***

***

***

***

***

***

הערה:

יש תחושה בשירה של איתמר זהר, ובאמנות שלו בכלל שמזכירה קצת התבוננות בציור של אדוארד הופר. למרות שהוא בא מרקע קיבוצי, האנשים שהוא מתאר הם אנשים בודדים במהותם. השירים אינם מצטעצעים או מסתבכים באמצעים אומנותיים מיותרים (ולכן גםלא התעקשתי לנקד אותם) אלא מציירים דיוקן ריאליסטי, חד וחלק, הדבר המיוחד בהם, כמו בציור אמנותי הוא השימוש באור, במוקד ובנקודת המגוז. בכל זאת, שיריו אינם נעדרים אופטימיות. בשירים האחרונים שליקטתי, יש משהו נוסף, יש פתח החוצה מן הבדידות, ואפילו לילד ואהבה ותאווה לבן זוג, כך שישנה גם תקווה ביצירה שלו ופתח לעתיד טוב יותר, והתקווה כידוע לכל היא הדבר האחרוןן שיצא מתיבת פנדורה, ששווה לחיות למענו.

על אודות איתמר זהר

יליד 1971. בן קיבוץ המעפיל. מתגורר בתל אביב. עורך וכותב במוסף "גלריה" של "הארץ":

"בשנת 1991 ראה אור ספר שירי "נפש חיה" (הוצאה עצמית). בשנת 2002 ראה אור הרומן שלי "ימים של חורף (הוצאת כנרת). כותב את הבלוג "חיים של אחרים" (http://itamarzo71.wordpress.com/), עורך תוכנית רדיו שבועית "קצה השדה" ברדיו קול יזרעאל ובעל הטאמבלר "שקט יחסי" (http://210871.tumblr.com)/) הכולל תצלומים שצילמתי"

ספר הפרוזה של איתמר זהר מוצע למכירה באינדיבוק