: איך אתה מרגיש שאתה תורם ומעשיר את התרבות העברית, וממשיך את דרכו של אשר ביתן?

אייל: זאת תחושה אדירה, ממכרת ממש. אני מרגיש שאני לא כאן בשביל עצמי ומשפחתי, אני פה אפילו לא בשביל כל עם ישראל, אני פה בשביל כל התרבות העברית והישראלית של 3000 שנים. לשמר אותה, לחזק אותה, ולהוציא אותה לכיוונים חדשים. בלי הפסקה. כל יום בשבוע. וכעת אחרי השבעה באוקטובר אנחנו נמצאים במשבר גיאו-פוליטי ורוחני. עם הספר חטף מכה חזקה ביותר.ואני מרגיש יותר מתמיד כלוחם העומד על משמר התרבות העברית.

אלי: לאחרונה הגעת להסכם מעניין ביותר עם שר התרבות.אתה יכול לספר עליו?

אייל: קיבלנו משר התרבות 5 מיליון ש"ח, שיוקדשו לפיתוח וקידום התרבות העברית בביתן.

קרן עם תקציב של מיליון שח לשנה לסבסוד ספרים לא מסחריים בתחום הציונות, היהדות, והמורשת. ועדה של המשרד תבחר מספר ספרים בשנה, עם מימון להוצאת הספרים של 25000 לספר.

בנוסף 4 מיליון ש"ח לשנת 2025-2026 שנת עידוד הקריאה "ישראל קוראת".

אני מרגיש כבוד רב שקיבלתי את הסכומים האלו לפיתוחה ולקידומה של התרבות העברית, וכמובן, כמו בכל ההיסטוריה הארוכה והעשירה שלה הוצאת ביתן תעמוד במשימה הגדולה בהצלחה.

הספרים הנבחרים של אייל ליאני

אלי: אם היית צריך לבחור את חמשת או עשרת היצירות הידועות החשובות ביותר בהוצאה, אלו שהשפיעו ממש על התרבות הישראלית העברית, איזה היית בוחר? ואיזה יצירות בולטות הוצאתם בתחומי התרבות היהודית בפרט?

אייל: אלו חמשת הספרים שהייתי בוחר אם כי כמובן הבחירה קשה מאוד.

חמשת הספרים החשובים של הוצאת ביתן

"הוכחות לוגיות בדבר קיומה של הנשמה", של ד"ר משה קרוי בעריכת דן בן אמוץ

משה קרוי מנסה להוכיח את טיעון הדיכוטומיה בין הנשמה לגוף, וקובע כי הנשמה היא ישות רוחנית עצמאית ונצחית, המפיחה רוח חיים בחומר ומפעילה את הגוף. בנוסף טוען קרוי כי העולם נוצר לפני זמן מסוים, וקודם לכן התקיימה ישות רוחנית שאחראית ליצירת החומר. משה קרוי (6 בינואר 1948 – ינואר 1989) היה פילוסוף ישראלי, אשר התפרסם בשל הגותו הייחודית במהלך שנות השבעים. קרוי הושפע ממספר תורות פילוסופיות ובהן האובייקטיביזם של איין ראנד והסיינטולוגיה. 

מלכוד 22, של ג'וזף הלר

רב מכר איכותי. תרגום מופת לעברית של הספר, מאת בני לנדאו ובני הדר. רומן סאטירי אנטי-מלחמתי מאת הסופר היהודי-אמריקאי ג'וזף הלר. אילן רונן עיבד את הספר, וביים את המחזה להצגה בתיאטרון החאן בסוף שנות ה-70. עלילתו הדמיונית מתרחשת בזמן מלחמת העולם השנייה ועוסקת בשאלת אי-שפיותה הגלובלית של המלחמה. הלר החל לכתוב את הספר ב-1953, והוא יצא לאור בארצות הברית בשנת 1961, ובהמשך זכה להצלחה עולמית והיה לרב-מכר ברבות ממדינות המערב. נחשב לאחת היצירות הספרותיות הבולטות במאה העשרים, ואף עובד לקולנוע בשנת 1970.

הספר מתאר את קורותיו של קצין אמריקאי בשם ג'ון (אראם) יוסאריאן, מטילן פצצות המצהיר שהוא אשורי, בטייסת הפצצה של חיל האוויר האמריקני המוצבת באי פיאנוזה שמדרום לאי האיטלקי אלבה, בים הטירני במהלך מלחמת העולם השנייה. בחלקו הראשון נעה עלילת הספר בין הדמויות הקשורות בסיפור, תוך שהיא מתארת את השקפת עולמו של יוסאריאן, דאגתו הכרונית מפני המוות, שנינותו, תיסכולו, וההומור האבסורדי שלו. היא מתארת גם את חוסר רצונו לתרום למולדתו ולחבריו – יוסאריאן התנדב לקורס טיס, מתוך מחשבה שעד שהקורס ייגמר, גם המלחמה כבר תיגמר, וכך הוא יחמוק מהשתתפות פעילה בה. העלילה מזגזגת בזמן בין האירועים השונים שעברו על יוסאריאן במהלך המלחמה, הנצרפים למכלול הזוי.

הלר שאב את האווירה האבסורדית האופפת את הספר מניסיונו הצבאי ומספרו של ירוסלב האשק, "החייל האמיץ שווייק". עלילת הספר רצופה במלכודים מעגליים כמוטיב.

"לא שם זין", של דן בן-אמוץ

כמעט כל ספרי דן בן אמוץ יצאו בביתן (והוצאת הבת מוצאות). "לא שם זין" הוא ספרו רב-המכר של דן בן אמוץ שיצא בשנת 1973.

הספר עובד לסרט בבימויו של שמואל אימברמן שיצא לאקרנים בשנת 1987.

עלילת הסרט שונה במעט מעלילת הספר. הספר מבקר באופן מסוים את המצב בעת מלחמת ההתשה, בה הייתה תחושה של רגיעה בעורף, בעוד בגבול התחוללה מלחמה עם הזוועות הנלוות לה. מצב זה השתנה עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-1973 מספר חודשים לאחר צאת הספר. הספר והסרט זכו להצלחה גדולה בעת יציאתם.

"מי יתנני מלון", של יהודה עמיחי

רומן נדיר של המשורר הנודע יהודה עמיחי.

עמיחי, מהחשובים, הנודעים, והאהובים שבמשוררים הישראלים, פירסם 14 ספרי שירה בעברית, כתב ספרי ילדים ומחזות, עסק בתרגום, וחיבר תסכיתים. שיריו אוגדו, רבים מהם הולחנו, והם תורגמו לכ-40 שפות. דימוייו היפהפיים נהפכו לאיקוניים, השפיעו על משוררים צעירים, ונטמעו בשפת הדיבור והתרבות. הצלחתו הגדולה, הבינלאומית, הביאה לכך שבמשך שנים נזכר שמו כמועמד לפרס נובל לספרות.

פרוזה למבוגרים עמיחי כמעט שלא כתב. היו לו ספר סיפורים קצרים ("ברוח הנוראה הזאת", 1961) וספר אקספרימנטלי זה בשם "מי יתנני מלון" (1971). ניסיונו הגדול, הבולט, המשמעותי ורחב היריעה הנוסף בפרוזה היה "לא מעכשיו, לא מכאן".

אודיסיאה בחלל 2001, של ארתור סי. קלארק

"אודיסיאה בחלל" של קלארק הוא סיפור על צוות אסטרונאוטים היוצאים יחד למשימה חשאית בחלל, משימה שלתוצאותיה עלולות להיות השלכות גורליות על עתיד האנושות.

היצירות הבולטות שהוצאת ביתן הוציאה בתחומי התרבות היהודית

"מודה במקצת – שירים מאחורי הפרגוד", של חננאל מאק

פרופסור חננאל מאק הוא מומחה לספרות המדרש והאגדה, מכהן כפרופסור למדעי היהדות במחלקה לתלמוד ותושב"ע באוניברסיטת בר אילן.

פרופסור מאק הוא חתן פרס ביאליק בחוכמת ישראל לשנת 2012 וזוכה במענק ארבע שנתי של הקרן הלאומית למדע להכנת פרסום מדעי של מדרש במדבר רבה חלק א'.

קיראו עליו ועל ספרו זה ברשימה זכרונות מלכי ישראל ביקום תרבות.

ספר נוסף הוא תורה – מהדורת צדקה רבינוביץ, של צדקה רבינוביץ.

בתחילה תכנן צדקה לכתוב מעין פירוש על התורה, אולם הרגיש שלא בנוח לשים את התורה כולה כמעין נספח. לכן, הפך את הסדר והוציא את התורה בחלוקה מחדש, עם הקדמה ארוכה.

הוא מספר:

"החברים שלי לא הבינו מה אני עושה ולמה אני כותב ספר על התורה. בתוך שבועיים כתבתי 60 אלף מילים שמסבירים את החלוקה שלי, ואז הבנתי שזה לא מספיק כי צריך להראות את החלוקה בפועל.

הדרך הזו משנה את כל התפיסה של התורה. זה כמו שיש לך משקפיים מטושטשים ואתה מנגב אותם, פתאום אתה רואה הכל באופן בהיר.

חילקתי את התורה לפי נושאים – להראות מי מדבר, מי מצוטט וכן הלאה. בטקסט הראשוני אין פיסוק בכוונה, כי יש את הטעמים. אני ערכתי את זה כטקסט".

התרבות היהודית הישנה והחדשה לפי אייל ליאני

אלי: איזה חיבור אתה רואה שנוצר כיום בין התרבות היהודית הישנה והתרבות הישראלית הפוסט-מודרנית? 

אייל:

1. המשכיות לצד פרשנות מחדש.

בעוד שהספרות היהודית המסורתית (כגון התנ"ך, התלמוד, מדרשים, פיוטים, וספרות ימי הביניים) עסקה בעיקר בשאלות של אמונה, הלכה, מוסר, וקהילה — הספרות הפוסט-מודרנית הישראלית עוסקת בזהות, פירוק נרטיבים לאומיים, וערעור על סמכויות וגבולות. ובכל זאת, רבות מהיצירות הפוסט-מודרניות "מדברות" עם המקורות הישנים – לא כדי להמשיך אותם כפשוטם, אלא כדי לפרש, לפרק, לערער, ולעיתים גם להחיות אותם מחדש.

דוגמה: דוד גרוסמן, יונתן לוין, או סמי מיכאל – עושים שימוש בשפה מקראית או מוטיבים תלמודיים כדי לייצר מתח בין ישן וחדש.

2. שיח בין זהויות: מה זה להיות יהודי/ישראלי?

הספרות הפוסט-מודרנית מעלה שאלות זהות מורכבות: יהדות מול ישראליות; חילוניות מול דתיות; גלות מול ריבונות; שייכות מול ניכור. פעמים רבות, היא פונה אל מקורות יהודיים ישנים כדי להתמודד עם זהות יהודית מודרנית.

דוגמה: אתגר קרת או אורלי קסטל-בלום משלבים לעיתים יסודות מהאגדה, החסידות, או המסורת – אך באופן אירוני, ביקורתי, או מקאברי, כחלק מביקורת על המציאות הישראלית.

3. המרה של טקסט דתי לטקסט תרבותי.

בפוסט-מודרניזם, לעיתים קרובות נלקחים טקסטים דתיים ומסורתיים – והופכים ל"חומר גלם" ספרותי, סמל או דימוי בלבד, בלי מחויבות לאמונה או פרשנות מסורתית. מדובר ב"חילון" של הטקסט – אך גם בהכרה בעוצמה התרבותית שלו.

דוגמה: ספרות כמו זו של יוכי ברנדס, או מחזות של הלל מיטלפונקט, משתמשים בדמויות מקראיות או חז"ליות כדי לעסוק בשאלות של מגדר, סמכות, טראומה, או זהות עכשווית.

4. מוטיב הערעור: שימוש פרודי/אירוני בטקסטים יהודיים.

מאפיין מרכזי של הפוסט-מודרניזם הוא אירוניה. טקסטים מהמסורת היהודית מוצגים לעיתים בפרשנות סאטירית או הפוכה, מה שמחייב את הקורא לחשוב מחדש על תפקידם התרבותי.

דוגמה: בספרים מסוימים של מאיר שלו, או א.ב. יהושע, אפשר למצוא דיאלוגים עם המקרא או מדרש, אך באופן שמרוקן את הסיפור ממימדיו הנשגבים – ומציג אותו ככלי לפירוק זהויות מודרניות.

5. חזרה מחודשת למקורות – אך לא במובן דתי.

בעשורים האחרונים יש מגמה של חזרה אל טקסטים יהודיים מסורתיים מתוך רוח חדשה ולא דתית בהכרח – כמקור זהות, שפה, שורש תרבותי. זה מתבטא בסדנאות כתיבה, בלוגים, שירה, ומחקר תרבותי.

דוגמה: משוררות כמו חמוטל בר-יוסף או רבקה מרים משתמשות בלשון מקראית או דימויים מן התפילה כדי לחקור זהות נשית, גוף, ארוטיקה – מתוך מסגרת תרבותית יהודית רחבה, אך לא הלכתית.

עד כאן אייל ליאני.

אנו מאחלים לו ולהוצאתו, "ביתן", הצלחה במיזמים החדשים שלה, ומחכים בעניין לראות כיצד תתפתח ההוצאה ויתפתחו הפרוייקטים שלה בעתיד.

קיראו גם :

ירושלים של זהב ושל ברזל :אייל ליאני על שני פזמונים ידועים מאוד

דף הפייסבוק של אייל ליאני