ירון אביטוב מהרהר במילים של פזמון עתידני מפורסם ומשווה אותו לעתיד שנראה כבר לא כל כך רחוק כפי שחזו אז.

פורסם לראשונה בכתב העת "נכון", גיליון מספר 10, בעריכת פרופסור אורציון ברתנא.

המערכת

בשנת 1969, ועוד לא מלאה לי בר מצווה, התנגן ברדיו ללא הרף הלהיט הידוע של הצמד דני זאגר וריק אוואנס, "אין ד'ה ייר טוונטי פייב טוונטי פייב", ואני ניסיתי להאזין ברוב קשב למילותיו העתידניות של השיר, כאילו אני שומע קול אלוהים חיים. לימדו אותנו שהנבואה ניתנה לשוטים, אבל אני חשבתי אז שאולי היא ניתנה גם לזמרים, כי השיר הזה היה כה אהוב עליי בשעתו. ולא רק עליי.

לא הבנתי אז לא במדע בדיוני ולא בעתידנות, אבל הייתה זו למעשה היצירה העתידנית הראשונה ששמעתי ושאליה התחברתי. ועכשיו, כשאני נזכר בה, כשאני מנסה לעתד עתידות לגבי שנת 2050, אני סבור שעדיף אולי לפנות שוב אל זאגר ואוואנס, הם יעשו זאת טוב ממני. מה גם שאפשר לומר שחלק מהעתידות שהם ניבאו בשירם לפני 54 שנים בהחלט התגשמו, בצורה זו או אחרת. למשל, העתידות על לידות מבחנה, ועל כך שמכונות יעשו עבור בני אנוש את כל העבודה, והם לא יזדקקו לא לידיהם ולא לרגליהם, וגם לא לעיניהם או למחשבותיהם.

וגם התחזית הזו מהשיר בדרך להתקיים:

"בשנת 2525

לא צריך לומר אמת, לא לספר שקרים

כל מה שאתה חושב, עושה ואומר

נמצא בגלולה שלקחת היום."

ואם נחזור לרגע לשנת 2050, ומה שעלול להתרחש בה, אני שרוי לגבי העתיד הצפוי לנו בתחושה של פסימיסטיות מהולה בסוג של מלנכוליה סקפטית, בשל החשש שאולי תפרוץ עד אז עוד מלחמת עולם כמעט בלתי נמנעת, ואולי אף יותר מאחת, והחשש הזה גורם לי לחוש, שאולי רלוונטי גם לתחזית הפעם הציטוט הקאנוני מתוך השיר הידוע:

In the year 2525, if man is still alive
If woman can survive…

שאולי אפשר לשכתב אותו רק במעט ולכתוב:

"בשנת 2525,

אם אדם עדיין חי

אם אישה יכולה לשרוד

הם אולי יגלו ש…"

עטיפת תקליט של זאגאר ואבאנס. ויקיפדיה

קראו עוד משל ירון אביטוב

איתן בן נתן והמשורר הרומאי מרטיאליס

רשימת פרסומי ירון אביטוב ביקום תרבות

הפוסט הקודםסיכות: קומיקס צבאי מאת ירמי פינקוס
הפוסט הבאהמלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 9-10 יוני 2023
יליד חיפה. סופר, במאי סרטי תעודה, משורר ומבקר ספרות. פרסם 12 ספרים, בהם "פתק מאמא", "הומלס", "אדון הסליחות", ו"הסתכלות", וכן שש אנתולוגיות, רובן במשותף עם רן יגיל, העוסקות בין השאר בסיפורי צבא ("הקשב!") ואמונה ("אחד אלוהינו"). בספרדית ראו אור 12 מספריו, שחלקם טרם ראו אור בישראל. זכה בשמונה פרסים ספרותיים, בהם פרס קרן ירושלים לספרות יפה (1993), פרס ארתור רופין למדעי החברה (1994), פרס ראש הממשלה לספרות (2005), פרס "שגריר הספרות העברית בדרום אמריקה" מטעם מחלקת קשתו"ם במשרד החוץ על עשייתו בתחום פרסום אסופות של ספרות עברית בדרום אמריקה (2012), וכן פרס ניקולס פיאיוס (2024) Premio Nicolas Fiallos, על תרומתו שם לספרות ולתרבות. ביים חמישה סרטי תעודה בספרדית, ובהם סרטים העוסקים בתולדות האנוסים בדרום אמריקה, כמו "אמריקה לדינה" ו"הרובע היהודי", וכן סרט העוסק בסופרים לטיניים "הפינה האחרונה". סרטיו הוצגו בפסטיבלים בינלאומיים ובבמות רבות נוספות. הוזמן להשתתף בירידי ספרות רבים ברחבי מרכז ודרום אמריקה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש × 4 =