אלי אשד, יו"ר יקום תרבות, ממליץ
על הספר "הסיפור הבלתי סביר והלא מספיק זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית"
אני קורא את ספרו המעניין של שלום בוגוסלבסקי, מורה דרך במקצועו, שכתב את תולדות מזרח אירופה היהודית בספרו "הסיפור הבלתי סביר והלא מספיק זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית", דבר שאיש לא טרח לעשות מזה עשרות רבות של שנים (מאז דובנוב כמדומני).
קניתי את הספר בשבוע הספר, לפני שהחלו הטילים האיראניים לפגוע, ועכשיו אני משלים. חלקים ממנו קראתי במקלט תוך כדי ההתקפות, וזה דווקא נראה מתאים.
הפרק החזק והמרתק ביותר בספר, המקיף 500 שנה של היסטוריה היהודית, הוא הפרק הרביעי, הנקרא "קטטה המונית". הוא מתאר את פרעות ת"ח ות"ת, מרד חמלניצקי, בשנים 1647-1648, נושא שאינו מוכר כמעט לקורא החילוני כיום, וכנראה גם לא למרבית הקוראים הדתיים.
כפי שחושף המחבר בעצם יש רק מקור היסטורי טוב אחד בעברית על תקופה קודרת זאת, ספרו של נתן הנובר "יוון המצולה", שנכתב ממש בעת האירועים.
אוסיף שיש גם את הספר "זיכרונות לבית דוד" של פרידברג, שאחד מסיפוריו מתאר את גזירות ת"ח ות"ת, ומה שמתאור שם שונה מאוד מהדרך שבה בוגוסלבסקי מתאר את האירוע.
שאר המקורות, הפולנים והרוסים, כמעט אינם עוסקים כלל ביהודים.
אותו חמילניצקי המפורסם שעמד בראש הטבח ביהודים היה מסתבר אציל קוזאקי קטן ולא ממש חשוב, שהפך למורד בגלל שורה של אירועים חסרי חשיבות. סיכסוך בין שני אצילים קטנים, אחד מהם חמילניצקי, והשני פקיד מקומי בשם צ'פלינסקי, ששניהם התחרו על הזכות לזקק אלכוהול. ואולי לא פחות חשוב, גם על ליבה או וחסדיה של איזו יפיפיה מקומית בשם הלנה.
חמילניצקי, שהרגיש שנעשה עימו חוסר צדק משווע, הצליח לשכנע את הקוזאקים, שהיו נזעמים בגלל דברים אחרים לגמרי כמובן, שעליהם לצאת למרד.
הוא הביא להתלקחות ענק שבה מתו מאות אלפים, והביאה לחורבנה של ממלכה.
היום הוא כתוצאה מהאירועים גיבור לאומי גם ברוסיה וגם באוקראינה – אבל בהחלט לא בפולין.
חמילניצקי כידוע זכור כיום גם כאחד מגדולי רוצחי היהודים, אבל לפי בוגוסלבסקי נראה שהוא לא ממש נתן את הפקודות לכך, וכנראה לא היה אנטישמי באופן מיוחד או בכלל. מעשי הטבח היו פעולות של מנהיגים מקומיים, שרצחו המונים, ולא רק יהודים. כולם נרצחו, גם פולנים וגם אוקראינים, והיהודים היו רק חלק מההמון.
הדרך שבה מתאר בוגולסבסקי את התפרצות המרד הקוזאקי מזכירה לי את מה שידוע לנו היום על הדרך לשביעי לאוקטובר – שורה של מאורעות קטנים, שהתברר שהיו קשורים לסינוואר, ולמנהיגי ישראל והחמאס בכלל, שהביאו להתלקחות הענק שמצד אחד הייתה צפוייה, אבל כידוע מנהיג ישראל לא צפה אותה.
כך על פי תיאורו של בוגוסלבסקי היה גם המרד הקוזאקי הגדול, שמצד אחד היה צפוי וכל הגפרורים היו מוכנים להתלקחות הגדולה, אבל מצד שני איש לא ציפה שכך יקרה.
מי יודע, אולי אם חמילניצקי היה זוכה בחסדיה של הלנה היפה שום דבר לא היה קורה, ופולין הייתה נשארת ממלכה גדולה עד עצם היום הזה.
אבל אם אכן כך אולי גם לא הייתה עלייה לארץ ישראל ולא מדינת ישראל. מי יודע, אולי כך זה ביקום מקביל שבו הלנה קיבלה את חיזוריו של חמילניצקי.
אלי אשד ממליץ גם
על הספר "שמעון הכופר היסטוריה שכנגד"
ממליץ מאוד על הספרו של ישראל ברטל "שמעון הכופר: היסטוריה שכנגד" בהוצאת בלימה המצויינת.
ברטל חושף בספר פרשיה בלתי ידועה בתולדות ההיסטוריוגרפיה היהודית – כיצד האדמו"ר הקודם של חב"ד, חותנו של המשיח שלהם יוסף יצחק שניאורסון הוא הרי"ץ, פירסם מאמרים שונים וחיבורים שונים שבעצם היו פיברוק של ההיסטוריה החסידית וחלקן בדיות מוחלטות. זה נוגע בראש ובראשונה לחייו של הגאון מוילנה, שאליו כנראה רחש שניאורסון איבה מיוחדת.
(גילוי נאות: הגאון מוילנה הוא אבי סב סבה של סבתי, והאנשים שבהם עסק שניאורסון בחיבוריו באיבה, וניתן לאמר באובססיה מיוחדת, ובדה מליבו כל מיני המצאות לגביהם, הם בני משפחתי).
כנראה שהיתה סיבה לאיבה הזאת. הגאון מוילנה זרק לכל הרוחות מביתו פעמיים את אבי אבותיו וגיבורו של שניאור, זלמן שניאור מלאדי, כשזה בא לדיון עימו.
כנראה כתגובה מאוחרת שניאורסון בדה, כפי שמספר לנו פרופסור ברטל, לפחות ספר שלם אחד (ואולי יותר? זה לא כל כך ברור) שבו פיברק סיפורים שונים על חיי הגר"א, שכביכול היה קשור לאירגון של משכילים שבראשו עמד אחד שמעון הכופר, שלא היה ולא נברא כפי שהראו חקירות מפורטות של התקופה, והמשיך מכאן בתיאור קונספירציה עולמית של המשכילים כנגד העם היהודי, שמחוסלת בידי מנהיגי חב"ד.
זוהי עוד דוגמה להיסטוריוגפיה החרדית האכולה שינאה תהומית למשכילים הכופרים.
הדבר הוא מזעזע כשאנו זוכרים ששניאורסון, שונא המשכילים, ניצל מהשואה הודות לפעילות נמרצת של מנהיגים ציוניים ורפורמיים, שנואי נפשו, שפעלו למענו במימשל האמריקני, ואפילו שיחדו את המנהיג הנאצי קנאריס כדי שיסייע בהוצאתו מפולין, וכך ניצל מהשואה.
לא ידוע לי שהם קיבלו אי פעם תודה על כך מחסידות חב"ד, וכנראה אין גם למה לצפות.
הבעיה היא שהמדובר רק במאמר קצר יחסית, וחבל שברטל לא פירט יותר.
קצת חומר נוסף אפשר למצוא בספרון של פרופסור יונתן מאיר "שלוש הרצאות על חסידות חב"ד", גם כן בהוצאת "ספרי בלימה", אבל גם שם הסופר לא מפרט יותר מדי בשטח הקצר שהוקצה לו – וחבל. מן הראוי היה לפרט: במה בדיוק התבטאו הבדיות של האדמו"ר החבדניק, שיורשו טען שהוא המשיח האמיתי שהוא רק מתווך בינו ובין העולם?; עד כמה היורש מנחם מנדל שניאורסון ידע או הסיק שאלו הן בדיות?; ואולי האמין בהן בכל ליבו?
ככל הנראה אפשר להסיק מהדברים שהן התמקדו בימי ובחיי הגר"א ובני משפחתו, ומן הראוי שמישהו יעסוק בכך בפירוט, ויפענח את סבך הבדיות שהרעילו את מוחותיהם של מי יודע כמה אלפי חסידים.
יואב ויכסלפיש, חבר יקום תרבות, ממליץ
על שני סרטים מפסטיבל הקולנוע ירושלים
איים (ISLANDS)
"איים" הוא סרטו השלישי של הבמאי הגרמני יאן-אולה גרסטר, דובר בעיקר אנגלית, ומעט ספרדית וגרמנית. העלילה מתרחשת באיים הקנאריים, הסמוכים לספרד, ובמרכזה מאמן טניס בשם תום (השחקן האנגלי סם ריילי, "קונטרול"), אשר לכאורה "חי את החלום" בנופים הפסטורליים של האי (פורטוונטורה) ונחשב לאגדה מקומית. בימים הוא מאמן מוערך במגרש הסמוך למלון מפואר. בלילות הוא חוגג עם מיטב התיירות במועדונים. חופשי ומאושר.
מפגש עם זוג אנגלי (דייב ואן, ג'ק פרטינג וסטייסי מרטין, בהתאמה), שהגיעו לאי לחופשה ומבקשים שיעביר שיעורים לבנם הקטן, נתפס בתחילתו כשגרתי, אבל מתפתח בכיוון לא צפוי. הביקור באיים הקנאריים, מתברר, לא הוביל לחופשה נעימה, אלא להעתקת שדה הקרב הזוגי לזירה חדשה, וכך הופך אדם שלישי לדמות המשפיעה על חיי הנישואין המתפוררים של הזוג. אן הבלונדינית מרפררת לדמות של פאם פאטאל בפילם נואר, והעלילה מסתבכת. כשגם המשטרה נדרשת להתערב, גן העדן הפסטורלי הופך לגיהנום.
122 דקות
18/7 לב סמדר 16:30, 22/7 סינמטק 1 13:00, 23/7 לב סמדר 21:00
ילדות גרמנית (AMRUM)
שמו המקורי של הסרט "ילדות גרמנית", שביים פאטי אקין ("עם הראש בקיר"), נגזר מאי גרמני בים הצפוני, בו חיה קהילה כפרית, והעלילה מתרחשת בימים שלפני כניעת הנאצים ב-1945. רוב הגברים גויסו לצבא, והנשים נשארו כדי לטפל בילדים ולנסות להתפרנס בדוחק. אמו של הגיבור בן ה-12 (נאנינג, אותו מגלם יאספר בילרבק) מעריצה את הפיהרר, ורואה לנכון להלשין על מתנגדיו בפני הנציג המקומי של המפלגה. כך הופך הילד למקור אינפורמציה חשוב. הסרט מבוסס על זכרונותיו של השחקן והבמאי הארק בוהם, שכתב את התסריט יחד עם אקין, והוא מתאר חברה מתפוררת מבפנים, אשר משלמת מחיר כבד בעקבות פשעי המשטר הנאצי ומלחמת העולם השנייה.
הגיבור מנסה לסייע לאמו וכך, למשל, חובר אל טיפוס מפוקפק כדי להשיג אוכל באמצעות צייד אכזרי. רוב תושבי הכפר מנותקים מהעולם החיצוני ונוטים להאמין שהמלחמה נמשכת והניצחון קרוב, ומתייחסים בחשדנות כלפי מידע הפוך. אבל המציאות חזקה מכל ולבסוף מכה במתכחשים לה.
93 דקות
18/7 22:15 סינמטק 3, 19/7 11:30 לב סמדר, 24/7 17:00 סינמטק 3
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על ההצגה "מרי סטיוארט"
מרי סטיוארט מלכת סקוטלנד, ואליזבת הראשונה מלכת אנגליה, הן דמויות היסטוריות מסוף המאה ה-16. פרידריך שילר, משורר, מחזאי, והיסטוריון גרמני, כתב בשנת 1800 את המחזה "מרי סטיוארט" על העימות בין שתי הנשים החזקות. שילר מפגיש במחזהו את שתי המלכות, דבר שלא קרה במציאות. אומנם ההתנגשות ההיסטורית הייתה מרתקת, אך כוחה של האומנות במזיגה בין המציאות לדמיון, שהניבה בידי שילר סצנת-שיא.
המחזה הוצג בעולם בנוסח המקורי של שילר, עד שבא רוברט אייק, מחזאי אנגלי יליד 1986, עטור פרסים, שמתמחה בעיבוד מודרני של מחזות קלאסיים, כגון אורסטיאה ואדיפוס, ועשה עיבוד גם למחזה "מרי סטיוארט".
את הטקסט המקורי של שילר אייק הידק וקיצר במקצת, והוסיף חידוש מבריק משלו – שתי השחקניות הראשיות יודעות לגלם כל אחת את התפקיד של שתי המלכות, והבחירה בשחקנית שתגלם את מרי סטיוארט נעשית בהטלת מטבע בתחילת כל הצגה. כך רוברט אייק מצוטט בעמוד 3 של התכנייה: "על הבמה מוטל מטבע החורץ את גורלן. בבחירה זו מודגשת שרירותיות הגורל. שתי הנשים הן שני צדדים של אותו המטבע".
העיבוד של רוברט אייק, בתרגומו של דורי פרנס, מוצג בימים אלה בתיאטרון הבימה בבימויו של אלדר גוהר גרויסמן, בכיכובן של ליליאן ברטו ומאיה מעוז.
המחזה מוצג באולם ברטונוב האינטימי, כשרגלי היושבים בשורה הראשונה טובלות בחצץ השחור הדק של הבמה, והמשחק מתקיים גם על שני גרמי המדרגות האלכסוניים בין הצופים.
המלכות העוצמתיות מרשימות במשחקן הפיזי, בהבעות הפנים, בנימות קולן. סביבן חגים 9 גברים בתפקידי משנה, לבושים בהידור בגדים שחורים.
הערה על קצה הלשון: כמה אומללה המילה "מלכות", כשעליה להישמע. היא נהגית בפי העם מַלְכּוֹת – בניקוד מוטעה, ונשמעת כמו "מַלְקוֹת", אך אין ישועה גם בהגיה בניקוד הנכון, מְלָכוֹת, שמצלצלת "מְלָאכוֹת".
לילה-לילה מרי סטיוארט היצרית, החצופה, שניסתה לתפוס את מקומה של אליזבת, מלכת אנגליה, ואף ארגנה התנקשויות כושלות בה, מוצאת להורג, ואילו אליזבת, שחתמה על הצו, מתיסרת מהחלטתה, שאין לה תקנה.
אומנם ידה של המלכה אליזבת על העליונה וראשה על כנו, אך המחזה נקרא על שם יריבתה.
צפו בקדימון:
